תל דן

(עם יותם ויעל, 21.11.09, 18.5.10)

תל דן הוא אתר שנראה כאילו לקחו אותו משוויץ, או איזו ארץ ברוכת-גשמים אחרת. נחל הדן הוא המקור החשוב ביותר של הירדן וכמעט כולו נובע מכמה מעיינות שנמצאים כאן. כמויות המים שזורמות פה, אפילו בקיץ, הן מחזה שאנחנו הישראלים לא רגילים לראות. ההרגשה היא כאילו המים פורצים מהאדמה בכל מקום שמסתכלים בו (ובמקרים רבים זה בדיוק מה שקורה).

במקום ישנם שבילים סלולים המתאימים לנכים וגם שבילי הליכה שדורשים קיפוץ בין אבנים מעל פלגי מים קטנים. בכל מקרה מדובר במסלול קליל שמתאים לכל המשפחה. אפשר לבלות כאן שעה או חצי יום, תלוי אם בוחרים להקיף את האתר כולו או רק לראות את מוקדי העניין העיקריים. אם יש זמן, מומלץ מאוד פשוט לטייל בין השבילים הרבים ולקבל את ההרגשה שלא משנה לאן תפנו, תראו עוד נחל מפכפך.

הכניסה למים אסורה, מלבד מקום אחד שבו הוקמה בריכת שכשוך. המים קרים מאוד - נעים בקיץ, קצת קר מדי במשך שאר השנה.

בנוסף לאתר הטבע, יש כאן גם עתיקות בעלות חשיבות היסטורית: כאן שכנה העיר הכנענית ליש, שנכבשה על ידי בני שבט דן. הם שרפו את העיר והקימו על חורבותיה את העיר דן. במקום ישנו אתר פולחן ושרידים רבים מהעיר הישראלית. כמו כן ניתן לראות כאן את הקשת של שער הכניסה לעיר הכנענית, שעשויה מאבני בוץ, וזהו השער המקושת העתיק ביותר בעולם.

לא מפתיע שהמקום נהיה לעיתים עמוס למדי, אבל אפשר להמנע מרוב העומס אם לא מגיעים בשבת או חג (אנחנו היינו בערב חג, והיה בסדר), או אם באים מוקדם בבוקר. בריכת השכשוך, כצפוי, היא מקום הומה בדרך כלל.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90. בקרית שמונה פונים ימינה (מזרחה) אל כביש 99. נוסעים כ-8 ק"מ, חולפים על פני קיבוץ דן, ומיד לאחר מכן ישנה פניה שמאלה לתל דן. הכניסה בתשלום.

נחל עיון ומפל התנור

(עם יעל ויותם, 21.11.09)

נחל עיון הוא מסלול טיול קצר ובו ארבעה מפלי מים גדולים, מהיפים בישראל. מבחינת קושי, המסלול מתאים לכל המשפחה, אבל ישנם איזורים עם צוקים שבהם צריך להשגיח על הילדים. את המסלול כדאי לעשות בימי חורף יפים (אחרי שכבר ירד קצת גשם), או באביב - אחרת המפלים יבשים.

בנחל ישנם שני מסלולים אפשריים: הראשון הוא מעגלי, קצר מאוד, ומגיע רק לאחד מהמפלים ("מפל התנור" המפורסם), ואפשר אפילו לעשות אותו עם עגלה (אם לא מפריע לכם ללכלך אותה בבוץ). המסלול השני הוא קצת יותר ארוך ואינו מעגלי, אבל כאמור גם אותו אפשר לעשות עם כל המשפחה, בתנאי שאתם שומרים על הילדים. מסלול זה מוצלח הרבה יותר ומומלץ מאוד, וזה המסלול שיתואר כאן.

הבעיה העיקרית היא שהמסלול הזה אינו מעגלי. אם אתם מגיעים עם רכב אחד, עלול להיות שאחד מכם יצטרך לחזור בדרך שבה באתם כדי להביא את הרכב לנקודת הסיום (הליכה של 3/4 שעה אם אתם בכושר). אבל בשבתות וחגים אפשר כמעט תמיד למצוא מישהו שבדיוק נוסע לנקודת ההתחלה כדי לאסוף את הרכב השני, והוא יוכל לתת לכם טרמפ. מצד שני, בשבתות וחגים הנחל שוקק אנשים, במיוחד החלק התחתון שלו שמתלכד עם המסלול הקצר. אם תקומו מוקדם ותתחילו את המסלול בסביבות 9:00-10:00, תוכלו להנות מהמפלים כמעט לבדכם.

הגעה לנקודת ההתחלה: נוסעים צפונה על כביש 90 עד למטולה. נכנסים למטולה וממשיכים ישר, ושמים לב לשילוט לנחל עיון: המסלול מתחיל ממש בתוך מטולה, קרוב לגדר המערכת, ליד חניון עפר קטן. אם באים מוקדם, אפשר לזהות את נקודת ההתחלה בעזרת הטנק הישן, שמוצב בחניון להנאת הילדים. אם באים קצת יותר מאוחר, קל יותר למצוא את המקום לפי המוני המכוניות החונות בו. מלבד החניון יש כאן רק בקתה קטנה המשמשת כעמדת תשלום (התשלום בכניסה הוא 25 ש"ח למבוגר). כנראה שרוב האנשים מגיעים רק לחניון התחתון ועושים את המסלול הקצר.

מנקודת ההתחלה, מדרגות מובילות לתוך ערוץ נחל עיון. מכאן ממשיכים במורד הנחל, לאורך המושבה מטולה. גשרים קטנים חוצים את הנחל מדי פעם, וכמובן ישנם מפלים שלצידם אפשר לעצור לנוח (אבל הכניסה למים אסורה לכל אורך הטיול). המסלול נוח ורחב, ובירידות התלולות ישנן מדרגות, אבל אחרי גשמים התוואי נהיה בוצי וחלקלק.

הגעה ברכב לנקודת הסיום: יוצאים ממטולה ונוסעים דרומה בכביש 90 כ-3 ק"מ, עד לפניה שמאלה עם שילוט ל"נחל עיון תחתון". נוסעים בכביש צר עד לחניון.

יער האיילים

(עם יעל ויותם, 20.11.09)

יער האיילים הוא לא ממש טיול, אלא אחד מהמקומות האלה שקוראים להם "אטרקציות", מילה שעצם הגייתה גורמת לי לתחושת בחילה קלה. אבל, מה לעשות, כשיוצאים לטייל עם ילד קטן אני כבר לא היחיד עם קפריזות. ואני מוכרח להודות שיחסית למקומות מהסוג הזה, היה נחמד מאוד, ואפילו למדתי מה ההבדל בין אַיִל, אֱיָל ואַיָּל.

דמי הכניסה (40 ש"ח לילד, 25 ש"ח למבוגר) הם סבירים וכוללים כמה "אקסטרות": פינת ליטוף קטנה, כמה חיות משק שאפשר ללטף ולהאכיל, כמה חיות יוצאות דופן (ביזון ותאו), ורכיבה על פוני. המוקד העיקרי הוא כמובן "יער" האיילים, בו שוכנים עדרים של שלושה מיני איילים, וכן קבוצת יעלים. לאחר הסבר קצר מקבלים קצת לחם להאכיל איתו את האיילים, מה שגורם לכך שחלק מהם מבויתים למדי (ומאפשרים פוטו-אופ שלא הייתי מקבל בטבע). כמו בכל סוג של גן חיות, החוויה נפגמת קצת כשרואים כמה שטח המחיה של האיילים מוגבל (זה לא ממש יער אלא שטח מגודר, לא מאוד גדול). אבל בסך הכל מדובר באתר חביב שאפשר להעביר בו בכיף שעתיים-שלוש.

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 90 אל קרית שמונה, וליד קניון נחמיה פונים ימינה לכביש 99, אל הגולן. ממשיכים על כביש זה עד שהוא מסתיים בכיכר בתוך מַסְעַדֶה, וכאן פונים ימינה לכביש 98 וזמן קצר לאחר מכן - שוב ימינה לכיוון אודם (כביש 978, שמספרו אינו מסומן בשטח). ממשיכים לפי השילוט למושב אודם, נכנסים לתוך המושב ומיד פונים ימינה לפי השילוט ליער האיילים.

סדקי יפתח

(4.10.09)

ליד קיבוץ יפתח שבאצבע הגליל ישנו קניון קטן מאוד ובו מסלול הליכה חביב של כ-10 דקות. המסלול נכנס אל תוך הנקיק הקטן וכולל טיפוס קל בעזרת יתדות שקבועים במקום. אם אתם נמצאים בסביבה, שווה לקפוץ לביקור.

הגעה: המסלול נמצא על כביש 886, כקילומטר צפונית לקיבוץ יפתח. נוסעים בכביש 90 צפונה לכיוון קרית שמונה, ופונים שמאלה בצומת כח לכביש 899. עולים במעלה ההר, ובראשו מגיעים לצומת עם כביש 886 לכיוון דרום. לא לוקחים את הפניה הזו אלא ממשיכים ישר, וכחצי קילומטר הלאה ישנה פניה ימינה לכביש 886 לכיוון צפון. כאן פונים וממשיכים על הכביש מעבר לקיבוץ יפתח. לאחר אבן הק"מ ה-65 ישנה פניה ימינה לכביש עפר שמוביל לחניון קטן מאוד ליד מוצב של צה"ל. מכאן יוצא שביל קטן ומטופח אשר מוביל לקניון.

מסלולים נוספים באיזור: המסלול במקום ממשיך בשביל מסומן (כחול) שיורד בתלילות מהרי נפתלי אל כביש 90. לא הלכתי בו ולכן אני לא יודע אם הוא מעניין. לעומת זאת, לא רחוק נמצא מסלול יפה שעובר במצודת כח ונחל קדש.

נחל קדש ומצודת כח

(4.10.09)

נחל קדש הוא מסלול הליכה קצר ואתגרי באיזור אצבע הגליל. המסלול מתחיל ממצודת כח (שנקראת גם מצודת ישע), יורד כמה מאות מטרים תלולים באפיק נחל קדש, ואז עולה בחזרה באפיק אחר של הנחל. לבסוף חוזרים למכונית בהליכה זריזה של כרבע שעה על הכביש, כך שהמסלול הוא כמעט מעגלי.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 לכיוון קרית שמונה. בצומת כח פונים שמאלה לכביש 899, ועולים בכביש מפותל במעלה הרי נפתלי, עד שמגיעים לצומת גדול עם כביש 886. בצומת ישנה פניה ימינה שנראית כאילו היא נכנסת לתוך בסיס צבאי, אבל ליד הבסיס ישנה חניה וממנה שביל הליכה נוח למצודת כח.

המסלול: מצודת כח (או מצודת ישע) היא מצודה שהוקמה ע"י הבריטים והועברה לערבים לקראת סיום המנדט. המצודה נכבשה ע"י הפלמ"ח במלחמת העצמאות, לאחר קרבות קשים. במקום ישנה אנדרטה, שילוט המתאר את הקרבות, ושלוחנות פיקניק.

