(יעל וצביקה, 18.11.06)
טיול לא רע עם כמה נקודות נוף, קצת סקרמבלינג, ואם אתם מסתכלים קצת סביבכם - גם לא מעט מאובנים. אם מגיעים באמצע השבוע ובקבוצה קטנה יש סיכוי טוב לראות בעלי חיים באיזור עין נטפים, אבל אנחנו הגענו בשבת ובעלי החיים היחידים באיזור היו בני אדם רועשים מאוד. הטיול מתאים ליום קצר שבו צריך עוד לנהוג בחזרה לאיזור המרכז, אבל אפשר גם להאריך אותו למסלול של יום שלם. אנחנו התחלנו לטייל בסביבות 9:00 והגענו בחזרה לאוטו ב-14:00 - מספיק מוקדם כדי לקפוץ לאילת לאכול משהו, ולהגיע לתל-אביב בשעה סבירה.
משאירים את האוטו על כביש 12, כ-100 מטר מצפון לאבן ק"מ 9. מתחילים ללכת על דרך עפר המיועדת לרכב 4x4 (סימון שחור). הדרך משעממת אבל נמשכת רק קילומטר, והיא באמת לא מתאימה לשום דבר שאיננו ג'יפ 4x4. לפתע מגיעים למשטח פתוח רחב, שצופה מלמעלה על עין נטפים. אם יש לכם ילדים כדאי שתשגיחו עליהם כאן, כי כל מה שמפריד ביניכם לבין צוק של כמה עשרות מטרים הוא שלט אזהרה קטן. מכאן ישנה ירידה לתוך עין נטפים. הירידה קצרה ותלולה, וכוללת קצת סקרמבלינג, אבל היא לא קשה. בסופה מגיעים לעין נטפים: משטח רחב, מוגן ע"י קירות גבוהים משלושה כיוונים. מוסתר היטב בסלע ישנו מעיין קטן, היחיד באיזור שיש בו מים כל השנה. כמובן שלא מדובר על מעיינות מהסוג של עין גדי או רמת הגולן, אלא טפטוף קטן מתוך הסלע, במקרה הטוב (כשאנחנו היינו היתה רק שלולית). אבל זה מקום אידאלי לבעלי חיים שמחפשים מים, ואמורים לראות כאן יעלים, אם מחכים בשקט.
מהמעיין המשכנו במסלול הירוק, עם שביל ישראל, שיורד במורד נחל נטפים. מסלול ההליכה נוח, בהתחשב בכך שמדובר בנחל. בערך קילומטר וחצי אחרי עין נטפים, אפשר לבחור בין שני מסלולים: המסלול השחור ממשיך בתוך נחל נטפים, והמסלול הירוק (ושביל ישראל) משקיף על הנחל מהרכס שמצפון לו. אנחנו ניסינו את המסלול השחור, אבל התייאשנו אחרי כמה מאות מטרים: יש שם מספר מפלים די תלולים, שהירידה בהם קשה אם אין לכם חֶבֶל. זה אחד המקומות שבהם היה עוזר מאוד אם היו תוקעים כמה יתדות על האבן, ולמרבה הצער אין. לפני ירידה תלולה וחלקה במיוחד, התייאשנו וחזרנו על עקבותינו אל המסלול הירוק. שם מצאנו מצבור של מאובנים גדולים ושמורים היטב, של איזו חיה שלא הצלחנו לזהות (תולעת?). בכל אופן, מלבד המאובנים, הקטע הזה לא מאוד מעניין, אז אם אתם מצויידים בחבל - המסלול השחור הוא בחירה טובה.לאחר ירידה תלולה, המסלול השחור חוזר ומתחבר לירוק. כיוון שרצינו לסיים את הטיול מוקדם, עברנו בנקודה זו אל המסלול האדום, שחותך דרומה לכיוון הר יהורם. מי שרוצה לעשות טיול קצת יותר ארוך יכול להמשיך עם המסלול הירוק ולחזור דרך נחל בת-שבע (נחל המפלים). הייתי שם לפני כמה שנים ואם אני זוכר נכון, זה מסלול יפה.
כאמור, אנחנו המשכנו למסלול האדום, וכאן שילמנו את המחיר על כל הירידות שבתחילת הטיול: זו עליה תלולה של 300 מטר על פני קילומטר. חלקים ממנה הם בסקרמבלינג ואז זה כיף, שאר הזמן זה תלול וקצת מתיש. בנקודה אחת לאורך המסלול הזה כתוב במפה "עמוד סלע", אבל הסתבר שמדובר בסך הכל בסלע לא מאוד גדול שמזדקר מהאדמה , לא משהו שהייתי עוצר להסתכל עליו יותר מדי ובטח לא משהו ששווה סימון במפה. מה שכן, עם העלייה נפתח בהדרגה הנוף של הרי אילת, ולבסוף אפשר לראות יפה גם את הרי אדום בירדן. המסלול עובר בדיוק בקו הגבול בין הרי אילת הגרניטיים להרי הנגב שעשויים אבן חולית לבנה וגם זה נותן קונטרסט מעניין.בסוף העלייה מגיעים לאוכף שבין הר שלמה והר יהורם. מכאן ממשיכים על המסלול השחור לכיוון הר יהורם: עליה קטנה נוספת ומגיעים למצפה שמשקיף על הרי אילת ועל ירדן, עם שלט לזכר שני חיילים שמתו מהתייבשות לא רחוק משם, בזמן מסע ניווטים. מכאן המסלול השחור ממשיך עוד קילומטר וחצי, עד שהוא חוזר לכביש. האוטו נמצא פחות מקילומטר צפונה במעלה הכביש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה