(יעל וצביקה, 17.11.06)
הרי אילת הם אחד המקומות היפים ביותר בארץ לטיולים, ובשבוע שעבר ניצלנו הזדמנות והלכנו לשני טיולים מוצלחים, במקומות לא במיוחד מתוירים (אם כי חלקים מהמסלול כבר יצא לי לעשות, בימים שלפני שהבלוג הזה היה קיים). על הטיול הראשון אני אכתוב כאן, ועל השני בפוסט הבא (כלומר מתישהו כשיהיה לי זמן).
תמיד כשאנחנו מטיילים בקבוצה קטנה יש בעיה למצוא מסלול מעגלי, כי אני שונא ללכת באותה הדרך הלוך וחזור, ואין מספיק אנשים כדי להצדיק שתי מכוניות. הפעם החלטנו לנצל את המוניות של אילת כדי לעשות מסלול לא מעגלי שכולו ירידות. מוקדם בבוקר יצאנו מאילת והשארנו את האוטו בחניון של המצפה התת-ימי. עוברות שם מוניות כל הזמן, וביקשנו מהנהג שיוריד אותנו בתחילת המסלול. 35 ש"ח, ובהחלט היה שווה את זה - גם היה מסלול לא מעגלי, גם היו בעיקר ירידות, וגם עשינו לא מעט קילומטראז' (משהו כמו 11 ק"מ).
המסלול מתחיל חצי ק"מ אחרי אבן הק"מ ה-4, במעלה כביש אילת-מצפה רמון (כביש 12). (במפות הרי אילת החדשות, מ-2004, ישנו סימון אבני ק"מ של כביש 12, והוא מדויק מאוד. במפות ישנות יותר אין.) סימון ירוק יורד לצד שמאל (מערב) של הכביש. אין שלט, רק עמוד נמוך עם סימון לבן-ירוק-לבן, סעו לאט שלא תפספסו. עוצרים את המונית ויוצאים לדרך במסלול הירוק. שימו לב: המסלול חוצה מיד דרך עפר (סימון אדום), אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, בעליה קטנה ותלולה שאחריה ירידה אל תוך נחל גשרון. לקראת סוף הירידה הזו, נכנסים לתוך קניון צר ויפה, ששכבות הסלע יוצרות על קירותיו דוגמאות מיוחדות - כמעט כאילו הן צוירו על ידי אמן אבסטרקטי. לקראת סוף הקניון מגיעים לקטע קצר שבו צריך להדחף למעבר צר בין כמה סלעים שנפלו לתוך הנחל, ולרגע נראה כאילו לא אמורים לעבור שם. אבל זה דווקא אחד המקומות הכי יפים בטיול.
300 מטר מאוחר יותר מגיעים למפגש עם שביל ישראל, מה שמדגים שוב את העובדה ששביל ישראל נבחר כמסלול פחות או יותר קווי בין מטולה לאילת, ואינו עובר בהכרח במקומות היפים ביותר. משום מה אני מקבל את הרושם שהרבה יותר אנשים עוברים בשביל ישראל מאשר במסלולים סמוכים, אפילו אם הם רק עושים טיול יומי ולא מנסים לעבור את כל השביל. אז אני אנצל את הפורום המכובד הזה כדי לומר שלפעמים זו ממש טעות. שביל ישראל אינו מכיל קטעים מעגליים ולכן, במקרים רבים, הוא צריך לבחור בין שני מסלולים מקבילים שעוברים מצפון לדרום, ששניהם מאוד יפים והיו יכולים יחד ליצור מסלול יומי מעגלי מוצלח מאוד. אל תבחרו מסלול רק בגלל שהוא חלק משביל ישראל!
בכל אופן, מהנקודה הזו המשכנו במורד נחל גשרון יחד עם שביל ישראל (והסימון הכחול). בשלב מסוים השביל עוזב את הנחל ומתחיל לעלות במעלה גשרון, ממנו אפשר לראות כמה שלטים ענקיים שמזהירים לא להמשיך בנחל, כי אתה תגיע למצרים. אחרי מעלה גשרון, ובעוד כמה נקודות בהמשך המסלול, מתקרבים כבר למפרץ אילת ומתחילים לראות נופים. יש כמה נקודות שמהן ניתן לראות ארבע ארצות בבת אחת - מצרים, ישראל, ירדן וערב הסעודית - תמונה די נדירה בארצנו. ראינו בצורה די ברורה כל מיני מפעלים וכבישים בערב הסעודית, הרגשה מוזרה כזאת.
המשכנו עם שביל ישראל כמה קילומטרים נוספים ולא קשים במיוחד (מלבד מעלה גשרון אין עליות תלולות), עד שהגענו לפסגת הר צפחות, עוד נקודת תצפית מעולה שממנה אפשר גם לראות חלקים גדולים מאילת, ואת המצפה התת-ימי שנמצא כבר בדיוק מתחתנו. בנקודה זו עזבנו את שביל ישראל, עברנו למסלול הירוק ומיד אחר כך למסלול השחור, כדי לסיים את המסלול כמה שיותר קרוב לאוטו. שני הקילומטרים שנותרו לנו הם ירידה מעט תלולה. לא באמת קשה (מלבד מקום אחד שבו תפס אותי פחד גבהים), אבל לוקח זמן, והגענו לכביש ממש ברגעי השקיעה. סיום המסלול השחור, למי שרוצה להשאיר את האוטו ממש במקום הנכון, הוא ליד השלט השחור-לבן של חוף המגדלור.
בסך הכל, בקצב הליכה נוח מאוד ועם כמה הפסקות אוכל, המסלול לקח משהו כמו 7 שעות, ואם לוקחים בחשבון עוד חצי שעה לנסיעה במונית, זה מסלול בהחלט סביר אפילו בשביל ימי החורף הקצרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה