נחל מעפילים: מסלול מעגלי ליד יגור

(עם רפי ויותם, 22.5.10)

זהו מסלול מעגלי שעולה מקיבוץ יגור אל הכרמל, משקיף על נופי המפרץ והגליל, ויורד חזרה. המסלול מוצל ברובו ומתאים גם לימי קיץ חמים. אורך המסלול כ-6 קילומטר (3-4 שעות, כולל הפסקות).

הגעה: נוסעים לקיבוץ יגור. מיד לאחר שער הכניסה לקיבוץ, ישנה פניה ימינה שמובילה לאתר רכיבה על סוסים. כאן ניתן להחנות את הרכב בסמוך לשלט הסבר על שביל ישראל.

המסלול: מסלול העליה מסומן בשביל ישראל, וכן בסימון אדום שמתחלף לאחר זמן מה בסימון כחול. המסלול יוצא מהקיבוץ ומטפס על הר הכרמל. התוואי לא מאוד תלול, ומוצל כמעט לגמרי, כך שמדובר בעליה סבירה גם למי שסוחב תינוק על הגב. אין כאן צוקים או עליות שדורשות טיפוס. הפרש הגובה הוא כ-320 מטר, ובמהלכו נופי הגליל התחתון נפרשים בהדרגה מתחתינו.

לאחר שהעליה מסתיימת, המסלול ממשיך עם שביל ישראל עוד חצי קילומטר בערך, ואז ישנה פניה ימינה אל מסלול המסומן בשחור, ומתחיל את הירידה בחזרה אל הקיבוץ. שימו לב: כמה מאות מטרים מוקדם יותר ישנה פניה שמאלה למסלול שחור אחר, שאינו מסומן במפות ישנות (אינו מופיע במפה שלי, שהיא משנת 2005). זהו מסלול עליה קצר שמוביל לדרך נוף כרמל, ולא בחזרה ליגור.

מסלול הירידה מקביל לכביש הגישה לנשר וחיפה, ולמרות שהוא נמצא כ-200 מטר מעליו, אפשר לשמוע בבירור את המכוניות - הרבה פחות נעים משביל העליה. לאחר זמן מה הסימון מתחלף בסימון ירוק וחוזר לכיוון יגור, עד שהוא נפגש מחדש עם שביל ישראל ממש בסמוך לגדר הקיבוץ.

הר תבור

(יותם, רפי, טל, שלומי, 10.4.10)
התבור הוא הר גבוה ביחס לגבעות של הגליל התחתון ולעמקים שמדרום לו. כיוון שכך, מההר ישנה אפשרות לקבל תצפית יפה לכל הכיוונים. מכיוון שהפסגה עצמה כבר תפוסה, וממילא כנראה שטוחה מכדי לאפשר תצפית טובה, הוכשר במקום שביל הליכה קצר ונוח שמקיף את הפסגה, וממנו נשקפים נופים בכל הכיוונים. המעוניינים במסלול הליכה מאתגר מעט יותר יכולים לעלות באחד ממספר שבילי הליכה תלולים שמטפסים על ההר, לאחר מכן להקיף את הפסגה, ולחזור בשביל הליכה אחר.

בנוסף לנוף, בפסגת ההר מצויות שתי כנסיות. היפה מביניהן היא הכנסיה הפרנציסקנית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20 על חורבות כנסיה צלבנית, ומצדיקה ביקור במקום בפני עצמה.

הכנסיה הפרנציסקנית
ניתן להגיע ברכב ממש עד לכנסיה, והביקור בה מתאים גם לנכים. מכביש 65 (עפולה-צומת גולני), כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה, פונים שמאלה לכיוון הכפר הבדווי שבלי. חולפים על פני הכפר כולו ומגיעים לכביש תלול ומתפתל שעולה לפסגת ההר. הכניסה לכביש זה מותרת רק לרכב פרטי: הסיבובים חדים מדי לאוטובוסים, ולכן טיולים מאורגנים צריכים להחנות את האוטובוס בטרמינל בקצה הכפר שבלי, ולקחת מוניות שירות לפסגה. במהלך העליה על ההר ישנם כמה מקומות בהם ניתן לעצור את הרכב ולהסתכל על הנוף, אבל הנוף מהמסלול המעגלי יפה לא פחות ולכן אין טעם לעצור כאן אם אתם מתכננים לטייל.

סמוך לפסגת ההר, מגיעים פתאום לצומת לא משולט. הפניה שמאלה מובילה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית, המרשימה פחות (ובהתאם, אין במקום הרבה חניה, וגם לא הרבה פעילות). פנו ימינה ותגיעו למגרש חניה מסודר (אבל קצת קטן מדי) בסמוך לכנסיה הפרנציסקנית.

