צילום אוויר תוצרת בית

לא ממש טיול - סתם משהו מגניב שעשיתי עם האחים שלי. צילומי אוויר של איזור השריפה בכרמל, בעזרת מצלמה מחוברת לבלון הליום.

אגמון החולה

(עם יעל ויותם, 6.6.10)

אגמון החולה הוא אתר תצפית ציפורים שבו נסללו שבילי אספלט ע"י קק"ל. המסלול הסלול ממש לא מתאים להליכה ברגל, ולכן אם לא הבאתם אופניים או רולרבליידס מהבית, תצטרכו לשכור במקום כלי תחבורה כלשהו. במקום יש דוכנים להשכרת אופניים, רכבי גולף וגם מין טוק-טוקים עם כסאות לשניים או שלושה, שנראים נוחים עד שמנסים להסיע אותם (מה שדורש די הרבה כוח ברגליים). אורך המסלול הוא 9 ק"מ, וקחו בחשבון שבקיץ זה אחד המקומות החמים והלחים ביותר בארץ, מה שאומר שאם אתם לא מורגלים בנסיעה על אופניים - יהיה לכם קשה מאוד. קחו הרבה מים.

המקום הוא באמת מוקד משיכה למינים רבים של ציפורים - המוני עגורים, אך גם שלדגים וציפורי מים אחרות. הבעיה האמיתית היא שצפרות זה תחביב שדורש הרבה סבלנות ונכונות לעצור במקום ולחכות - שעות, לפעמים - עד שתגיע הציפור המעניינת באמת. לא בדיוק מתאים למשפחה עם ילדים קטנים. לכן, לדעתי, אם אין לכם עניין מיוחד בצפרות (או ברכיבה על אופניים), אין ממש סיבה להגיע לכאן.

הגעה: הכניסה לאתר נמצאת על כביש 90, מצפון לאגם החולה. שימו לב לא להתבלבל בין אגם החולה ואגמון החולה.

נחל ג'ילבון

(רפי, יעל, יותם, 5.6.10)

נחל גִילְבּוֹן (גִ'ילָבּוּן) הוא אחד מאתרי הטיולים הפופולריים ביותר בגולן, ובצדק - זה מסלול הליכה יפה, לא קל מדי ולא קשה מדי, עם אפשרויות כניסה למים במספר מקומות, כך שהוא מתאים גם לימי קיץ. בתוספת הליכה קצרה על כביש עפר אפשר להפוך את המסלול למעגלי. אין פלא שהמקום די מלא בשבתות.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 עד לצומת מחניים. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 91, ועולים אל רמת הגולן. כקילומטר לאחר הפניה לקצרין, ישנו שילוט לנחל גילבון, אשר מוביל לדרך עפר לא רעה, עם סימון שבילים אדום. ממשיכים לפי הסימון האדום עד למגרש החניה. הכניסה חינם.

המסלול: ממגרש החניה, מסלול מסומן באדום יורד לתוך הנחל ומוביל לתצפית על מפל דבורה, שהוא קצת פחות מרשים אבל הרבה פחות צפוף ממפל גלבון, אליו מגיעים בהמשך. ההליכה ממשיכה לאורך הנחל וחוצה אותו מספר פעמים (לא חייבים להרטב אם לא רוצים, אבל אם לא אכפת לכם להרטיב את הרגליים יהיה לכם נוח יותר ללכת). לאחר הליכה של כשעה מגיעים לפיצול עם הסימון הכחול. מכאן ממשיכים מעט במורד הנחל לתצפית על מפל גלבון הענק, ובהמשך המסלול יורד אל תוך הנחל ומגיע אל הבריכה בתחתיתו. כאן תוכלו להצטרף לשאר עמישראל ולהכנס למים (קר ועמוק. כיף בימים חמים). לאחר מכן חוזרים אל הפיצול ועולים במסלול הכחול במעלה גדת הנחל, אל מגרש חניה שני. אם יש כמה מכוניות אפשר להשאיר כאן אחת מהן, אחרת צריך להמשיך בכביש עפר על המסלול הכחול, ולחזור ממנו (בדרך עפר אחרת, המסומנת באדום) אל מגרש החניה הראשון. משך המסלול כולו הוא שעתיים-שלוש, אבל בוודאי תתעכבו לא מעט בממפלים ובבריכות, כך שאפשר לבלות כאן חצי יום בקלות.

המלצות: למרות הטיפוס וההליכה שאינה תמיד קלה, כדאי להגיע עם סנדלי שורש, וכך תוכלו לחצות את הנחל בלי להסתבך בקפיצות מאבן לאבן. כמובן שכדאי לבוא עם בגד ים כדי להכנס לבריכות. קחו בחשבון גם שבעונה זו של השנה יש יתושים וברחשים בכל מקום שבו יש מים; צפו לחזור הביתה עם הרבה עקיצות.