מהמצודה ממשיך מסלול עם סימון שביל ישראל. המסלול הולך בתחילה לאורך גדר הבסיס הסמוך (שבנוי באותו מקום אסטרטגי בו היה הבסיס הבריטי המקורי). לאורך הדרך ניתן לראות שוחות שנחפרו על מנת להגן על המקום, וכן עצים שניטעו לאחר המלחמה לזכר 28 הנופלים בקרבות במקום, שעל שמם נקראת המצודה. לאחר זמן קצר המסלול יורד לתוך ערוץ נחל קדש, ומכאן מתחילה הליכה משולבת בטיפוס, מדי פעם עם יתדות. לאחר הליכה של כחצי שעה בערוץ הנחל נפגשים עם יובל אחר שלו, וכאן ישנו שילוט בולט האוסר להמשיך בירידה בנחל. במקום זאת ממשיכים עם שביל ישראל במעלה היובל הנוסף, שבו שוב ישנם קטעי סקרמבלינג.

לקראת סוף המסלול מגיעים למפל די גדול, וכאן כדאי לשים לב לארובה טבעית באבן, בגובה של כ-3 מטרים, שניתן להכנס אליה ולצאת מהחלק העליון שלה (בתמונה). אחרי שצולחים את המפל מגיעים לנקודת הסיום, על כביש 886. אפשר לראות מכאן את הבסיס הצבאי ששולט על האיזור, וללכת לכיוונו: פונים שמאלה והולכים כ-500 מטר דרומה על כביש 886, עד למפגש עם כביש 899. כאן פונים שוב שמאלה והולכים עוד כמה מאות מטרים על כביש 899, עד לחניון בנקודת ההתחלה.

מסלולים נוספים באיזור: סדקי יפתח

עין תאופיק

(כל המשפחה, 30.5.09)

עין תאופיק הוא מעין קטן בדרום רמת הגולן, בו יש מים כל השנה. הזרימה מהמעין חלשה, אבל המים צלולים ונקיים. במקום הוסדרו בריכות קטנות שאוספות את המים ובהם אפשר לשכשך את הרגליים בנוחות. כמו כן הוצבו כאן שולחנות פיקניק, ולכן זהו מקום נוח ויפה להפסקת צהרים. הבעיה היחידה איתו היא כביש הגישה המשובש, שמתאים לרכב רגיל רק אם אתם לא מרחמים עליו. עד כמה שהצלחתי לראות, המקום אינו מסומן במפה, וזו אולי הסיבה שהוא יחסית שומם. במפת סימון שבילים של הגולן מופיעה דרך העפר המובילה למעין, אך המעין עצמו אינו מסומן.

הגעה: עין תאופיק נמצא על הכביש העולה לרמת הגולן מצומת צמח (הנקודה הדרומית ביותר של הכנרת). מצומת צמח נוסעים מזרחה על כביש 92, ובצומת מעגן ממשיכים ישר לכביש 98. כאן נוסעים לזמן מה לאורך קו הגבול עם ירדן, בכביש שמשקיף על הירמוך (והיה יכול להיות מאוד יפה אלמלא הגדרות ושטחי הטשטוש). בצומת חמת גדר פונים שמאלה, פניה שנשארת על כביש 98 אך מתחילה לטפס בתלילות אל עבר רמת הגולן. לאחר נסיעה של כ-2 ק"מ בכביש זה, ישנה פניה שמאלה עם שלט קטן ל"עין תאופיק". הפניה מובילה לכביש עפר, ולאחר כמה מאות מטרים הכביש מתפצל. כאן פונים ימינה וממשיכים כקילומטר על דרך עפר משובשת מאוד, שמיועדת בעיקר לרכב 4X4 אבל מתאימה לרכב רגיל, אם הוא לא נמוך מדי ונוסעים בזהירות. בסוף הדרך נמצא חניון ומשם הליכה של 50 מטר מובילה למעין.

מסלול נוסף באיזור: מצפה לשלום

מצפה לשלום

(כל המשפחה, 30.5.09)

מצפה לשלום הוא נקודת תצפית קטנה ולא כל כך מוכרת בדרום רמת הגולן, עם נוף מדהים של הכנרת והגליל. המקום נמצא בראש צוקי און, ממש מעל לחוף המזרחי של הכנרת, וממנו אפשר לראות את הכנרת כולה פרושה לרגלינו, מצפון ועד דרום. זהו מקום מוסדר עם חניה, חנות ("גזלן"), ועמדת תצפית עם הסברים, ובאופן מפתיע הכניסה לאתר חופשית.

