נחל פרצים, או: "מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות"

(צביקה, יעל ויותם, 17.12.08)

נחל פרצים נמצא בדרום מדבר יהודה, באיזור שבו הקרקע עשויה חוואר הלשון, סוג של סלע רך ופריך שנוטה להתפורר לאבקה דקה. המקום מפורסם בעיקר בשל מערת הקמח, שקרויה כך כיוון שכל מי שעובר בה נראה כאילו נפל לתוך קערת קמח ענקית. למרבה הצער, מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות, כפי שמודיע פוסטר ענק בכניסה לאתר, ומהניסוח בשלטים במקום, לא נראה שהיא תפתח למבקרים בקרוב. יחד עם זאת, הנחל עצמו מעניין אף הוא בשל הדוגמאות שיוצרות שכבות החוואר על קירות הקניון, ומי שמעוניין בכך יוכל להתלכלך ב"קמח" גם בלי להכנס למערה עצמה.

הגעה: הכניסה למסלול נמצאת בכביש 90 (כביש הערבה), בין אבני הק"מ ה-193 וה-194, מדרום לנווה זוהר ומצפון לצומת הערבה. כאן ישנו שילוט לנחל פרצים וסימון שבילים אדום מוביל לדרך עפר כבושה היטב, המתאימה לכל רכב. (בנקודת הירידה מהכביש נמצא גם הפוסטר הענק שמצוטט בכותרת הפוסט.) נוסעים בדרך העפר ומקפידים להשאר עם הסימון האדום למרות הפיצולים לדרכים אחרות. לאחר כ-5 קילומטרים של נסיעה מאובקת מגיעים לחניון עם שילוט למערת הקמח ונחל פרצים, כאשר החלק של "מערת הקמח" מחוק. (הקילומטר האחרון של כביש העפר, לאחר הפיצול עם הסימון השחור, כבר אינו נוח כל כך, ובעלי כלי רכב נמוכים ירצו אולי להשאיר את הרכב בנקודת הפיצול, בה ישנו חניון לילה, וללכת ברגל את שאר הדרך.)

המסלול: המסלול ממשיך את הסימון האדום שבעקבותיו נסענו במכונית, ועוקב אחר תחילתו של אחד היובלים של נחל פרצים. בתחילת המסלול, פוסטר נוסף שוב מזהיר שמערת הקמח סגורה, נראה שהם רציניים בקשר לאזהרות האלה. אך כאמור, הנחל עצמו יפה מאוד גם הוא: באיזורים מסוימים נוצרים קניונים צרים, שצורתם מרשימה עוד יותר מכיוון שהם עשויים מאבן החוואר הרכה, שמתפוררת ברגע שנוגעים בה. בכל מקום ניתן לראות את סימני הקימוט של שכבות החוואר, שנראות כמו ציורי קיר אבסטרקטיים. אפשר גם לראות את נקודת הכניסה למערה, בליווי שלט אזהרה בשלוש שפות עם סימן של גולגולת והרבה סימני קריאה. באמת רציניים.

לאחר הליכה של כקילומטר, הנחל מתרחב ונהיה פחות מעניין ויותר מלוכלך (בעיקר מזבל שנסחף בשטפונות). למרות שהמסלול ממשיך וניתן להפוך אותו למסלול מעגלי, אני ממליץ לחזור בשלב זה אחורה, כיוון שיפה יותר לראות את הקניונים שוב. שימו לב: למרות שלא תמיד רואים זאת כאשר הולכים במורד הנחל, באיזור זה ישנם יובלים רבים שמתחברים כולם אל מסלול ההליכה, וקל מאוד להכנס ליובל לא נכון בלי לשים לב. כיוון שנמצאים כל הזמן בתוך קניונים, קל ללכת לאיבוד וללכת קילומטר או שניים ביובל הלא נכון, עד שמגיעים לבסוף למפל שלא ניתן לטפס. אנחנו היינו צריכים לחזור על עקבותינו פעמיים. לכן כדאי לוודא כל הזמן שאתם עדיין רואים את סימון השבילים.

המסלול כולו קל מאוד ומתאים לכל המשפחה. בהליכה נינוחה ניתן ללכת את כולו (הלוך ושוב) תוך שעה-שעתיים, תלוי כמה רחוק מתקדמים בנחל.

עין ירקעם

(צביקה, יעל, יותם, 18.12.08)

עֵין יָרְקְעָם הוא מסלול קצרצר אל מעין חבוי ויפה, קרוב מאוד למכתש הגדול. המסלול מתאים לכל המשפחה, ילדים יצטרכו עזרה והשגחה בעת הירידה לתוך המעין.

הגעה: תחילת המסלול על כביש 206, כ-300 מטר מדרום לצומת הכניסה למכתש הגדול. מדימונה נוסעים מזרחה על כביש 25, ולאחר כמה קילומטרים פונים ימינה (דרומה) בצומת רותם, אל כביש 206. ממשיכים כ-10 ק"מ, חולפים על פני צומת גדול עם שילוט למכתש הגדול, ומיד לאחר מכן פונים שמאלה אל דרך עפר משובשת (סימון ירוק) שנמשכת כמה מאות מטרים, ומגיעה לחניון.

המסלול: מהחניון ממשיכים לתוך ערוץ נחל חתירה, לפי הסימון הירוק. הליכה נוחה של כ-500 מטר במורד הנחל תוביל אותנו אל תצפית מעל נקיק בנחל. במקום שלט שמבקש לא להשאר בשטח בשעות הלילה. מכאן ישנה ירידה לא מאוד תלולה, חלקה עם מדרגות חצובות בסלע, אל תוך הנקיק, שתחילתו במעיין. הירידה אל המעין עצמו אינה מסומנת בסימון שבילים, אך הנקודה הנוחה ביותר לרדת מהשביל מופיעה בשטח כסימון שקוף (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע) המתפצל מתוך סימון השבילים הירוק.

לאחר הביקור במעיין חוזרים באותה הדרך אל המכונית. ההליכה כולה לוקחת כ-15 דקות בכל כיוון, אך בוודאי תרצו להשאר ולרבוץ במקום עוד זמן מה.

עוד באיזור: פיקניק וחולות צבעוניים במכתש הגדול, 5 דקות נסיעה מכאן.

חול צבעוני במכתש הגדול

(עם יותם, 18.12.08)

מבחינת מסלולי טיול, המכתש הקטן הוא מוצלח הרבה יותר מהמכתש הגדול. המכתש הגדול הוא קצת גדול מדי בשביל לראות את כולו בבת אחת, וגם מסלולי הטיול בו הם קצת מונוטוניים. אבל אם מחפשים פינת פיקניק חביבה ונגישה, ומגרש משחקים טבעי לילדים, אין כמו ערימות החול הצבעוני במכתש הגדול. אם יש לכם ילדים, זה יספק לכם את התירוץ הדרוש כדי לשכשך בעצמכם בחול החם.

הגעה (מכיוון צפון): נוסעים בכביש 25 (באר-שבע-דימונה). חולפים על פני דימונה, ולאחר מספר קילומטרים פונים ימינה בצומת רותם אל כביש 206. לאחר כ-10 ק"מ מגיעים לצומת גדול עם שילוט למכתש הגדול. פונים ימינה, ושמים לב לרכס ההרים שהוא למעשה הקיר המזרחי של המכתש. נכנסים למכתש בתוך פתח ברכס ההרים הזה, שהוא השפך של נחל חתירה אשר יצר את המכתש. לאחר כקילומטר של נסיעה נגיע לאתר פיקניק עם שילוט שמודיע בשלוש שפות על "חולות צבעוניים".

