לא ממש טיול - סתם משהו מגניב שעשיתי עם האחים שלי. צילומי אוויר של איזור השריפה בכרמל, בעזרת מצלמה מחוברת לבלון הליום.
אגמון החולה
(עם יעל ויותם, 6.6.10)
אגמון החולה הוא אתר תצפית ציפורים שבו נסללו שבילי אספלט ע"י קק"ל. המסלול הסלול ממש לא מתאים להליכה ברגל, ולכן אם לא הבאתם אופניים או רולרבליידס מהבית, תצטרכו לשכור במקום כלי תחבורה כלשהו. במקום יש דוכנים להשכרת אופניים, רכבי גולף וגם מין טוק-טוקים עם כסאות לשניים או שלושה, שנראים נוחים עד שמנסים להסיע אותם (מה שדורש די הרבה כוח ברגליים). אורך המסלול הוא 9 ק"מ, וקחו בחשבון שבקיץ זה אחד המקומות החמים והלחים ביותר בארץ, מה שאומר שאם אתם לא מורגלים בנסיעה על אופניים - יהיה לכם קשה מאוד. קחו הרבה מים.
המקום הוא באמת מוקד משיכה למינים רבים של ציפורים - המוני עגורים, אך גם שלדגים וציפורי מים אחרות. הבעיה האמיתית היא שצפרות זה תחביב שדורש הרבה סבלנות ונכונות לעצור במקום ולחכות - שעות, לפעמים - עד שתגיע הציפור המעניינת באמת. לא בדיוק מתאים למשפחה עם ילדים קטנים. לכן, לדעתי, אם אין לכם עניין מיוחד בצפרות (או ברכיבה על אופניים), אין ממש סיבה להגיע לכאן.
הגעה: הכניסה לאתר נמצאת על כביש 90, מצפון לאגם החולה. שימו לב לא להתבלבל בין אגם החולה ואגמון החולה.
אגמון החולה הוא אתר תצפית ציפורים שבו נסללו שבילי אספלט ע"י קק"ל. המסלול הסלול ממש לא מתאים להליכה ברגל, ולכן אם לא הבאתם אופניים או רולרבליידס מהבית, תצטרכו לשכור במקום כלי תחבורה כלשהו. במקום יש דוכנים להשכרת אופניים, רכבי גולף וגם מין טוק-טוקים עם כסאות לשניים או שלושה, שנראים נוחים עד שמנסים להסיע אותם (מה שדורש די הרבה כוח ברגליים). אורך המסלול הוא 9 ק"מ, וקחו בחשבון שבקיץ זה אחד המקומות החמים והלחים ביותר בארץ, מה שאומר שאם אתם לא מורגלים בנסיעה על אופניים - יהיה לכם קשה מאוד. קחו הרבה מים.
המקום הוא באמת מוקד משיכה למינים רבים של ציפורים - המוני עגורים, אך גם שלדגים וציפורי מים אחרות. הבעיה האמיתית היא שצפרות זה תחביב שדורש הרבה סבלנות ונכונות לעצור במקום ולחכות - שעות, לפעמים - עד שתגיע הציפור המעניינת באמת. לא בדיוק מתאים למשפחה עם ילדים קטנים. לכן, לדעתי, אם אין לכם עניין מיוחד בצפרות (או ברכיבה על אופניים), אין ממש סיבה להגיע לכאן.
הגעה: הכניסה לאתר נמצאת על כביש 90, מצפון לאגם החולה. שימו לב לא להתבלבל בין אגם החולה ואגמון החולה.
נחל ג'ילבון
(רפי, יעל, יותם, 5.6.10)
נחל גִילְבּוֹן (גִ'ילָבּוּן) הוא אחד מאתרי הטיולים הפופולריים ביותר בגולן, ובצדק - זה מסלול הליכה יפה, לא קל מדי ולא קשה מדי, עם אפשרויות כניסה למים במספר מקומות, כך שהוא מתאים גם לימי קיץ. בתוספת הליכה קצרה על כביש עפר אפשר להפוך את המסלול למעגלי. אין פלא שהמקום די מלא בשבתות.
הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 עד לצומת מחניים. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 91, ועולים אל רמת הגולן. כקילומטר לאחר הפניה לקצרין, ישנו שילוט לנחל גילבון, אשר מוביל לדרך עפר לא רעה, עם סימון שבילים אדום. ממשיכים לפי הסימון האדום עד למגרש החניה. הכניסה חינם.
המסלול: ממגרש החניה, מסלול מסומן באדום יורד לתוך הנחל ומוביל לתצפית על מפל דבורה, שהוא קצת פחות מרשים אבל הרבה פחות צפוף ממפל גלבון, אליו מגיעים בהמשך. ההליכה ממשיכה לאורך הנחל וחוצה אותו מספר פעמים (לא חייבים להרטב אם לא רוצים, אבל אם לא אכפת לכם להרטיב את הרגליים יהיה לכם נוח יותר ללכת). לאחר הליכה של כשעה מגיעים לפיצול עם הסימון הכחול. מכאן ממשיכים מעט במורד הנחל לתצפית על מפל גלבון הענק, ובהמשך המסלול יורד אל תוך הנחל ומגיע אל הבריכה בתחתיתו. כאן תוכלו להצטרף לשאר עמישראל ולהכנס למים (קר ועמוק. כיף בימים חמים). לאחר מכן חוזרים אל הפיצול ועולים במסלול הכחול במעלה גדת הנחל, אל מגרש חניה שני. אם יש כמה מכוניות אפשר להשאיר כאן אחת מהן, אחרת צריך להמשיך בכביש עפר על המסלול הכחול, ולחזור ממנו (בדרך עפר אחרת, המסומנת באדום) אל מגרש החניה הראשון. משך המסלול כולו הוא שעתיים-שלוש, אבל בוודאי תתעכבו לא מעט בממפלים ובבריכות, כך שאפשר לבלות כאן חצי יום בקלות.
המלצות: למרות הטיפוס וההליכה שאינה תמיד קלה, כדאי להגיע עם סנדלי שורש, וכך תוכלו לחצות את הנחל בלי להסתבך בקפיצות מאבן לאבן. כמובן שכדאי לבוא עם בגד ים כדי להכנס לבריכות. קחו בחשבון גם שבעונה זו של השנה יש יתושים וברחשים בכל מקום שבו יש מים; צפו לחזור הביתה עם הרבה עקיצות.
נחל גִילְבּוֹן (גִ'ילָבּוּן) הוא אחד מאתרי הטיולים הפופולריים ביותר בגולן, ובצדק - זה מסלול הליכה יפה, לא קל מדי ולא קשה מדי, עם אפשרויות כניסה למים במספר מקומות, כך שהוא מתאים גם לימי קיץ. בתוספת הליכה קצרה על כביש עפר אפשר להפוך את המסלול למעגלי. אין פלא שהמקום די מלא בשבתות.
הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 עד לצומת מחניים. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 91, ועולים אל רמת הגולן. כקילומטר לאחר הפניה לקצרין, ישנו שילוט לנחל גילבון, אשר מוביל לדרך עפר לא רעה, עם סימון שבילים אדום. ממשיכים לפי הסימון האדום עד למגרש החניה. הכניסה חינם.