הכנסיה היא מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20, שנבנה על ידי נזירים פרנציסקנים, על שרידי כנסיה מהתקופה הצלבנית. בנוסף לביקור בכנסיה עצמה, אפשר להסתובב באיזורים של הכנסיה הצלבנית ששוחזרו, וכן לעלות על המרפסת ולראות את הנוף. במקום יש בדרך כלל תיירים בינלאומיים רבים, כיאה לאתר קדוש לנצרות. גם האנשים הם מעניינים לכשעצמם (אנחנו ראינו נזירות קתוליות, נשים בלבוש הודי מסורתי, וקבוצת קשישות איטלקיות רועשת). אבל בכל הקשור לנוף, עדיף לחכות לטיול הרגלי.

המסלול המעגלי
ממגרש החניה של הכנסיה הפרנציסקנית ישנה דרך עפר לא מסומנת, אשר יורדת מעט מהפסגה ומגיעה לאחר כמה מאות מטרים אל שביל עפר כבוש היטב. זהו המסלול המקיף את פסגת התבור. אורכו כ-2 ק"מ וכמעט מכל מקום בו אפשר לראות נופים לכיוונים שונים: עפולה, נצרת, הרי הגליל, בקעת הירדן וגבעת המורה. חלק מהמסלול מסומן בשחור, וחלק בירוק. גם שביל ישראל משתלב במסלול בחלק מאורכו.

עליה רגלית להר
ישנם שלושה מסלולים שעולים להר. השניים המתאימים ביותר לטיול מעגלי הם המסלול האדום והכחול. המסלול האדום יוצא מכביש 65, כחצי קילומטר מדרום-מערב לצומת הכניסה לשבלי, ובו עלייה של כ-350 מטר גובה, פרושה על הליכה של 2.5 ק"מ. מלבד התלילות, המסלול אינו במיוחד קשה. בסופו מגיע השביל אל המסלול המעגלי שתואר לעיל. אם הגעתם למעלה, מומלץ מאוד להקיף את ההר וגם לבקר בכנסיה הפרנציסקנית. לאחר מכן אפשר לחזור דרך המסלול הכחול, אשר יורד בתלילות בחזרה אל כביש הגישה לשבלי, לא רחוק מהצומת עם כביש 65.

אפולוניה

(עם משפחת קיסר, 5.4.10)

הגן הלאומי באפולוניה נמצא ממש בתוך הרצליה, ושוכני גוש דן יכולים להגיע אליו בנסיעה של דקות ספורות. זהו אתר ארכיאולוגי שנמצא על חוף הים, ובנוסף לעתיקות אפשר להנות גם ממסלול הליכה קצר לאורך חוף הים. האתר אינו גדול, וביקור של שעתיים יספיק כדי להתרשם מכל מה שיש במקום.

המקום נקרא גם "תל ארסוף" בערבית או "תל ארשף" בעברית, והוא היה מיושב עוד בתקופת החשמונאים בשל מפרץ טבעי באיזור. רוב העתיקות שנמצאות כיום באתר הן מהתקופה הצלבנית, אז הוקם כאן מבצר שהמבנה הכללי שלו עדיין עומד על תילו, ואפשר לראות סביבו חומה כפולה וחפיר.

הגעה: האתר ממוקם בחוף הצפוני ביותר של הרצליה, והכניסה אליו היא מרחוב יגאל ידין. לבאים מכביש החוף יש לרדת במחלף שמריהו (מחלף רבין) ולפנות מערבה. כבר מהמחלף ישנו שילוט לאפולוניה. הכניסה לאתר היא בתשלום.

לוגיסטיקה: מהחניון ישנו שביל עפר שהולך לאורך חוף הים, ואורכו כקילומטר, אל המבצר הצלבני. לאורך השביל פזורות ברזיות רבות כך שאין צורך לקחת כמעט כלום לביקור במקום. ישנו גם כביש גישה לנכים שמוביל ממש עד למבצר. מספר מצומצם של שולחנות פיקניק נמצאים ליד הכניסה לאתר, וכן בצידו השני של המסלול - ליד המבצר.

נחל כלח

(עם עידו ואילנית, 3.4.10)

נחל כלח הוא מסלול קצר ויפה באיזור שוויצריה הקטנה. המסלול מוצל כמעט לכל אורכו ולכן מתאים מאוד לימים חמים, והוא מגיע בסופו אל שוויצריה הקטנה - מהמקומות שתמיד נחמד לבקר בהם שוב. החסרון הוא שזה אינו מסלול מעגלי.

הגעה לנקודת ההתחלה: מחיפה נוסעים לכיוון האוניברסיטה, חולפים על פניה ועל הכניסה לפארק הכרמל, וממשיכים ישר עד שמגיעים לצומת דמון. כאן פונים ימינה לכביש 721, לכיוון בית אורן, וכ-100 מטר לאחר מכן ישנם שוליים בהם ניתן להחנות את הרכב. ממשיכים רגלית עוד כמה עשרות מטרים לאורך הכביש עד לתחילת המסלול, אשר מסומן בצבע כחול.

