נחל חגל

(כל המשפחה, 16.12.06)

צבעי שלכת בנחל חגל
מסתבר שתמיד אפשר לגלות מקומות טיול יפים שלא הכרתי. הפעם אמא תכננה טיול מוצלח בגליל התחתון. אחרי נסיעה קצרה בדרך נוף קטנה שמשקיפה על עמק חרוד, נסענו לאיזור נהריים (מפגש נהרות הירמוך והירדן, מדרום לכנרת) למסלול לא מוכר, שומם מאדם ומפתיע ביופיו. בדרך כלל אני מעדיף את הנופים ההרריים של הגליל העליון והגולן על הגליל התחתון, אבל גם הפעם נהניתי מאוד.

תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים על רקע הרי עבר הירדן (לחץ להגדלה)זהו מסלול מעגלי באורך של כ-4 ק"מ, והוא לוקח משהו כמו 3 שעות בהליכה נינוחה, כולל הפסקת אוכל. נקודת ההתחלה היא כביש 90, בערך 15 ק"מ מצפון לבית שאן, בין ק"מ 394 ל-395. תחילת המסלול בסימון ירוק, אבל מהכביש אפשר לראות אותו רק אם נוסעים לאט ומחפשים ממש טוב. קל יותר לזהות פיצול לדרך עפר רחבה שנמצאת בערך 100 מטר מצפון לנקודת ההתחלה של המסלול, ויוצאת מהכביש לכיוון מזרח. לידה יש שלט קטן שמפנה מטיילים מנחל חגל לכל מיני אטרקציות בקיבוץ גשר. בנקודה זו ניתן להשאיר את המכונית, לחזור 100 מטר דרומה, לחצות את הכביש לכיוון מערב ולהתחיל את המסלול.

תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים על רקע הרי עבר הירדן (לחץ להגדלה)המסלול מתחיל בסימון ירוק ועולה על הצלע המערבית של בקעת הירדן. במהלך העליה אפשר לראות את תחנת הכוח ההיסטורית של רוטנברג בנהריים (בתמונה) ואת הרי עבר הירדן. בשלב כלשהו עזבנו את המסלול הירוק וטיפסנו על גבעת גמל הסמוכה כדי לראות את הנוף, ומשם כבר המשכנו במסלול השחור. שני המסלולים עולים פחות או יותר במקביל ונפגשים כ-2 ק"מ מאוחר יותר, אז תכננו לעלות במסלול השחור ולחזור בירוק. האמת היא שהמסלול השחור הוא כביש משובש (מתאים רק לג'יפים), וההליכה עליו לא מאוד מעניינת. כך שאם אין לכם התנגדות מיוחדת לחזור בדרך ממנה באתם, אתם יכולים לעשות את שני הכיוונים במסלול הירוק.

הדרך חזרה במסלול הירוק היתה החלק היפה של הטיול. המסלול יורד אל תוך הנחל וחוצה אותו כמה פעמים (כמעט לא היו מים כשהיינו, אבל עד אז לא ירד הרבה גשם, ויכול להיות שבחורף גשום המסלול בוצי). החלק הנחמד הוא הליכה בתוך צמחיית הנחל, שמורכבת בעיקר מקנה מצוי (מה שמכנים לפעמים בטעות "קנה סוף").

צבעי שלכת בנחל חגל

דרך נוף שלוחת צבאים

(כל המשפחה, 16.12.06)

תצפית מדרך נוף שלוחת צבאים
שלוחת צבאים היא קו רכס נמוך שמשקיף על עמק חרוד (בין עפולה לבית שאן). השמועה אמרה שנפתחה שם דרך נוף חדשה, ובדרך לטיול אחר, הלכנו לראות במה מדובר. זו דרך חצץ שמתאימה לכל רכב (אם לא אכפת לכם להעלות הרבה אבק). הדרך מובילה ממושב רמת צבי ועד מעט אחרי בית השיטה. לאורכה יש כמה נקודות תצפית שבהן אפשר לעצור לפיקניק, ולראות את נופי הגליל התחתון המזרחי והעמקים. בסה"כ זה מסלול לא רע שלוקח חצי שעה עד שעה, לא כולל עצירות. כדאי לבקר אם אתם באיזור.

