הטיולים של צביקה

צילום אוויר תוצרת בית

2010-12-22T20:50:00.000+02:00

לא ממש טיול - סתם משהו מגניב שעשיתי עם האחים שלי. צילומי אוויר של איזור השריפה בכרמל, בעזרת מצלמה מחוברת לבלון הליום.

אגמון החולה

2010-06-19T11:12:00.003+03:00

(עם יעל ויותם, 6.6.10)

אגמון החולה הוא אתר תצפית ציפורים שבו נסללו שבילי אספלט ע"י קק"ל. המסלול הסלול ממש לא מתאים להליכה ברגל, ולכן אם לא הבאתם אופניים או רולרבליידס מהבית, תצטרכו לשכור במקום כלי תחבורה כלשהו. במקום יש דוכנים להשכרת אופניים, רכבי גולף וגם מין טוק-טוקים עם כסאות לשניים או שלושה, שנראים נוחים עד שמנסים להסיע אותם (מה שדורש די הרבה כוח ברגליים). אורך המסלול הוא 9 ק"מ, וקחו בחשבון שבקיץ זה אחד המקומות החמים והלחים ביותר בארץ, מה שאומר שאם אתם לא מורגלים בנסיעה על אופניים - יהיה לכם קשה מאוד. קחו הרבה מים.

המקום הוא באמת מוקד משיכה למינים רבים של ציפורים - המוני עגורים, אך גם שלדגים וציפורי מים אחרות. הבעיה האמיתית היא שצפרות זה תחביב שדורש הרבה סבלנות ונכונות לעצור במקום ולחכות - שעות, לפעמים - עד שתגיע הציפור המעניינת באמת. לא בדיוק מתאים למשפחה עם ילדים קטנים. לכן, לדעתי, אם אין לכם עניין מיוחד בצפרות (או ברכיבה על אופניים), אין ממש סיבה להגיע לכאן.

הגעה: הכניסה לאתר נמצאת על כביש 90, מצפון לאגם החולה. שימו לב לא להתבלבל בין אגם החולה ואגמון החולה.

נחל ג'ילבון

2010-06-12T08:23:00.003+03:00

(רפי, יעל, יותם, 5.6.10)

נחל גִילְבּוֹן (גִ'ילָבּוּן) הוא אחד מאתרי הטיולים הפופולריים ביותר בגולן, ובצדק - זה מסלול הליכה יפה, לא קל מדי ולא קשה מדי, עם אפשרויות כניסה למים במספר מקומות, כך שהוא מתאים גם לימי קיץ. בתוספת הליכה קצרה על כביש עפר אפשר להפוך את המסלול למעגלי. אין פלא שהמקום די מלא בשבתות.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 עד לצומת מחניים. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 91, ועולים אל רמת הגולן. כקילומטר לאחר הפניה לקצרין, ישנו שילוט לנחל גילבון, אשר מוביל לדרך עפר לא רעה, עם סימון שבילים אדום. ממשיכים לפי הסימון האדום עד למגרש החניה. הכניסה חינם.

המסלול: ממגרש החניה, מסלול מסומן באדום יורד לתוך הנחל ומוביל לתצפית על מפל דבורה, שהוא קצת פחות מרשים אבל הרבה פחות צפוף ממפל גלבון, אליו מגיעים בהמשך. ההליכה ממשיכה לאורך הנחל וחוצה אותו מספר פעמים (לא חייבים להרטב אם לא רוצים, אבל אם לא אכפת לכם להרטיב את הרגליים יהיה לכם נוח יותר ללכת). לאחר הליכה של כשעה מגיעים לפיצול עם הסימון הכחול. מכאן ממשיכים מעט במורד הנחל לתצפית על מפל גלבון הענק, ובהמשך המסלול יורד אל תוך הנחל ומגיע אל הבריכה בתחתיתו. כאן תוכלו להצטרף לשאר עמישראל ולהכנס למים (קר ועמוק. כיף בימים חמים). לאחר מכן חוזרים אל הפיצול ועולים במסלול הכחול במעלה גדת הנחל, אל מגרש חניה שני. אם יש כמה מכוניות אפשר להשאיר כאן אחת מהן, אחרת צריך להמשיך בכביש עפר על המסלול הכחול, ולחזור ממנו (בדרך עפר אחרת, המסומנת באדום) אל מגרש החניה הראשון. משך המסלול כולו הוא שעתיים-שלוש, אבל בוודאי תתעכבו לא מעט בממפלים ובבריכות, כך שאפשר לבלות כאן חצי יום בקלות.

