נחל פרצים, או: "מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות"

(צביקה, יעל ויותם, 17.12.08)

נחל פרצים נמצא בדרום מדבר יהודה, באיזור שבו הקרקע עשויה חוואר הלשון, סוג של סלע רך ופריך שנוטה להתפורר לאבקה דקה. המקום מפורסם בעיקר בשל מערת הקמח, שקרויה כך כיוון שכל מי שעובר בה נראה כאילו נפל לתוך קערת קמח ענקית. למרבה הצער, מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות, כפי שמודיע פוסטר ענק בכניסה לאתר, ומהניסוח בשלטים במקום, לא נראה שהיא תפתח למבקרים בקרוב. יחד עם זאת, הנחל עצמו מעניין אף הוא בשל הדוגמאות שיוצרות שכבות החוואר על קירות הקניון, ומי שמעוניין בכך יוכל להתלכלך ב"קמח" גם בלי להכנס למערה עצמה.

הגעה: הכניסה למסלול נמצאת בכביש 90 (כביש הערבה), בין אבני הק"מ ה-193 וה-194, מדרום לנווה זוהר ומצפון לצומת הערבה. כאן ישנו שילוט לנחל פרצים וסימון שבילים אדום מוביל לדרך עפר כבושה היטב, המתאימה לכל רכב. (בנקודת הירידה מהכביש נמצא גם הפוסטר הענק שמצוטט בכותרת הפוסט.) נוסעים בדרך העפר ומקפידים להשאר עם הסימון האדום למרות הפיצולים לדרכים אחרות. לאחר כ-5 קילומטרים של נסיעה מאובקת מגיעים לחניון עם שילוט למערת הקמח ונחל פרצים, כאשר החלק של "מערת הקמח" מחוק. (הקילומטר האחרון של כביש העפר, לאחר הפיצול עם הסימון השחור, כבר אינו נוח כל כך, ובעלי כלי רכב נמוכים ירצו אולי להשאיר את הרכב בנקודת הפיצול, בה ישנו חניון לילה, וללכת ברגל את שאר הדרך.)

המסלול: המסלול ממשיך את הסימון האדום שבעקבותיו נסענו במכונית, ועוקב אחר תחילתו של אחד היובלים של נחל פרצים. בתחילת המסלול, פוסטר נוסף שוב מזהיר שמערת הקמח סגורה, נראה שהם רציניים בקשר לאזהרות האלה. אך כאמור, הנחל עצמו יפה מאוד גם הוא: באיזורים מסוימים נוצרים קניונים צרים, שצורתם מרשימה עוד יותר מכיוון שהם עשויים מאבן החוואר הרכה, שמתפוררת ברגע שנוגעים בה. בכל מקום ניתן לראות את סימני הקימוט של שכבות החוואר, שנראות כמו ציורי קיר אבסטרקטיים. אפשר גם לראות את נקודת הכניסה למערה, בליווי שלט אזהרה בשלוש שפות עם סימן של גולגולת והרבה סימני קריאה. באמת רציניים.

לאחר הליכה של כקילומטר, הנחל מתרחב ונהיה פחות מעניין ויותר מלוכלך (בעיקר מזבל שנסחף בשטפונות). למרות שהמסלול ממשיך וניתן להפוך אותו למסלול מעגלי, אני ממליץ לחזור בשלב זה אחורה, כיוון שיפה יותר לראות את הקניונים שוב. שימו לב: למרות שלא תמיד רואים זאת כאשר הולכים במורד הנחל, באיזור זה ישנם יובלים רבים שמתחברים כולם אל מסלול ההליכה, וקל מאוד להכנס ליובל לא נכון בלי לשים לב. כיוון שנמצאים כל הזמן בתוך קניונים, קל ללכת לאיבוד וללכת קילומטר או שניים ביובל הלא נכון, עד שמגיעים לבסוף למפל שלא ניתן לטפס. אנחנו היינו צריכים לחזור על עקבותינו פעמיים. לכן כדאי לוודא כל הזמן שאתם עדיין רואים את סימון השבילים.

