(7/7/07)
בשבת הייתי במסלול מעגלי באיזור פחות מוכר בכרמל. המסלול מתחיל מחניון רקית, ליד בית המרפא "יערות הכרמל", עולה לפסגות הר שוקף והר ערקן, יורד בתלילות אל תוך נחל אורן והאגם המלאכותי שלידו, ולבסוף חוזר לנקודת ההתחלה. המסלול כולל מספר עליות וירידות שיכולות להיות מתישות, אך אינו קשה מבחינה טכנית. אורכו כ-7 ק"מ, ובהתאם לרמת הכושר שלכם, הוא עשוי לקחת בין שעתיים לחמש שעות הליכה.
הגעה לנקודת התחלה: תחילת המסלול בחניון רקית. כדי להגיע לשם, נוסעים על כביש בית אורן-עתלית (כביש 721), ממנו ישנה התפצלות עם שילוט לבית המרפא "יערות הכרמל". יורדים מהכביש הראשי בהתפצלות זו, ועוקבים אחרי השילוט לחניון רקית.
בחניון רקית יש שולחנות פיקניק ושירותים. מסלול ההליכה מתחיל כמה מטרים מאחורי מבנה השירותים, ונדמה לי שלא ניתן לראות אותו ישירות מהחניון, אבל אם עוברים את המבנה וממשיכים ללכת כמה צעדים בניצב לכביש, מגיעים לשביל הליכה ברור, שמסומן בירוק. זו תהיה גם נקודת הסיום שלנו, ובעיקרון ניתן לעשות את כל המסלול בכיוון ההפוך, אלא שאז נצטרך לטפס בעליות הרבה יותר תלולות.
לאחר כמה מאות מטרים, מתחברים לשביל מסומן באדום, שפונה ימינה ומתחיל לעלות לכיוון הר שוקף. לא רחוק משם נמצאת חורבת רקית, בה יש מערת קבורה עם כיתוב ביוונית, וגם עוד מספר כלי אבן גדולים שאפשר למצוא אם מסתובבים קצת באיזור.
מכאן מתחילה העליה העיקרית של המסלול, אל פסגת הר שוקף. מעט לפני הפסגה מגיעים לדרך עפר רחבה שמסומנת בכחול. אפשר להמשיך עוד מרחק קצר במסלול האדום כדי להגיע לפסגה, אבל האמת היא שהפסגה מכוסה עצי אורן וישנן תצפיות יפות יותר ממהלך העליה, כך שעל הפסגה עצמה אפשר לוותר אם אתם עייפים. כך או כך, צריך בסוף לחזור לדרך העפר וללכת לכיוון הסימון הכחול, שעוזב אחרי זמן מה את דרך העפר וממשיך לכיוון הר ערקן.
מכאן מתחילה ירידה תלולה וארוכה לכיוון נחל אורן. הירידה מסתיימת בפתאומיות בצוק קטן שמשקיף על הנחל, והשביל המסומן מסתיים בכביש הסלול שמוביל ליישוב גבעת וולפסון. הולכים כחצי ק"מ במורד הכביש ומחפשים הזדמנות לרדת אל תוך הנחל - ישנם מספר דרכי עפר שמובילות אותנו לשם בנוחות.
המפגש עם הנחל הוא באיזור עין אלון, וכדאי ללכת כמה מטרים במעלה הנחל (מסלול ירוק) כדי להגיע אל מקור הנביעה. המשך המסלול הוא במורד הנחל, בשביל מסומן בירוק, ומגיעים לשרידי טחנת קמח, שכל מה שנותר ממנה הוא קיר עם קשת מאבן. מכאן עולה מסלול שמגיע למחצבות קדומים, אבל אנחנו ממשיכים במורד הנחל עד שהוא מגיע אל אגם מלאכותי, שאולי הוא יוצר אווירה נחמדה בחורף, אבל בקיץ הוא יבש וגמרי ונראה קצת פתטי (במיוחד עם השלט המזהיר מסכנת טביעה). מכאן ממשיכים בכביש עפר עד לחניון האגם, שגם בו ניתן למצוא שולחנות פיקניק, וגם כאן נדמה שניסו במתכוון להסתיר את המסלול שיוצא חזרה לכיוון נחל רקית. בסופו של דבר מצאתי את תחילת השביל (מסומן באדום), מעבר לשולחנות הפיקניק, בגדה השמאלית של נחל אורן.
המסלול האדום כולל עליה מתישה, אבל לא תלולה, בחזרה לנקודת ההתחלה. הסימון בקטע הזה הוא לא משהו; כדי לא להתבלבל, כדאי לזכור שהמסלול הוא שביל הליכה, וכבישי העפר שהוא חוצה אינם קשורים אליו. בסוף העליה מגיעים בחזרה אל הפיצול עם הסימון הירוק, שבו התחלנו את המסלול, ומשם הדרך קצרה לחניון רקית.
מקורות
את הרעיון לטיול לקחתי מהספר טיולי ישראל: צפון, מאת יעקב שורר, הוצאת כתר, 2002, מסלול 46.