המלצות: למרות הטיפוס וההליכה שאינה תמיד קלה, כדאי להגיע עם סנדלי שורש, וכך תוכלו לחצות את הנחל בלי להסתבך בקפיצות מאבן לאבן. כמובן שכדאי לבוא עם בגד ים כדי להכנס לבריכות. קחו בחשבון גם שבעונה זו של השנה יש יתושים וברחשים בכל מקום שבו יש מים; צפו לחזור הביתה עם הרבה עקיצות.

נחל מעפילים: מסלול מעגלי ליד יגור

2010-05-22T22:12:00.002+03:00

(עם רפי ויותם, 22.5.10)

זהו מסלול מעגלי שעולה מקיבוץ יגור אל הכרמל, משקיף על נופי המפרץ והגליל, ויורד חזרה. המסלול מוצל ברובו ומתאים גם לימי קיץ חמים. אורך המסלול כ-6 קילומטר (3-4 שעות, כולל הפסקות).

הגעה: נוסעים לקיבוץ יגור. מיד לאחר שער הכניסה לקיבוץ, ישנה פניה ימינה שמובילה לאתר רכיבה על סוסים. כאן ניתן להחנות את הרכב בסמוך לשלט הסבר על שביל ישראל.

המסלול: מסלול העליה מסומן בשביל ישראל, וכן בסימון אדום שמתחלף לאחר זמן מה בסימון כחול. המסלול יוצא מהקיבוץ ומטפס על הר הכרמל. התוואי לא מאוד תלול, ומוצל כמעט לגמרי, כך שמדובר בעליה סבירה גם למי שסוחב תינוק על הגב. אין כאן צוקים או עליות שדורשות טיפוס. הפרש הגובה הוא כ-320 מטר, ובמהלכו נופי הגליל התחתון נפרשים בהדרגה מתחתינו.

לאחר שהעליה מסתיימת, המסלול ממשיך עם שביל ישראל עוד חצי קילומטר בערך, ואז ישנה פניה ימינה אל מסלול המסומן בשחור, ומתחיל את הירידה בחזרה אל הקיבוץ. שימו לב: כמה מאות מטרים מוקדם יותר ישנה פניה שמאלה למסלול שחור אחר, שאינו מסומן במפות ישנות (אינו מופיע במפה שלי, שהיא משנת 2005). זהו מסלול עליה קצר שמוביל לדרך נוף כרמל, ולא בחזרה ליגור.

מסלול הירידה מקביל לכביש הגישה לנשר וחיפה, ולמרות שהוא נמצא כ-200 מטר מעליו, אפשר לשמוע בבירור את המכוניות - הרבה פחות נעים משביל העליה. לאחר זמן מה הסימון מתחלף בסימון ירוק וחוזר לכיוון יגור, עד שהוא נפגש מחדש עם שביל ישראל ממש בסמוך לגדר הקיבוץ.

הר תבור

2010-04-23T11:56:00.003+03:00

(יותם, רפי, טל, שלומי, 10.4.10)
התבור הוא הר גבוה ביחס לגבעות של הגליל התחתון ולעמקים שמדרום לו. כיוון שכך, מההר ישנה אפשרות לקבל תצפית יפה לכל הכיוונים. מכיוון שהפסגה עצמה כבר תפוסה, וממילא כנראה שטוחה מכדי לאפשר תצפית טובה, הוכשר במקום שביל הליכה קצר ונוח שמקיף את הפסגה, וממנו נשקפים נופים בכל הכיוונים. המעוניינים במסלול הליכה מאתגר מעט יותר יכולים לעלות באחד ממספר שבילי הליכה תלולים שמטפסים על ההר, לאחר מכן להקיף את הפסגה, ולחזור בשביל הליכה אחר.

