(צביקה, רפי וחברים, 21-22.2.07)
המכתש הקטן הוא באמת לא כזה גדול (הרוחב שלו הוא כ-5 ק"מ), אבל יחד עם עיקוף דרך נחל צין, הצלחנו ליצור טיול
קשה למדי: שני ימים ושני לילות, 35 ק"מ, עם עליות שהצליחו להתיש את כולנו. המסלול מקיף נופים מדבריים מדהימים, משקיף על המכתש, עובר בתוך החולות הצבעוניים, והשוס: עובר במרבדי פרחים רחבים עם ריחות דשא שלא הסתדרו בכלל עם האווירה המדברית. המסלול מעגלי ומתאים לקבוצה עם רכב אחד.
הבעיה העיקרית בטיולים של כמה ימים בנגב היא מים. יחד עם הבישול של הערב, צריך לקחת בחשבון לפחות 7-8 ליטר לאדם ליממה – הרבה מאוד משקל שצריך לסחוב בעליות של המכתש. אם לוקחים בחשבון גם אוהל, שק"ש וביגוד חם (בלילה נהיה קר מאוד), אתם יכולים להבין שהיינו די מסכנים במשך חלק מהעליות. כדי להקל קצת על העומס, תכננו את המסלול בצורת לולאה כפולה (מעין ספרה 8), כך שבסביבות 3 אחה"צ ביום הראשון הגענו בחזרה לאוטו וחידשנו את מלאי המים שלנו. הלולאה הראשונה יכולה להתאים לטיול של יום, אבל צריך להתחיל אותו די מוקדם בבוקר - לנו זה לקח בערך 7 שעות.
הגעה: נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון צומת הערבה. כ-5 ק"מ לפני צומת הערבה, בין אבן ק"מ 112 ל-111, ישנה פניה ימינה עם שילוט למכתש הקטן. פונים לכביש עפר סלול בחלקו ונוסעים בערך 10 ק"מ, עד לחניון לילה שנמצא ממש ליד מחצבה (יש שם צריף, שומר וכמה דחפורים, אבל הם לא עובדים בלילה). שם מקימים את האוהל בלילה הראשון. החניון ממוקם כמה מאות מטרים מה"משפך" של המכתש הקטן, דרכו זורם נחל חצרה החוצה מהמכתש.
לולאה ראשונה: המסלול בעצם אינו מתחיל בחניון הלילה – צריך לחזור כ-4 ק"מ במעלה הכביש, עד שמגיעים לסימון הירוק. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא להסיע את כולם באוטו, להשאיר חלק מהאנשים בנקודת ההתחלה עם כל התיקים, ואז להחזיר את האוטו לחניון. כך אפשר לצעוד את ארבעת הק"מ האלה בהליכה מהירה ובלי תיקים (עדיין מדובר על 3/4 שעה די משעממת). כמובן שאם יש שתי מכוניות, הכל יותר פשוט.
המסלול הירוק יוצא שמאלה (צפון-מערבה) מהכביש, וממשיך במעלה אחד היובלים של נחל מזר. העליה תלולה אבל לא קשה מבחינה טכנית, ובהדרגה נפתח הנוף של בקעת הירדן ועבר הירדן מאחוריכם.
לאחר הליכה של כ-3 ק"מ (עם עליה של 400 מטר) תגיעו בבת אחת לנקודת תצפית מדהימה שממנה אפשר לראות את המכתש הקטן כולו, ולמעשה גם כמעט את כל המסלול של היומיים הבאים.
מכאן המסלול הירוק פונה צפונה וממשיך לאורך שפת המכתש, עד לנקודת תצפית נוספת, כ-2 ק"מ משם, בחלק הצפוני של המכתש. כאן אנחנו מתחברים לשביל ישראל ולמסלול כחול, שמגיע מנחל צפית (מסלול שאמור גם הוא להיות יפה, ובטח עוד אכתוב עליו יום אחד). המסלול הכחול פונה שמאלה (דרומה) ויורד אל תוך המכתש. הירידה גם היא תלולה מאוד, אבל לא קשה.
בתוך המכתש, האטרקציה העיקרית היא כמובן החולות הצבעוניים. יש כאן חולות בכל מיני גוונים של אדום, צהוב, לבן וסגול. לאחר הירידה נכנסים לתוך יובל של נחל חצרה, שיש בו גם תצורות אבן מעניינות.