נחל מעפילים: מסלול מעגלי ליד יגור

(עם רפי ויותם, 22.5.10)

זהו מסלול מעגלי שעולה מקיבוץ יגור אל הכרמל, משקיף על נופי המפרץ והגליל, ויורד חזרה. המסלול מוצל ברובו ומתאים גם לימי קיץ חמים. אורך המסלול כ-6 קילומטר (3-4 שעות, כולל הפסקות).

הגעה: נוסעים לקיבוץ יגור. מיד לאחר שער הכניסה לקיבוץ, ישנה פניה ימינה שמובילה לאתר רכיבה על סוסים. כאן ניתן להחנות את הרכב בסמוך לשלט הסבר על שביל ישראל.

המסלול: מסלול העליה מסומן בשביל ישראל, וכן בסימון אדום שמתחלף לאחר זמן מה בסימון כחול. המסלול יוצא מהקיבוץ ומטפס על הר הכרמל. התוואי לא מאוד תלול, ומוצל כמעט לגמרי, כך שמדובר בעליה סבירה גם למי שסוחב תינוק על הגב. אין כאן צוקים או עליות שדורשות טיפוס. הפרש הגובה הוא כ-320 מטר, ובמהלכו נופי הגליל התחתון נפרשים בהדרגה מתחתינו.

לאחר שהעליה מסתיימת, המסלול ממשיך עם שביל ישראל עוד חצי קילומטר בערך, ואז ישנה פניה ימינה אל מסלול המסומן בשחור, ומתחיל את הירידה בחזרה אל הקיבוץ. שימו לב: כמה מאות מטרים מוקדם יותר ישנה פניה שמאלה למסלול שחור אחר, שאינו מסומן במפות ישנות (אינו מופיע במפה שלי, שהיא משנת 2005). זהו מסלול עליה קצר שמוביל לדרך נוף כרמל, ולא בחזרה ליגור.

מסלול הירידה מקביל לכביש הגישה לנשר וחיפה, ולמרות שהוא נמצא כ-200 מטר מעליו, אפשר לשמוע בבירור את המכוניות - הרבה פחות נעים משביל העליה. לאחר זמן מה הסימון מתחלף בסימון ירוק וחוזר לכיוון יגור, עד שהוא נפגש מחדש עם שביל ישראל ממש בסמוך לגדר הקיבוץ.

הר תבור

(יותם, רפי, טל, שלומי, 10.4.10)
התבור הוא הר גבוה ביחס לגבעות של הגליל התחתון ולעמקים שמדרום לו. כיוון שכך, מההר ישנה אפשרות לקבל תצפית יפה לכל הכיוונים. מכיוון שהפסגה עצמה כבר תפוסה, וממילא כנראה שטוחה מכדי לאפשר תצפית טובה, הוכשר במקום שביל הליכה קצר ונוח שמקיף את הפסגה, וממנו נשקפים נופים בכל הכיוונים. המעוניינים במסלול הליכה מאתגר מעט יותר יכולים לעלות באחד ממספר שבילי הליכה תלולים שמטפסים על ההר, לאחר מכן להקיף את הפסגה, ולחזור בשביל הליכה אחר.

בנוסף לנוף, בפסגת ההר מצויות שתי כנסיות. היפה מביניהן היא הכנסיה הפרנציסקנית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20 על חורבות כנסיה צלבנית, ומצדיקה ביקור במקום בפני עצמה.

הכנסיה הפרנציסקנית
ניתן להגיע ברכב ממש עד לכנסיה, והביקור בה מתאים גם לנכים. מכביש 65 (עפולה-צומת גולני), כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה, פונים שמאלה לכיוון הכפר הבדווי שבלי. חולפים על פני הכפר כולו ומגיעים לכביש תלול ומתפתל שעולה לפסגת ההר. הכניסה לכביש זה מותרת רק לרכב פרטי: הסיבובים חדים מדי לאוטובוסים, ולכן טיולים מאורגנים צריכים להחנות את האוטובוס בטרמינל בקצה הכפר שבלי, ולקחת מוניות שירות לפסגה. במהלך העליה על ההר ישנם כמה מקומות בהם ניתן לעצור את הרכב ולהסתכל על הנוף, אבל הנוף מהמסלול המעגלי יפה לא פחות ולכן אין טעם לעצור כאן אם אתם מתכננים לטייל.

סמוך לפסגת ההר, מגיעים פתאום לצומת לא משולט. הפניה שמאלה מובילה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית, המרשימה פחות (ובהתאם, אין במקום הרבה חניה, וגם לא הרבה פעילות). פנו ימינה ותגיעו למגרש חניה מסודר (אבל קצת קטן מדי) בסמוך לכנסיה הפרנציסקנית.

הכנסיה היא מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20, שנבנה על ידי נזירים פרנציסקנים, על שרידי כנסיה מהתקופה הצלבנית. בנוסף לביקור בכנסיה עצמה, אפשר להסתובב באיזורים של הכנסיה הצלבנית ששוחזרו, וכן לעלות על המרפסת ולראות את הנוף. במקום יש בדרך כלל תיירים בינלאומיים רבים, כיאה לאתר קדוש לנצרות. גם האנשים הם מעניינים לכשעצמם (אנחנו ראינו נזירות קתוליות, נשים בלבוש הודי מסורתי, וקבוצת קשישות איטלקיות רועשת). אבל בכל הקשור לנוף, עדיף לחכות לטיול הרגלי.