עמדת התצפית ממוקמת כ-50 מטר ממגרש החניה והגישה אליה נוחה. למרות שזהו המקום בעל הנוף המוצלח ביותר, כדאי גם לרדת למסלול מעגלי קצרצר (קילומטר וחצי). המסלול אינו מסומן במפה, וגם בשטח הסימון היה יכול להיות ברור יותר: מדי פעם טועים ויורדים לשביל עיזים, וצריך לחזור לאחור ולמצוא את המסלול הכבוש. מלבד נקודות תצפית "טבעיות" יותר, המסלול מגיע גם אל בריכת קצינים קטנה. הבריכה עצמה מעופשת וכדאי להשאיר אותה לצפרדעים, אבל אפשר לשבת מתחת לעצים ולשכוח לרגע את החום הלוהט של איזור הכנרת.

הגעה: מצפה לשלום נמצא בדרום רמת הגולן, בין חמת גדר לקיבוץ מבוא חמה. מצומת צמח (הנקודה הדרומית ביותר של הכנרת), נוסעים מזרחה על כביש 92, ובצומת מעגן ממשיכים ישר לכביש 98. כאן נוסעים לזמן מה לאורך קו הגבול עם ירדן, בכביש שמשקיף על הירמוך (והיה יכול להיות מאוד יפה אלמלא הגדרות ושטחי הטשטוש). בצומת חמת גדר פונים שמאלה, פניה שנשארת על כביש 98 אך מתחילה לטפס בתלילות אל עבר רמת הגולן. זהו כביש צר ומפותל, אבל מי שלא נוהג יוכל להנות מהנוף של הכנרת, הירמוך והרי גלעד. ממשיכים בכביש הצר עד שמגיעים לראש הרמה. כמה קילומטרים אחרי שהכביש מתיישר, ישנה פניה שמאלה עם שילוט ל"מצפה לשלום". פונים כאן וממשיכים כמה מאות מטרים עד לחניון.

אתר פיקניק יפה באיזור: עין תאופיק

איך לארוז ירקות ופירות לטיולים

כל מי שיצא פעם לטיול רציני מכיר את ההרגשה של רעב-של-אחרי-עליה-קשה, ואת האכזבה שבאה מיד לאחר מכן כשמגלים שבתיק יש רק סנדויצ'ים עם גבינה צהובה. מה לעשות שיש כמות די מצומצמת של מאכלים שיכולים לשרוד ימים ארוכים בשמש הישראלית בלי להתקלקל?

ירקות ופירות דווקא יכולים להחזיק מעמד לא רע, אבל בתוך תיק טיולים הם נוטים להמחץ למוות וללכלך את כל התיק. אז הנה דרך לשמור עליהם טריים ובכך לגוון את תפריט הטיולים שלכם, בצורה נוחה וכמעט בלי להוסיף משקל על הגב.

אז הנה ההוראות:

1. לוקחים קופסת אוכל מפלסטיק, מהסוג שנסגרת היטב גם כשהיא מלאה מאוד, ושמים בה את הירקות. הקופסה צריכה להכיל בנוחות את הירקות ויכולה להכיל גם קצת מקום פנוי.
   
2. מעריכים את כמות המקום הפנוי בקופסה, ומנפחים שקית ניילון כך שתמלא בערך את החלל הנותר. קושרים את השקית בצורה שניתן יהיה לפתוח אותה מאוחר יותר, ומניחים אותה מעל ומסביב לירקות.
3. סוגרים את הקופסה. אם ניפחתם את השקית לגודל הנכון, יהיה קצת קשה לסגור אותה. המבחן החשוב ביותר: כשמנערים את הקופסה, הירקות כמעט לא זזים בתוכה. שקית האויר משמשת כריפוד ושומרת שהאוכל לא יימעך.
4. מטיילים ונהנים. אם ניפחתם את השקית כמו שצריך, אפשר לקפוץ ולרוץ עם התיק כמה שרוצים, ולירקות לא קורה כלום, כמעט. אפילו עגבניות ופירות רכים שורדים את המסע.
   
