(עם דביר והדר, 5.5.07)
לפני שנה היינו במצפה של שוויצריה הקטנה (המוכר גם בשם "הצוק"). היום לקחנו כמה חברים לראות את המסלול העיקרי של שוויצריה הקטנה, שהוא אולי המסלול המוכר ביותר בכרמל. המסלול אינו מעגלי, אבל הוא מספיק קצר כדי שניתן יהיה לעשות אותו הלוך-חזור, אם אין לכם אוטו.
הגעה לנקודת ההתחלה: אם מגיעים מכיוון חיפה, נוסעים לכיכר האוניברסיטה, ממשיכים בו ישר ופונים מיד ימינה לתוך הכניסה הרשמית של יערות הכרמל. אם מגיעים מכיוון תל-אביב, מומלץ לרדת מכביש החוף במחלף עתלית, לעבור לכביש הישן (כביש 4) ומיד לפנות לכיוון בית אורן. מסלול הנסיעה שמתפתל במעלה הכרמל הוא מהיפים בארץ. חולפים על פני בית אורן וכלא דמון, בצומת ה-T פונים שמאלה לכיוון חיפה, ומגיעים לבסוף לכיכר האוניברסיטה, שם מבצעים פניית פרסה ומיד ימינה לתוך יערות הכרמל. בשבתות יפות הכניסה ליערות הכרמל בתשלום, וכמעט בכל זמן אחר אין שם אף אחד וניתן להכנס חינם. ממשיכים לפי השילוט לכיוון שוויצריה הקטנה וחונים בקצה הכביש.
הגעה במכונית לנקודת הסיום: נקודת הסיום היא הכניסה לבית אורן, ליד חוות הסוסים. כביש עפר סלעי מוביל אל תוך הכרמל. אם יש לכם רכב גבוה תוכלו להמשיך חצי קילומטר על כביש העפר ולהגיע לחניון, אבל אפשר גם ללכת את הקטע הזה ברגל (גם ככה הטיול הזה קצר).
המסלול: מחניון שוויצריה הקטנה יורדים בשביל שמסומן בירוק אל תוך נחל מוצל ויפה. המסלול כולל מדי פעם טיפוס סלעים קליל מאוד, שמתאים לכל המשפחה מלבד ילדים קטנים מאוד ו/או חסרי אחריות מאוד. (ישנה גם דרך אחרת שעוברת במסלול קל הרבה יותר, ומגיעה לאותו מקום.) לאחר ירידה של 20-30 דקות בערוץ הנחל, הנוף נפתח ורואים את ערוץ נחל כלח, עם צוקי הגיר המרשימים שלו והצמחייה הצפופה. (כאן נפגשים המסלול הקל יותר, שירד גם הוא מהחניון.) ממשיכים שמאלה בירידה מתונה, שמגיעה בסופו של דבר לגשר אבן שחוצה את נחל כלח. חוצים את הנחל וממשיכים בעליה מתונה מאוד מעברו השני של הנחל, עד שמגיעים לדרך עפר נוחה שמובילה לבית אורן. לכל אורך הדרך ישנן תצפיות רבות לנחל ולים התיכון.
(עם חברים של יעל, 28.4.07)
פארק גורן הוא איזור פיקניק של קק"ל על "כביש הצפון" בגליל המערבי. הפארק רחב-הידיים מכיל מספר איזורי פיקניק, מסלולי הליכה קצרים, תצפית על המונפור וההרים שסביבו, וגם מסלול הליכה ארוך יותר אל המונפור ממש.
הגעה: הפארק נמצא על כביש הצפון (כביש 899) בין קיבוץ אילון למושב גורן. לכביש הצפון אפשר להגיע בכמה דרכים. אם באים מתל-אביב, הדרך הטובה ביותר היא לנסוע לכביש 70, בצומת אחיהוד לפנות שמאלה ומיד ימינה, ולהמשיך צפונה על כביש 70 עד לצומת חניתה, שם הכביש מתעקל והופך לכביש 899. דרך זו עשויה להיות קצת פקוקה בשבתות יפות, במיוחד בדרך חזרה. מחיפה, אפשר להגיע לכביש 70 ישירות מצומת יגור, או לנסוע על כביש החוף (כביש 4) ולחתוך לכביש 70 בעכו או בנהריה. בדרך זו יש הרבה רמזורים באיזור הקריות, אבל יש שני נתיבים בכל כיוון והיא פקוקה פחות בשבת.