המסלול המעגלי
ממגרש החניה של הכנסיה הפרנציסקנית ישנה דרך עפר לא מסומנת, אשר יורדת מעט מהפסגה ומגיעה לאחר כמה מאות מטרים אל שביל עפר כבוש היטב. זהו המסלול המקיף את פסגת התבור. אורכו כ-2 ק"מ וכמעט מכל מקום בו אפשר לראות נופים לכיוונים שונים: עפולה, נצרת, הרי הגליל, בקעת הירדן וגבעת המורה. חלק מהמסלול מסומן בשחור, וחלק בירוק. גם שביל ישראל משתלב במסלול בחלק מאורכו.

עליה רגלית להר
ישנם שלושה מסלולים שעולים להר. השניים המתאימים ביותר לטיול מעגלי הם המסלול האדום והכחול. המסלול האדום יוצא מכביש 65, כחצי קילומטר מדרום-מערב לצומת הכניסה לשבלי, ובו עלייה של כ-350 מטר גובה, פרושה על הליכה של 2.5 ק"מ. מלבד התלילות, המסלול אינו במיוחד קשה. בסופו מגיע השביל אל המסלול המעגלי שתואר לעיל. אם הגעתם למעלה, מומלץ מאוד להקיף את ההר וגם לבקר בכנסיה הפרנציסקנית. לאחר מכן אפשר לחזור דרך המסלול הכחול, אשר יורד בתלילות בחזרה אל כביש הגישה לשבלי, לא רחוק מהצומת עם כביש 65.

אפולוניה

(עם משפחת קיסר, 5.4.10)

הגן הלאומי באפולוניה נמצא ממש בתוך הרצליה, ושוכני גוש דן יכולים להגיע אליו בנסיעה של דקות ספורות. זהו אתר ארכיאולוגי שנמצא על חוף הים, ובנוסף לעתיקות אפשר להנות גם ממסלול הליכה קצר לאורך חוף הים. האתר אינו גדול, וביקור של שעתיים יספיק כדי להתרשם מכל מה שיש במקום.

המקום נקרא גם "תל ארסוף" בערבית או "תל ארשף" בעברית, והוא היה מיושב עוד בתקופת החשמונאים בשל מפרץ טבעי באיזור. רוב העתיקות שנמצאות כיום באתר הן מהתקופה הצלבנית, אז הוקם כאן מבצר שהמבנה הכללי שלו עדיין עומד על תילו, ואפשר לראות סביבו חומה כפולה וחפיר.

הגעה: האתר ממוקם בחוף הצפוני ביותר של הרצליה, והכניסה אליו היא מרחוב יגאל ידין. לבאים מכביש החוף יש לרדת במחלף שמריהו (מחלף רבין) ולפנות מערבה. כבר מהמחלף ישנו שילוט לאפולוניה. הכניסה לאתר היא בתשלום.

לוגיסטיקה: מהחניון ישנו שביל עפר שהולך לאורך חוף הים, ואורכו כקילומטר, אל המבצר הצלבני. לאורך השביל פזורות ברזיות רבות כך שאין צורך לקחת כמעט כלום לביקור במקום. ישנו גם כביש גישה לנכים שמוביל ממש עד למבצר. מספר מצומצם של שולחנות פיקניק נמצאים ליד הכניסה לאתר, וכן בצידו השני של המסלול - ליד המבצר.

נחל כלח

(עם עידו ואילנית, 3.4.10)

נחל כלח הוא מסלול קצר ויפה באיזור שוויצריה הקטנה. המסלול מוצל כמעט לכל אורכו ולכן מתאים מאוד לימים חמים, והוא מגיע בסופו אל שוויצריה הקטנה - מהמקומות שתמיד נחמד לבקר בהם שוב. החסרון הוא שזה אינו מסלול מעגלי.

הגעה לנקודת ההתחלה: מחיפה נוסעים לכיוון האוניברסיטה, חולפים על פניה ועל הכניסה לפארק הכרמל, וממשיכים ישר עד שמגיעים לצומת דמון. כאן פונים ימינה לכביש 721, לכיוון בית אורן, וכ-100 מטר לאחר מכן ישנם שוליים בהם ניתן להחנות את הרכב. ממשיכים רגלית עוד כמה עשרות מטרים לאורך הכביש עד לתחילת המסלול, אשר מסומן בצבע כחול.