5. כשהגיע הזמן לאכול, אפשר להוציא את השקית, לפתוח את הקשר ולהשתמש בה כשקית זבל לחרצנים של הפירות.
   
6. השוס האמיתי: אם אתם רוצים לשמור חלק מהירקות לארוחה הבאה, כל מה שצריך לעשות הוא לנפח קצת יותר את השקית, להחזיר אותה לקופסה, והנה יש לכם ריפוד מושלם לשאר האוכל. תודו שזה פשוט גאוני.
   

מבצר יחיעם ונחל יחיעם

(עם המיכאלים, 4.4.09)

מבצר יחיעם (ששמו המקורי הוא מבצר גדין) נמצא בתוך קיבוץ יחיעם, לא רחוק ממעלות-תרשיחא, כשלושת-רבעי שעה נסיעה מחיפה, וכרגיל במקומות אסטרטגיים בארצנו, הוא מייצג מאות שנות היסטוריה: המבצר נבנה במקור על ידי הצלבנים והיה בשימוש גם בתקופה העותונמית. כאשר קיבוץ יחיעם עלה לקרקע, המבצר הנטוש שימש כבית מגורים עד להקמת המבנים הראשונים. במקום היו קרבות קשים במלחמת העצמאות - הקיבוץ היה תחת מצור קשה בתחילת המלחמה ולתושבים היה מחסור חמור במים.

כיום ניתן לסייר במבצר, שחלקים ממנו שופצו (כך שלא כל כך ברור מה מקורי ומה לא). כמו כן ניתן לראות את עמדות הירי ותעלות הקשר ששימשו את אנשי הקיבוץ. במקום ישנם שלטי הסבר, בעיקר על הקרבות של תקופת קום המדינה. מראש המבצר יש תצפית יפה על הגליל המערבי, כולל נוף אל נהריה והים.

המבצר אינו גדול מאוד והסיור כולו לוקח כשעה, ומתאים לכל המשפחה. במקום יש גם מסעדה קטנה וגן אירועים. האתר הוא גן לאומי והכניסה אליו היא בתשלום (20 ש"ח למבוגר).

לאחר הסיור במבצר, אפשר גם לטייל בנחל יחיעם היפה. הירידה אל הנחל (הפרש גובה של כ-200 מטר) קצת תלולה אבל אינה דורשת טיפוס, ומתאימה לכל אחד, מלבד ילדים קטנים. יחד עם זאת, הטיפוס חזרה לרכב עשוי להיות קצת מתיש בימים חמים. הירידה מתחילה במגרש החניה ומסומנת בירוק. יש כאן גם תצפית מוצלחת אל תוך הנחל, ובאביב - גם פריחה יפה, בין היתר של תורמוס ההרים. אפשר להמשיך ללכת קצת בתוך ערוץ הנחל לפני שחוזרים על עקבותינו, אבל לאחר כקילומטר וחצי, הנחל מתרחב והשביל נהיה דרך עפר פחות מעניינת. (אנחנו לא הספקנו להגיע עד לערוץ הנחל.)

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 70 עד לצומת אחיהוד. מכאן פונים שמאלה ומיד ימינה לכיוון כפר יאסיף. עוברים דרך כפר יאסיף עד לצומת כברי. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 89 (לכיוון מעלות-תרשיחא) ולאחר כ-3 ק"מ פונים שוב ימינה לכיוון יחיעם. עוקבים אחר השלטים ליחיעם, נכנסים לתוך הקיבוץ ונוסעים ישר עד קצהו. כאן יש מגרש חניה קטן ועמדת תשלום של רשות הטבע והגנים.

