ציפורי

(עם יואל, דביר והמשפחות, 16.1.10)

הפסיפס המפורסם בגן לאומי ציפוריציפורי היתה עיר יהודית גדולה בתקופת הרומאים. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות נרחבות, ונחשפו כמה רחובות עם בתים רבים, בהם גם בתים עם פסיפסים יפים. זה שבתמונה הוא כנראה הפסיפס המפורסם והיפה ביותר בארץ, ונמצא בבית של אדם עשיר במיוחד, כפי שמעידה העובדה שהיו שירותים בתוך ביתו. ועל כך אמרו חכמינו, "איזהו עשיר?... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".

במקום מסלול הליכה מעגלי שנמשך כשלוש שעות, תלוי כמה מתעכבים על הפסיפסים והממצאים האחרים שבדרך. בציפורי עדיין מתבצעות חפירות ומדי פעם מגלים דברים חדשים ומעניינים, כך שגם מי שהיה במקום לפני כמה שנים יראה הרבה דברים חדשים. בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים רבים, בהם צריך ממש להשתמש בדמיון כדי להבין מה משמעות הממצאים, כאן איכות השימור גבוהה מספיק כדי שיהיה אפשר ממש לדמיין איך חיו היהודים בארץ לפני אלפיים שנה. מה שרואים לאו דווקא תואם את המסורת שגדלנו עליה, כמו למשל העובדה שבמרכז בית הכנסת צויר גלגל מזלות ענק, עם כיתוב בעברית וביוונית.

כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם במהלך המסלול (ותודה למדריכה מרים): ברחובות העיר, אפשר לראות שהאבנים המסותתות מונחות באלכסון, ולא עם כיוון הנסיעה. זאת כדי שגלגלי הכרכרות הדקים לא ייתפסו בתוך החריצים שבין האבנים. כמו כן אפשר לראות כאן את החריצים הרדודים יותר שחרצו הכרכרות בכביש. כדאי גם לשים לב לכך שישנו מגוון של רמות איכות לפסיפסים - החל מדוגמאות פשוטות בצבע אחד ועד פסיפסים ריאליסטיים עם מספר רב של גוונים.

בנוסף למסלול ההליכה, שנמצא ליד החניון המרכזי, ישנו אתר נפרד ממש ליד עמדת התשלום בכניסה, וכדאי לעבור בו בדרך החוצה. כאן אפשר לראות מחילה שהובילה מים ממעין סמוך אל העיר. הסיד המקורי עדיין נמצא על הקירות.

הגעה: מצומת המוביל נוסעים דרום-מזרחה על כביש 79. לאחר 4 ק"מ ישנה פניה שמאלה לציפורי (המושב והאתר). לאחר כ-100 מטרים פונים ימינה בכביש המוביל לאתר (השילוט העיקרי הוא למושב).

מערת לוזית

(עם יעל ויותם, 27.12.09. המלצה של חיים.)

מערת לוזיתבאיזור שפלת יהודה ישנן אלפי מערות במגוון גדלים וצורות: מערות טבעיות, מערות קבורה, מערות פעמון (שנוצרו בעקבות חציבת אבן לבנין) ומערות קולומבריום (ששימשו לגידול יונים). המערות המפורסמות ביותר נמצאות בבית גוברין, אבל ישנם אתרים רבים אחרים, פחות מוכרים ופחות צפופים (גם אם פחות מתוחזקים). על מערות חזן כבר נכתב בבלוג זה. אתר אחר באותו איזור הוא מערכת מערות הפעמון שליד מושב לוזית. באתר מספר מערות פעמון מחוברות זו לזו, אשר יוצרות חדרים גבוהים ורחבי ידיים. למרבה הצער, העובדה שהאתר אינו מוסדר גורמת לכך שיש בו לא מעט לכלוך שהשאירו המבקרים. יחד עם זאת, מדובר במקום שקט ונחמד ששווה ביקור אם אתם עוברים באיזור. הביקור באתר אינו כולל הליכה רבה ועשוי לקחת כשעה.

מערת לוזיתהגעה: מצומת קסטינה (מלאכי) נוסעים דרומה על כביש 40 עד לצומת קוממיות (קצת לפני קרית גת). כאן פונים שמאלה (מזרחה) אל כביש 353, וממשיכים בו כ-20 ק"מ עד למושב לוזית. ממש מול הכניסה למושב ישנה דרך עפר רחבה ולא משולטת. הדרך משובשת למדי ובעלי מכוניות נמוכות עשויים להעדיף להשאיר את המכונית ליד הכניסה ללוזית ולהמשיך ברגל. לאחר כקילומטר מגיעים לקצה הדרך ובצידה הכניסה למערכת המערות.

טיולים נוספים באיזור: מערות חזן

המצפה התת-ימי, אילת

(עם יעל ויותם, 26.12.09)

המצפה התת-ימי באילתאם רוצים באמת להתרשם ממערכת החיים המדהימה של מפרץ אילת, הדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת בצלילה. גם מי שאינו יודע לצלול יכול להכנס עם שנורקל לחוף אלמוג ולקבל מושג לא רע של מה מתרחש שם למטה. המצפה התת-ימי הוא תחליף יבש לכל אלה, וכתחליף הוא כמובן הרבה פחות מספק - לא רק בגלל שצריך לעמוד מול חלון ולחכות שדג מעניין יחליט להתקרב, אלא גם בגלל שצריך בינתיים לשמוע את הצעקות והבכי של המוני ילדים. אם מוסיפים לכך את מחיר הכניסה המופקע (80 ש"ח למבוגר, לא כולל אקסטרות), צריכים תירוץ ממש טוב כדי להגיע לכאן. במקרה שלנו, כמו גם של רוב שאר המבקרים, התירוץ הוא ילדים קטנים, עבורם המקום הוא הדרך היחידה לבוא כמעט-במגע עם הדגים הטרופיים הצבעוניים של מפרץ אילת.

המצפה התת-ימי עצמו הוא מבנה קטן שעומד בעומק של כ-10 מטרים בתוך המים, אליו ניתן להכנס ולהסתכל על הדגים והאלמוגים. בנוסף למבנה הזה ישנם כמה אקווריומים גדולים, שהילדים מתרשמים מהם לא פחות, ביניהם גם אקווריום עם כרישים, תצוגה של דגים נדירים (כולל כמה סוסי ים קטנים וחמודים), ותצוגת דגי לילה זוהרים. אם מגיעים בזמן הנכון (ומוכנים לסבול את הקשקושים הילדותיים של המדריכה) אפשר לראות איך מאכילים את הדגים ואפילו את הכרישים. בתשלום נוסף אפשר גם לצאת לשיט בסירה עם רצפת זכוכית. כאמור, שום דבר מכאן אינו מתקרב לצלילה בחוף הנסיכה או אפילו לשנרקול בחוף אלמוג, אבל אין ספק שחומר הגלם - הדגים והאלמוגים של מפרץ אילת - הוא מהמראות המרשימים בארץ. הבן שלי (בן שנתיים וקצת) התלהב.

הגעה: המצפה נמצא מעט מדרום לחוף אלמוג. מאילת נוסעים דרומה (לכיוון טאבה) ופונים שמאלה אל החניון המשולט היטב.

חי-בר יטבתה

(עם יעל ויותם, 25.12.09)

נשר בגן החיות שבחי-בר יטבתהישנם שני אתרי חי-בר בארץ: בכרמל וביטבתה. בשניהם הרעיון הוא לתת לחיות להסתובב באופן חופשי בסביבתם הטבעית, קצת כמו בספארי, אלא שהכוונה היא להביא רק חיות שנמצאות בארץ (או נמצאו בעבר) באופן טבעי.

עזניית הנגב בחי-בר יטבתההכניסה לחי-בר ביטבתה יקרה יחסית (40 ש"ח למבוגר), אך שווה בהחלט את המחיר. החי-בר מחולק לשני חלקים. הראשון, "מרכז הטורפים", הוא למעשה גן-חיות רגיל שבו ניתן למצוא טורפים מדבריים. קצת חבל שהחיות האלה כלואות, אבל זו כנראה הדרך היחידה שבה ניתן לראות זאבים, צבועים ועופות דורסים מקרוב. בין היתר ניתן לראות כאן את העזניות האחרונות בארץ, עופות דורסים נוספים (נשר, רחם ובז), זאבים (נראים ממש כמו כלב זאב), צבועים, שועלים, ועוד. יש כאן גם חדר לילה - חדר שבו הופכים את היום והלילה בעזרת תאורה מלאכותית, וכך ניתן לראות חיות לילה בפעילות. כאן תראו תנשמת, עטלפים ועוד.