המסלול: המסלול עוקב אחר נחל כלח מתחילתו ליד צומת דמון ועד לשוויצריה הקטנה. הירידה בתוואי הנחל נוחה ברובה אך כוללת מספר מפלים קטנים, וילדים כנראה יצטרכו כאן עזרה. לאחר כ-2.5 ק"מ מגיעים לגשר אבן גדול מעל הנחל, וכאן עולים אל הגשר ומגיעים לסימון האדום של שוויצריה הקטנה. ממשיכים ימינה עם הסימון האדום. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לפיצול עם מסלול ירוק. כעת ניתן לבחור בין שתי עליות שונות אל החניון. האפשרות הראשונה היא להמשיך עם המסלול האדום, שהוא מסלול רחב ונוח שעולה בהדרגה אל החניון, אך אינו מוצל. האפשרות השניה היא לבחור במסלול הירוק, שעולה בתלילות וכולל מספר קטעי טיפוס, אך מוצל לכל אורכו. שני המסלול קצרים יחסית, ואורך המסלול הכולל הוא כ-3 ק"מ - כלומר טיול של שעתיים בערך.

הגעה ברכב לנקודת הסיום: נקודת הסיום היא חניון שוויצריה הקטנה. הכניסה לחניון זה היא בתשלום. לפרטים נוספים עיינו בהוראות ההגעה לנקודת ההתחלה של מסלול שוויצריה הקטנה.

מצדה

(עם כנס מינרבה, 6.6.07, גרסת "זריחה מעל ים המלח")
(עם ההורים, 30.3.10, גרסת הרכבל)

כאחד משלושת האתרים המתויירים ביותר בישראל (השניים האחרים הם הכותל ויד ושם), קשה למצוא את מצדה ריקה מאדם. מצד שני, האתר הוא רחב ידיים דיו כדי שניתן יהיה להסתובב בו יחסית בנוחות גם בתקופות העמוסות, כמו פסח למשל.

המעוניינים לראות את המקום עם נוכחות יחסית דלילה של תיירים יהודים-אמריקאים יכולים לעשות את המסלול הקלאסי: עליה בשביל הנחש לפנות בוקר, כדי לראות את הזריחה מעל ים המלח ממרומי המבצר. מדובר בשביל עפר תלול אך נוח, שכולל הפרש גובה של כ-350 מטר, ולוקח שעה עד שעתיים בדרך כלל. האנשים הספורטיביים פחות יכולים להגיע בשעות סטנדרטיות יותר ולהדחס עם שאר עם ישראל לתוך הרכבל, שיוצא בכל רבע שעה מתחתית המסלול ועולה ישירות לאתר בכ-5 דקות. הרכבל מתאים גם לנכים ולבעלי עגלות, אך חלק מהאתר (ובפרט ארמון הורדוס המרשים) דורש ירידה במדרגות. ישנה גם אפשרות להגיע לאתר דרך שביל הסוללה, שהוא קצת יותר קל מבחינת הטיפוס, אבל פחות נוח מכיוון שאפשר להגיע אליו רק דרך ערד.

האתר מעניין מאוד מבחינה היסטורית, ומי שמתעניין בארכיאולוגיה יוכל בקלות לבלות כאן יום שלם, כולל ביקור במוזיאון שנמצא במרכז המבקרים בתחתית שביל הנחש. עם זאת, באתר עצמו כמעט אין שלטי הסברים (וחבל), ולכן כדאי לשמור את הברושורה שמקבלים בעת התשלום. בין האטרקציות המרכזיות: ארמון תלת-קומתי שנבנה עבור הורדוס; בית רחצה בסגנון רומי, ובו קלדריום (תכל'ס סאונה) בה ניתן לראות איך זרמו מים חמים מהתנור אל מתחת לרצפה; מספר פסיפסים; ותצפית על שרידי המחנה הרומי והחומה שבנו סביב מצדה בעת המצור. אפשר כמובן לראות גם את "חדר הגורלות" שבו, אולי, העלו הסיקריקים בגורל את שמותיהם של אלה שיהרגו את חבריהם בהתאבדות ההמונית שפירסמה את מצדה. מעניין לא פחות מסיפור ההתאבדות עצמו הוא היחס המשתנה של החברה בישראל לסיפור, שהחל מהערצה של "אידאל מצדה" והשתנה ליחס מפוכח ואולי ספקני יותר.

הגעה: ישנם שני כבישים שמובילים למצדה, אך אינם מתחברים זה לזה. רוב המבקרים מגיעים מכיוון כביש 90 (ים המלח). מכביש 90 ישנה פניה ברורה לאתר, כ-15 קילומטרים מדרום לעין גדי. ניתן להגיע לכאן מדרום דרך צומת הערבה, או מצפון דרך כביש הבקעה. הכניסה מכיוון ים המלח מובילה לשביל הנחש ולרכבל. לחילופין, תוכלו להגיע דרך כביש 3199 שיוצא מערד ומגיע למצדה מכיוון מערב. מכיוון ערד אפשר לעלות למצדה רק ברגל, דרך שביל הסוללה (פחות תלול משביל הנחש). בכל מקרה, הכניסה בתשלום, וישנה תוספת תשלום משמעותית לעולים ברכבל. שוב, שימו לב שלא ניתן לעבור ברכב מצד אחד של מצדה לצד השני.