המסלול כולו קל מאוד ומתאים לכל המשפחה. בהליכה נינוחה ניתן ללכת את כולו (הלוך ושוב) תוך שעה-שעתיים, תלוי כמה רחוק מתקדמים בנחל.

עין ירקעם

(צביקה, יעל, יותם, 18.12.08)

עֵין יָרְקְעָם הוא מסלול קצרצר אל מעין חבוי ויפה, קרוב מאוד למכתש הגדול. המסלול מתאים לכל המשפחה, ילדים יצטרכו עזרה והשגחה בעת הירידה לתוך המעין.

הגעה: תחילת המסלול על כביש 206, כ-300 מטר מדרום לצומת הכניסה למכתש הגדול. מדימונה נוסעים מזרחה על כביש 25, ולאחר כמה קילומטרים פונים ימינה (דרומה) בצומת רותם, אל כביש 206. ממשיכים כ-10 ק"מ, חולפים על פני צומת גדול עם שילוט למכתש הגדול, ומיד לאחר מכן פונים שמאלה אל דרך עפר משובשת (סימון ירוק) שנמשכת כמה מאות מטרים, ומגיעה לחניון.

המסלול: מהחניון ממשיכים לתוך ערוץ נחל חתירה, לפי הסימון הירוק. הליכה נוחה של כ-500 מטר במורד הנחל תוביל אותנו אל תצפית מעל נקיק בנחל. במקום שלט שמבקש לא להשאר בשטח בשעות הלילה. מכאן ישנה ירידה לא מאוד תלולה, חלקה עם מדרגות חצובות בסלע, אל תוך הנקיק, שתחילתו במעיין. הירידה אל המעין עצמו אינה מסומנת בסימון שבילים, אך הנקודה הנוחה ביותר לרדת מהשביל מופיעה בשטח כסימון שקוף (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע) המתפצל מתוך סימון השבילים הירוק.

לאחר הביקור במעיין חוזרים באותה הדרך אל המכונית. ההליכה כולה לוקחת כ-15 דקות בכל כיוון, אך בוודאי תרצו להשאר ולרבוץ במקום עוד זמן מה.

עוד באיזור: פיקניק וחולות צבעוניים במכתש הגדול, 5 דקות נסיעה מכאן.

חול צבעוני במכתש הגדול

(עם יותם, 18.12.08)

מבחינת מסלולי טיול, המכתש הקטן הוא מוצלח הרבה יותר מהמכתש הגדול. המכתש הגדול הוא קצת גדול מדי בשביל לראות את כולו בבת אחת, וגם מסלולי הטיול בו הם קצת מונוטוניים. אבל אם מחפשים פינת פיקניק חביבה ונגישה, ומגרש משחקים טבעי לילדים, אין כמו ערימות החול הצבעוני במכתש הגדול. אם יש לכם ילדים, זה יספק לכם את התירוץ הדרוש כדי לשכשך בעצמכם בחול החם.

הגעה (מכיוון צפון): נוסעים בכביש 25 (באר-שבע-דימונה). חולפים על פני דימונה, ולאחר מספר קילומטרים פונים ימינה בצומת רותם אל כביש 206. לאחר כ-10 ק"מ מגיעים לצומת גדול עם שילוט למכתש הגדול. פונים ימינה, ושמים לב לרכס ההרים שהוא למעשה הקיר המזרחי של המכתש. נכנסים למכתש בתוך פתח ברכס ההרים הזה, שהוא השפך של נחל חתירה אשר יצר את המכתש. לאחר כקילומטר של נסיעה נגיע לאתר פיקניק עם שילוט שמודיע בשלוש שפות על "חולות צבעוניים".