כשמתקרבים לאיזור "המשפך" שדיברנו עליו קודם, המסלול נהיה דרך עפר שעוברים בה כל מיני טרקטורים וכלי עבודה כבדים אחרים, מה שקצת מוריד מההרגשה של טיול במדבר השומם. כנראה שיש כאן חפירות לשאיבת מי תהום, או משהו כזה. ממש בקרבת המשפך, נפרדים משביל ישראל ופונים שמאלה אל המסלול האדום, שמוביל אותנו בחזרה לחניון הלילה. כאן לקחנו עוד מים ואוכל, וגם את האוהלים והשק"שים שלנו, וחזרנו לתוך המכתש.
את הלולאה הראשונה התחלנו בערך ב-8:00 בבוקר (ב-9:00 אם לא מחשיבים את ההליכה על הכביש עד לנקודת ההתחלה), והגענו בחזרה לאוטו בשעה 15:00. כך שאפשר לעשות מהחלק הזה טיול של יום, אם אתם קמים מוקדם.
לולאה שניה: כאן מתחיל החלק המבעס שבו כולם סוחבים המון מים. מהחניון, חוזרים בחזרה למכתש דרך המשפך (סימון אדום), וממשיכים על השביל האדום (שמתחבר מהר מאוד בחזרה לשביל ישראל), לכיוון מערב. הליכה של כ-5 ק"מ בתוואי נוח מובילה אל הקיר הנגדי של המכתש, שם מחכה העליה הקשה ביותר של הטיול – מעלה עלי האיום. העליה היא בסך הכל כ-450 מ', עם קטעי סקרמבלינג בודדים, וכנראה לא היתה מתישה אותי כל כך אילולא הייתי בסופו של יום טיול ארוך, ועם 20 קילו על הגב... כך או כך, העליה לקחה יותר זמן ממה שחשבנו, והעובדה שהתחיל להחשיך לא הצליחה לגרום לנו להגביר את הקצב. בסופו של דבר הגענו למעלה בדמדומים, ולא הספקנו לראות את השקיעה מעל המכתש, כפי שרציתי.
מנקודת התצפית המפוספסת ישנה הליכה של עוד קילומטר וחצי בערך, עד לחניון הלילה השני, אליו הגענו באמת בכוחות אחרונים (הרגליים שלי ממש לא סחבו אותי). אבל, כמו בכל טיול בשטח, בלילה השני תמיד ישנים הרבה יותר, ואחרי אורז (שרוף קמעה) הלכנו כולנו לישון בסביבות 20:30, והתעוררנו כעבור עשר שעות עם כוחות מחודשים. צריך לציין שהחניון הזה ממוקם בערך 500 מטר גבוה יותר מהחניון של הלילה הראשון, אז גם אם לא היה לכם קר בלילה הראשון, כדאי שתקחו שק"ש ובגדים חמים.
היבלות וכיווצי השרירים כמעט גרמו לנו לשנות את המסלול ולחזור כלעומת שבאנו, אבל בסופו של דבר לא ויתרנו והמשכנו כמתוכנן, וזה היה שווה את זה, כי ממש ליד המכתש הקטן נמצאים שני נחלים יפים מאוד, וההליכה בהם היתה שינוי מרענן מנופי המכתש. ממש ליד חניון הלילה עוזבים את המסלול האדום ופונים שמאלה למסלול שחור, שיורד בחזרה את 450 המטרים שעלינו בעמל רב רק אתמול בערב.
המסלול הולך בערוץ נחל עקרבים וכולל סקרמבלינג בין בולדרים ענקיים וגם קצת ירידות במפלים. אין צורך בחבל, אבל צריך קצת יכולת טיפוס. (אם אני הצלחתי לעבור את זה, למרות פחד הגבהים שלי, אז גם אתם יכולים.) לאחר הירידה התלולה והכיפית מגיעים לאיזור שטוח שבו נחל עקרבים מתחבר לנחל צין הענק. כאן המסלול מסומן פחות טוב, ובשלב כלשהו איבדנו אותו, אבל זה לא באמת משנה – רק צריך להמשיך ללכת לכיוון דרום עד שמגיעים לערוץ של נחל צין (אי אפשר לפספס את זה) ושם כבר תמצאו את סימון השבילים של נחל צין, ותפנו שמאלה (לכיוון צפון-מזרח).