דישוןהחלק השני של החי-בר הוא שטח רחב בו ניתן לנסוע ברכב ולעבור ממש בסמוך לעדרים של בהמות שונות, בהן בעלי קרניים כגון ראם, דישון וצבי, חמורי בר (ערוד ופרא), ויען. בקטע זה אסור לצאת מהרכב, אבל בעלי החיים רגילים כבר למבקרים וניתן להגיע קרוב מאוד אליהם. בכניסה לאתר אפשר לקנות ב-10 ש"ח דיסק עם הסברים על החיות, וכך, כאשר תגיעו לעדר של דישונים (למשל) תוכלו להעביר את הדיסק ל-track המתאים ולשמוע הסבר של כמה דקות על החיה ואיך היא הגיעה לחי-בר.

ראם סהרההגעה: החי-בר נמצא מול קיבוץ סמר, כמה קילומטרים דרומה מקיבוץ יטבתה, על כביש 90. בנסיעה דרומה מיטבתה לכיוון אילת תראו שילוט לפניה שמאלה (מזרחה) לתוך החי-בר.


יען

הפלמינגו ודקל הדום עולים לישראל

(צביקה, 24.12.09)

להקת פלמינגו שבחרה להשתקע בבריכות המלח ליד אילתבאיזור חולות עברונה, מרחק רבע שעת נסיעה צפונה מאילת, בעל חיים וצמח שהגיעו מאפריקה החליטו להקים את ביתם. אלה הם הפלמינגו ודקל הדום, סוג של דקל בעל צורה מיוחדת. המסלול שמבקר בבתיהם של העולים החדשים האלה כולל בעיקר נסיעה ברכב, עם כמה יציאות ממנו לצורך התבוננות מקרוב בציפורים ובדקלים.

המסלול: נוסעים על כביש 90 (כביש הערבה). מעט מצפון לק"מ ה-20 ישנה פניה מזרחה לכביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום. (הערה: כשהיינו כאן, היו במקום עבודות בכביש 90 שנועדו ליצור גדר הפרדה בין כיווני הנסיעה, והיה נראה שכאשר עבודות אלה יסתיימו, הבאים מצפון לא יוכלו לפנות אל כביש העפר. במקרה כזה על הבאים מצפון לנסוע דרומה עד לקיבוץ אילות ושם לעשות סיבוב פרסה. אשמח לשמוע עדכונים על מצב הכביש.)

נוסעים ישר על דרך העפר עד שמגיעים לבריכות ייבוש גדולות. מכאן עולים עם האוטו על הגדה הרחבה של הבריכה, פונים שמאלה (צפונה) וממשיכים באיטיות עד שרואים להקות ציפורים. מדובר בדרך עפר נוחה המתאימה לכל רכב. במקום ישנם מספר שלטים שטוענים שזהו שטח פרטי, אך מצד שני המסלול כולו מסומן בסימון שבילים, מה שאומר, להבנתי, שההליכה והנסיעה בו מותרים לכל. ואכן, בכל סוף שבוע ניתן למצוא כאן כמויות גדולות של חובבי ציפורים, ונראה שהציפורים עצמן כבר די רגילות למהומה.

פלמינגו ליד אילתהבריכות מכילות מים מלוחים שהם תוצר לוואי של מתקן התפלת המים של אילת. הן משמשות להפקת מלח למטרות מסחריות. בריכות אלה הפכו עם השנים לנקודת מנוחה לציפורים במהלך נדידתם מאפריקה לאירופה ובחזרה. עם השנים החליטו כמה ממיני הציפורים - בהן גם הפלמינגו - שמזג האויר האילתי נוח כל השנה, וחבל להתאמץ ולנדוד. כתוצאה מכך ניתן למצוא כאן כל השנה להקות גדולות של ציפורי מים שונות. המרשים שבהם הוא כמובן הפלמינגו, שאותו אנחנו רגילים לראות רק בגן חיות. במקום ישנן גם להקות של ציפורים אחרות, וכדאי מאוד להביא משקפת, מגדיר ציפורים ומצלמה עם עדשת זום חזקה.

דקל הדום הצפוני ביותר בעולםמבריכות הייבוש ממשיכים צפונה בכביש המסומן בסימון שבילים אדום, עד לנקודת הפיצול עם הסימון השחור. קרוב לנקודה זו ניתן לראות קבוצת עצי דקל דום, העצים הצפוניים ביותר בעולם ממין זה. זהו סוג של עץ דקל בעל מבנה מיוחד: הגזע עולה כלפי מעלה ובגובה של כמה מטרים, הוא מתפצל פתאום לשני גזעים נפרדים, כשלכל אחד מהם אמיר נפרד. העצים מגודרים ולא ניתן לגשת אליהם, אבל אפשר לראות אותם מקרוב ולהתרשם.