המקום: מלבד די הרבה שולחנות פיקניק יש כאן כמה ערימות גדולות של חול בכל מיני צבעים: לבן, צהוב ואדום-סגול... שמחה גדולה לכל הילדים, שבימינו כבר קשה למצוא להם ארגזי חול. הבעיה היחידה היא הכמויות הגדולות של שברי זכוכית במקום, כנראה שאריות של בקבוקי חול שניתנו בטיולים השנתיים של כיתה ח' שהוזכרו לעיל. שימו לב גם שזהו אתר פופולרי לעצירות של קבוצות מטיילים גדולות. אם אתם מגיעים ורואים כמה אוטובוסים חונים, ייתכן שכדאי לכם להעביר את תוכניות הפיקניק לנקודה אחרת, כי מרוב ילדים לא תראו את החול.

עוד באיזור: מסלול טיול קצר מאוד אל עין ירקעם

יומיים בהרי אילת

(צביקה, איתן ורפי, 5-6.12.08)

בסוף השבוע ניצלנו הזדמנות שנקרתה בדרכנו ויצאנו לטיול של יומיים בהרי אילת. המסלול נמשך כ-30 ק"מ: החל מהקניון האדום שנמצא ממש על הגבול עם מצרים, דרך נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת, אל גיא אבוד, ומשם בהליכה מהירה על דרך עפר בנחל חודד, עד לקיבוץ אילות שסמוך למעבר הגבול עם ירדן, ממנו תפסנו אוטובוס חזרה צפונה.

כרגיל בטיולים ארוכים במדבר, הקושי הגדול ביותר הוא תכנון המים. כמות המים הנחוצה בחודשי החורף היא כ-5-6 ליטר לאדם למשך היום, ועוד בערך ליטר או שניים לבישול בערב. כדי שלא לסחוב את המשקל האדיר הזה, מומלץ מאוד להטמין מים בנקודה נוחה באמצע המסלול, אידאלית - בנקודה שבה אתם מתכננים לישון.

במקרה שלנו, מגבלות התכנון הובילו לתוכנית הפעולה הבאה: הגענו לאילת באוטובוס לילה בשעה 5:00 לפנות בוקר. חושך מוחלט בחוץ, אנחנו מעמיסים את התיקים ועוד 18 בקבוקי מי עדן להטמנה על מונית, ומכוונים את הנהג לקניון האדום, על כביש 12 שנוסע לאורך הגבול עם מצרים. ("כמה זמן אתם הולכים להיות שם?", שואל הנהג, שרגיל להסיע לשם תיירים לטיול של שעה.) כשני קילומטר לפני תחילת מסלול הקניון האדום, מעט לפני אבן הק"מ ה-17 של הכביש, יש שלט שמודיע על מסלול נחל רחם. שם עצרנו לרגע והשארנו את בקבוקי המים, עם פתק שמבקש לא לגעת. רשמנו שם, מספר טלפון, ותאריך שבו נאסוף את המים (בערב של אותו יום), וקיווינו לטוב. משם המשכנו במונית אל נקודת ההתחלה.

הקניון האדום

הקניון האדום הוא מסלול יפה, פופולרי וקצר. הוא לא מאוד קשה מלבד נקודה אחת, שבה נדרש לרדת במפל יבש בעזרת מוטות ברזל הקבועים במקום. (ישנה אפשרות גם לעשות מסלול שעוקף את הקושי הזה, אך אינו נכנס בכלל לתוך הקניון. לדעתי זה די מפספס את הרעיון.)

הגעה: בכביש 12 (אילת-מצפה רמון), בין אבני ק"מ 19 ל-20, ישנו שילוט בולט לקניון האדום. מכאן יוצא כביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום, אשר מתאים לכל רכב. לאחר כקילומטר פונים ימינה בפיצול לסימון ירוק, וכעבור זמן קצר מגיעים לחניון לילה. כאן משאירים את הרכב וממשיכים רגלית במסלול הירוק.