בנוסף לנוף, בפסגת ההר מצויות שתי כנסיות. היפה מביניהן היא הכנסיה הפרנציסקנית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20 על חורבות כנסיה צלבנית, ומצדיקה ביקור במקום בפני עצמה.

הכנסיה הפרנציסקנית
ניתן להגיע ברכב ממש עד לכנסיה, והביקור בה מתאים גם לנכים. מכביש 65 (עפולה-צומת גולני), כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה, פונים שמאלה לכיוון הכפר הבדווי שבלי. חולפים על פני הכפר כולו ומגיעים לכביש תלול ומתפתל שעולה לפסגת ההר. הכניסה לכביש זה מותרת רק לרכב פרטי: הסיבובים חדים מדי לאוטובוסים, ולכן טיולים מאורגנים צריכים להחנות את האוטובוס בטרמינל בקצה הכפר שבלי, ולקחת מוניות שירות לפסגה. במהלך העליה על ההר ישנם כמה מקומות בהם ניתן לעצור את הרכב ולהסתכל על הנוף, אבל הנוף מהמסלול המעגלי יפה לא פחות ולכן אין טעם לעצור כאן אם אתם מתכננים לטייל.

סמוך לפסגת ההר, מגיעים פתאום לצומת לא משולט. הפניה שמאלה מובילה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית, המרשימה פחות (ובהתאם, אין במקום הרבה חניה, וגם לא הרבה פעילות). פנו ימינה ותגיעו למגרש חניה מסודר (אבל קצת קטן מדי) בסמוך לכנסיה הפרנציסקנית.

הכנסיה היא מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20, שנבנה על ידי נזירים פרנציסקנים, על שרידי כנסיה מהתקופה הצלבנית. בנוסף לביקור בכנסיה עצמה, אפשר להסתובב באיזורים של הכנסיה הצלבנית ששוחזרו, וכן לעלות על המרפסת ולראות את הנוף. במקום יש בדרך כלל תיירים בינלאומיים רבים, כיאה לאתר קדוש לנצרות. גם האנשים הם מעניינים לכשעצמם (אנחנו ראינו נזירות קתוליות, נשים בלבוש הודי מסורתי, וקבוצת קשישות איטלקיות רועשת). אבל בכל הקשור לנוף, עדיף לחכות לטיול הרגלי.

המסלול המעגלי
ממגרש החניה של הכנסיה הפרנציסקנית ישנה דרך עפר לא מסומנת, אשר יורדת מעט מהפסגה ומגיעה לאחר כמה מאות מטרים אל שביל עפר כבוש היטב. זהו המסלול המקיף את פסגת התבור. אורכו כ-2 ק"מ וכמעט מכל מקום בו אפשר לראות נופים לכיוונים שונים: עפולה, נצרת, הרי הגליל, בקעת הירדן וגבעת המורה. חלק מהמסלול מסומן בשחור, וחלק בירוק. גם שביל ישראל משתלב במסלול בחלק מאורכו.

עליה רגלית להר
ישנם שלושה מסלולים שעולים להר. השניים המתאימים ביותר לטיול מעגלי הם המסלול האדום והכחול. המסלול האדום יוצא מכביש 65, כחצי קילומטר מדרום-מערב לצומת הכניסה לשבלי, ובו עלייה של כ-350 מטר גובה, פרושה על הליכה של 2.5 ק"מ. מלבד התלילות, המסלול אינו במיוחד קשה. בסופו מגיע השביל אל המסלול המעגלי שתואר לעיל. אם הגעתם למעלה, מומלץ מאוד להקיף את ההר וגם לבקר בכנסיה הפרנציסקנית. לאחר מכן אפשר לחזור דרך המסלול הכחול, אשר יורד בתלילות בחזרה אל כביש הגישה לשבלי, לא רחוק מהצומת עם כביש 65.