הגעה: נוסעים על כביש 71 עד לצומת יששכר (ליד קיבוץ עין חרוד). שם פונים צפונה לכביש 717, וממשיכים לנסוע לכיוון מולדת ורמת צבי. באיזור רמת צבי, אם תסעו לאט, תראו שלט עץ קטן שעליו כתוב רק "דרך נוף". השלט מפנה ימינה לדרך חצץ שעוברת בין השדות של המושב, ולא נראית כמו משהו יוצא דופן, אבל זו הדרך.

המסלול: הדרך מתפתלת לאורך שלוחת צבאים, ויש בה כמה נקודות בהן אפשר לעצור לתצפית. כשאנחנו היינו, היתה מעט מאוד תנועה בכביש, כך שניתן לנסוע בשלווה, בלי רעש של טרקטורונים. בשלב כלשהו תראו שלט שמפנה לבית השיטה, לשם אפשר לחתוך לקיבוץ ולקצר את המסלול. לחילופין אפשר להמשיך בדרך ולהגיע בסופו של דבר אל איזור תעשייתי שנקרא "פארק צבאים", ונמצא קצת יותר מזרחה על כביש 71.

תצפית מדרך נוף שלוחת צבאים

נחל אל-על

(צביקה, יעל וקרן, 9.12.06)

התקציר: מסלול בדרום הגולן, כ-4 ק"מ הליכה. לא מעגלי. שני מפלים: המפל הלבן והמפל השחור, בהם יש זרימה כל השנה. מתאים לכל המשפחה, אם אתם משגיחים על הילדים במקומות הגבוהים.

בדרך לנחל אל-עלמזג האוויר האביבי שיש לנו בחורף הזה גורם לכך שאנחנו מטיילים כמעט כל סופ"ש, והתוצאה היא שאני מאוד מתקשה להדביק את הקצב בבלוג. אז הנה טיול מלפני שבועיים, ויש כבר עוד אחד שאני אכתוב עליו בהזדמנות אחרת.

הדרישות שהובילו לבחירת הטיול הזה היו מגוונות וסותרות: טיול עם אוטו אחד, אבל עם מסלול מעגלי; בגולן, אבל במקום שלא היינו בו בזמן האחרון. בסוף הצלחנו למלא כמעט את כל הדרישות: אני ויתרתי על הדרישה המסורתית למסלול מעגלי ואפילו התנדבתי ללכת על הכביש ולהביא את האוטו בסוף. בתמורה קיבלנו מסלול יפה בדרום הגולן, שאמנם הייתי בו אי שם בזמן התיכון, אבל רובו ממש לא היה זכור לי. המקום קצת פחות מרשים מהנחלים הגדולים בצפון הגולן (זויתן, יהודיה ומשושים), אבל בהחלט מוצלח ושווה ביקור, והעובדה שהיינו שם כמעט לבד - למרות שמדובר בשבת חורפית וחמימה - היתה יתרון גדול שבוודאי לא היינו זוכים לו במקומות מתוירים יותר.

המסלול, שמסומן באדום לכל אורכו, נמשך משהו כמו 4 ק"מ, בין המושבים אלי-עד ואבני-איתן שבדרום רמת הגולן. מי שמגיע עם רכב אחד, כמונו, יצטרך לחזור באותה הדרך, או ללכת משהו כמו 5 ק"מ נוספים על הכביש, מה שלוקח כשעה. במקור תכננו להתחיל את המסלול באבני-איתן, שם המסלול מתחיל ממש בתוך המושב, מתוך מחשבה שהאוטו יישמר טוב יותר. אבל הגענו לשם וגילינו שמדובר במושב דתי, ואי אפשר להכנס אליו בשבת. בשלב הזה עוד חשבנו שאולי לא נחזור דרך הכביש, ולכן החלטנו לחזור מערבה ולהשאיר את האוטו בקצה השני, ליד מושב אלי-עד. כאן דווקא יש חניון מסודר ליד תחילת המסלול. אבל מי שרוצה יכול גם להשאיר את האוטו בכניסה לאבני-איתן - ראינו אנשים שעשו את זה.