המסלול: הקניון האדום הוא קטע קצר מתוך נחל שני. המסלול הירוק הולך בתוך ערוץ הנחל, שהולך ונהיה צר עד שהוא הופך למעוק גבוה בצבע אדום עז. מי שאינו מעוניין להכנס לחלק הצוקי יכול לעקוף את הטיפוס על ידי הליכה במסלול השחור, שיוצא מהמסלול הירוק מעט לפני הכניסה לקניון ומצטרף אליו מיד לאחר מכן. הקניון מאוד יפה, אבל קצר במידה כמעט מאכזבת. מי שאינו ממשיך לנחל שני יחזור כלעומת שבא מיד עם היציאה מהקניון. המסלול כולו אורך כקילומטר בכל כיוון, ולוקח שעה-שעתיים.

נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת

אנחנו המשכנו ללכת במסלול הירוק, שמוביל במורד נחל שני. בקטע זה של הנחל, למרות שמו, אין זכר לאבנים האדומות שראינו בקניון, וזהו קטע הליכה די אופייני להרי הנגב. 4-5 קילומטר לאחר היציאה מהקניון מגיעים לפיצול עם מסלול אדום. המשכנו בו דרומה במעלה גבעה קטנה, במסלול שמשקיף אל תוך נחל רחם, היעד הבא שלנו. שני קילומטר נוספים מובילים אל מפגש עם סימון שבילים שחור ועם שביל ישראל. ממשיכים דרומה בשביל ישראל, בתוך ערוץ נחל רחם, ומגיעים כעבור כמה מאות מטרים אל נוה מדבר מפתיע, המכונה דקלי רחם. קבוצת דקלים מרשימה מציינת את המקום, אם כי לא ראינו מקור מים; כנראה שהדקלים ניזונים ממי תהום. זו נקודה מצוינת לעצור לבראנץ', אם כי גם הזבובים מכירים את המקום היטב.

מיד לאחר דקלי רחם מגיעים לפיצול עם מסלול כחול. המסלול הכחול לוקח אותנו במעלה נחל רחם, ולאחר עליה מתישה של כ-5 ק"מ מגיעים לנקודת ההטמנה. המחשבה היחידה במהלך העליה הזו: האם המים שלנו עדיין שם? במקרה הגרוע ביותר, אם גנבו לנו את המים, תכננו לתפוס טרמפ לאילת, אבל ממש לא רצינו לבטל את הטיול בגלל זה. בסופו של דבר, אכן המים המוטמנים נמצאו בדיוק במקום שבו השארנו אותם, וכאן עשינו חישוב קצר וגילינו שכל אחד מאיתנו סחב עוד בקבוק או שניים ספייר, ובמעמקי אחד התיקים נמצא גם מרק קפוא שהפשיר לאיטו ולצידו בקבוק יין איכותי, כך שנשארנו עם עודף לא מבוטל. בלב כבד שפכנו לאדמה משהו כמו 5 בקבוקים של מי עדן. את השאר סחבנו בחזרה כ-2 ק"מ במורד נחל רחם, עד לנקודת פיצול עם המסלול הירוק, שמוביל לנחל שחורת. (זה החלק של הטיול שבו סוחבים הכי הרבה, וכחלק מהפקת הלקחים מהטיול הקודם, דאגנו שכאן יהיו לנו כמעט רק ירידות עד לחניון הלילה.) 3-4 ק"מ נוספים של הליכה בנחל שחורת מובילים עד לפיצול עם המסלול האדום, אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, שנכנס לתוך קניון שחורת. בקצהו השני של הקניון, לאחר עוד כקילומטר על דרך עפר, ישנו חניון לילה שם, אפשר לישון. למחרת בבוקר חוזרים שוב דרך קניון שחורת אל נקודת הפיצול של המסלול האדום והירוק, ומשם ממשיכים על המסלול האדום לכיוון הגיא האבוד.

ואריאציות אפשריות: אם התמזל מזלכם ואתם מכירים מישהו מאילת עם רכב טוב, הוא יוכל להביא לכם את המים המוטמנים עד לחניון הלילה. כיף לכם. לחילופין, אם מגיעים לנקודת הפיצול של קניון שחורת בשעות היום, אפשר להשאיר את הציוד הכבד מוסתר מאחורי סלע, ולרדת את קניון שחורת וחזרה בלי ציוד (מדובר במסלול של כשעה וחצי). ההליכה הפתאומית בלי לסחוב 15 ק"ג על הגב היא שינוי מרענן, מרגישים כאילו אפשר לעוף.