אלוני אבא

(עם המשפחה, 13.2.10)

ליד המושב אלוני אבא ישנו מסלול טיול מעגלי קצר ופורח, שמתאים לימי חורף יפים. אורך המסלול כ-2 ק"מ והוא מתאים לכל המשפחה. יש כאן המון כלניות בכל הצבעים, רקפות, עיריות ועוד פרחים רבים, וההליכה בתוך מרבדי הדשא נעימה וקלה. החסרון העיקרי של המקום, כרגיל, הוא הצפיפות: בשבתות יפות מגרש החניה מלא עד אפס מקום וגם מגרש העפר הגדול שבכניסה לאלוני אבא צפוף מאוד. אם אתם רוצים להגיע דווקא בשבת, מומלץ מאוד להגיע עד 10:00. בנוסף, קחו בחשבון שרוב המבקרים לא שורדים את המסלול כולו, כך שגם אם האיזור שליד החניון מלא עד מיאוס, עדיין יש סיכוי שיהיו כמה פינות יחסית שקטות בהמשך.

המסלול אינו מסומן ולפעמים לא לגמרי ברור לאן אמורים ללכת. אם אתם באים ביום יפה, סביר להניח שלא תוכלו ללכת לאיבוד - פשוט עקבו אחרי מישהו שנראה שהוא יודע לאן הוא הולך. בכל מקרה, ההתמצאות בשטח אינה קשה: מהחניון עולים במעלה ההר עד שהמסלול מתמתן ומגיע לאצטדיון כדורגל בפאתי בסמת טבעון. מכאן הולכים זמן מה לאורך גדר היישוב המשובשת, אך לא חוצים אותה, ולבסוף יורדים בחזרה לכיוון הכביש. בחלק האחרון של המסלול, שבו התוואי הכי פחות ברור, אפשר פשוט ללכת לפי כיוון הכביש - לא רואים אותו מהשביל, אבל שומעים את המכוניות.

הגעה מכיוון ת"א: נוסעים בכביש 70 (זכרון-יקנעם) עד לצומת התשבי, משם פונים ימינה לכביש 722 לכיוון טבעון. בצומת אלונים פונים שוב ימינה, ומיד אח"כ, ליד קניון חוצות אלונים, פונים שמאלה לכיוון אלונים. ממשיכים על הכביש כ-4 ק"מ. מעט לפני היישוב אלוני אבא ישנו בצד שמאל מגרש חניה ושם תחילת המסלול. כדי להגיע למגרש החניה יש להמשיך ולעשות סיבוב פרסה במושב אלוני אבא. אם המגרש מלא, אפשר לחנות גם בחניון עפר גדול יותר בכניסה למושב.
הגעה מכיוון חיפה: בצומת העמקים פונים לכיוון טבעון, חוצים את העיר וממשיכים ישר לצומת אלונים. מכאן המשך ההוראות כמקודם.

ציפורי

(עם יואל, דביר והמשפחות, 16.1.10)

ציפורי היתה עיר יהודית גדולה בתקופת הרומאים. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות נרחבות, ונחשפו כמה רחובות עם בתים רבים, בהם גם בתים עם פסיפסים יפים. זה שבתמונה הוא כנראה הפסיפס המפורסם והיפה ביותר בארץ, ונמצא בבית של אדם עשיר במיוחד, כפי שמעידה העובדה שהיו שירותים בתוך ביתו. ועל כך אמרו חכמינו, "איזהו עשיר?... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".

במקום מסלול הליכה מעגלי שנמשך כשלוש שעות, תלוי כמה מתעכבים על הפסיפסים והממצאים האחרים שבדרך. בציפורי עדיין מתבצעות חפירות ומדי פעם מגלים דברים חדשים ומעניינים, כך שגם מי שהיה במקום לפני כמה שנים יראה הרבה דברים חדשים. בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים רבים, בהם צריך ממש להשתמש בדמיון כדי להבין מה משמעות הממצאים, כאן איכות השימור גבוהה מספיק כדי שיהיה אפשר ממש לדמיין איך חיו היהודים בארץ לפני אלפיים שנה. מה שרואים לאו דווקא תואם את המסורת שגדלנו עליה, כמו למשל העובדה שבמרכז בית הכנסת צויר גלגל מזלות ענק, עם כיתוב בעברית וביוונית.

כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם במהלך המסלול (ותודה למדריכה מרים): ברחובות העיר, אפשר לראות שהאבנים המסותתות מונחות באלכסון, ולא עם כיוון הנסיעה. זאת כדי שגלגלי הכרכרות הדקים לא ייתפסו בתוך החריצים שבין האבנים. כמו כן אפשר לראות כאן את החריצים הרדודים יותר שחרצו הכרכרות בכביש. כדאי גם לשים לב לכך שישנו מגוון של רמות איכות לפסיפסים - החל מדוגמאות פשוטות בצבע אחד ועד פסיפסים ריאליסטיים עם מספר רב של גוונים.

