אלוני אבא

(עם המשפחה, 13.2.10)

ליד המושב אלוני אבא ישנו מסלול טיול מעגלי קצר ופורח, שמתאים לימי חורף יפים. אורך המסלול כ-2 ק"מ והוא מתאים לכל המשפחה. יש כאן המון כלניות בכל הצבעים, רקפות, עיריות ועוד פרחים רבים, וההליכה בתוך מרבדי הדשא נעימה וקלה. החסרון העיקרי של המקום, כרגיל, הוא הצפיפות: בשבתות יפות מגרש החניה מלא עד אפס מקום וגם מגרש העפר הגדול שבכניסה לאלוני אבא צפוף מאוד. אם אתם רוצים להגיע דווקא בשבת, מומלץ מאוד להגיע עד 10:00. בנוסף, קחו בחשבון שרוב המבקרים לא שורדים את המסלול כולו, כך שגם אם האיזור שליד החניון מלא עד מיאוס, עדיין יש סיכוי שיהיו כמה פינות יחסית שקטות בהמשך.

המסלול אינו מסומן ולפעמים לא לגמרי ברור לאן אמורים ללכת. אם אתם באים ביום יפה, סביר להניח שלא תוכלו ללכת לאיבוד - פשוט עקבו אחרי מישהו שנראה שהוא יודע לאן הוא הולך. בכל מקרה, ההתמצאות בשטח אינה קשה: מהחניון עולים במעלה ההר עד שהמסלול מתמתן ומגיע לאצטדיון כדורגל בפאתי בסמת טבעון. מכאן הולכים זמן מה לאורך גדר היישוב המשובשת, אך לא חוצים אותה, ולבסוף יורדים בחזרה לכיוון הכביש. בחלק האחרון של המסלול, שבו התוואי הכי פחות ברור, אפשר פשוט ללכת לפי כיוון הכביש - לא רואים אותו מהשביל, אבל שומעים את המכוניות.

הגעה מכיוון ת"א: נוסעים בכביש 70 (זכרון-יקנעם) עד לצומת התשבי, משם פונים ימינה לכביש 722 לכיוון טבעון. בצומת אלונים פונים שוב ימינה, ומיד אח"כ, ליד קניון חוצות אלונים, פונים שמאלה לכיוון אלונים. ממשיכים על הכביש כ-4 ק"מ. מעט לפני היישוב אלוני אבא ישנו בצד שמאל מגרש חניה ושם תחילת המסלול. כדי להגיע למגרש החניה יש להמשיך ולעשות סיבוב פרסה במושב אלוני אבא. אם המגרש מלא, אפשר לחנות גם בחניון עפר גדול יותר בכניסה למושב.
הגעה מכיוון חיפה: בצומת העמקים פונים לכיוון טבעון, חוצים את העיר וממשיכים ישר לצומת אלונים. מכאן המשך ההוראות כמקודם.

ציפורי

(עם יואל, דביר והמשפחות, 16.1.10)

ציפורי היתה עיר יהודית גדולה בתקופת הרומאים. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות נרחבות, ונחשפו כמה רחובות עם בתים רבים, בהם גם בתים עם פסיפסים יפים. זה שבתמונה הוא כנראה הפסיפס המפורסם והיפה ביותר בארץ, ונמצא בבית של אדם עשיר במיוחד, כפי שמעידה העובדה שהיו שירותים בתוך ביתו. ועל כך אמרו חכמינו, "איזהו עשיר?... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".

במקום מסלול הליכה מעגלי שנמשך כשלוש שעות, תלוי כמה מתעכבים על הפסיפסים והממצאים האחרים שבדרך. בציפורי עדיין מתבצעות חפירות ומדי פעם מגלים דברים חדשים ומעניינים, כך שגם מי שהיה במקום לפני כמה שנים יראה הרבה דברים חדשים. בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים רבים, בהם צריך ממש להשתמש בדמיון כדי להבין מה משמעות הממצאים, כאן איכות השימור גבוהה מספיק כדי שיהיה אפשר ממש לדמיין איך חיו היהודים בארץ לפני אלפיים שנה. מה שרואים לאו דווקא תואם את המסורת שגדלנו עליה, כמו למשל העובדה שבמרכז בית הכנסת צויר גלגל מזלות ענק, עם כיתוב בעברית וביוונית.

כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם במהלך המסלול (ותודה למדריכה מרים): ברחובות העיר, אפשר לראות שהאבנים המסותתות מונחות באלכסון, ולא עם כיוון הנסיעה. זאת כדי שגלגלי הכרכרות הדקים לא ייתפסו בתוך החריצים שבין האבנים. כמו כן אפשר לראות כאן את החריצים הרדודים יותר שחרצו הכרכרות בכביש. כדאי גם לשים לב לכך שישנו מגוון של רמות איכות לפסיפסים - החל מדוגמאות פשוטות בצבע אחד ועד פסיפסים ריאליסטיים עם מספר רב של גוונים.

בנוסף למסלול ההליכה, שנמצא ליד החניון המרכזי, ישנו אתר נפרד ממש ליד עמדת התשלום בכניסה, וכדאי לעבור בו בדרך החוצה. כאן אפשר לראות מחילה שהובילה מים ממעין סמוך אל העיר. הסיד המקורי עדיין נמצא על הקירות.

הגעה: מצומת המוביל נוסעים דרום-מזרחה על כביש 79. לאחר 4 ק"מ ישנה פניה שמאלה לציפורי (המושב והאתר). לאחר כ-100 מטרים פונים ימינה בכביש המוביל לאתר (השילוט העיקרי הוא למושב).

מערת לוזית

(עם יעל ויותם, 27.12.09. המלצה של חיים.)

באיזור שפלת יהודה ישנן אלפי מערות במגוון גדלים וצורות: מערות טבעיות, מערות קבורה, מערות פעמון (שנוצרו בעקבות חציבת אבן לבנין) ומערות קולומבריום (ששימשו לגידול יונים). המערות המפורסמות ביותר נמצאות בבית גוברין, אבל ישנם אתרים רבים אחרים, פחות מוכרים ופחות צפופים (גם אם פחות מתוחזקים). על מערות חזן כבר נכתב בבלוג זה. אתר אחר באותו איזור הוא מערכת מערות הפעמון שליד מושב לוזית. באתר מספר מערות פעמון מחוברות זו לזו, אשר יוצרות חדרים גבוהים ורחבי ידיים. למרבה הצער, העובדה שהאתר אינו מוסדר גורמת לכך שיש בו לא מעט לכלוך שהשאירו המבקרים. יחד עם זאת, מדובר במקום שקט ונחמד ששווה ביקור אם אתם עוברים באיזור. הביקור באתר אינו כולל הליכה רבה ועשוי לקחת כשעה.

הגעה: מצומת קסטינה (מלאכי) נוסעים דרומה על כביש 40 עד לצומת קוממיות (קצת לפני קרית גת). כאן פונים שמאלה (מזרחה) אל כביש 353, וממשיכים בו כ-20 ק"מ עד למושב לוזית. ממש מול הכניסה למושב ישנה דרך עפר רחבה ולא משולטת. הדרך משובשת למדי ובעלי מכוניות נמוכות עשויים להעדיף להשאיר את המכונית ליד הכניסה ללוזית ולהמשיך ברגל. לאחר כקילומטר מגיעים לקצה הדרך ובצידה הכניסה למערכת המערות.

טיולים נוספים באיזור: מערות חזן

המצפה התת-ימי, אילת

(עם יעל ויותם, 26.12.09)

אם רוצים באמת להתרשם ממערכת החיים המדהימה של מפרץ אילת, הדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת בצלילה. גם מי שאינו יודע לצלול יכול להכנס עם שנורקל לחוף אלמוג ולקבל מושג לא רע של מה מתרחש שם למטה. המצפה התת-ימי הוא תחליף יבש לכל אלה, וכתחליף הוא כמובן הרבה פחות מספק - לא רק בגלל שצריך לעמוד מול חלון ולחכות שדג מעניין יחליט להתקרב, אלא גם בגלל שצריך בינתיים לשמוע את הצעקות והבכי של המוני ילדים. אם מוסיפים לכך את מחיר הכניסה המופקע (80 ש"ח למבוגר, לא כולל אקסטרות), צריכים תירוץ ממש טוב כדי להגיע לכאן. במקרה שלנו, כמו גם של רוב שאר המבקרים, התירוץ הוא ילדים קטנים, עבורם המקום הוא הדרך היחידה לבוא כמעט-במגע עם הדגים הטרופיים הצבעוניים של מפרץ אילת.