אפולוניה

2010-04-10T18:24:00.003+03:00

(עם משפחת קיסר, 5.4.10)

הגן הלאומי באפולוניה נמצא ממש בתוך הרצליה, ושוכני גוש דן יכולים להגיע אליו בנסיעה של דקות ספורות. זהו אתר ארכיאולוגי שנמצא על חוף הים, ובנוסף לעתיקות אפשר להנות גם ממסלול הליכה קצר לאורך חוף הים. האתר אינו גדול, וביקור של שעתיים יספיק כדי להתרשם מכל מה שיש במקום.

המקום נקרא גם "תל ארסוף" בערבית או "תל ארשף" בעברית, והוא היה מיושב עוד בתקופת החשמונאים בשל מפרץ טבעי באיזור. רוב העתיקות שנמצאות כיום באתר הן מהתקופה הצלבנית, אז הוקם כאן מבצר שהמבנה הכללי שלו עדיין עומד על תילו, ואפשר לראות סביבו חומה כפולה וחפיר.

הגעה: האתר ממוקם בחוף הצפוני ביותר של הרצליה, והכניסה אליו היא מרחוב יגאל ידין. לבאים מכביש החוף יש לרדת במחלף שמריהו (מחלף רבין) ולפנות מערבה. כבר מהמחלף ישנו שילוט לאפולוניה. הכניסה לאתר היא בתשלום.

לוגיסטיקה: מהחניון ישנו שביל עפר שהולך לאורך חוף הים, ואורכו כקילומטר, אל המבצר הצלבני. לאורך השביל פזורות ברזיות רבות כך שאין צורך לקחת כמעט כלום לביקור במקום. ישנו גם כביש גישה לנכים שמוביל ממש עד למבצר. מספר מצומצם של שולחנות פיקניק נמצאים ליד הכניסה לאתר, וכן בצידו השני של המסלול - ליד המבצר.

נחל כלח

2010-04-09T10:08:00.003+03:00

(עם עידו ואילנית, 3.4.10)

נחל כלח הוא מסלול קצר ויפה באיזור שוויצריה הקטנה. המסלול מוצל כמעט לכל אורכו ולכן מתאים מאוד לימים חמים, והוא מגיע בסופו אל שוויצריה הקטנה - מהמקומות שתמיד נחמד לבקר בהם שוב. החסרון הוא שזה אינו מסלול מעגלי.

הגעה לנקודת ההתחלה: מחיפה נוסעים לכיוון האוניברסיטה, חולפים על פניה ועל הכניסה לפארק הכרמל, וממשיכים ישר עד שמגיעים לצומת דמון. כאן פונים ימינה לכביש 721, לכיוון בית אורן, וכ-100 מטר לאחר מכן ישנם שוליים בהם ניתן להחנות את הרכב. ממשיכים רגלית עוד כמה עשרות מטרים לאורך הכביש עד לתחילת המסלול, אשר מסומן בצבע כחול.

המסלול: המסלול עוקב אחר נחל כלח מתחילתו ליד צומת דמון ועד לשוויצריה הקטנה. הירידה בתוואי הנחל נוחה ברובה אך כוללת מספר מפלים קטנים, וילדים כנראה יצטרכו כאן עזרה. לאחר כ-2.5 ק"מ מגיעים לגשר אבן גדול מעל הנחל, וכאן עולים אל הגשר ומגיעים לסימון האדום של שוויצריה הקטנה. ממשיכים ימינה עם הסימון האדום. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לפיצול עם מסלול ירוק. כעת ניתן לבחור בין שתי עליות שונות אל החניון. האפשרות הראשונה היא להמשיך עם המסלול האדום, שהוא מסלול רחב ונוח שעולה בהדרגה אל החניון, אך אינו מוצל. האפשרות השניה היא לבחור במסלול הירוק, שעולה בתלילות וכולל מספר קטעי טיפוס, אך מוצל לכל אורכו. שני המסלול קצרים יחסית, ואורך המסלול הכולל הוא כ-3 ק"מ - כלומר טיול של שעתיים בערך.

הגעה ברכב לנקודת הסיום: נקודת הסיום היא חניון שוויצריה הקטנה. הכניסה לחניון זה היא בתשלום. לפרטים נוספים עיינו בהוראות ההגעה לנקודת ההתחלה של מסלול שוויצריה הקטנה.