המקום: מלבד די הרבה שולחנות פיקניק יש כאן כמה ערימות גדולות של חול בכל מיני צבעים: לבן, צהוב ואדום-סגול... שמחה גדולה לכל הילדים, שבימינו כבר קשה למצוא להם ארגזי חול. הבעיה היחידה היא הכמויות הגדולות של שברי זכוכית במקום, כנראה שאריות של בקבוקי חול שניתנו בטיולים השנתיים של כיתה ח' שהוזכרו לעיל. שימו לב גם שזהו אתר פופולרי לעצירות של קבוצות מטיילים גדולות. אם אתם מגיעים ורואים כמה אוטובוסים חונים, ייתכן שכדאי לכם להעביר את תוכניות הפיקניק לנקודה אחרת, כי מרוב ילדים לא תראו את החול.

עוד באיזור: מסלול טיול קצר מאוד אל עין ירקעם

יומיים בהרי אילת

(צביקה, איתן ורפי, 5-6.12.08)

בסוף השבוע ניצלנו הזדמנות שנקרתה בדרכנו ויצאנו לטיול של יומיים בהרי אילת. המסלול נמשך כ-30 ק"מ: החל מהקניון האדום שנמצא ממש על הגבול עם מצרים, דרך נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת, אל גיא אבוד, ומשם בהליכה מהירה על דרך עפר בנחל חודד, עד לקיבוץ אילות שסמוך למעבר הגבול עם ירדן, ממנו תפסנו אוטובוס חזרה צפונה.

כרגיל בטיולים ארוכים במדבר, הקושי הגדול ביותר הוא תכנון המים. כמות המים הנחוצה בחודשי החורף היא כ-5-6 ליטר לאדם למשך היום, ועוד בערך ליטר או שניים לבישול בערב. כדי שלא לסחוב את המשקל האדיר הזה, מומלץ מאוד להטמין מים בנקודה נוחה באמצע המסלול, אידאלית - בנקודה שבה אתם מתכננים לישון.

במקרה שלנו, מגבלות התכנון הובילו לתוכנית הפעולה הבאה: הגענו לאילת באוטובוס לילה בשעה 5:00 לפנות בוקר. חושך מוחלט בחוץ, אנחנו מעמיסים את התיקים ועוד 18 בקבוקי מי עדן להטמנה על מונית, ומכוונים את הנהג לקניון האדום, על כביש 12 שנוסע לאורך הגבול עם מצרים. ("כמה זמן אתם הולכים להיות שם?", שואל הנהג, שרגיל להסיע לשם תיירים לטיול של שעה.) כשני קילומטר לפני תחילת מסלול הקניון האדום, מעט לפני אבן הק"מ ה-17 של הכביש, יש שלט שמודיע על מסלול נחל רחם. שם עצרנו לרגע והשארנו את בקבוקי המים, עם פתק שמבקש לא לגעת. רשמנו שם, מספר טלפון, ותאריך שבו נאסוף את המים (בערב של אותו יום), וקיווינו לטוב. משם המשכנו במונית אל נקודת ההתחלה.

הקניון האדום

הקניון האדום הוא מסלול יפה, פופולרי וקצר. הוא לא מאוד קשה מלבד נקודה אחת, שבה נדרש לרדת במפל יבש בעזרת מוטות ברזל הקבועים במקום. (ישנה אפשרות גם לעשות מסלול שעוקף את הקושי הזה, אך אינו נכנס בכלל לתוך הקניון. לדעתי זה די מפספס את הרעיון.)

הגעה: בכביש 12 (אילת-מצפה רמון), בין אבני ק"מ 19 ל-20, ישנו שילוט בולט לקניון האדום. מכאן יוצא כביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום, אשר מתאים לכל רכב. לאחר כקילומטר פונים ימינה בפיצול לסימון ירוק, וכעבור זמן קצר מגיעים לחניון לילה. כאן משאירים את הרכב וממשיכים רגלית במסלול הירוק.

המסלול: הקניון האדום הוא קטע קצר מתוך נחל שני. המסלול הירוק הולך בתוך ערוץ הנחל, שהולך ונהיה צר עד שהוא הופך למעוק גבוה בצבע אדום עז. מי שאינו מעוניין להכנס לחלק הצוקי יכול לעקוף את הטיפוס על ידי הליכה במסלול השחור, שיוצא מהמסלול הירוק מעט לפני הכניסה לקניון ומצטרף אליו מיד לאחר מכן. הקניון מאוד יפה, אבל קצר במידה כמעט מאכזבת. מי שאינו ממשיך לנחל שני יחזור כלעומת שבא מיד עם היציאה מהקניון. המסלול כולו אורך כקילומטר בכל כיוון, ולוקח שעה-שעתיים.

נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת

אנחנו המשכנו ללכת במסלול הירוק, שמוביל במורד נחל שני. בקטע זה של הנחל, למרות שמו, אין זכר לאבנים האדומות שראינו בקניון, וזהו קטע הליכה די אופייני להרי הנגב. 4-5 קילומטר לאחר היציאה מהקניון מגיעים לפיצול עם מסלול אדום. המשכנו בו דרומה במעלה גבעה קטנה, במסלול שמשקיף אל תוך נחל רחם, היעד הבא שלנו. שני קילומטר נוספים מובילים אל מפגש עם סימון שבילים שחור ועם שביל ישראל. ממשיכים דרומה בשביל ישראל, בתוך ערוץ נחל רחם, ומגיעים כעבור כמה מאות מטרים אל נוה מדבר מפתיע, המכונה דקלי רחם. קבוצת דקלים מרשימה מציינת את המקום, אם כי לא ראינו מקור מים; כנראה שהדקלים ניזונים ממי תהום. זו נקודה מצוינת לעצור לבראנץ', אם כי גם הזבובים מכירים את המקום היטב.

מיד לאחר דקלי רחם מגיעים לפיצול עם מסלול כחול. המסלול הכחול לוקח אותנו במעלה נחל רחם, ולאחר עליה מתישה של כ-5 ק"מ מגיעים לנקודת ההטמנה. המחשבה היחידה במהלך העליה הזו: האם המים שלנו עדיין שם? במקרה הגרוע ביותר, אם גנבו לנו את המים, תכננו לתפוס טרמפ לאילת, אבל ממש לא רצינו לבטל את הטיול בגלל זה. בסופו של דבר, אכן המים המוטמנים נמצאו בדיוק במקום שבו השארנו אותם, וכאן עשינו חישוב קצר וגילינו שכל אחד מאיתנו סחב עוד בקבוק או שניים ספייר, ובמעמקי אחד התיקים נמצא גם מרק קפוא שהפשיר לאיטו ולצידו בקבוק יין איכותי, כך שנשארנו עם עודף לא מבוטל. בלב כבד שפכנו לאדמה משהו כמו 5 בקבוקים של מי עדן. את השאר סחבנו בחזרה כ-2 ק"מ במורד נחל רחם, עד לנקודת פיצול עם המסלול הירוק, שמוביל לנחל שחורת. (זה החלק של הטיול שבו סוחבים הכי הרבה, וכחלק מהפקת הלקחים מהטיול הקודם, דאגנו שכאן יהיו לנו כמעט רק ירידות עד לחניון הלילה.) 3-4 ק"מ נוספים של הליכה בנחל שחורת מובילים עד לפיצול עם המסלול האדום, אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, שנכנס לתוך קניון שחורת. בקצהו השני של הקניון, לאחר עוד כקילומטר על דרך עפר, ישנו חניון לילה שם, אפשר לישון. למחרת בבוקר חוזרים שוב דרך קניון שחורת אל נקודת הפיצול של המסלול האדום והירוק, ומשם ממשיכים על המסלול האדום לכיוון הגיא האבוד.