המצפה התת-ימי עצמו הוא מבנה קטן שעומד בעומק של כ-10 מטרים בתוך המים, אליו ניתן להכנס ולהסתכל על הדגים והאלמוגים. בנוסף למבנה הזה ישנם כמה אקווריומים גדולים, שהילדים מתרשמים מהם לא פחות, ביניהם גם אקווריום עם כרישים, תצוגה של דגים נדירים (כולל כמה סוסי ים קטנים וחמודים), ותצוגת דגי לילה זוהרים. אם מגיעים בזמן הנכון (ומוכנים לסבול את הקשקושים הילדותיים של המדריכה) אפשר לראות איך מאכילים את הדגים ואפילו את הכרישים. בתשלום נוסף אפשר גם לצאת לשיט בסירה עם רצפת זכוכית. כאמור, שום דבר מכאן אינו מתקרב לצלילה בחוף הנסיכה או אפילו לשנרקול בחוף אלמוג, אבל אין ספק שחומר הגלם - הדגים והאלמוגים של מפרץ אילת - הוא מהמראות המרשימים בארץ. הבן שלי (בן שנתיים וקצת) התלהב.

הגעה: המצפה נמצא מעט מדרום לחוף אלמוג. מאילת נוסעים דרומה (לכיוון טאבה) ופונים שמאלה אל החניון המשולט היטב.

חי-בר יטבתה

(עם יעל ויותם, 25.12.09)

ישנם שני אתרי חי-בר בארץ: בכרמל וביטבתה. בשניהם הרעיון הוא לתת לחיות להסתובב באופן חופשי בסביבתם הטבעית, קצת כמו בספארי, אלא שהכוונה היא להביא רק חיות שנמצאות בארץ (או נמצאו בעבר) באופן טבעי.

הכניסה לחי-בר ביטבתה יקרה יחסית (40 ש"ח למבוגר), אך שווה בהחלט את המחיר. החי-בר מחולק לשני חלקים. הראשון, "מרכז הטורפים", הוא למעשה גן-חיות רגיל שבו ניתן למצוא טורפים מדבריים. קצת חבל שהחיות האלה כלואות, אבל זו כנראה הדרך היחידה שבה ניתן לראות זאבים, צבועים ועופות דורסים מקרוב. בין היתר ניתן לראות כאן את העזניות האחרונות בארץ, עופות דורסים נוספים (נשר, רחם ובז), זאבים (נראים ממש כמו כלב זאב), צבועים, שועלים, ועוד. יש כאן גם חדר לילה - חדר שבו הופכים את היום והלילה בעזרת תאורה מלאכותית, וכך ניתן לראות חיות לילה בפעילות. כאן תראו תנשמת, עטלפים ועוד.

החלק השני של החי-בר הוא שטח רחב בו ניתן לנסוע ברכב ולעבור ממש בסמוך לעדרים של בהמות שונות, בהן בעלי קרניים כגון ראם, דישון וצבי, חמורי בר (ערוד ופרא), ויען. בקטע זה אסור לצאת מהרכב, אבל בעלי החיים רגילים כבר למבקרים וניתן להגיע קרוב מאוד אליהם. בכניסה לאתר אפשר לקנות ב-10 ש"ח דיסק עם הסברים על החיות, וכך, כאשר תגיעו לעדר של דישונים (למשל) תוכלו להעביר את הדיסק ל-track המתאים ולשמוע הסבר של כמה דקות על החיה ואיך היא הגיעה לחי-בר.

הגעה: החי-בר נמצא מול קיבוץ סמר, כמה קילומטרים דרומה מקיבוץ יטבתה, על כביש 90. בנסיעה דרומה מיטבתה לכיוון אילת תראו שילוט לפניה שמאלה (מזרחה) לתוך החי-בר.