בנוסף למסלול ההליכה, שנמצא ליד החניון המרכזי, ישנו אתר נפרד ממש ליד עמדת התשלום בכניסה, וכדאי לעבור בו בדרך החוצה. כאן אפשר לראות מחילה שהובילה מים ממעין סמוך אל העיר. הסיד המקורי עדיין נמצא על הקירות.

הגעה: מצומת המוביל נוסעים דרום-מזרחה על כביש 79. לאחר 4 ק"מ ישנה פניה שמאלה לציפורי (המושב והאתר). לאחר כ-100 מטרים פונים ימינה בכביש המוביל לאתר (השילוט העיקרי הוא למושב).

מערת לוזית

(עם יעל ויותם, 27.12.09. המלצה של חיים.)

באיזור שפלת יהודה ישנן אלפי מערות במגוון גדלים וצורות: מערות טבעיות, מערות קבורה, מערות פעמון (שנוצרו בעקבות חציבת אבן לבנין) ומערות קולומבריום (ששימשו לגידול יונים). המערות המפורסמות ביותר נמצאות בבית גוברין, אבל ישנם אתרים רבים אחרים, פחות מוכרים ופחות צפופים (גם אם פחות מתוחזקים). על מערות חזן כבר נכתב בבלוג זה. אתר אחר באותו איזור הוא מערכת מערות הפעמון שליד מושב לוזית. באתר מספר מערות פעמון מחוברות זו לזו, אשר יוצרות חדרים גבוהים ורחבי ידיים. למרבה הצער, העובדה שהאתר אינו מוסדר גורמת לכך שיש בו לא מעט לכלוך שהשאירו המבקרים. יחד עם זאת, מדובר במקום שקט ונחמד ששווה ביקור אם אתם עוברים באיזור. הביקור באתר אינו כולל הליכה רבה ועשוי לקחת כשעה.

הגעה: מצומת קסטינה (מלאכי) נוסעים דרומה על כביש 40 עד לצומת קוממיות (קצת לפני קרית גת). כאן פונים שמאלה (מזרחה) אל כביש 353, וממשיכים בו כ-20 ק"מ עד למושב לוזית. ממש מול הכניסה למושב ישנה דרך עפר רחבה ולא משולטת. הדרך משובשת למדי ובעלי מכוניות נמוכות עשויים להעדיף להשאיר את המכונית ליד הכניסה ללוזית ולהמשיך ברגל. לאחר כקילומטר מגיעים לקצה הדרך ובצידה הכניסה למערכת המערות.

טיולים נוספים באיזור: מערות חזן

המצפה התת-ימי, אילת

(עם יעל ויותם, 26.12.09)

אם רוצים באמת להתרשם ממערכת החיים המדהימה של מפרץ אילת, הדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת בצלילה. גם מי שאינו יודע לצלול יכול להכנס עם שנורקל לחוף אלמוג ולקבל מושג לא רע של מה מתרחש שם למטה. המצפה התת-ימי הוא תחליף יבש לכל אלה, וכתחליף הוא כמובן הרבה פחות מספק - לא רק בגלל שצריך לעמוד מול חלון ולחכות שדג מעניין יחליט להתקרב, אלא גם בגלל שצריך בינתיים לשמוע את הצעקות והבכי של המוני ילדים. אם מוסיפים לכך את מחיר הכניסה המופקע (80 ש"ח למבוגר, לא כולל אקסטרות), צריכים תירוץ ממש טוב כדי להגיע לכאן. במקרה שלנו, כמו גם של רוב שאר המבקרים, התירוץ הוא ילדים קטנים, עבורם המקום הוא הדרך היחידה לבוא כמעט-במגע עם הדגים הטרופיים הצבעוניים של מפרץ אילת.

המצפה התת-ימי עצמו הוא מבנה קטן שעומד בעומק של כ-10 מטרים בתוך המים, אליו ניתן להכנס ולהסתכל על הדגים והאלמוגים. בנוסף למבנה הזה ישנם כמה אקווריומים גדולים, שהילדים מתרשמים מהם לא פחות, ביניהם גם אקווריום עם כרישים, תצוגה של דגים נדירים (כולל כמה סוסי ים קטנים וחמודים), ותצוגת דגי לילה זוהרים. אם מגיעים בזמן הנכון (ומוכנים לסבול את הקשקושים הילדותיים של המדריכה) אפשר לראות איך מאכילים את הדגים ואפילו את הכרישים. בתשלום נוסף אפשר גם לצאת לשיט בסירה עם רצפת זכוכית. כאמור, שום דבר מכאן אינו מתקרב לצלילה בחוף הנסיכה או אפילו לשנרקול בחוף אלמוג, אבל אין ספק שחומר הגלם - הדגים והאלמוגים של מפרץ אילת - הוא מהמראות המרשימים בארץ. הבן שלי (בן שנתיים וקצת) התלהב.

הגעה: המצפה נמצא מעט מדרום לחוף אלמוג. מאילת נוסעים דרומה (לכיוון טאבה) ופונים שמאלה אל החניון המשולט היטב.