ואריאציות אפשריות: אם התמזל מזלכם ואתם מכירים מישהו מאילת עם רכב טוב, הוא יוכל להביא לכם את המים המוטמנים עד לחניון הלילה. כיף לכם. לחילופין, אם מגיעים לנקודת הפיצול של קניון שחורת בשעות היום, אפשר להשאיר את הציוד הכבד מוסתר מאחורי סלע, ולרדת את קניון שחורת וחזרה בלי ציוד (מדובר במסלול של כשעה וחצי). ההליכה הפתאומית בלי לסחוב 15 ק"ג על הגב היא שינוי מרענן, מרגישים כאילו אפשר לעוף.

קניון שחורת

הגעה ברכב: אל קניון שחורת מגיעים מכביש הערבה (כביש 90). סמוך לאבן ק"מ 20 ישנו שילוט לקניון שחורת ולעמודי עמרם, מכאן יוצאת דרך עפר משובשת עם סימון שבילים כחול. לאחר כ-2 ק"מ ישנו פיצול שמאלה עם סימון שבילים ירוק. ממשיכים בסימון הירוק עוד כ-2.5 ק"מ עד לחניון הלילה.

קניון שחורת עצמו הוא צר פחות מהקניון האדום, אבל הרבה יותר ארוך, ולכן מהנה לא פחות. ההליכה בתוך הקניון נמשכת כקילומטר, והיא כוללת מספר קטעי טיפוס, שאינם מתאימים לילדים קטנים. אפשר לחזור בדרך אחרת (מסלול אדום ואח"כ מסלול שחור), אבל אני חושב שכיף יותר לחזור שוב דרך הקניון. בסה"כ מדובר בטיול של שעה וחצי הלוך ושוב.

גיא אבוד

גם מי שלא עושה טיול של יומיים באילת יכול בהחלט להגיע אל הגיא האבוד, קניון קצר ומיוחד ביופיו, שנמצא לא רחוק מקניון שחורת. הוא אמנם פחות מוכר מהקניונים האחרים שעברנו בהם בטיול, אבל השם שלו קצת מוגזם, גם בגלל שאפשר לראות אותו די מרחוק וגם בגלל שכמויות הזבל במקום מעידות, לצערנו, שהוא כבר לא כל כך אבוד. לאחר שעוברים את קניון שחורת, מגיעים לפיצול השבילים הירוק והאדום שהוזכר לעיל. מכאן ממשיכים דרומה במסלול האדום (בו עובר גם שביל ישראל). המסלול מטפס בעליה תלולה, שאינה ארוכה במיוחד אבל דורשת מאמצים רבים אם סוחבים ציוד ואוכל ליומיים. 150 מטר גבוה יותר, מגיעים פתאום לנקודת תצפית יפה על ים סוף והרי אדום, בהחלט שווה את זה. מכאן יורדים בתלילות דרך תצורות סלע מעניינות אל תוך ואדי רחב ידיים, תחילתו של נחל רודד. כאן ישנו פיצול למסלול שחור קצרצר שנכנס לתוך הגיא האבוד - למעשה קניון צר וקצר שמסתיים בפתאומיות במפל יבש גבוה. צורות האבן המיוחדות להרי אילת יוצרות מקום מרשים מאוד.

חוזרים אל נקודת הפיצול וממשיכים מכאן במורד נחל רודד, במסלול המסומן בכחול. זהו מסלול רחב ונוח ועד מהרה הוא נהיה מסלול ג'יפים לא מעניין במיוחד. את רובו אפשר אפילו לעשות עם רכב גבוה, כך שאם יש לכם שתי מכוניות אתם יכולים לחסוך לעצמכם את הקילומטרים האחרונים של ההליכה. אם לא, ממשיכים בהליכה זריזה במסלול הכחול, למשך כ-7 ק"מ, עד שמגיעים לכביש הערבה, ממש ליד קיבוץ אילות. האוטובוסים המהירים לצפון עוצרים כאן, אבל כדאי להזמין בהם מקום, במיוחד אם אתם חוזרים במוצ"ש, כי פעמים רבות האוטובוס מלא לגמרי. (אפשר להתקשר למישהו ולבקש שיזמין לכם מקום באינטרנט עד שעתיים לפני הנסיעה, כשאתם כבר יודעים מתי בערך תגיעו לתחנה.)

ראש הנקרה

(יותם, יעל, צביקה, 30.9.08)
(נעמה, יותם, יעל, צביקה, 26.11.10)

בראש הנקרה, הנקודה הצפון-מערבית ביותר במדינת ישראל, האטרקציה המיוחדת היא כמובן הנקרות - מערות צרות שנחצבו בסלע על ידי הגלים. הסיור במקום נמשך כשעה, וכולל הליכה בין הנקרות החשוכות למחצה. אי אפשר שלא להתרשם מהעוצמה האדירה של הגלים, שמתיזים - ולפעמים ממש שוטפים - את מסלול ההליכה.

הטיול מתאים לכל המשפחה ואינו קשה, אך כדאי להגיע עם נעליים טובות כדי לא להחליק, וכן עם בגדים להחלפה למקרה שלא מצליחים להתחמק מהגלים. הכניסה לאתר יקרה למדי (42 ש"ח למבוגר), אולי בגלל הרכבל המשמש לירידה לתוך הנקרות. המסלול אינו מתאים לעגלת תינוקות או לכסא גלגלים.

הגעה: פשוט מאוד - נוסעים צפונה על כביש 4 עד שהוא נגמר. לא להתבלבל עם קיבוץ ראש הנקרה, שנמצא כמה קילומטרים דרומה מהגבול; צריך להמשיך עוד צפונה עד לחניון שנמצא בקצה הכביש, וכאן כבר תראו את האתר.

בימים עם ראות סבירה, אפשר להשקיף מהחניון דרומה על נהריה, עכו והכרמל, ואפילו לזהות בניינים בחיפה (כמו מגדל האוניברסיטה).

מהחניון יורדים ברכבל קצר אל גובה פני הים. מכאן מסלול מעגלי מוביל אותנו בין הנקרות השונות. כאמור, במהלך המסלול מתקרבים מאוד אל הגלים. זה נחמד מאוד בשביל להתרשם מהנקרות, אבל המסלול חלקלק והגלים מכסים מדי פעם איזורים מסוימים - שימו לב לאן אתם הולכים. לבסוף המסלול יוצא מהנקרות והולך לאורך צוק הקירטון הלבן, עד שהוא חוזר לנקודת ההתחלה.