מצדה

2010-04-09T09:05:00.004+03:00

(עם כנס מינרבה, 6.6.07, גרסת "זריחה מעל ים המלח")
(עם ההורים, 30.3.10, גרסת הרכבל)

כאחד משלושת האתרים המתויירים ביותר בישראל (השניים האחרים הם הכותל ויד ושם), קשה למצוא את מצדה ריקה מאדם. מצד שני, האתר הוא רחב ידיים דיו כדי שניתן יהיה להסתובב בו יחסית בנוחות גם בתקופות העמוסות, כמו פסח למשל.

המעוניינים לראות את המקום עם נוכחות יחסית דלילה של תיירים יהודים-אמריקאים יכולים לעשות את המסלול הקלאסי: עליה בשביל הנחש לפנות בוקר, כדי לראות את הזריחה מעל ים המלח ממרומי המבצר. מדובר בשביל עפר תלול אך נוח, שכולל הפרש גובה של כ-350 מטר, ולוקח שעה עד שעתיים בדרך כלל. האנשים הספורטיביים פחות יכולים להגיע בשעות סטנדרטיות יותר ולהדחס עם שאר עם ישראל לתוך הרכבל, שיוצא בכל רבע שעה מתחתית המסלול ועולה ישירות לאתר בכ-5 דקות. הרכבל מתאים גם לנכים ולבעלי עגלות, אך חלק מהאתר (ובפרט ארמון הורדוס המרשים) דורש ירידה במדרגות. ישנה גם אפשרות להגיע לאתר דרך שביל הסוללה, שהוא קצת יותר קל מבחינת הטיפוס, אבל פחות נוח מכיוון שאפשר להגיע אליו רק דרך ערד.

האתר מעניין מאוד מבחינה היסטורית, ומי שמתעניין בארכיאולוגיה יוכל בקלות לבלות כאן יום שלם, כולל ביקור במוזיאון שנמצא במרכז המבקרים בתחתית שביל הנחש. עם זאת, באתר עצמו כמעט אין שלטי הסברים (וחבל), ולכן כדאי לשמור את הברושורה שמקבלים בעת התשלום. בין האטרקציות המרכזיות: ארמון תלת-קומתי שנבנה עבור הורדוס; בית רחצה בסגנון רומי, ובו קלדריום (תכל'ס סאונה) בה ניתן לראות איך זרמו מים חמים מהתנור אל מתחת לרצפה; מספר פסיפסים; ותצפית על שרידי המחנה הרומי והחומה שבנו סביב מצדה בעת המצור. אפשר כמובן לראות גם את "חדר הגורלות" שבו, אולי, העלו הסיקריקים בגורל את שמותיהם של אלה שיהרגו את חבריהם בהתאבדות ההמונית שפירסמה את מצדה. מעניין לא פחות מסיפור ההתאבדות עצמו הוא היחס המשתנה של החברה בישראל לסיפור, שהחל מהערצה של "אידאל מצדה" והשתנה ליחס מפוכח ואולי ספקני יותר.

הגעה: ישנם שני כבישים שמובילים למצדה, אך אינם מתחברים זה לזה. רוב המבקרים מגיעים מכיוון כביש 90 (ים המלח). מכביש 90 ישנה פניה ברורה לאתר, כ-15 קילומטרים מדרום לעין גדי. ניתן להגיע לכאן מדרום דרך צומת הערבה, או מצפון דרך כביש הבקעה. הכניסה מכיוון ים המלח מובילה לשביל הנחש ולרכבל. לחילופין, תוכלו להגיע דרך כביש 3199 שיוצא מערד ומגיע למצדה מכיוון מערב. מכיוון ערד אפשר לעלות למצדה רק ברגל, דרך שביל הסוללה (פחות תלול משביל הנחש). בכל מקרה, הכניסה בתשלום, וישנה תוספת תשלום משמעותית לעולים ברכבל. שוב, שימו לב שלא ניתן לעבור ברכב מצד אחד של מצדה לצד השני.