המקום: כביש טבעתי צר מקיף את הפארק ועובר ליד מספר איזורי פיקניק עם שולחנות אבן. למרות שבאנו בשבת אביבית יפה, הצלחנו למצוא מקום לפיקניק די בקלות, ולא היה רועש במיוחד. יש גם מסלול טיול קצר שנקרא "חוצה הפארק". זה שם קצת בומבסטי ל-20 דקות של הליכה נוחה בתוך צמחייה אביבית יפה. יצא לנו לראות צב, שכנראה חשב שיקבל מאיתנו אוכל, וכן חרק דמוי צרצר בעל הסוואה מוצלחת מאוד (תוכלו לראות אותו במרכז התמונה אם תסתכלו טוב).
אחרי האוכל הלכנו עוד כמה מטרים אל "מצפה המונפור", נקודת תצפית קטנה שנמצאת ממש על הכביש, וממנה אפשר לראות את המבצר הצלבני וגם את כל ההרים שסביבו.
מכאן גם יוצא מסלול הליכה שמגיע אל המונפור ממש, אותו עשיתי לפני שנים רבות (לפני קיומו של הבלוג הזה, ושל בלוגים בכלל). המסלול לא מאוד ארוך, אבל הוא יורד כמה מאות מטרים לתוך נחל כזיב ועולה בחזרה אל המבצר, כך שהוא קצת מעייף אם בדיוק אכלתם כמות מכובדת של בשר על האש.
(צביקה, רפי וחברים, 21-22.2.07)
המכתש הקטן הוא באמת לא כזה גדול (הרוחב שלו הוא כ-5 ק"מ), אבל יחד עם עיקוף דרך נחל צין, הצלחנו ליצור טיול
קשה למדי: שני ימים ושני לילות, 35 ק"מ, עם עליות שהצליחו להתיש את כולנו. המסלול מקיף נופים מדבריים מדהימים, משקיף על המכתש, עובר בתוך החולות הצבעוניים, והשוס: עובר במרבדי פרחים רחבים עם ריחות דשא שלא הסתדרו בכלל עם האווירה המדברית. המסלול מעגלי ומתאים לקבוצה עם רכב אחד.
הבעיה העיקרית בטיולים של כמה ימים בנגב היא מים. יחד עם הבישול של הערב, צריך לקחת בחשבון לפחות 7-8 ליטר לאדם ליממה – הרבה מאוד משקל שצריך לסחוב בעליות של המכתש. אם לוקחים בחשבון גם אוהל, שק"ש וביגוד חם (בלילה נהיה קר מאוד), אתם יכולים להבין שהיינו די מסכנים במשך חלק מהעליות. כדי להקל קצת על העומס, תכננו את המסלול בצורת לולאה כפולה (מעין ספרה 8), כך שבסביבות 3 אחה"צ ביום הראשון הגענו בחזרה לאוטו וחידשנו את מלאי המים שלנו. הלולאה הראשונה יכולה להתאים לטיול של יום, אבל צריך להתחיל אותו די מוקדם בבוקר - לנו זה לקח בערך 7 שעות.
הגעה: נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון צומת הערבה. כ-5 ק"מ לפני צומת הערבה, בין אבן ק"מ 112 ל-111, ישנה פניה ימינה עם שילוט למכתש הקטן. פונים לכביש עפר סלול בחלקו ונוסעים בערך 10 ק"מ, עד לחניון לילה שנמצא ממש ליד מחצבה (יש שם צריף, שומר וכמה דחפורים, אבל הם לא עובדים בלילה). שם מקימים את האוהל בלילה הראשון. החניון ממוקם כמה מאות מטרים מה"משפך" של המכתש הקטן, דרכו זורם נחל חצרה החוצה מהמכתש.