חי-בר יטבתה

(עם יעל ויותם, 25.12.09)

ישנם שני אתרי חי-בר בארץ: בכרמל וביטבתה. בשניהם הרעיון הוא לתת לחיות להסתובב באופן חופשי בסביבתם הטבעית, קצת כמו בספארי, אלא שהכוונה היא להביא רק חיות שנמצאות בארץ (או נמצאו בעבר) באופן טבעי.

הכניסה לחי-בר ביטבתה יקרה יחסית (40 ש"ח למבוגר), אך שווה בהחלט את המחיר. החי-בר מחולק לשני חלקים. הראשון, "מרכז הטורפים", הוא למעשה גן-חיות רגיל שבו ניתן למצוא טורפים מדבריים. קצת חבל שהחיות האלה כלואות, אבל זו כנראה הדרך היחידה שבה ניתן לראות זאבים, צבועים ועופות דורסים מקרוב. בין היתר ניתן לראות כאן את העזניות האחרונות בארץ, עופות דורסים נוספים (נשר, רחם ובז), זאבים (נראים ממש כמו כלב זאב), צבועים, שועלים, ועוד. יש כאן גם חדר לילה - חדר שבו הופכים את היום והלילה בעזרת תאורה מלאכותית, וכך ניתן לראות חיות לילה בפעילות. כאן תראו תנשמת, עטלפים ועוד.

החלק השני של החי-בר הוא שטח רחב בו ניתן לנסוע ברכב ולעבור ממש בסמוך לעדרים של בהמות שונות, בהן בעלי קרניים כגון ראם, דישון וצבי, חמורי בר (ערוד ופרא), ויען. בקטע זה אסור לצאת מהרכב, אבל בעלי החיים רגילים כבר למבקרים וניתן להגיע קרוב מאוד אליהם. בכניסה לאתר אפשר לקנות ב-10 ש"ח דיסק עם הסברים על החיות, וכך, כאשר תגיעו לעדר של דישונים (למשל) תוכלו להעביר את הדיסק ל-track המתאים ולשמוע הסבר של כמה דקות על החיה ואיך היא הגיעה לחי-בר.

הגעה: החי-בר נמצא מול קיבוץ סמר, כמה קילומטרים דרומה מקיבוץ יטבתה, על כביש 90. בנסיעה דרומה מיטבתה לכיוון אילת תראו שילוט לפניה שמאלה (מזרחה) לתוך החי-בר.

הפלמינגו ודקל הדום עולים לישראל

(צביקה, 24.12.09)

באיזור חולות עברונה, מרחק רבע שעת נסיעה צפונה מאילת, בעל חיים וצמח שהגיעו מאפריקה החליטו להקים את ביתם. אלה הם הפלמינגו ודקל הדום, סוג של דקל בעל צורה מיוחדת. המסלול שמבקר בבתיהם של העולים החדשים האלה כולל בעיקר נסיעה ברכב, עם כמה יציאות ממנו לצורך התבוננות מקרוב בציפורים ובדקלים.

המסלול: נוסעים על כביש 90 (כביש הערבה). מעט מצפון לק"מ ה-20 ישנה פניה מזרחה לכביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום. (הערה: כשהיינו כאן, היו במקום עבודות בכביש 90 שנועדו ליצור גדר הפרדה בין כיווני הנסיעה, והיה נראה שכאשר עבודות אלה יסתיימו, הבאים מצפון לא יוכלו לפנות אל כביש העפר. במקרה כזה על הבאים מצפון לנסוע דרומה עד לקיבוץ אילות ושם לעשות סיבוב פרסה. אשמח לשמוע עדכונים על מצב הכביש.)

נוסעים ישר על דרך העפר עד שמגיעים לבריכות ייבוש גדולות. מכאן עולים עם האוטו על הגדה הרחבה של הבריכה, פונים שמאלה (צפונה) וממשיכים באיטיות עד שרואים להקות ציפורים. מדובר בדרך עפר נוחה המתאימה לכל רכב. במקום ישנם מספר שלטים שטוענים שזהו שטח פרטי, אך מצד שני המסלול כולו מסומן בסימון שבילים, מה שאומר, להבנתי, שההליכה והנסיעה בו מותרים לכל. ואכן, בכל סוף שבוע ניתן למצוא כאן כמויות גדולות של חובבי ציפורים, ונראה שהציפורים עצמן כבר די רגילות למהומה.

הבריכות מכילות מים מלוחים שהם תוצר לוואי של מתקן התפלת המים של אילת. הן משמשות להפקת מלח למטרות מסחריות. בריכות אלה הפכו עם השנים לנקודת מנוחה לציפורים במהלך נדידתם מאפריקה לאירופה ובחזרה. עם השנים החליטו כמה ממיני הציפורים - בהן גם הפלמינגו - שמזג האויר האילתי נוח כל השנה, וחבל להתאמץ ולנדוד. כתוצאה מכך ניתן למצוא כאן כל השנה להקות גדולות של ציפורי מים שונות. המרשים שבהם הוא כמובן הפלמינגו, שאותו אנחנו רגילים לראות רק בגן חיות. במקום ישנן גם להקות של ציפורים אחרות, וכדאי מאוד להביא משקפת, מגדיר ציפורים ומצלמה עם עדשת זום חזקה.