אם יש זמן: לאחר הביקור במקום, תוכלו לנסוע כקילומטר דרומה יותר, וליד כפר הנופש ראש הנקרה לפנות מערבה אל הים. כאן אפשר לטייל לאורכה של טיילת קצרה ונחמדה, ולראות את הצורות המיוחדות שיצרו הגלים בחוף הסלעי.

מערת שרך ונחל שרך

(צביקה ויעל, 27.9.08)

מערת שָׂרָךְ שבצפון הגליל המערבי היא מערה חביבה ולא גדולה. היא מתאימה רק למיטיבי לכת, אך ההליכה בתוכה קצרה מאוד - רק כחצי שעה - ולכן היא אידאלית למי שרוצה לעשות טיול מערות "אמיתי", עם פנסים וזחילות, מבלי להתקע שעות ארוכות בחושך כמו במערת עלמה. המסלול אל המערה כולל גם הליכה לא קשה בנחל שרך, ומשכו הכולל כ-3-4 שעות. אם יש לכם שתי מכוניות, תוכלו לשלב בטיול גם קטע מנחל בצת, במקום לחזור על עקבותיכם לאחר הביקור במערה (מה שיאריך את הטיול בכשעה).

הגעה לנקודת ההתחלה: המסלול מתחיל סמוך ליישוב גורנות הגליל שבגליל הצפון מערבי. נוסעים בכביש 70 צפונה. בצומת אחיהוד פונים שמאלה ומיד ימינה כדי להמשיך צפונה על כביש 70. סמוך לשלומי, הדרך מתפתלת ימינה בפניה רחבה והופכת לכביש 899. ממשיכים בדרך זו, עוברים את מושב גורן, ומול הפניה לגורנות הגליל ישנו שלט קטן המפנה שמאלה לנחל שרך. יורדים לכביש צר אך סלול, וממשיכים עד למגרש החניה שבסופו.

המסלול: אם יש לכם זמן, מומלץ להתחיל בביקור בחרבת דנעילה, שנמצאת קרוב למגרש החניה. מסלול נוח המסומן באדום מוליך אתכם כ-300 מטר לעבר החורבה, שבה אפשר לראות בית בד ובורות מים. החורבה מוסתרת בין העצים, והתגלתה רק ב-1978. ממנה חוזרים אל החניון באותה הדרך.

בצידו השני של החניון מתחיל מסלול הליכה מסומן בכחול. המסלול יורד לתוך נחל שרך, והולך בדרך מוצלת ברובה שבה יהיה לכם נעים אפילו בימי קיץ חמים. המסלול יורד עם הנחל לאורך כקילומטר וחצי עד שהוא מגיע לפתח המערה. שלט בולט מסמן את המקום.

הסיור במערה נמשך 20-30 דקות, בהתאם לקצב ההתקדמות שלכם. הוא אפשרי רק בעזרת פנסים. מומלץ מאוד להביא פנס ראש ולדאוג לפנס לכל מטייל.

בתוך המערה ישנם מדי פעם נטיפים וזקיפים. הם אמנם לא מרשימים כמו אלה שבמערת שורק, אבל העובדה שאתם שם לבד ו"מגלים" את הנטיפים עם הפנס שלכם, בלי מדריך ובלי תאורה מאסיבית, מעצימים את החוויה.

הסיור במערה דורש טיפוס על יתדות וזחילה על ארבע, ולכן מתאים רק למיטיבי לכת (ובפרט, אינו מתאים לילדים קטנים). אם אינכם מעוניינים לזחול ולטפס, תוכלו להכנס לחדר הראשון של המערה, שגם הוא יפה, ולצאת בחזרה להמשך הטיול.

היציאה מהמערה היא בנקודה הגבוהה כ-15 מטר מנקודת הכניסה, ומעט אחורה במסלול. צאו מהמערה, חזרו לערוץ הנחל ותראו מיד את השלט המורה על הכניסה.

אם יש לכם רק רכב אחד (ואינכם מעוניינים לצעוד בחזרה על הכביש), תצטרכו לחזור כלעומת שבאתם. לעומת זאת, אם השארתם רכב נוסף בנקודת הסיום (ראו בהמשך), תוכלו להמשיך במורד הנחל עוד כמה מאות מטרים עד למפגש עם נחל בצת. כאן תפנו שמאלה למורד נחל בצת, עדיין במסלול המסומן כחול, ולאחר קילומטר וחצי נוספים תפנו שמאלה למסלול שחור, שעולה מתוך הנחל והופך עד מהרה לכביש סלול. הכביש מוביל לתוך קיבוץ אילון, בו תחכה לנו המכונית השניה, ולידה - איך לא - "גזלן".

הגעה ברכב לנקודת הסיום: על כביש 899, כ-3 ק"מ מערבית לנקודת ההתחלה, נמצאת הפניה לקיבוץ אילון. נכנסים לקיבוץ וממשיכים בנסיעה ישר עד סופו. מעט מחוץ לאיזור המיושב ישנו חניון בו אפשר להשאיר את הרכב בבטחה.

נקודת פיקניק מומלצת: פארק גורן נמצא לא יותר מ-5 דקות נסיעה מכאן.

נחל אלכסנדר

(עם משפחת קיסר, 6.9.08)

נחל אלכסנדר זורם מהרי השומרון אל הים, ועובר בין נתניה לחדרה, סמוך לכפר ויתקין. האיזור מטופח ומסודר, ומתאים לטיול משפחות (ואפילו טיול עם עגלת תינוקות), וכן לטיולי אופניים ורולרבליידס.

האטרקציה הייחודית למקום היא צבי ענק, שמתקבצים באיזור מסוים בנחל, ליד "גשר הצבים". אורכם מגיע עד כמטר והם מסתובבים בנחל וכן יוצאים מדי פעם אל היבשה. במקום מותקן שביל עץ לצד הנחל שממנו אפשר לראות את הצבים, וכן מגדל תצפית עם נוף להמשך הנחל.

לאחר הביקור אצל הצבים, אפשר ללכת לאורך מסלול הליכה סלול היטב לצד הנחל, שאורכו כמה קילומטרים. בניגוד לנחלים רבים אחרים באזורים מיושבים בארץ, נחל אלכסנדר אינו נראה מזוהם, לא בפסולת תעשייתית ולא בלכלוך של מטיילים. המסלול מתאים גם לעגלות ואופניים, וסגור לרכב ממונע, כך שההליכה בו נעימה מאוד. לאורכו ישנם מדי פעם שולחנות פיקניק.

הגעה: יורדים מכביש החוף במחלף חבצלת. נוסעים מזרחה לכיוון ביתן אהרון וכפר ויתקין, עד שמגיעים ממש לכניסה לכפר ויתקין. כאן פונים ימינה עם הכביש במקום להכנס לתוך היישוב. ממשיכים לנסוע בכביש עד לכיכר גדול, שם פונים ימינה. ממשיכים כקילומטר, חוצים את פסי הרכבת, ומיד לאחר מכן פונים שמאלה. הכביש הופך לדרך עפר, בו ממשיכים לפי השילוט לגן אירועים שנקרא "ליד הנחל". הכביש מגיע עד לגשר הצבים שחוצה את נחל אלכסנדר. כאן ניתן לחנות לצד הדרך.