בשבת הייתי במסלול מעגלי באיזור פחות מוכר בכרמל. המסלול מתחיל מחניון רקית, ליד בית המרפא "יערות הכרמל", עולה לפסגות הר שוקף והר ערקן, יורד בתלילות אל תוך נחל אורן והאגם המלאכותי שלידו, ולבסוף חוזר לנקודת ההתחלה. המסלול כולל מספר עליות וירידות שיכולות להיות מתישות, אך אינו קשה מבחינה טכנית. אורכו כ-7 ק"מ, ובהתאם לרמת הכושר שלכם, הוא עשוי לקחת בין שעתיים לחמש שעות הליכה.
הגעה לנקודת התחלה: תחילת המסלול בחניון רקית. כדי להגיע לשם, נוסעים על כביש בית אורן-עתלית (כביש 721), ממנו ישנה התפצלות עם שילוט לבית המרפא "יערות הכרמל". יורדים מהכביש הראשי בהתפצלות זו, ועוקבים אחרי השילוט לחניון רקית.בחניון רקית יש שולחנות פיקניק ושירותים. מסלול ההליכה מתחיל כמה מטרים מאחורי מבנה השירותים, ונדמה לי שלא ניתן לראות אותו ישירות מהחניון, אבל אם עוברים את המבנה וממשיכים ללכת כמה צעדים בניצב לכביש, מגיעים לשביל הליכה ברור, שמסומן בירוק. זו תהיה גם נקודת הסיום שלנו, ובעיקרון ניתן לעשות את כל המסלול בכיוון ההפוך, אלא שאז נצטרך לטפס בעליות הרבה יותר תלולות.
לאחר כמה מאות מטרים, מתחברים לשביל מסומן באדום, שפונה ימינה ומתחיל לעלות לכיוון הר שוקף. לא רחוק משם נמצאת חורבת רקית, בה יש מערת קבורה עם כיתוב ביוונית, וגם עוד מספר כלי אבן גדולים שאפשר למצוא אם מסתובבים קצת באיזור.מכאן מתחילה העליה העיקרית של המסלול, אל פסגת הר שוקף. מעט לפני הפסגה מגיעים לדרך עפר רחבה שמסומנת בכחול. אפשר להמשיך עוד מרחק קצר במסלול האדום כדי להגיע לפסגה, אבל האמת היא שהפסגה מכוסה עצי אורן וישנן תצפיות יפות יותר ממהלך העליה, כך שעל הפסגה עצמה אפשר לוותר אם אתם עייפים. כך או כך, צריך בסוף לחזור לדרך העפר וללכת לכיוון הסימון הכחול, שעוזב אחרי זמן מה את דרך העפר וממשיך לכיוון הר ערקן.
מכאן מתחילה ירידה תלולה וארוכה לכיוון נחל אורן. הירידה מסתיימת בפתאומיות בצוק קטן שמשקיף על הנחל, והשביל המסומן מסתיים בכביש הסלול שמוביל ליישוב גבעת וולפסון. הולכים כחצי ק"מ במורד הכביש ומחפשים הזדמנות לרדת אל תוך הנחל - ישנם מספר דרכי עפר שמובילות אותנו לשם בנוחות.
המפגש עם הנחל הוא באיזור עין אלון, וכדאי ללכת כמה מטרים במעלה הנחל (מסלול ירוק) כדי להגיע אל מקור הנביעה. המשך המסלול הוא במורד הנחל, בשביל מסומן בירוק, ומגיעים לשרידי טחנת קמח, שכל מה שנותר ממנה הוא קיר עם קשת מאבן. מכאן עולה מסלול שמגיע למחצבות קדומים, אבל אנחנו ממשיכים במורד הנחל עד שהוא מגיע אל אגם מלאכותי, שאולי הוא יוצר אווירה נחמדה בחורף, אבל בקיץ הוא יבש וגמרי ונראה קצת פתטי (במיוחד עם השלט המזהיר מסכנת טביעה). מכאן ממשיכים בכביש עפר עד לחניון האגם, שגם בו ניתן למצוא שולחנות פיקניק, וגם כאן נדמה שניסו במתכוון להסתיר את המסלול שיוצא חזרה לכיוון נחל רקית. בסופו של דבר מצאתי את תחילת השביל (מסומן באדום), מעבר לשולחנות הפיקניק, בגדה השמאלית של נחל אורן.
המסלול האדום כולל עליה מתישה, אבל לא תלולה, בחזרה לנקודת ההתחלה. הסימון בקטע הזה הוא לא משהו; כדי לא להתבלבל, כדאי לזכור שהמסלול הוא שביל הליכה, וכבישי העפר שהוא חוצה אינם קשורים אליו. בסוף העליה מגיעים בחזרה אל הפיצול עם הסימון הירוק, שבו התחלנו את המסלול, ומשם הדרך קצרה לחניון רקית.
מקורות
את הרעיון לטיול לקחתי מהספר טיולי ישראל: צפון, מאת יעקב שורר, הוצאת כתר, 2002, מסלול 46.
תגובה 1:
זה מסלול מקסים. ביצענו לפני שנה, עצוב שהוא נפגע בשריפה וכעת הר שוקף סגור עדין למטיילים.
בהזדמנות זאת צביקה - הבלוג שלך נהדר, תודה על סיקורי המסלולים.
הוסף רשומת תגובה