לולאה ראשונה: המסלול בעצם אינו מתחיל בחניון הלילה – צריך לחזור כ-4 ק"מ במעלה הכביש, עד שמגיעים לסימון הירוק. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא להסיע את כולם באוטו, להשאיר חלק מהאנשים בנקודת ההתחלה עם כל התיקים, ואז להחזיר את האוטו לחניון. כך אפשר לצעוד את ארבעת הק"מ האלה בהליכה מהירה ובלי תיקים (עדיין מדובר על 3/4 שעה די משעממת). כמובן שאם יש שתי מכוניות, הכל יותר פשוט.
המסלול הירוק יוצא שמאלה (צפון-מערבה) מהכביש, וממשיך במעלה אחד היובלים של נחל מזר. העליה תלולה אבל לא קשה מבחינה טכנית, ובהדרגה נפתח הנוף של בקעת הירדן ועבר הירדן מאחוריכם. 
לאחר הליכה של כ-3 ק"מ (עם עליה של 400 מטר) תגיעו בבת אחת לנקודת תצפית מדהימה שממנה אפשר לראות את המכתש הקטן כולו, ולמעשה גם כמעט את כל המסלול של היומיים הבאים.
מכאן המסלול הירוק פונה צפונה וממשיך לאורך שפת המכתש, עד לנקודת תצפית נוספת, כ-2 ק"מ משם, בחלק הצפוני של המכתש. כאן אנחנו מתחברים לשביל ישראל ולמסלול כחול, שמגיע מנחל צפית (מסלול שאמור גם הוא להיות יפה, ובטח עוד אכתוב עליו יום אחד). המסלול הכחול פונה שמאלה (דרומה) ויורד אל תוך המכתש. הירידה גם היא תלולה מאוד, אבל לא קשה.
בתוך המכתש, האטרקציה העיקרית היא כמובן החולות הצבעוניים. יש כאן חולות בכל מיני גוונים של אדום, צהוב, לבן וסגול. לאחר הירידה נכנסים לתוך יובל של נחל חצרה, שיש בו גם תצורות אבן מעניינות.
כשמתקרבים לאיזור "המשפך" שדיברנו עליו קודם, המסלול נהיה דרך עפר שעוברים בה כל מיני טרקטורים וכלי עבודה כבדים אחרים, מה שקצת מוריד מההרגשה של טיול במדבר השומם. כנראה שיש כאן חפירות לשאיבת מי תהום, או משהו כזה. ממש בקרבת המשפך, נפרדים משביל ישראל ופונים שמאלה אל המסלול האדום, שמוביל אותנו בחזרה לחניון הלילה. כאן לקחנו עוד מים ואוכל, וגם את האוהלים והשק"שים שלנו, וחזרנו לתוך המכתש.
את הלולאה הראשונה התחלנו בערך ב-8:00 בבוקר (ב-9:00 אם לא מחשיבים את ההליכה על הכביש עד לנקודת ההתחלה), והגענו בחזרה לאוטו בשעה 15:00. כך שאפשר לעשות מהחלק הזה טיול של יום, אם אתם קמים מוקדם.
לולאה שניה: כאן מתחיל החלק המבעס שבו כולם סוחבים המון מים. מהחניון, חוזרים בחזרה למכתש דרך המשפך (סימון אדום), וממשיכים על השביל האדום (שמתחבר מהר מאוד בחזרה לשביל ישראל), לכיוון מערב. הליכה של כ-5 ק"מ בתוואי נוח מובילה אל הקיר הנגדי של המכתש, שם מחכה העליה הקשה ביותר של הטיול – מעלה עלי האיום. העליה היא בסך הכל כ-450 מ', עם קטעי סקרמבלינג בודדים, וכנראה לא היתה מתישה אותי כל כך אילולא הייתי בסופו של יום טיול ארוך, ועם 20 קילו על הגב... כך או כך, העליה לקחה יותר זמן ממה שחשבנו, והעובדה שהתחיל להחשיך לא הצליחה לגרום לנו להגביר את הקצב. בסופו של דבר הגענו למעלה בדמדומים, ולא הספקנו לראות את השקיעה מעל המכתש, כפי שרציתי.