קניון שחורת

הגעה ברכב: אל קניון שחורת מגיעים מכביש הערבה (כביש 90). סמוך לאבן ק"מ 20 ישנו שילוט לקניון שחורת ולעמודי עמרם, מכאן יוצאת דרך עפר משובשת עם סימון שבילים כחול. לאחר כ-2 ק"מ ישנו פיצול שמאלה עם סימון שבילים ירוק. ממשיכים בסימון הירוק עוד כ-2.5 ק"מ עד לחניון הלילה.

קניון שחורת עצמו הוא צר פחות מהקניון האדום, אבל הרבה יותר ארוך, ולכן מהנה לא פחות. ההליכה בתוך הקניון נמשכת כקילומטר, והיא כוללת מספר קטעי טיפוס, שאינם מתאימים לילדים קטנים. אפשר לחזור בדרך אחרת (מסלול אדום ואח"כ מסלול שחור), אבל אני חושב שכיף יותר לחזור שוב דרך הקניון. בסה"כ מדובר בטיול של שעה וחצי הלוך ושוב.

גיא אבוד

גם מי שלא עושה טיול של יומיים באילת יכול בהחלט להגיע אל הגיא האבוד, קניון קצר ומיוחד ביופיו, שנמצא לא רחוק מקניון שחורת. הוא אמנם פחות מוכר מהקניונים האחרים שעברנו בהם בטיול, אבל השם שלו קצת מוגזם, גם בגלל שאפשר לראות אותו די מרחוק וגם בגלל שכמויות הזבל במקום מעידות, לצערנו, שהוא כבר לא כל כך אבוד. לאחר שעוברים את קניון שחורת, מגיעים לפיצול השבילים הירוק והאדום שהוזכר לעיל. מכאן ממשיכים דרומה במסלול האדום (בו עובר גם שביל ישראל). המסלול מטפס בעליה תלולה, שאינה ארוכה במיוחד אבל דורשת מאמצים רבים אם סוחבים ציוד ואוכל ליומיים. 150 מטר גבוה יותר, מגיעים פתאום לנקודת תצפית יפה על ים סוף והרי אדום, בהחלט שווה את זה. מכאן יורדים בתלילות דרך תצורות סלע מעניינות אל תוך ואדי רחב ידיים, תחילתו של נחל רודד. כאן ישנו פיצול למסלול שחור קצרצר שנכנס לתוך הגיא האבוד - למעשה קניון צר וקצר שמסתיים בפתאומיות במפל יבש גבוה. צורות האבן המיוחדות להרי אילת יוצרות מקום מרשים מאוד.

חוזרים אל נקודת הפיצול וממשיכים מכאן במורד נחל רודד, במסלול המסומן בכחול. זהו מסלול רחב ונוח ועד מהרה הוא נהיה מסלול ג'יפים לא מעניין במיוחד. את רובו אפשר אפילו לעשות עם רכב גבוה, כך שאם יש לכם שתי מכוניות אתם יכולים לחסוך לעצמכם את הקילומטרים האחרונים של ההליכה. אם לא, ממשיכים בהליכה זריזה במסלול הכחול, למשך כ-7 ק"מ, עד שמגיעים לכביש הערבה, ממש ליד קיבוץ אילות. האוטובוסים המהירים לצפון עוצרים כאן, אבל כדאי להזמין בהם מקום, במיוחד אם אתם חוזרים במוצ"ש, כי פעמים רבות האוטובוס מלא לגמרי. (אפשר להתקשר למישהו ולבקש שיזמין לכם מקום באינטרנט עד שעתיים לפני הנסיעה, כשאתם כבר יודעים מתי בערך תגיעו לתחנה.)