נחל אלון ועין אלון

(צביקה ויותם, 24.5.08)

נחל אלון זורם מקו פרשת המים של רכס הכרמל אל תוך נחל אורן. בנחל הקצר עובר מסלול הליכה יפה שממשיך לנחל אורן, עובר ליד עין אלון, ומגיע לבסוף למחצבות קדומים. במהלכו נלך כ-3.5 ק"מ שכוללים ירידת גובה של 250 מטר, אך בשום מקום אין ירידה תלולה במיוחד, והמסלול מתאים לכל המשפחה. המסלול אינו מעגלי, ואם אתם לא מתכוונים לחזור באותה הדרך שממנה באתם, תצטרכו שתי מכוניות.

נקודת ההתחלה: המסלול מתחיל בצומת דמון - המפגש בין כביש 672 (חיפה-עספיא) וכביש 721 (לבית אורן). בצומת ישנו משטח עפר גדול שבו אפשר להחנות את הרכב. מכאן נמשיך רגלית כ-100 מטר לכיוון עספיא, עד שנראה שלט בו כתוב "נחל אלון" עם סימון כחול.

המסלול: המסלול מתחיל בירידה מעט תלולה אל תוך אפיק נחל אלון. כאן נלך בתוואי מוצל בסמוך לאפיק, עד שנגיע לאחר כ-2 ק"מ אל מפגש נחלים רחב-ידיים. כאן אנחנו נפגשים עם נחל אורן, המסומן בירוק. נפנה ימינה ונמשיך במורד נחל אורן, לאורך דרך עפר רחבה ולצד רוכבי אופניים רבים. לאחר זמן קצר, המסלול הירוק עוזב את דרך העפר ויורד לתוך אפיק הנחל. כאן צריך קצת לטפס בין סלעים (לא מאוד קשה, אבל לא מתאים לפעוטות). אם תרצו, תוכלו במקום זאת להמשיך על דרך העפר (ללא סימון שבילים); שתי האפשרויות מובילות כעבור זמן קצר אל עין אלון, מעין שבו נביעה יפה אפילו בשנים שחונות. הליכה של כקילומטר מובילה מכאן למחצבות קדומים.

נקודת הסיום: מחצבות קדומים (על כביש בית אורן-עתלית).

מערת קשת

(סבא, אבא ויותם, 9.5.08)

מערת קשת שבגליל המערבי היא בכלל לא מערה, אלא קשת "סתם" - אבל זהו בכל זאת מבנה מרשים מאוד.

אפשר להגיע עם רכב קרוב מאוד למקום, אבל מסלול מומלץ יותר (ולא הרבה יותר ארוך) הולך לאורך מצוק המשקיף על נחל בצת, עד שהוא מגיע למערה מכיוון אחר.

נקודת ההתחלה למסלול היא בכביש המוביל לאדמית, בדיוק במקום בו מחנים את האוטו כדי להגיע למערת נמר. מהחניה מתחיל מסלול הליכה מסומן באדום. המסלול מטפס מעט על ההר לאורך צוק מדהים, ממנו משקיפים על הים התיכון, נהריה, וכל יישובי הסביבה. לאחר הליכה של כקילומטר מגיעים אל הקשת (אני עדיין מתקשה לקרוא למקום מערה). זוהי קשת טבעית בגובה של כמה עשרות מטרים וברוחב של מטרים בודדים. אפשר ללכת עליה ולהסתכל למטה, ואפשר לעמוד מהצד ולראות את הקשת כולה. זהו גם אחד המקומות המוסדרים היחידים בארץ לסנפלינג.

מכאן אפשר להמשיך את המסלול האדום, שיורד אל תוך נחל בצת ולאחר מכן עולה בגדה השניה שלו, ומגיע לקיבוץ אילון (הליכה של כ-5 ק"מ). לחילופין, אפשר לחזור כלעומת שבאתם - במקרה זה המסלול כולו אורך לא יותר משעתיים.

מערת נמר

(סבא, אבא ויותם, 9.5.08)

הגליל העליון הוא איזור עם מערות רבות, במיוחד בחלקו המערבי. מערת נמר היא יחסית גדולה, ויש בה נטיפים וזקיפים - אך ההליכה בה דורשת זחילה וטיפוס על יתדות, כך שאינה מתאימה לכל אחד. (אנחנו הלכנו עם יותם, בן חצי שנה. הצלחנו רק להכנס לחדר הראשון במערה, וגם זה בקושי.)

כדי להכנס למערה יש להצטייד בפנסים.

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 70 עד לכביש הצפון (כביש 899). ממשיכים מזרחה כ-3 ק"מ, עד לפניה לקיבוץ אדמית. כאן פונים שמאלה ומטפסים במעלה ההר אל רמת אדמית. בדיוק 2.5 ק"מ אחרי הפניה, אפשר להחנות את הרכב בימין הכביש בשטח עפר קטן. מהחניה, יורדים ברגל 50 מטר במורד הכביש ומגיעים לסימון ירוק. זו נקודת ההתחלה של המסלול.

שימו לב: עד לאחרונה, קטע מסלול זה היה מסומן בשחור. ההוצאה האחרונה של מפת הגליל העליון (מהדורת 2007) עדיין מסמנת את השביל בשחור. על פי מפה זו, המסלול ממשיך צפונה עד לקיבוץ חניתה. ואולם מסלול זה מבוטל מסיבות בטחוניות (חלקו עובר קרוב מאוד לגדר המערכת). כנראה שהחליטו לא לקחת סיכון ולבטל לחלוטין את הסימון השחור, ואת תחילתו (הקטע שמגיע עד למערת נמר) לשנות לצבע ירוק. כך או כך, בשטח אפשר לראות רק סימון ירוק (ומדי פעם, סימון שחור מחוק).

המסלול: מנקודת ההתחלה יורדים במסלול תלול אך לא קשה, אל עבר אפיק נחל נמר. כעבור כ-500 מטר מגיעים לפיצול עם מסלול "שקוף" (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). פיצול זה יוביל אותנו אל המערה. מבחוץ נראה שהמערה אינה מאוד גדולה, אך זהו מראה מטעה: לאחר זחילה קצרה המערה נפתחת לחדר גדול. מכאן אפשר להמשיך במסלול שמסומן באמצעות מחזירי אור עגולים קטנים: מחזיר אור לבן מסמן את כיוון ההתקדמות אל תוך המערה, ומחזיר אור צהוב - את כיוון היציאה.

לאחר הסיור במערה, חוזרים אל המסלול הירוק. המסלול הירוק ממשיך מכאן לתוך אפיק נחל נמר, ויורד איתו עד לכביש הצפון (אל הצומת עם כביש המוביל לאדמית, בו עברנו קודם). אבל אם יש לכם רק מכונית אחת, מומלץ פשוט לחזור כלעומת שבאתם, אחרת תצטרכו ללכת 2.5 ק"מ ברגל בכביש צר ומתפתל בחזרה אל המכונית.

מסלול קצר נוסף שאפשר לעשות בסביבה הינו מערת קשת.