המסלול: ממגרש החניה, מסלול מסומן באדום יורד לתוך הנחל ומוביל לתצפית על מפל דבורה, שהוא קצת פחות מרשים אבל הרבה פחות צפוף ממפל גלבון, אליו מגיעים בהמשך. ההליכה ממשיכה לאורך הנחל וחוצה אותו מספר פעמים (לא חייבים להרטב אם לא רוצים, אבל אם לא אכפת לכם להרטיב את הרגליים יהיה לכם נוח יותר ללכת). לאחר הליכה של כשעה מגיעים לפיצול עם הסימון הכחול. מכאן ממשיכים מעט במורד הנחל לתצפית על מפל גלבון הענק, ובהמשך המסלול יורד אל תוך הנחל ומגיע אל הבריכה בתחתיתו. כאן תוכלו להצטרף לשאר עמישראל ולהכנס למים (קר ועמוק. כיף בימים חמים). לאחר מכן חוזרים אל הפיצול ועולים במסלול הכחול במעלה גדת הנחל, אל מגרש חניה שני. אם יש כמה מכוניות אפשר להשאיר כאן אחת מהן, אחרת צריך להמשיך בכביש עפר על המסלול הכחול, ולחזור ממנו (בדרך עפר אחרת, המסומנת באדום) אל מגרש החניה הראשון. משך המסלול כולו הוא שעתיים-שלוש, אבל בוודאי תתעכבו לא מעט בממפלים ובבריכות, כך שאפשר לבלות כאן חצי יום בקלות.
המלצות: למרות הטיפוס וההליכה שאינה תמיד קלה, כדאי להגיע עם סנדלי שורש, וכך תוכלו לחצות את הנחל בלי להסתבך בקפיצות מאבן לאבן. כמובן שכדאי לבוא עם בגד ים כדי להכנס לבריכות. קחו בחשבון גם שבעונה זו של השנה יש יתושים וברחשים בכל מקום שבו יש מים; צפו לחזור הביתה עם הרבה עקיצות.נחל מעפילים: מסלול מעגלי ליד יגור
(עם רפי ויותם, 22.5.10)
הגעה: נוסעים לקיבוץ יגור. מיד לאחר שער הכניסה לקיבוץ, ישנה פניה ימינה שמובילה לאתר רכיבה על סוסים. כאן ניתן להחנות את הרכב בסמוך לשלט הסבר על שביל ישראל.
לאחר שהעליה מסתיימת, המסלול ממשיך עם שביל ישראל עוד חצי קילומטר בערך, ואז ישנה פניה ימינה אל מסלול המסומן בשחור, ומתחיל את הירידה בחזרה אל הקיבוץ. שימו לב: כמה מאות מטרים מוקדם יותר ישנה פניה שמאלה למסלול שחור אחר, שאינו מסומן במפות ישנות (אינו מופיע במפה שלי, שהיא משנת 2005). זהו מסלול עליה קצר שמוביל לדרך נוף כרמל, ולא בחזרה ליגור.
מסלול הירידה מקביל לכביש הגישה לנשר וחיפה, ולמרות שהוא נמצא כ-200 מטר מעליו, אפשר לשמוע בבירור את המכוניות - הרבה פחות נעים משביל העליה. לאחר זמן מה הסימון מתחלף בסימון ירוק וחוזר לכיוון יגור, עד שהוא נפגש מחדש עם שביל ישראל ממש בסמוך לגדר הקיבוץ.
הר תבור
(יותם, רפי, טל, שלומי, 10.4.10)
התבור הוא הר גבוה ביחס לגבעות של הגליל התחתון ולעמקים שמדרום לו. כיוון שכך, מההר ישנה אפשרות לקבל תצפית יפה לכל הכיוונים. מכיוון שהפסגה עצמה כבר תפוסה, וממילא כנראה שטוחה מכדי לאפשר תצפית טובה, הוכשר במקום שביל הליכה קצר ונוח שמקיף את הפסגה, וממנו נשקפים נופים בכל הכיוונים. המעוניינים במסלול הליכה מאתגר מעט יותר יכולים לעלות באחד ממספר שבילי הליכה תלולים שמטפסים על ההר, לאחר מכן להקיף את הפסגה, ולחזור בשביל הליכה אחר.
בנוסף לנוף, בפסגת ההר מצויות שתי כנסיות. היפה מביניהן היא הכנסיה הפרנציסקנית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20 על חורבות כנסיה צלבנית, ומצדיקה ביקור במקום בפני עצמה.