המפל הלבן בנחל אל-עלהמסלול מתחיל בירידה לתוך יובל של נחל אל-עד, שהיה יבש בזמן הביקור שלנו (לא מפתיע לאור העובדה שהחורף עדיין לא ממש התחיל השנה). בין שיחי הקקטוס אפשר להגיע למפל שבטח נראה מוצלח יותר כשזורמים בו מים, אבל הנוף מרשים גם ככה ואפשר לראות את קצה הכנרת מכאן. יש גם נשרים: לא כל כך הרבה כמו בגמלא הקרובה, אבל ראינו אחד בזמן שעצרנו לארוחת בוקר.

מעל המפל הלבן בנחל אל-עלבהמשך, המסלול מתחבר אל נחל אל-על עצמו, ומתחיל לעלות במעלה הנחל. לאחר זמן קצר מגיעים למפל הלבן (שקרוי כך בגלל אבן הגיר באיזור הזה). קצת לפני שמגיעים למפל יש התפצלות מהמסלול האדום למסלול מסומן ללא צבע (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). הפיצול יורד כמה עשרות מטרים ומגיע לתחתית המפל. בהמשך המסלול האדום מגיעים ממש עד לחלק העליון של המפל.

המפל השחור בנחל אל-עלמכאן ממשיכים במעלה הנחל, ועוברים בהדרגה לאיזור של אבן בזלת, מה שמעיד על כך שאנחנו מתקרבים למפל השחור. המפל השחור קטן יותר, אבל נמצא במיקום הרבה יותר יפה: בתחתיתו יש בריכה גדולה יותר וזה מקום טוב להפסקת צהריים מאוחרת.

מכאן נשארת עליה תלולה, אבל קצרה מאוד, עד שמגיעים בחזרה לגובה של רמת הגולן, ממש ליד השער האחורי של אבני-איתן. בנקודה זו מסומן במפה שביל עפר שאמור להוביל בחזרה אל אלי-עד ואל המכונית, אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא אותו. בלית ברירה עברנו עם התיקים ובגדי הטיולים דרך המושב, אמרנו יפה שבת שלום לכל האנשים הלבושים לבן שחזרו מבית הכנסת. בסופו של דבר יעל וקרן חיכו בתחנת האוטובוס מחוץ ליישוב בזמן שאני חזרתי להביא את האוטו.

מבחינת זמנים, המסלול עצמו לקח משהו כמו 4 שעות בהליכה מאוד נינוחה, וההליכה בחזרה לאוטו - עוד שעה בערך. הנסיעה מחיפה לוקחת קצת יותר משעה וחצי, כך שזה מתאים בהחלט ליום שבת קצר: חזרנו לחיפה ממש עם רדת החשיכה.

ליד המפל השחור בנחל אל-על

הרי אילת: עין נטפים והר יהורם

(יעל וצביקה, 18.11.06)



טיול לא רע עם כמה נקודות נוף, קצת סקרמבלינג, ואם אתם מסתכלים קצת סביבכם - גם לא מעט מאובנים. אם מגיעים באמצע השבוע ובקבוצה קטנה יש סיכוי טוב לראות בעלי חיים באיזור עין נטפים, אבל אנחנו הגענו בשבת ובעלי החיים היחידים באיזור היו בני אדם רועשים מאוד. הטיול מתאים ליום קצר שבו צריך עוד לנהוג בחזרה לאיזור המרכז, אבל אפשר גם להאריך אותו למסלול של יום שלם. אנחנו התחלנו לטייל בסביבות 9:00 והגענו בחזרה לאוטו ב-14:00 - מספיק מוקדם כדי לקפוץ לאילת לאכול משהו, ולהגיע לתל-אביב בשעה סבירה.

עין נטפיםמשאירים את האוטו על כביש 12, כ-100 מטר מצפון לאבן ק"מ 9. מתחילים ללכת על דרך עפר המיועדת לרכב 4x4 (סימון שחור). הדרך משעממת אבל נמשכת רק קילומטר, והיא באמת לא מתאימה לשום דבר שאיננו ג'יפ 4x4. לפתע מגיעים למשטח פתוח רחב, שצופה מלמעלה על עין נטפים. אם יש לכם ילדים כדאי שתשגיחו עליהם כאן, כי כל מה שמפריד ביניכם לבין צוק של כמה עשרות מטרים הוא שלט אזהרה קטן.