מנקודת התצפית המפוספסת ישנה הליכה של עוד קילומטר וחצי בערך, עד לחניון הלילה השני, אליו הגענו באמת בכוחות אחרונים (הרגליים שלי ממש לא סחבו אותי). אבל, כמו בכל טיול בשטח, בלילה השני תמיד ישנים הרבה יותר, ואחרי אורז (שרוף קמעה) הלכנו כולנו לישון בסביבות 20:30, והתעוררנו כעבור עשר שעות עם כוחות מחודשים. צריך לציין שהחניון הזה ממוקם בערך 500 מטר גבוה יותר מהחניון של הלילה הראשון, אז גם אם לא היה לכם קר בלילה הראשון, כדאי שתקחו שק"ש ובגדים חמים.
היבלות וכיווצי השרירים כמעט גרמו לנו לשנות את המסלול ולחזור כלעומת שבאנו, אבל בסופו של דבר לא ויתרנו והמשכנו כמתוכנן, וזה היה שווה את זה, כי ממש ליד המכתש הקטן נמצאים שני נחלים יפים מאוד, וההליכה בהם היתה שינוי מרענן מנופי המכתש. ממש ליד חניון הלילה עוזבים את המסלול האדום ופונים שמאלה למסלול שחור, שיורד בחזרה את 450 המטרים שעלינו בעמל רב רק אתמול בערב. 
המסלול הולך בערוץ נחל עקרבים וכולל סקרמבלינג בין בולדרים ענקיים וגם קצת ירידות במפלים. אין צורך בחבל, אבל צריך קצת יכולת טיפוס. (אם אני הצלחתי לעבור את זה, למרות פחד הגבהים שלי, אז גם אתם יכולים.) לאחר הירידה התלולה והכיפית מגיעים לאיזור שטוח שבו נחל עקרבים מתחבר לנחל צין הענק. כאן המסלול מסומן פחות טוב, ובשלב כלשהו איבדנו אותו, אבל זה לא באמת משנה – רק צריך להמשיך ללכת לכיוון דרום עד שמגיעים לערוץ של נחל צין (אי אפשר לפספס את זה) ושם כבר תמצאו את סימון השבילים של נחל צין, ותפנו שמאלה (לכיוון צפון-מזרח).
בקטע הזה של נחל צין ישנם שני שבילים שמתחברים ונפרדים זה מזה שוב ושוב: המסלול האדום מתאים לרכב 4X4 גבוה במיוחד (היו מקומות שלא האמנו שרכב יכול לעבור בהם, אבל עובדה שראינו איזה ג'יפ עובר). ממנו יוצאים מדי פעם קטעים קצרים של מסלול ירוק, שאינו מתאים לרכב; הם חוזרים ומתחברים אליו כעבור קילומטר או שניים. שני המסלולים הולכים לאורך הנחל, חוצים אותו מדי פעם, ומשתלבים מדי פעם. המסלול הירוק הוא כנראה די חדש (במפה של רפי, מ-2002, הוא לא מופיע), אבל באמת שזה לא כ"כ משנה באיזה מהם אתם הולכים. למעשה, סביר להניח שתעברו מאחד לשני כמה פעמים במהלך הקטע הזה של המסלול, בלי לשים לב.
בנחל צין יש הליכה של משהו כמו 10 ק"מ, והיא בכלל לא משעממת כמו שהייתם יכולים לצפות מדרך ג'יפים - יש הרבה גבים וגם כמה מעיינות, ולאורך חלק גדול מהנחל יש זרימה של ממש. במקומות מסוימים נראה שאפילו אפשר להכנס ולשחות, אבל אנחנו בעיקר רצינו כבר להגיע לאוטו, אז לא ניסינו. בסופו של דבר הדרך עוזבת את הנחל ומתחילה לעלות על הגדה השמאלית שלו, ולאחר זמן מה הדרך משתפרת ונהיית דרך עפר כבושה היטב. זה הסימן להתחיל לחפש מסלול ירוק שפונה שמאלה ועולה אל ההר. הוא נמשך רק כמה מאות מטרים, ומייד מתחבר אל המשפך שאנחנו כבר מכירים היטב, ומשם ממשיכים כמה מאות מטרים אל המכונית והמיזוג.
ביום השני, התחלנו את ההליכה בסביבות 8:00 (אחרי ארוחת בוקר), והגענו לאוטו בסביבות 16:00, אחרי שנ"צ די רציני. אם נשאר לכם זמן וכוח אפשר להתעכב יותר בנחל צין, ולהגיע ממש בשקיעה.