נחל נשר

(צביקה, איתן, יותם, 26.4.08)

נחל נשר הוא נחל קטן ויפה שיורד מקו פרשת המים ברכס הכרמל אל העיר נשר. המסלול שלנו עוקב אחר הנחל לאורך כמחצית מאורכו, ואז חוזר בחזרה לנקודת ההתחלה. זהו מסלול לא ארוך (כ-2 ק"מ בכל כיוון), ולא במיוחד קשה מבחינה טכנית. הוא כולל מספר מקרים של טיפוס על מפלים יבשים קטנים. עם נעליים טובות, כל אחד יכול לעשות זאת (מלבד אולי ילדים קטנים).

נקודת ההתחלה: המסלול מתחיל בצומת דמון - המפגש בין כביש 672 (חיפה-עספיא) וכביש 721 (לבית אורן). בצומת ישנו משטח עפר גדול שבו אפשר להחנות את הרכב. בחלק הצפוני של הצומת, ליד גדר בטחון נמוכה, מתחיל הסימון האדום, אם כי קצת קשה למצוא אותו כי אין שילוט. (הסימון במפה נראה כאילו נקודת ההתחלה היא כ-100 מטר ממזרח לצומת, אך זה אינו נכון.)

המסלול: המסלול מתחיל בהליכה באחו פורח ורחב ידיים, אך לאחר כ-500 מטר נכנס לאפיק נחל נשר, שם ממשיכים עד סוף הטיול. אורכו של המסלול כ-2 ק"מ (בכל כיוון), אך ההליכה היא בתוואי לא קל ולכן יש לקחת בחשבון הליכה של שעה עד שעה וחצי בכל כיוון.

נקודת הסיום: המסלול האדום מתחבר לכביש 7212, כביש צר ומתפתל שיורד מהכרמל אל עבר נשר. כאן מסתיים הסימון האדום. מהו עושים מפה? אפשרות אחת היא לחזור כלעומת שבאנו (מה שאנחנו עשינו). אפשרות אחרת היא להשאיר רכב נוסף בנקודת הסיום (מקום חניה אפשרי הוא בתחילת דרך נוף כרמל, המסומנת בסימון שבילים ירוק). אפשר גם להאריך קצת את המסלול, ללכת על דרך נוף כרמל, ולחזור דרך שביל ישראל אל עספיא; מכאן בהליכה של כקילומטר וחצי אפשר לחזור לצומת דמון ואל המכונית.

נחל מערות

(צביקה, יעל ויותם, 22.4.08)

נחל מערות שליד עתלית הוא אתר שמתאים לטיול של שעה וחצי עד חצי יום. במקום יש ריכוז של מערות טבעיות, שחלקן שמשו למגורים של האדם הקדמון במשך תקופה ארוכה. הסיור במערות האדם הקדמון הוא בתשלום ובליווי מדריך של רשות הטבע והגנים. מלבד זאת, ישנם מספר מסלולי טיול בנחל עצמו, שאינם בתשלום. כל המסלולים מתאימים גם לילדים.

הגעה: יורדים מכביש החוף (כביש 2) במחלף עתלית, נוסעים מזרחה לצומת אורן ושם פונים דרומה אל כביש החוף הישן (כביש 4). נוסעים דרומה, עוברים את קיבוץ עין כרמל, ולאחר כ-300 מטר פונים שמאלה לנחל מערות. כאן יש חניון מוסדר (בלא תשלום).

מערות האדם הקדמון

הסיור במערות הוא בתשלום, ובשבתות וחגים הוא אפשרי רק בליווי מדריך (אבל לפחות כשאנחנו היינו, ההדרכה היתה דווקא מעניינת). מדובר במסלול הליכה של כשעה, שכולל ביקור בשלוש מערות שבהן נמצאו שרידים רבים של התיישבות קדומה. בין היתר אפשר לראות כלי ציד שונים שנבנו מאבנים ומעצמות, וכן העתק של שלד של אדם שנקבר עם מעין שרשרת על ראשו. שתי המערות הראשונות קטנות ולא ניתן להכנס אליהן, אך אל המערה השלישית נכנסים ושם גם אפשר לראות סרט קצר על האדם הקדמון (לא משהו).

המסלול כאן קל ונוח מאוד גם לילדים קטנים. הקושי העיקרי הוא טיפוס של כ-50 מדרגות בתחילת הדרך.

נחל מערות

המעוניינים במסלול טיול קצת יותר ארוך יכולים להכנס לתוך נחל מערות עצמו. זהו מסלול מעגלי של כ-3 ק"מ, והכניסה אליו היא חינם.

מחניון נחל מערות, הולכים אל בקתת הכניסה לאתר, עוברים אותה, וממשיכים ישר (מזרחה) לתוך הנחל. המסלול מסומן בכחול, וממשיך כקילומטר בתוך ערוץ הנחל, לפני שהוא עולה ומטפס על הגדה הדרומית של הנחל. בהדרגה נפתח הנוף לעבר הים התיכון ואפשר לראות את עתלית ואת היישובים הסמוכים. לאחר טיפוס לא קשה (עליה של כ-150 מטר) מגיעים אל הרכס, הולכים זמן קצר בחורשה נעימה, ויורדים מצידו השני. כאן המסלול מתחיל לחזור מערבה, ולבסוף נפגש עם מסלול ירוק שמחזיר אותנו לחניון.

מונפור

(צביקה ויעל, 8.4.08)

המונפור הוא אחד מכמה מבצרים מבודדים שבנו הצלבנים בישראל ונותרו על תילם עד היום (שניים אחרים הם כוכב הירדן ומבצר נמרוד). הוא נמצא בגליל העליון, בכתף הר המשקיף על נחל כזיב.

המסלול המומלץ למונפור מתחיל מפארק גורן, יורד אל תוך נחל כזיב, ואז עולה אל מבצר המונפור. המסלול אינו מעגלי. (ישנה גם אפשרות להגיע למבצר מהכיוון השני - ממצפה הילה או ממעליא - אבל זו דרך פחות יפה.)

המסלול אל המונפור מתחיל מ"תצפית המונפור" שבפארק גורן, משם ניתן לראות את שביל ההליכה שיורד אל הנחל ועולה בחזרה. מכאן יורדים כ-200 מטר לתוך ערוץ נחל כזיב, ואז עולים כ-300 מטר אל המבצר. המסלול כולו מסומן אדום. שביל ההליכה הוא רחב ונוח מאוד מבחינה טכנית, אבל העליה עשויה להיות קצת מתישה למי שאינו רגיל לכך. החזרה לפארק גורן היא מאותה הדרך. בסך הכל המסלול לוקח כ-4 שעות בהליכה נינוחה, כולל סיור של שעה במבצר.

הגעה: ראו בפוסט של פארק גורן.

עמק השלום

(צביקה, יעל, יותם, רפי, ומשפ' קיסר, 15.3.08)

"עמק השלום" הוא שם לא רשמי למסלול טיול קצר בנחל השניים, קרוב ליקנעם (20 דקות נסיעה מזכרון-יעקב). הרעיון במסלול, שאותו טיפחה עמותת לטם, הוא לאפשר גם לנכים להגיע לאיזורי טבע יפים ומיוחדים. לשם כך, השביל כולו סלול (חלקו אספלט, חלקו גשרים מעץ), ובנוי כך שהוא מגיע ממש עד לנקודות היפות בנחל. אם אתם לא צמודים לכסא גלגלים, תוכלו להמשיך את המסלול בדרכי עפר שונות שמסתובבות בעמק, ולמצוא לכם פינה שקטה לפיקניק.