ארבל

(צביקה, יעל, יותם, רפי, 21.3.09)

הארבל הוא טיול קצר שיש בו הכל: נופים אל הגליל והכנרת, מבצר מהמאה ה-17, וטיפוס על סלעים (סקרמבלינג) מהסוג הקליל והכיפי. ואת הכל אפשר לעשות במסלול מעגלי של שעתיים-שלוש. לא מפתיע, לכן, שזה מקום פופולרי. בסופי שבוע, מומלץ להגיע אליו מוקדם בבוקר, אחרת אתם צפויים להתקע בפקקים באיזורי הטיפוס הקשים יותר (ובאופן כללי להנות פחות מהפסטורליות של המקום).

האתר נמצא במרחק נסיעה של פחות משעה מחיפה. אנחנו הגענו ב-9:00 בבוקר והיינו כמעט לבד, אבל בדרך חזרה למכונית כבר היה קשה למצוא פינה שקטה.

הוראות נסיעה: מצומת גולני נוסעים לכיוון טבריה (כביש 77). ממש לפני הכניסה לעיר, ישנה פניה שמאלה לכביש 7717, עם שילוט לכפר חיטים. פונים שם וממשיכים ישר עד לפניה ימינה למושב ארבל. נוסעים בכביש המוביל לארבל, וממש לפני הכניסה למושב פונים שמאלה לכביש סלול אך משובש מעט, עם שלט חום לכיוון "הארבל". מכאן נוסעים עוד כמה קילומטרים עד לחניון מוסדר בתשלום (20 ש"ח למבוגר). אם אינני טועה, הכניסה היתה חופשית בעבר, אבל מאז שהחלו לגבות תשלום יש גם אנשים שאחראים על הנקיון במקום, והאתר כולו מצוחצח ומסודר. התלונה היחידה שלי היא שבאיזור המבצר יש פרות, והן משאירות אחריהן את הלכלוך שלהם.

המסלול: החניון ממוקם בפסגת הר ארבל וממנו ישנם מספר מסלולים אפשריים, וכן כמה נקודות תצפית. המסלול הקצר ביותר, שגם מגיע למקומות היפים ביותר, הוא מסלול מעגלי שיורד אל המבצר וחוזר בדרך שונה.

המסלול כולל טיפוס במורד ובמעלה הצוק של הר ארבל. במקום קבועים יתדות רבים והטיפוס אינו קשה למי שרגיל לכך, אבל ממש לא מתאים לילדים קטנים (אלא אם הם קשורים היטב במנשא), ולדעתי אינו מתאים לכלבים (למרות שהיו כאלה שניסו).

המסלול מתחיל ממש במגרש החניה, ומסומן באדום. לאחר תצפית קצרה אל הואדי שבין הר ארבל והר ניתאי, מתחילה הירידה התלולה לתוך הואדי. מטרת הירידה היא להגיע למבצר, המכונה "מצודת המערות" ונמצא ממש בתוך הצוק. אפשר להכנס למספר חדרים במצודה ולראות חרכי ירי ומגדל תצפית.

כמה מאות מטרים לאחר המבצר, מגיעים לפיצול עם מסלול שחור. הולכים במסלול השחור כדי לחזור לפסגת הר ארבל ולמכונית. העליה, כמו הירידה, מלווה לעיתים בטיפוס על קטעי צוק קטנים בעזרת יתדות מתכת קבועים בסלע. כאשר מגיעים לשיא הגובה, ישנו פיצול עם שביל כחול, וכדאי ללכת בשביל זה כ-200 מטר עד לנקודת תצפית יפה ("מצפור אל מול כנרת") שהיא גם שקטה הרבה יותר מהמצפורים הקרובים יותר לחניון. חוזרים אל המסלול השחור, וממשיכים איתו עד שמגיעים בחזרה לחניון.