כאן יורדים מהמסלול האדום ופונים שמאלה (מערבה) אל המסלול השחור, אשר מוביל אותנו לאחר כ-2 קילומטר בחזרה אל כביש 90. כמו בנקודת הירידה מכביש 90, גם כאן ניתן לפנות רק ימינה, ולכן אם אתם רוצים לחזור דרומה לאילת, עליכם להמשיך צפונה בכביש עד לתמנע ושם לעשות סיבוב פרסה.

פארק תמנע

(עם יעל ויותם, 24.12.09)

עמודי שלמה בפארק תמנעפארק תמנע הוא אתר תיירות ממוסחר משהו, ודי יקר (40 ש"ח למבוגר). במקום ישנן כמה תצורות אבן טבעיות יוצאות דופן, ששוות צפייה, וכן כמה עדויות למחצבות הנחושת העתיקות שהיו במקום. אבל נוספו לו עם הזמן גם גימיקים שונים ומשונים, שהופכים את הטיול כאן למשהו על גבול המביך. לדוגמה, הילדים יכולים להנות מהכנת בקבוק חול צבעוני; הבקבוק וארבע קערות חול צבעוני (לדעתי, מלאכותי) כלולים במחיר הכניסה. אבל ההורים עשויים לשאול את עצמם, ובצדק, למה לא עושים את זה במכתש הגדול, שם אפשר להתרוצץ בין גבעות חול צבעוני. נכון, במכתש הצבעים קצת יותר דהויים, אבל שם מרגישים באמת שמדובר בתופעה טבעית. בפארק ישנה גם בריכה מלאכותית קטנה עם סירות פדאלים (שוב, כלול במחיר). גם זו חוויה שאפשר לקבל בצורה מוצלחת יותר, לדעתי, במקומות אחרים, אפילו בפארק הירקון.

עמודי שלמה בפארק תמנעעל כל פנים, הסיבה האמיתית לבוא לפארק תמנע היא תצורות האבן האדומה, ובראשן עמודי שלמה, עמודים טבעיים ענקיים שבולטים מתוך גוש הסלע. סמוך לעמודי שלמה ישנו מסלול טיול קצרצר ומומלץ (כחצי שעה) שעולה במעלה ההר, בתוך האבן החולית, ומגיע לכמה נקודות בעלות ענין ארכיאולוגי: חריטות עתיקות באבן, שהושארו אולי על ידי עובד מחצבות מצרי, וכן מקדש עתיק ששימש את החוצבים.

פטריה וחצי - תצורת אבן טבעית בפארק תמנעאתר מעניין נוסף הוא הפטריה, גוש אבן טבעי שהמים שחקו את תחתיתו ונתנו לו את צורתו המיוחדת. יש למעשה שתי פטריות בפארק, אבל ביקור באחת מהן הוא די מספיק. במקום אחר ישנו קיר אבן ובו ציור קיר עתיק וגדול, ובמקום הסברים מעניינים על מה שניתן ללמוד על המרכבות, הציד, והחיות שתוארו על ידי האמן.

כל האתרים נמצאים בטווח של כמה קילומטרים זה מזה, כך שעקרונית אפשר להגיע ברגל מאחד לשני, אבל ההליכה ביניהם אינה מעניינת כ"כ ויש כביש נוח שמגיע ממש עד לכל אתר. מבחינה זו הטיול נוח מאוד עם ילדים - הנסיעות הן קצרות וכך גם ההליכות. ביקור באטרקציות העיקריות ייקח כ-4 שעות.

צריך לציין גם שיש במקום מסלולי טיול רציניים יותר, שעולים אל תוך הרי אילת, ואפשר גם להתחיל מכאן מסלול של כמה ימים. על כך - בפעם אחרת.

הגעה: הפארק נמצא בכביש הערבה (כביש 90), כ-25 ק"מ צפונית לאילת. בנסיעה דרומה, לאחר הק"מ ה-39, ישנה פניה שמאלה (מערבה) לקיבוץ אליפז ולתמנע. בצומת ישנם פסלים גדולים של דמויות מצריות - אי אפשר לפספס. מכאן ממשיכים ישר על הכביש כ-4 ק"מ, עד לכניסה לאתר.