המסלול עובר לאורך קטע יפה של נחל השניים ומגיע לפתחן של כמה מערות קטנות מאוד, שאפשר להכנס אליהן. בסך הכל זהו מסלול נחמד, אבל למרבה הצער, השביל צר למדי, ובשבתות יפות כמו זו שהיתה השבוע, האיזור מלא כל כך במטיילים שצריך ממש לפלס דרך ביניהם, וקשה לי לראות איך מישהו בכסא גלגלים היה מסתדר שם. גם שבילי העפר שמסביב היו מלאים בכל מיני כלי רכב ממונעים, החל מרכבי היי-טק ועד לטרקטורונים, ועל שולחן פיקניק פנוי לא היה מה לדבר. יתכן שבמהלך השבוע האיזור ריק יותר, אבל בשבת אביבית ממש לא כדאי להתקרב לכאן.

הגעה: בניגוד לכתוב במקומות אחרים באינטרנט, אין כניסה לאתר דרך יקנעם מושבה, וגם לא דרך קיבוץ הזורע. במקום זאת, יש לנסוע על כביש 66 אל היציאה הדרומית של קיבוץ הזורע (אם באים מצפון, צריך לעבור את הכניסה הראשית של קיבוץ הזורע, לחלוף על פני תחנת דלק, ואז לפנות ימינה). כאן ישנם כבישים רבים שנוסעים בתוך יער הזורע (יער נטוע של קק"ל) ועולים על הר גחר הסמוך. ישנו כביש שעוקף את ההר ומגיע ישירות לעמק השלום, אבל אם אתם לא ממהרים, דווקא כדאי לעלות בכביש הצר ולהסתכל על נופי עמק יזרעאל. הכביש עולה אל פסגת הר גחר, שם יש איזור פיקניק קטן, ואז יורד חזרה בצד המערבי של ההר. רק לאחר שיורדים מההר מתחיל שילוט לעמק השלום.

חי-בר כרמל

(כל המשפחה)

חי-בר הוא מעין גן חיות שבו מגדלים בעלי חיים בסביבתם הטבעית, כולל בעלי חיים ששכנו בעבר במקום אך נעלמו מאזורנו עקב ציד או הרס בתי הגידול שלהם. חלק מבעלי החיים מתרבים בחי-בר ובמקרים מסוימים משחררים את הצאצאים שלהם לטבע.

ישנם שני אתרי חי-בר: הראשון הוא בכרמל, והשני ליד יטבתה. בחי-בר כרמל אפשר לראות כמה מיני חיות שאמנם מסתובבות בטבע, אבל לא רואים אותן ביום-יום: יחמורים, נשרים, כבשי בר (שלא נראות בכלל כמו כבשים בספרי ילדים) וצבאים.

הכניסה לאתר היא בתשלום. בשבתות ישנה הדרכה וכן מוקרן סרט על ההיסטוריה של המקום.

פארק קק"ל נשר

(צביקה, יעל ויותם, 22.2.08)

פארק קק"ל נשר הוא איזור חורש טבעי בשולי הכרמל, באיזור שניצל איכשהו מכרישי הנדל"ן, בין העיר נשר לבין הכביש המהיר לאוניברסיטת חיפה. במקום ישנם מספר שבילי טיולים, המון ספסלים, איזורי פיקניק, גן שעשועים גדול, והשוס - שני גשרים תלויים ענקיים, המקשרים בין שני צידי נחל קטיע שבמרכז הפארק. שני הגשרים, מהסוג שבמקומות קצת יותר מיוחדים היו בהחלט יכולים לגרום לגביית דמי כניסה שערורייתיים, חוצים את הנחל בגובה של כמה עשרות מטרים. (הכניסה לפארק כאן היא חינם אין כסף.) המעבר בגשרים, מעל צמרות העצים, הוא סוג של אטרקציה, במיוחד לילדים. כל הכבוד למי שחשב על הרעיון.

במקום אפשר לעשות מסלול מעגלי קצר ונחמד (כ-2 ק"מ), שהולך בכיוון אחד בתוך נחל קטיע, ואז מטפס לגדה וחוזר חזרה בדרך עפר נוחה אל נקודת ההתחלה.

הגעה: הכניסה הראשית לפארק נמצאת ברחוב החרוב בנשר (ראו מפה). מדרך צה"ל (הכביש הראשי שמפריד בין נשר לחיפה), נכנסים לנשר ברחוב הזית, וממשיכים ישר עד שהוא הופך לרחוב החרוב. כאן ממשיכים עד שרואים שלט גדול המציין את "פארק קק"ל נשר". במקום יש חניון די גדול, אבל הוא יחסית שקט ושליו, אפילו בסופי שבוע.

נחל תמר

(צביקה ויעל, 5.1.08)

מסלול הטיול בנחל תמר הוא מסלול קצר אך מאתגר. אורך המסלול אינו עולה על קילומטר אחד, אך הוא כולל מספר מפלים גבוהים, שהירידה בהם דורשת קצת יותר מיומנות ממרבית מסלולי הטיולים בנגב או בערבה. שנים מהמפלים כוללים סולם מתכת קבוע, והירידה בהם לא מאוד מסובכת, אך במפל אחר תצטרכו להשתמש בחבל שנמצא במקום. לכן זהו מסלול למיטיבי לכת, ובוודאי אינו מתאים לילדים. כרגיל, יש לוודא שאין סכנת שטפונות לפני הכניסה לנחל.

אם יש לכם שתי מכוניות וזמנכם מוגבל, תוכלו לעשות את המסלול בכיוון אחד (קחו בחשבון כשעתיים הליכה, בהנחה שאין קבוצות גדולות בדרך). לחילופין, תוכלו לשלב עליה בנחל צפית הסמוך עם ירידה בנחל תמר, ולקבל מסלול כמעט מעגלי, שמתאים לחצי יום טיול.

מסלול בכיוון אחד:
התחלה: המסלול מתחיל בסיבובי סדום, כ-2 ק"מ במעלה הכביש מצומת הערבה, ליד אבן ק"מ 108. במקום ישנו מצפה וחניון קטן בו ניתן להשאיר את המכונית.
מסלול: מסומן בירוק לכל אורכו.
סיום: המסלול מסתיים כקילומטר מדרום לצומת הערבה. ניתן להשאיר מכונית בתחנת הדלק של צומת הערבה.

מסלול מעגלי:
מתחילים את המסלול בתחתית נחל צפית, במסלול מסומן בשחור. לאחר כ-2 ק"מ של הליכה במעלה הנחל, זמן לא רב לאחר שיוצאים מהקניונים הצרים שלו, ישנו פיצול למסלול עם סימון כחול. המסלול עובר מעל הקניון של נחל צפית ואז פונה צפונה לעבר נחל תמר, שם הוא משתלב עם המסלול הירוק כ-200 מטר לפני כביש סיבובי סדום. מכאן יורדים במורד הנחל עד שחוזרים לכביש הערבה, ואז חוזרים כקילומטר על הכביש לנקודת ההתחלה.