בקטע הזה של נחל צין ישנם שני שבילים שמתחברים ונפרדים זה מזה שוב ושוב: המסלול האדום מתאים לרכב 4X4 גבוה במיוחד (היו מקומות שלא האמנו שרכב יכול לעבור בהם, אבל עובדה שראינו איזה ג'יפ עובר). ממנו יוצאים מדי פעם קטעים קצרים של מסלול ירוק, שאינו מתאים לרכב; הם חוזרים ומתחברים אליו כעבור קילומטר או שניים. שני המסלולים הולכים לאורך הנחל, חוצים אותו מדי פעם, ומשתלבים מדי פעם. המסלול הירוק הוא כנראה די חדש (במפה של רפי, מ-2002, הוא לא מופיע), אבל באמת שזה לא כ"כ משנה באיזה מהם אתם הולכים. למעשה, סביר להניח שתעברו מאחד לשני כמה פעמים במהלך הקטע הזה של המסלול, בלי לשים לב.
בנחל צין יש הליכה של משהו כמו 10 ק"מ, והיא בכלל לא משעממת כמו שהייתם יכולים לצפות מדרך ג'יפים - יש הרבה גבים וגם כמה מעיינות, ולאורך חלק גדול מהנחל יש זרימה של ממש. במקומות מסוימים נראה שאפילו אפשר להכנס ולשחות, אבל אנחנו בעיקר רצינו כבר להגיע לאוטו, אז לא ניסינו. בסופו של דבר הדרך עוזבת את הנחל ומתחילה לעלות על הגדה השמאלית שלו, ולאחר זמן מה הדרך משתפרת ונהיית דרך עפר כבושה היטב. זה הסימן להתחיל לחפש מסלול ירוק שפונה שמאלה ועולה אל ההר. הוא נמשך רק כמה מאות מטרים, ומייד מתחבר אל המשפך שאנחנו כבר מכירים היטב, ומשם ממשיכים כמה מאות מטרים אל המכונית והמיזוג.
ביום השני, התחלנו את ההליכה בסביבות 8:00 (אחרי ארוחת בוקר), והגענו לאוטו בסביבות 16:00, אחרי שנ"צ די רציני. אם נשאר לכם זמן וכוח אפשר להתעכב יותר בנחל צין, ולהגיע ממש בשקיעה.
המכתש הקטן הוא באמת לא כזה גדול (הרוחב שלו הוא כ-5 ק"מ), אבל יחד עם עיקוף דרך נחל צין, הצלחנו ליצור טיול
קשה למדי: שני ימים ושני לילות, 35 ק"מ, עם עליות שהצליחו להתיש את כולנו. המסלול מקיף נופים מדבריים מדהימים, משקיף על המכתש, עובר בתוך החולות הצבעוניים, והשוס: עובר במרבדי פרחים רחבים עם ריחות דשא שלא הסתדרו בכלל עם האווירה המדברית. המסלול מעגלי ומתאים לקבוצה עם רכב אחד.הבעיה העיקרית בטיולים של כמה ימים בנגב היא מים. יחד עם הבישול של הערב, צריך לקחת בחשבון לפחות 7-8 ליטר לאדם ליממה – הרבה מאוד משקל שצריך לסחוב בעליות של המכתש. אם לוקחים בחשבון גם אוהל, שק"ש וביגוד חם (בלילה נהיה קר מאוד), אתם יכולים להבין שהיינו די מסכנים במשך חלק מהעליות. כדי להקל קצת על העומס, תכננו את המסלול בצורת לולאה כפולה (מעין ספרה 8), כך שבסביבות 3 אחה"צ ביום הראשון הגענו בחזרה לאוטו וחידשנו את מלאי המים שלנו. הלולאה הראשונה יכולה להתאים לטיול של יום, אבל צריך להתחיל אותו די מוקדם בבוקר - לנו זה לקח בערך 7 שעות.
הגעה: נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון צומת הערבה. כ-5 ק"מ לפני צומת הערבה, בין אבן ק"מ 112 ל-111, ישנה פניה ימינה עם שילוט למכתש הקטן. פונים לכביש עפר סלול בחלקו ונוסעים בערך 10 ק"מ, עד לחניון לילה שנמצא ממש ליד מחצבה (יש שם צריף, שומר וכמה דחפורים, אבל הם לא עובדים בלילה). שם מקימים את האוהל בלילה הראשון. החניון ממוקם כמה מאות מטרים מה"משפך" של המכתש הקטן, דרכו זורם נחל חצרה החוצה מהמכתש.