מבריכות הייבוש ממשיכים צפונה בכביש המסומן בסימון שבילים אדום, עד לנקודת הפיצול עם הסימון השחור. קרוב לנקודה זו ניתן לראות קבוצת עצי דקל דום, העצים הצפוניים ביותר בעולם ממין זה. זהו סוג של עץ דקל בעל מבנה מיוחד: הגזע עולה כלפי מעלה ובגובה של כמה מטרים, הוא מתפצל פתאום לשני גזעים נפרדים, כשלכל אחד מהם אמיר נפרד. העצים מגודרים ולא ניתן לגשת אליהם, אבל אפשר לראות אותם מקרוב ולהתרשם.

כאן יורדים מהמסלול האדום ופונים שמאלה (מערבה) אל המסלול השחור, אשר מוביל אותנו לאחר כ-2 קילומטר בחזרה אל כביש 90. כמו בנקודת הירידה מכביש 90, גם כאן ניתן לפנות רק ימינה, ולכן אם אתם רוצים לחזור דרומה לאילת, עליכם להמשיך צפונה בכביש עד לתמנע ושם לעשות סיבוב פרסה.

פארק תמנע

(עם יעל ויותם, 24.12.09)

פארק תמנע הוא אתר תיירות ממוסחר משהו, ודי יקר (40 ש"ח למבוגר). במקום ישנן כמה תצורות אבן טבעיות יוצאות דופן, ששוות צפייה, וכן כמה עדויות למחצבות הנחושת העתיקות שהיו במקום. אבל נוספו לו עם הזמן גם גימיקים שונים ומשונים, שהופכים את הטיול כאן למשהו על גבול המביך. לדוגמה, הילדים יכולים להנות מהכנת בקבוק חול צבעוני; הבקבוק וארבע קערות חול צבעוני (לדעתי, מלאכותי) כלולים במחיר הכניסה. אבל ההורים עשויים לשאול את עצמם, ובצדק, למה לא עושים את זה במכתש הגדול, שם אפשר להתרוצץ בין גבעות חול צבעוני. נכון, במכתש הצבעים קצת יותר דהויים, אבל שם מרגישים באמת שמדובר בתופעה טבעית. בפארק ישנה גם בריכה מלאכותית קטנה עם סירות פדאלים (שוב, כלול במחיר). גם זו חוויה שאפשר לקבל בצורה מוצלחת יותר, לדעתי, במקומות אחרים, אפילו בפארק הירקון.

על כל פנים, הסיבה האמיתית לבוא לפארק תמנע היא תצורות האבן האדומה, ובראשן עמודי שלמה, עמודים טבעיים ענקיים שבולטים מתוך גוש הסלע. סמוך לעמודי שלמה ישנו מסלול טיול קצרצר ומומלץ (כחצי שעה) שעולה במעלה ההר, בתוך האבן החולית, ומגיע לכמה נקודות בעלות ענין ארכיאולוגי: חריטות עתיקות באבן, שהושארו אולי על ידי עובד מחצבות מצרי, וכן מקדש עתיק ששימש את החוצבים.

אתר מעניין נוסף הוא הפטריה, גוש אבן טבעי שהמים שחקו את תחתיתו ונתנו לו את צורתו המיוחדת. יש למעשה שתי פטריות בפארק, אבל ביקור באחת מהן הוא די מספיק. במקום אחר ישנו קיר אבן ובו ציור קיר עתיק וגדול, ובמקום הסברים מעניינים על מה שניתן ללמוד על המרכבות, הציד, והחיות שתוארו על ידי האמן.

כל האתרים נמצאים בטווח של כמה קילומטרים זה מזה, כך שעקרונית אפשר להגיע ברגל מאחד לשני, אבל ההליכה ביניהם אינה מעניינת כ"כ ויש כביש נוח שמגיע ממש עד לכל אתר. מבחינה זו הטיול נוח מאוד עם ילדים - הנסיעות הן קצרות וכך גם ההליכות. ביקור באטרקציות העיקריות ייקח כ-4 שעות.

צריך לציין גם שיש במקום מסלולי טיול רציניים יותר, שעולים אל תוך הרי אילת, ואפשר גם להתחיל מכאן מסלול של כמה ימים. על כך - בפעם אחרת.

הגעה: הפארק נמצא בכביש הערבה (כביש 90), כ-25 ק"מ צפונית לאילת. בנסיעה דרומה, לאחר הק"מ ה-39, ישנה פניה שמאלה (מערבה) לקיבוץ אליפז ולתמנע. בצומת ישנם פסלים גדולים של דמויות מצריות - אי אפשר לפספס. מכאן ממשיכים ישר על הכביש כ-4 ק"מ, עד לכניסה לאתר.