נחל צפית

(צביקה ויעל, 4.1.08)

נחל צפית זורם ממישור ימין (ליד דימונה) ועד לצומת הערבה, ועובר ממזרח למכתש הקטן. שביל מסומן עובר בתוך הנחל לכל אורכו. זהו מסלול שנמשך כ-16 ק"מ, ומחולק לשלושה קטעים: נחל צפית עליון, תיכון ותחתון. החלק היפה ביותר הוא נחל צפית תחתון, שם הנחל מצטמצם לקניון צר ומתפתל. המסלול מיועד למיטיבי לכת, במיוחד החלק התחתון, בו תצטרכו לטפס במורד מפלים בעזרת חבל (שנמצא במקום).

המסלול אינו מעגלי, אבל עובר די קרוב לכביש 25, שם ניתן די בקלות לתפוס אוטובוס. קו 393 או 394 עובר מצומת הערבה לכיוון דימונה בערך כל 90 דקות, ומהנסיון שלי הזמנים באתר של אגד די מדויקים (קחו 10 דקות טווח בטחון). אם אתם משאירים רכב באחת מנקודות הקצה, מומלץ לעשות זאת בתחנת הדלק של צומת הערבה, כיוון שבאיזור ישנם מקרים רבים של גניבת רכב.

אם אתם מתחילים את הטיול מוקדם והולכים מהר, תוכלו לעשות שני קטעים או אולי אפילו את שלושתם ביום אחד. בכל מקרה, המסלול מתוכנן כך שניתן לעשות כל אחד מהחלקים שלו בנפרד. אנחנו טיילנו רק בנחל צפית תיכון ותחתון, ולכן אני אכתוב כאן רק עליהם.

אזהרה: כמו בכל טיול באיזור, לפני הכניסה לנחל יש לוודא שלא צפויים גשמים באיזור, כדי להמנע מסכנת שטפונות.

נחל צפית תיכון

החלק המרכזי של נחל צפית נמשך כ-5 ק"מ, לא כולל קטעי הליכה של כ-2 ק"מ בכל כיוון אם אתם מגיעים מהכביש. הנוף בחלק זה הוא של נחל רחב-ידיים יחסית שעובר בין הגבעות המתונות שבין מדבר יהודה לערבה. המסלול עצמו הוא נוח וכמעט כולו בירידה (מלבד שני קטעים לא ארוכים שבהם המסלול מאגף מפלים גדולים בנחל). עם זאת, במספר מקומות ישנה הליכה על שביל צר מאוד שעובר ליד צוק, ולכן המסלול אינו מתאים לילדים.

הגעה לנקודת ההתחלה: נקודת ההתחלה קרובה מאוד למיצד תמר. אם אתם מגיעים באוטובוס, בקשו מהנהג להוריד אתכם ליד השלט של מיצד תמר. אין שם תחנה רשמית, אבל אם תבקשו בנימוס יש סיכוי שהוא יסכים. (אם לא, תצטרכו לרדת במחצבת צפית ולהמשיך משם כ-2 ק"מ צפונה על הכביש). השילוט למיצד תמר נמצא למעשה כמה מאות מטרים מצפון למיצד. חזרו דרומה על הכביש כמה מאות מטרים, עד שתראו משמאלכם את המיצד, קרוב לשלט המזהיר מגמלים על הכביש. כאן חוצה שביל ישראל את הכביש, ואנחנו נמשיך עם שביל ישראל ימינה במעלה ההר. השביל מטפס רק כ-50 מטר ואז נכנס לתוך נחל צפית, כאן נפרד משביל ישראל ונמשיך במסלול השחור של נחל צפית.

הסימון השחור ילווה אותנו במשך רוב הדרך. לקראת סוף המסלול, תוכלו לבחור בין סימון כחול לבין המשך הסימון השחור. אם אתם ממשיכים לנחל צפית תחתון, בחרו במסלול הכחול, ואם אתם חוזרים לכביש 25 עדיף להמשיך במסלול השחור, שיחסוך לכם כקילומטר של הליכה על כביש העפר.

הגעה לנקודת הסיום: בין אם בחרתם במסלול השחור או הכחול, נקודת הסיום של נחל צפית תיכון (שהיא גם נקודת ההתחלה של נחל צפית תחתון) נמצאת במפגש השביל עם דרך העפר המובילה למכתש הקטן. המעוניינים להמשיך לנחל צפית תחתון (מומלץ!) ימשיכו במסלול הכחול. כדי לחזור לכביש נפנה שמאלה (צפונה) ונלך על דרך העפר הרחבה כחצי שעה, עד לכביש 25. הגענו לירידה מכביש 25 לכיוון המכתש הקטן. זו תחנה רשמית של קו 393/394 של אגד וכאן נוכל לתפוס אוטובוס לנקודת ההתחלה.

נחל צפית תחתון

נחל צפית תחתון הוא בלי ספק החלק היפה ביותר של המסלול. ההליכה כאן היא בתוך הנחל, שהיה לקראת סופו קניון צר, גבוה ומתפתל. מסיבה זו, זהו גם החלק הקשה ביותר להליכה. בנקודה אחת, יחסית בתחילת המסלול, יש לרדת במפל שגובהו כ-6 מטרים, בעזרת חבל (שנמצא במקום באופן קבוע) - משימה לא פשוטה למי שאינו מורגל בכך. במקומות רבים אחרים ישנם יתדות בסלע. בקיצור המסלול מיועד בהחלט אך ורק למיטיבי לכת.

מי שאינו מעוניין לרדת בחבל, אבל לא מפחד לטפס על סלעים כשיש בהם יתדות, יכול לעשות את החלק האחרון של המסלול מסופו כלפי מעלה, ואז לחזור כלעומת שבא. באופן כזה יהיו לכם טיפוסים עם יתדות, אך ללא חבלים.

בנוסף, ניתן לשלב את המסלול עם נחל תמר הסמוך, שגם הוא תלול, יפה, וכולל קטעי טיפוס לא קלים.

הגעה לנקודת ההתחלה: ראו נקודת הסיום של נחל צפית תיכון, למעלה.

הגעה לנקודת הסיום: המסלול מסתיים בכביש הערבה, כ-2 ק"מ מדרום לצומת הערבה.

כוכב הירדן

(כל המשפחה, 22.12.07)

כוכב הירדן הוא מבצר צלבני באיזור נהריים. האתר הינו גן לאומי והכניסה אליו היא בתשלום (18 ש"ח למבוגר). הביקור מתאים לכל המשפחה ונמשך שעה עד שעתיים.

המבצר במקום נשמר (או אולי שוחזר) בצורה מרשימה. אפשר לראות את החפיר שהגן על החומה, את הדלתות הכפולות שנבנו עם מרווח מיוחד המאפשר לשפוך שמן רותח על מי שמנסה לפרוץ פנימה, ואת חרכי הירי בחומות.. היו להם חיים אלימים מאוד לצלבנים האלה. מלבד זאת אפשר להסתובב בתוך הטירה ולראות חדרים שונים, אבל כמו בגנים לאומיים רבים בארץ, אין כמעט הסברים בשטח, וצריך להעזר במפה שמקבלים בכניסה כדי לנסות להבין מה תפקיד החריצים בדלתות, למשל (הם שימשו להנחת הציר של הדלת).

המבצר מכונה בלועזית Belvoir שפירושו - יפה נוף, ואכן נשקף מכאן נוף מדהים של בקעת הירדן והרי גלעד.

מידע מפורט על המבצר, ומסלול טיול מומלץ במקום, אפשר למצוא בויקיטיול.