לולאה ראשונה: המסלול בעצם אינו מתחיל בחניון הלילה – צריך לחזור כ-4 ק"מ במעלה הכביש, עד שמגיעים לסימון הירוק. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא להסיע את כולם באוטו, להשאיר חלק מהאנשים בנקודת ההתחלה עם כל התיקים, ואז להחזיר את האוטו לחניון. כך אפשר לצעוד את ארבעת הק"מ האלה בהליכה מהירה ובלי תיקים (עדיין מדובר על 3/4 שעה די משעממת). כמובן שאם יש שתי מכוניות, הכל יותר פשוט.
המסלול הירוק יוצא שמאלה (צפון-מערבה) מהכביש, וממשיך במעלה אחד היובלים של נחל מזר. העליה תלולה אבל לא קשה מבחינה טכנית, ובהדרגה נפתח הנוף של בקעת הירדן ועבר הירדן מאחוריכם.
לאחר הליכה של כ-3 ק"מ (עם עליה של 400 מטר) תגיעו בבת אחת לנקודת תצפית מדהימה שממנה אפשר לראות את המכתש הקטן כולו, ולמעשה גם כמעט את כל המסלול של היומיים הבאים.מכאן המסלול הירוק פונה צפונה וממשיך לאורך שפת המכתש, עד לנקודת תצפית נוספת, כ-2 ק"מ משם, בחלק הצפוני של המכתש. כאן אנחנו מתחברים לשביל ישראל ולמסלול כחול, שמגיע מנחל צפית (מסלול שאמור גם הוא להיות יפה, ובטח עוד אכתוב עליו יום אחד). המסלול הכחול פונה שמאלה (דרומה) ויורד אל תוך המכתש. הירידה גם היא תלולה מאוד, אבל לא קשה.
בתוך המכתש, האטרקציה העיקרית היא כמובן החולות הצבעוניים. יש כאן חולות בכל מיני גוונים של אדום, צהוב, לבן וסגול. לאחר הירידה נכנסים לתוך יובל של נחל חצרה, שיש בו גם תצורות אבן מעניינות.כשמתקרבים לאיזור "המשפך" שדיברנו עליו קודם, המסלול נהיה דרך עפר שעוברים בה כל מיני טרקטורים וכלי עבודה כבדים אחרים, מה שקצת מוריד מההרגשה של טיול במדבר השומם. כנראה שיש כאן חפירות לשאיבת מי תהום, או משהו כזה. ממש בקרבת המשפך, נפרדים משביל ישראל ופונים שמאלה אל המסלול האדום, שמוביל אותנו בחזרה לחניון הלילה. כאן לקחנו עוד מים ואוכל, וגם את האוהלים והשק"שים שלנו, וחזרנו לתוך המכתש.
את הלולאה הראשונה התחלנו בערך ב-8:00 בבוקר (ב-9:00 אם לא מחשיבים את ההליכה על הכביש עד לנקודת ההתחלה), והגענו בחזרה לאוטו בשעה 15:00. כך שאפשר לעשות מהחלק הזה טיול של יום, אם אתם קמים מוקדם.לולאה שניה: כאן מתחיל החלק המבעס שבו כולם סוחבים המון מים. מהחניון, חוזרים בחזרה למכתש דרך המשפך (סימון אדום), וממשיכים על השביל האדום (שמתחבר מהר מאוד בחזרה לשביל ישראל), לכיוון מערב. הליכה של כ-5 ק"מ בתוואי נוח מובילה אל הקיר הנגדי של המכתש, שם מחכה העליה הקשה ביותר של הטיול – מעלה עלי האיום. העליה היא בסך הכל כ-450 מ', עם קטעי סקרמבלינג בודדים, וכנראה לא היתה מתישה אותי כל כך אילולא הייתי בסופו של יום טיול ארוך, ועם 20 קילו על הגב... כך או כך, העליה לקחה יותר זמן ממה שחשבנו, והעובדה שהתחיל להחשיך לא הצליחה לגרום לנו להגביר את הקצב. בסופו של דבר הגענו למעלה בדמדומים, ולא הספקנו לראות את השקיעה מעל המכתש, כפי שרציתי.
מנקודת התצפית המפוספסת ישנה הליכה של עוד קילומטר וחצי בערך, עד לחניון הלילה השני, אליו הגענו באמת בכוחות אחרונים (הרגליים שלי ממש לא סחבו אותי). אבל, כמו בכל טיול בשטח, בלילה השני תמיד ישנים הרבה יותר, ואחרי אורז (שרוף קמעה) הלכנו כולנו לישון בסביבות 20:30, והתעוררנו כעבור עשר שעות עם כוחות מחודשים. צריך לציין שהחניון הזה ממוקם בערך 500 מטר גבוה יותר מהחניון של הלילה הראשון, אז גם אם לא היה לכם קר בלילה הראשון, כדאי שתקחו שק"ש ובגדים חמים.
היבלות וכיווצי השרירים כמעט גרמו לנו לשנות את המסלול ולחזור כלעומת שבאנו, אבל בסופו של דבר לא ויתרנו והמשכנו כמתוכנן, וזה היה שווה את זה, כי ממש ליד המכתש הקטן נמצאים שני נחלים יפים מאוד, וההליכה בהם היתה שינוי מרענן מנופי המכתש. ממש ליד חניון הלילה עוזבים את המסלול האדום ופונים שמאלה למסלול שחור, שיורד בחזרה את 450 המטרים שעלינו בעמל רב רק אתמול בערב.
המסלול הולך בערוץ נחל עקרבים וכולל סקרמבלינג בין בולדרים ענקיים וגם קצת ירידות במפלים. אין צורך בחבל, אבל צריך קצת יכולת טיפוס. (אם אני הצלחתי לעבור את זה, למרות פחד הגבהים שלי, אז גם אתם יכולים.) לאחר הירידה התלולה והכיפית מגיעים לאיזור שטוח שבו נחל עקרבים מתחבר לנחל צין הענק. כאן המסלול מסומן פחות טוב, ובשלב כלשהו איבדנו אותו, אבל זה לא באמת משנה – רק צריך להמשיך ללכת לכיוון דרום עד שמגיעים לערוץ של נחל צין (אי אפשר לפספס את זה) ושם כבר תמצאו את סימון השבילים של נחל צין, ותפנו שמאלה (לכיוון צפון-מזרח).בקטע הזה של נחל צין ישנם שני שבילים שמתחברים ונפרדים זה מזה שוב ושוב: המסלול האדום מתאים לרכב 4X4 גבוה במיוחד (היו מקומות שלא האמנו שרכב יכול לעבור בהם, אבל עובדה שראינו איזה ג'יפ עובר). ממנו יוצאים מדי פעם קטעים קצרים של מסלול ירוק, שאינו מתאים לרכב; הם חוזרים ומתחברים אליו כעבור קילומטר או שניים. שני המסלולים הולכים לאורך הנחל, חוצים אותו מדי פעם, ומשתלבים מדי פעם. המסלול הירוק הוא כנראה די חדש (במפה של רפי, מ-2002, הוא לא מופיע), אבל באמת שזה לא כ"כ משנה באיזה מהם אתם הולכים. למעשה, סביר להניח שתעברו מאחד לשני כמה פעמים במהלך הקטע הזה של המסלול, בלי לשים לב.
בנחל צין יש הליכה של משהו כמו 10 ק"מ, והיא בכלל לא משעממת כמו שהייתם יכולים לצפות מדרך ג'יפים - יש הרבה גבים וגם כמה מעיינות, ולאורך חלק גדול מהנחל יש זרימה של ממש. במקומות מסוימים נראה שאפילו אפשר להכנס ולשחות, אבל אנחנו בעיקר רצינו כבר להגיע לאוטו, אז לא ניסינו. בסופו של דבר הדרך עוזבת את הנחל ומתחילה לעלות על הגדה השמאלית שלו, ולאחר זמן מה הדרך משתפרת ונהיית דרך עפר כבושה היטב. זה הסימן להתחיל לחפש מסלול ירוק שפונה שמאלה ועולה אל ההר. הוא נמשך רק כמה מאות מטרים, ומייד מתחבר אל המשפך שאנחנו כבר מכירים היטב, ומשם ממשיכים כמה מאות מטרים אל המכונית והמיזוג.
ביום השני, התחלנו את ההליכה בסביבות 8:00 (אחרי ארוחת בוקר), והגענו לאוטו בסביבות 16:00, אחרי שנ"צ די רציני. אם נשאר לכם זמן וכוח אפשר להתעכב יותר בנחל צין, ולהגיע ממש בשקיעה.