(יעל וצביקה)
מערות חזן הן קבוצת מערות בחבל לכיש שבשפלת יהודה, לא רחוק מבית גוברין. בעבר היה במקום אתר מוסדר עם כניסה בתשלום, אבל למרבה הצער המקום ננטש והכניסה אליו היום אפשרית, אבל אסורה כנראה.
הגעה: נוסעים על כביש 40 עד לצומת פלוגות (ליד קרית גת). פונים מזרחה לכביש 35 (לכיוון חברון). בצומת לכיש, יורדים מהכביש הראשי לעבר יישובי חבל לכיש (כביש 3415). קצת לפני מושב אמציה, ישנה פניה ימינה לכביש סלול אבל צר מאוד, עם שילוט למערות חזן. ממשיכים על הכביש הצר במשך קילומטרים אחדים עד שמגיעים לשלט מאולתר שבו כתוב באנגלית "Chazan Caves", ולידו פניה שמאלה ומגרש חניה. במקום יש מספר שולחנות פיקניק ובשבת יש בו לא מעט אנשים.
זמן הנסיעה מתל-אביב: שעה ורבע (בכבישים של שבת בבוקר).
המקום: ליד מגרש החניה יש כמה שולחנות פיקניק, אבל מלבד זאת המקום נראה כמו עיר רפאים, עם קרוואן שבור ועליו שלט דהוי עם חיצים ל"קופה" ו"מזנון". לאור כמות האנשים שהיו במקום (ראינו אפילו קבוצה מאורגנת קטנה), לא ברור למה סגרו את האתר.
ממגרש החניה ממשיכים קצת במעלה הגבעה, ומגיעים למערות עצמן. בניגוד להרבה מערות אחרות באיזור, אלה אינן מערות פעמון אלא מערות מסתור גדולות למדי, שמכילות מספר חדרים ואפילו בית בד שמור היטב, שאפשר לראות את חלקו מבחוץ. המערות נחצבו כנראה בזמן השלטון הרומאי ויתכן ששימשו במרד בר כוכבא. הכניסות למערות סגורות, אבל אפשר להשתחל פנימה אם רוצים (תביאו פנס אם אתם מתכננים לעשות את זה).
המערות ממוקמות בתחילתו של חורש נטוע של קק"ל שנקרא יער אמציה. בצידו השני של הכביש ישנה דרך עפר שעולה על הגבעה שממול, שמכוסה בחורף בפריחה צפופה של רקפות. מראש הגבעה אפשר לראות בצד אחד את הנופים של מורדות הרי יהודה ובצד שני את השפלה.
בסיכומו של דבר המקום היה יכול להיות מאוד נחמד אם היו מסדירים אותו, פותחים את המערות ומוסיפים כמה מילות הסבר על המקום. במצבו הנוכחי האתר לא ממש מצדיק הגעה, אלא אם אתם גרים ממש קרוב.
טיולים נוספים באיזור: מערת לוזית
(צביקה ויעל, 30.12.06)
החורף והבוץ הגיעו, וזה זמן טוב לטיולי מערות. היום היינו במערת הנטיפים, שקרויה גם מערת שורק או מערת אבשלום. זו מערה לא מאוד גדולה, אבל מאוד מרשימה, והסיור הקצר (בערך שעה) מתאים לכל המשפחה ומעולה גם בימים גשומים.
ההגעה: יורדים מכביש 1 (ת"א-ירושלים) במחלף שער הגיא, ונוסעים על כביש 38 ממש עד לכניסה לבית שמש. ברמזור הראשון של בית שמש, ליד המזרקה, פונים שמאלה לכביש 3855 (השלט מפנה ל"בית שמש מרכז"). ממשיכים עם הכביש לתוך פארק עצמאות ארה"ב, עד לצומת T עם שלט למערת הנטיפים. הכבישים מתפתלים לאורך הרי יהודה ובפארק עצמאות ארה"ב יש הרבה נקודות שקטות עם חניה ושולחנות פיקניק. כשאנחנו היינו היו איזורי פיקניק רבים שהיו ריקים מאדם. בחורף הקופה נסגרת בשעה 15:00, ובקיץ ב-16:00, אבל זה כל כך קרוב שאפילו אם קמים מאוחר בשבת ומתבטלים כל הבוקר, עדיין אפשר להגיע. משך הנסיעה ממרכז תל-אביב עד למערה הוא כ-40 דקות בכבישים הפנויים של בוקר שבת.