מכאן ישנה ירידה לתוך עין נטפים. הירידה קצרה ותלולה, וכוללת קצת סקרמבלינג, אבל היא לא קשה. בסופה מגיעים לעין נטפים: משטח רחב, מוגן ע"י קירות גבוהים משלושה כיוונים. מוסתר היטב בסלע ישנו מעיין קטן, היחיד באיזור שיש בו מים כל השנה. כמובן שלא מדובר על מעיינות מהסוג של עין גדי או רמת הגולן, אלא טפטוף קטן מתוך הסלע, במקרה הטוב (כשאנחנו היינו היתה רק שלולית). אבל זה מקום אידאלי לבעלי חיים שמחפשים מים, ואמורים לראות כאן יעלים, אם מחכים בשקט.

מאובן מוזר באיזור נחל נטפיםמהמעיין המשכנו במסלול הירוק, עם שביל ישראל, שיורד במורד נחל נטפים. מסלול ההליכה נוח, בהתחשב בכך שמדובר בנחל. בערך קילומטר וחצי אחרי עין נטפים, אפשר לבחור בין שני מסלולים: המסלול השחור ממשיך בתוך נחל נטפים, והמסלול הירוק (ושביל ישראל) משקיף על הנחל מהרכס שמצפון לו. אנחנו ניסינו את המסלול השחור, אבל התייאשנו אחרי כמה מאות מטרים: יש שם מספר מפלים די תלולים, שהירידה בהם קשה אם אין לכם חֶבֶל. זה אחד המקומות שבהם היה עוזר מאוד אם היו תוקעים כמה יתדות על האבן, ולמרבה הצער אין. לפני ירידה תלולה וחלקה במיוחד, התייאשנו וחזרנו על עקבותינו אל המסלול הירוק. שם מצאנו מצבור של מאובנים גדולים ושמורים היטב, של איזו חיה שלא הצלחנו לזהות (תולעת?). בכל אופן, מלבד המאובנים, הקטע הזה לא מאוד מעניין, אז אם אתם מצויידים בחבל - המסלול השחור הוא בחירה טובה.

לאחר ירידה תלולה, המסלול השחור חוזר ומתחבר לירוק. כיוון שרצינו לסיים את הטיול מוקדם, עברנו בנקודה זו אל המסלול האדום, שחותך דרומה לכיוון הר יהורם. מי שרוצה לעשות טיול קצת יותר ארוך יכול להמשיך עם המסלול הירוק ולחזור דרך נחל בת-שבע (נחל המפלים). הייתי שם לפני כמה שנים ואם אני זוכר נכון, זה מסלול יפה.

מאובנים קצת יותר סטנדרטיים באיזור הר יהורםכאמור, אנחנו המשכנו למסלול האדום, וכאן שילמנו את המחיר על כל הירידות שבתחילת הטיול: זו עליה תלולה של 300 מטר על פני קילומטר. חלקים ממנה הם בסקרמבלינג ואז זה כיף, שאר הזמן זה תלול וקצת מתיש. בנקודה אחת לאורך המסלול הזה כתוב במפה "עמוד סלע", אבל הסתבר שמדובר בסך הכל בסלע לא מאוד גדול שמזדקר מהאדמה , לא משהו שהייתי עוצר להסתכל עליו יותר מדי ובטח לא משהו ששווה סימון במפה. מה שכן, עם העלייה נפתח בהדרגה הנוף של הרי אילת, ולבסוף אפשר לראות יפה גם את הרי אדום בירדן. המסלול עובר בדיוק בקו הגבול בין הרי אילת הגרניטיים להרי הנגב שעשויים אבן חולית לבנה וגם זה נותן קונטרסט מעניין.

בסוף העלייה מגיעים לאוכף שבין הר שלמה והר יהורם. מכאן ממשיכים על המסלול השחור לכיוון הר יהורם: עליה קטנה נוספת ומגיעים למצפה שמשקיף על הרי אילת ועל ירדן, עם שלט לזכר שני חיילים שמתו מהתייבשות לא רחוק משם, בזמן מסע ניווטים. מכאן המסלול השחור ממשיך עוד קילומטר וחצי, עד שהוא חוזר לכביש. האוטו נמצא פחות מקילומטר צפונה במעלה הכביש.

תצפית מהר יהורם