המסלול: המסלול עוקב אחר נחל כלח מתחילתו ליד צומת דמון ועד לשוויצריה הקטנה. הירידה בתוואי הנחל נוחה ברובה אך כוללת מספר מפלים קטנים, וילדים כנראה יצטרכו כאן עזרה. לאחר כ-2.5 ק"מ מגיעים לגשר אבן גדול מעל הנחל, וכאן עולים אל הגשר ומגיעים לסימון האדום של שוויצריה הקטנה. ממשיכים ימינה עם הסימון האדום. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לפיצול עם מסלול ירוק. כעת ניתן לבחור בין שתי עליות שונות אל החניון. האפשרות הראשונה היא להמשיך עם המסלול האדום, שהוא מסלול רחב ונוח שעולה בהדרגה אל החניון, אך אינו מוצל. האפשרות השניה היא לבחור במסלול הירוק, שעולה בתלילות וכולל מספר קטעי טיפוס, אך מוצל לכל אורכו. שני המסלול קצרים יחסית, ואורך המסלול הכולל הוא כ-3 ק"מ - כלומר טיול של שעתיים בערך.

הגעה ברכב לנקודת הסיום: נקודת הסיום היא חניון שוויצריה הקטנה. הכניסה לחניון זה היא בתשלום. לפרטים נוספים עיינו בהוראות ההגעה לנקודת ההתחלה של מסלול שוויצריה הקטנה.

מצדה

(עם כנס מינרבה, 6.6.07, גרסת "זריחה מעל ים המלח")
(עם ההורים, 30.3.10, גרסת הרכבל)

כאחד משלושת האתרים המתויירים ביותר בישראל (השניים האחרים הם הכותל ויד ושם), קשה למצוא את מצדה ריקה מאדם. מצד שני, האתר הוא רחב ידיים דיו כדי שניתן יהיה להסתובב בו יחסית בנוחות גם בתקופות העמוסות, כמו פסח למשל.

המעוניינים לראות את המקום עם נוכחות יחסית דלילה של תיירים יהודים-אמריקאים יכולים לעשות את המסלול הקלאסי: עליה בשביל הנחש לפנות בוקר, כדי לראות את הזריחה מעל ים המלח ממרומי המבצר. מדובר בשביל עפר תלול אך נוח, שכולל הפרש גובה של כ-350 מטר, ולוקח שעה עד שעתיים בדרך כלל. האנשים הספורטיביים פחות יכולים להגיע בשעות סטנדרטיות יותר ולהדחס עם שאר עם ישראל לתוך הרכבל, שיוצא בכל רבע שעה מתחתית המסלול ועולה ישירות לאתר בכ-5 דקות. הרכבל מתאים גם לנכים ולבעלי עגלות, אך חלק מהאתר (ובפרט ארמון הורדוס המרשים) דורש ירידה במדרגות. ישנה גם אפשרות להגיע לאתר דרך שביל הסוללה, שהוא קצת יותר קל מבחינת הטיפוס, אבל פחות נוח מכיוון שאפשר להגיע אליו רק דרך ערד.

האתר מעניין מאוד מבחינה היסטורית, ומי שמתעניין בארכיאולוגיה יוכל בקלות לבלות כאן יום שלם, כולל ביקור במוזיאון שנמצא במרכז המבקרים בתחתית שביל הנחש. עם זאת, באתר עצמו כמעט אין שלטי הסברים (וחבל), ולכן כדאי לשמור את הברושורה שמקבלים בעת התשלום. בין האטרקציות המרכזיות: ארמון תלת-קומתי שנבנה עבור הורדוס; בית רחצה בסגנון רומי, ובו קלדריום (תכל'ס סאונה) בה ניתן לראות איך זרמו מים חמים מהתנור אל מתחת לרצפה; מספר פסיפסים; ותצפית על שרידי המחנה הרומי והחומה שבנו סביב מצדה בעת המצור. אפשר כמובן לראות גם את "חדר הגורלות" שבו, אולי, העלו הסיקריקים בגורל את שמותיהם של אלה שיהרגו את חבריהם בהתאבדות ההמונית שפירסמה את מצדה. מעניין לא פחות מסיפור ההתאבדות עצמו הוא היחס המשתנה של החברה בישראל לסיפור, שהחל מהערצה של "אידאל מצדה" והשתנה ליחס מפוכח ואולי ספקני יותר.

הגעה: ישנם שני כבישים שמובילים למצדה, אך אינם מתחברים זה לזה. רוב המבקרים מגיעים מכיוון כביש 90 (ים המלח). מכביש 90 ישנה פניה ברורה לאתר, כ-15 קילומטרים מדרום לעין גדי. ניתן להגיע לכאן מדרום דרך צומת הערבה, או מצפון דרך כביש הבקעה. הכניסה מכיוון ים המלח מובילה לשביל הנחש ולרכבל. לחילופין, תוכלו להגיע דרך כביש 3199 שיוצא מערד ומגיע למצדה מכיוון מערב. מכיוון ערד אפשר לעלות למצדה רק ברגל, דרך שביל הסוללה (פחות תלול משביל הנחש). בכל מקרה, הכניסה בתשלום, וישנה תוספת תשלום משמעותית לעולים ברכבל. שוב, שימו לב שלא ניתן לעבור ברכב מצד אחד של מצדה לצד השני.