המסלול: זהו אתר של רשות הטבע והגנים והכניסה היא בתשלום (23 ש"ח למבוגר). מהחניה יורד שביל מרוצף עם מדרגות אל פתח המערה, שם יש מבנה קטן עם פוסטרים והסברים על המערה. הכניסה למערה היא בקבוצות מאורגנות, אבל אחרי סרט הסבר קצר ומעניין (אם גם דל-תקציב) וכמה מילות הסבר של המדריך, אפשר לשוטט במערה בחופשיות, לתפוס מרחק מהילדים הצעקנים ולהשאר שם כמה זמן שרוצים. אסור לגעת בנטיפים (מלבד ב"פינת ליטוף" קטנה ונחמדה), אבל בשבתות מותר לצלם, אפילו עם פלש.
מסלול ההליכה בתוך המערה די קצר: כמה מאות מטרים בלבד. אבל אם הולכים לאט, מרגישים כאילו המערה גדולה ונהנים יותר. הנטיפים והזקיפים מאוד, מאוד מרשימים. יש שם סוגים שונים של תצורות, בעלות דוגמאות, גדלים וצבעים שונים. התמונות שצילמתי ממש לא משקפות את היופי המיוחד של המקום - גם בגלל שקשה לתפוס אותו בעדשה וגם בגלל שנגמרה לי הבטריה זמן קצר אחרי שנכנסנו למערה.
התנאים בתוך המערה, מסתבר, כמעט לא משתנים במשך השנה: טמפרטורה של 22-23 מעלות ולחות של כ-95%, כלומר, הרגשה של סאונה. אז לא כדאי לבוא לבושים חם מדי, גם בימים הקרים ביותר: אתם רק תרגישו מחנק ותרצו לצאת מהמערה מהר יותר, וחבל.
הגעה לנקודת ההתחלה: אם מגיעים מכיוון חיפה, נוסעים לכיכר האוניברסיטה, ממשיכים בו ישר ופונים מיד ימינה לתוך הכניסה הרשמית של יערות הכרמל. אם מגיעים מכיוון תל-אביב, מומלץ לרדת מכביש החוף במחלף עתלית, לעבור לכביש הישן (כביש 4) ומיד לפנות לכיוון בית אורן. מסלול הנסיעה שמתפתל במעלה הכרמל הוא מהיפים בארץ. חולפים על פני בית אורן וכלא דמון, בצומת ה-T פונים שמאלה לכיוון חיפה, ומגיעים לבסוף לכיכר האוניברסיטה, שם מבצעים פניית פרסה ומיד ימינה לתוך יערות הכרמל. בשבתות יפות הכניסה ליערות הכרמל בתשלום, וכמעט בכל זמן אחר אין שם אף אחד וניתן להכנס חינם. ממשיכים לפי השילוט לכיוון שוויצריה הקטנה וחונים בקצה הכביש.
המסלול: מחניון שוויצריה הקטנה יורדים בשביל שמסומן בירוק אל תוך נחל מוצל ויפה. המסלול כולל מדי פעם טיפוס סלעים קליל מאוד, שמתאים לכל המשפחה מלבד ילדים קטנים מאוד ו/או חסרי אחריות מאוד. (ישנה גם דרך אחרת שעוברת במסלול קל הרבה יותר, ומגיעה לאותו מקום.) לאחר ירידה של 20-30 דקות בערוץ הנחל, הנוף נפתח ורואים את ערוץ נחל כלח, עם צוקי הגיר המרשימים שלו והצמחייה הצפופה. (כאן נפגשים המסלול הקל יותר, שירד גם הוא מהחניון.) ממשיכים שמאלה בירידה מתונה, שמגיעה בסופו של דבר לגשר אבן שחוצה את נחל כלח. חוצים את הנחל וממשיכים בעליה מתונה מאוד מעברו השני של הנחל, עד שמגיעים לדרך עפר נוחה שמובילה לבית אורן. לכל אורך הדרך ישנן תצפיות רבות לנחל ולים התיכון.