הכנסיה הפרנציסקנית
ניתן להגיע ברכב ממש עד לכנסיה, והביקור בה מתאים גם לנכים. מכביש 65 (עפולה-צומת גולני), כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה, פונים שמאלה לכיוון הכפר הבדווי שבלי. חולפים על פני הכפר כולו ומגיעים לכביש תלול ומתפתל שעולה לפסגת ההר. הכניסה לכביש זה מותרת רק לרכב פרטי: הסיבובים חדים מדי לאוטובוסים, ולכן טיולים מאורגנים צריכים להחנות את האוטובוס בטרמינל בקצה הכפר שבלי, ולקחת מוניות שירות לפסגה. במהלך העליה על ההר ישנם כמה מקומות בהם ניתן לעצור את הרכב ולהסתכל על הנוף, אבל הנוף מהמסלול המעגלי יפה לא פחות ולכן אין טעם לעצור כאן אם אתם מתכננים לטייל.
סמוך לפסגת ההר, מגיעים פתאום לצומת לא משולט. הפניה שמאלה מובילה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית, המרשימה פחות (ובהתאם, אין במקום הרבה חניה, וגם לא הרבה פעילות). פנו ימינה ותגיעו למגרש חניה מסודר (אבל קצת קטן מדי) בסמוך לכנסיה הפרנציסקנית.
הכנסיה היא מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20, שנבנה על ידי נזירים פרנציסקנים, על שרידי כנסיה מהתקופה הצלבנית. בנוסף לביקור בכנסיה עצמה, אפשר להסתובב באיזורים של הכנסיה הצלבנית ששוחזרו, וכן לעלות על המרפסת ולראות את הנוף. במקום יש בדרך כלל תיירים בינלאומיים רבים, כיאה לאתר קדוש לנצרות. גם האנשים הם מעניינים לכשעצמם (אנחנו ראינו נזירות קתוליות, נשים בלבוש הודי מסורתי, וקבוצת קשישות איטלקיות רועשת). אבל בכל הקשור לנוף, עדיף לחכות לטיול הרגלי.
המסלול המעגלי
ממגרש החניה של הכנסיה הפרנציסקנית ישנה דרך עפר לא מסומנת, אשר יורדת מעט מהפסגה ומגיעה לאחר כמה מאות מטרים אל שביל עפר כבוש היטב. זהו המסלול המקיף את פסגת התבור. אורכו כ-2 ק"מ וכמעט מכל מקום בו אפשר לראות נופים לכיוונים שונים: עפולה, נצרת, הרי הגליל, בקעת הירדן וגבעת המורה. חלק מהמסלול מסומן בשחור, וחלק בירוק. גם שביל ישראל משתלב במסלול בחלק מאורכו.
עליה רגלית להר
ישנם שלושה מסלולים שעולים להר. השניים המתאימים ביותר לטיול מעגלי הם המסלול האדום והכחול. המסלול האדום יוצא מכביש 65, כחצי קילומטר מדרום-מערב לצומת הכניסה לשבלי, ובו עלייה של כ-350 מטר גובה, פרושה על הליכה של 2.5 ק"מ. מלבד התלילות, המסלול אינו במיוחד קשה. בסופו מגיע השביל אל המסלול המעגלי שתואר לעיל. אם הגעתם למעלה, מומלץ מאוד להקיף את ההר וגם לבקר בכנסיה הפרנציסקנית. לאחר מכן אפשר לחזור דרך המסלול הכחול, אשר יורד בתלילות בחזרה אל כביש הגישה לשבלי, לא רחוק מהצומת עם כביש 65.
התבור הוא הר גבוה ביחס לגבעות של הגליל התחתון ולעמקים שמדרום לו. כיוון שכך, מההר ישנה אפשרות לקבל תצפית יפה לכל הכיוונים. מכיוון שהפסגה עצמה כבר תפוסה, וממילא כנראה שטוחה מכדי לאפשר תצפית טובה, הוכשר במקום שביל הליכה קצר ונוח שמקיף את הפסגה, וממנו נשקפים נופים בכל הכיוונים. המעוניינים במסלול הליכה מאתגר מעט יותר יכולים לעלות באחד ממספר שבילי הליכה תלולים שמטפסים על ההר, לאחר מכן להקיף את הפסגה, ולחזור בשביל הליכה אחר.בנוסף לנוף, בפסגת ההר מצויות שתי כנסיות. היפה מביניהן היא הכנסיה הפרנציסקנית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20 על חורבות כנסיה צלבנית, ומצדיקה ביקור במקום בפני עצמה.
הכנסיה הפרנציסקנית
ניתן להגיע ברכב ממש עד לכנסיה, והביקור בה מתאים גם לנכים. מכביש 65 (עפולה-צומת גולני), כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה, פונים שמאלה לכיוון הכפר הבדווי שבלי. חולפים על פני הכפר כולו ומגיעים לכביש תלול ומתפתל שעולה לפסגת ההר. הכניסה לכביש זה מותרת רק לרכב פרטי: הסיבובים חדים מדי לאוטובוסים, ולכן טיולים מאורגנים צריכים להחנות את האוטובוס בטרמינל בקצה הכפר שבלי, ולקחת מוניות שירות לפסגה. במהלך העליה על ההר ישנם כמה מקומות בהם ניתן לעצור את הרכב ולהסתכל על הנוף, אבל הנוף מהמסלול המעגלי יפה לא פחות ולכן אין טעם לעצור כאן אם אתם מתכננים לטייל.סמוך לפסגת ההר, מגיעים פתאום לצומת לא משולט. הפניה שמאלה מובילה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית, המרשימה פחות (ובהתאם, אין במקום הרבה חניה, וגם לא הרבה פעילות). פנו ימינה ותגיעו למגרש חניה מסודר (אבל קצת קטן מדי) בסמוך לכנסיה הפרנציסקנית.
הכנסיה היא מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20, שנבנה על ידי נזירים פרנציסקנים, על שרידי כנסיה מהתקופה הצלבנית. בנוסף לביקור בכנסיה עצמה, אפשר להסתובב באיזורים של הכנסיה הצלבנית ששוחזרו, וכן לעלות על המרפסת ולראות את הנוף. במקום יש בדרך כלל תיירים בינלאומיים רבים, כיאה לאתר קדוש לנצרות. גם האנשים הם מעניינים לכשעצמם (אנחנו ראינו נזירות קתוליות, נשים בלבוש הודי מסורתי, וקבוצת קשישות איטלקיות רועשת). אבל בכל הקשור לנוף, עדיף לחכות לטיול הרגלי.
המסלול המעגלי
ממגרש החניה של הכנסיה הפרנציסקנית ישנה דרך עפר לא מסומנת, אשר יורדת מעט מהפסגה ומגיעה לאחר כמה מאות מטרים אל שביל עפר כבוש היטב. זהו המסלול המקיף את פסגת התבור. אורכו כ-2 ק"מ וכמעט מכל מקום בו אפשר לראות נופים לכיוונים שונים: עפולה, נצרת, הרי הגליל, בקעת הירדן וגבעת המורה. חלק מהמסלול מסומן בשחור, וחלק בירוק. גם שביל ישראל משתלב במסלול בחלק מאורכו.עליה רגלית להר
ישנם שלושה מסלולים שעולים להר. השניים המתאימים ביותר לטיול מעגלי הם המסלול האדום והכחול. המסלול האדום יוצא מכביש 65, כחצי קילומטר מדרום-מערב לצומת הכניסה לשבלי, ובו עלייה של כ-350 מטר גובה, פרושה על הליכה של 2.5 ק"מ. מלבד התלילות, המסלול אינו במיוחד קשה. בסופו מגיע השביל אל המסלול המעגלי שתואר לעיל. אם הגעתם למעלה, מומלץ מאוד להקיף את ההר וגם לבקר בכנסיה הפרנציסקנית. לאחר מכן אפשר לחזור דרך המסלול הכחול, אשר יורד בתלילות בחזרה אל כביש הגישה לשבלי, לא רחוק מהצומת עם כביש 65.
הירשם ל-
רשומות
(Atom)