אלוני אבא

2010-02-20T15:15:00.004+02:00

(עם המשפחה, 13.2.10)

ליד המושב אלוני אבא ישנו מסלול טיול מעגלי קצר ופורח, שמתאים לימי חורף יפים. אורך המסלול כ-2 ק"מ והוא מתאים לכל המשפחה. יש כאן המון כלניות בכל הצבעים, רקפות, עיריות ועוד פרחים רבים, וההליכה בתוך מרבדי הדשא נעימה וקלה. החסרון העיקרי של המקום, כרגיל, הוא הצפיפות: בשבתות יפות מגרש החניה מלא עד אפס מקום וגם מגרש העפר הגדול שבכניסה לאלוני אבא צפוף מאוד. אם אתם רוצים להגיע דווקא בשבת, מומלץ מאוד להגיע עד 10:00. בנוסף, קחו בחשבון שרוב המבקרים לא שורדים את המסלול כולו, כך שגם אם האיזור שליד החניון מלא עד מיאוס, עדיין יש סיכוי שיהיו כמה פינות יחסית שקטות בהמשך.

המסלול אינו מסומן ולפעמים לא לגמרי ברור לאן אמורים ללכת. אם אתם באים ביום יפה, סביר להניח שלא תוכלו ללכת לאיבוד - פשוט עקבו אחרי מישהו שנראה שהוא יודע לאן הוא הולך. בכל מקרה, ההתמצאות בשטח אינה קשה: מהחניון עולים במעלה ההר עד שהמסלול מתמתן ומגיע לאצטדיון כדורגל בפאתי בסמת טבעון. מכאן הולכים זמן מה לאורך גדר היישוב המשובשת, אך לא חוצים אותה, ולבסוף יורדים בחזרה לכיוון הכביש. בחלק האחרון של המסלול, שבו התוואי הכי פחות ברור, אפשר פשוט ללכת לפי כיוון הכביש - לא רואים אותו מהשביל, אבל שומעים את המכוניות.

הגעה מכיוון ת"א: נוסעים בכביש 70 (זכרון-יקנעם) עד לצומת התשבי, משם פונים ימינה לכביש 722 לכיוון טבעון. בצומת אלונים פונים שוב ימינה, ומיד אח"כ, ליד קניון חוצות אלונים, פונים שמאלה לכיוון אלונים. ממשיכים על הכביש כ-4 ק"מ. מעט לפני היישוב אלוני אבא ישנו בצד שמאל מגרש חניה ושם תחילת המסלול. כדי להגיע למגרש החניה יש להמשיך ולעשות סיבוב פרסה במושב אלוני אבא. אם המגרש מלא, אפשר לחנות גם בחניון עפר גדול יותר בכניסה למושב.
הגעה מכיוון חיפה: בצומת העמקים פונים לכיוון טבעון, חוצים את העיר וממשיכים ישר לצומת אלונים. מכאן המשך ההוראות כמקודם.

ציפורי

2010-01-30T14:53:00.005+02:00

(עם יואל, דביר והמשפחות, 16.1.10)

ציפורי היתה עיר יהודית גדולה בתקופת הרומאים. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות נרחבות, ונחשפו כמה רחובות עם בתים רבים, בהם גם בתים עם פסיפסים יפים. זה שבתמונה הוא כנראה הפסיפס המפורסם והיפה ביותר בארץ, ונמצא בבית של אדם עשיר במיוחד, כפי שמעידה העובדה שהיו שירותים בתוך ביתו. ועל כך אמרו חכמינו, "איזהו עשיר?... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".

במקום מסלול הליכה מעגלי שנמשך כשלוש שעות, תלוי כמה מתעכבים על הפסיפסים והממצאים האחרים שבדרך. בציפורי עדיין מתבצעות חפירות ומדי פעם מגלים דברים חדשים ומעניינים, כך שגם מי שהיה במקום לפני כמה שנים יראה הרבה דברים חדשים. בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים רבים, בהם צריך ממש להשתמש בדמיון כדי להבין מה משמעות הממצאים, כאן איכות השימור גבוהה מספיק כדי שיהיה אפשר ממש לדמיין איך חיו היהודים בארץ לפני אלפיים שנה. מה שרואים לאו דווקא תואם את המסורת שגדלנו עליה, כמו למשל העובדה שבמרכז בית הכנסת צויר גלגל מזלות ענק, עם כיתוב בעברית וביוונית.

כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם במהלך המסלול (ותודה למדריכה מרים): ברחובות העיר, אפשר לראות שהאבנים המסותתות מונחות באלכסון, ולא עם כיוון הנסיעה. זאת כדי שגלגלי הכרכרות הדקים לא ייתפסו בתוך החריצים שבין האבנים. כמו כן אפשר לראות כאן את החריצים הרדודים יותר שחרצו הכרכרות בכביש. כדאי גם לשים לב לכך שישנו מגוון של רמות איכות לפסיפסים - החל מדוגמאות פשוטות בצבע אחד ועד פסיפסים ריאליסטיים עם מספר רב של גוונים.

בנוסף למסלול ההליכה, שנמצא ליד החניון המרכזי, ישנו אתר נפרד ממש ליד עמדת התשלום בכניסה, וכדאי לעבור בו בדרך החוצה. כאן אפשר לראות מחילה שהובילה מים ממעין סמוך אל העיר. הסיד המקורי עדיין נמצא על הקירות.

הגעה: מצומת המוביל נוסעים דרום-מזרחה על כביש 79. לאחר 4 ק"מ ישנה פניה שמאלה לציפורי (המושב והאתר). לאחר כ-100 מטרים פונים ימינה בכביש המוביל לאתר (השילוט העיקרי הוא למושב).

מערת לוזית

2010-01-30T09:37:00.004+02:00

(עם יעל ויותם, 27.12.09. המלצה של חיים.)

באיזור שפלת יהודה ישנן אלפי מערות במגוון גדלים וצורות: מערות טבעיות, מערות קבורה, מערות פעמון (שנוצרו בעקבות חציבת אבן לבנין) ומערות קולומבריום (ששימשו לגידול יונים). המערות המפורסמות ביותר נמצאות בבית גוברין, אבל ישנם אתרים רבים אחרים, פחות מוכרים ופחות צפופים (גם אם פחות מתוחזקים). על מערות חזן כבר נכתב בבלוג זה. אתר אחר באותו איזור הוא מערכת מערות הפעמון שליד מושב לוזית. באתר מספר מערות פעמון מחוברות זו לזו, אשר יוצרות חדרים גבוהים ורחבי ידיים. למרבה הצער, העובדה שהאתר אינו מוסדר גורמת לכך שיש בו לא מעט לכלוך שהשאירו המבקרים. יחד עם זאת, מדובר במקום שקט ונחמד ששווה ביקור אם אתם עוברים באיזור. הביקור באתר אינו כולל הליכה רבה ועשוי לקחת כשעה.

הגעה: מצומת קסטינה (מלאכי) נוסעים דרומה על כביש 40 עד לצומת קוממיות (קצת לפני קרית גת). כאן פונים שמאלה (מזרחה) אל כביש 353, וממשיכים בו כ-20 ק"מ עד למושב לוזית. ממש מול הכניסה למושב ישנה דרך עפר רחבה ולא משולטת. הדרך משובשת למדי ובעלי מכוניות נמוכות עשויים להעדיף להשאיר את המכונית ליד הכניסה ללוזית ולהמשיך ברגל. לאחר כקילומטר מגיעים לקצה הדרך ובצידה הכניסה למערכת המערות.

טיולים נוספים באיזור: מערות חזן

המצפה התת-ימי, אילת

2010-01-30T08:49:00.003+02:00

(עם יעל ויותם, 26.12.09)

אם רוצים באמת להתרשם ממערכת החיים המדהימה של מפרץ אילת, הדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת בצלילה. גם מי שאינו יודע לצלול יכול להכנס עם שנורקל לחוף אלמוג ולקבל מושג לא רע של מה מתרחש שם למטה. המצפה התת-ימי הוא תחליף יבש לכל אלה, וכתחליף הוא כמובן הרבה פחות מספק - לא רק בגלל שצריך לעמוד מול חלון ולחכות שדג מעניין יחליט להתקרב, אלא גם בגלל שצריך בינתיים לשמוע את הצעקות והבכי של המוני ילדים. אם מוסיפים לכך את מחיר הכניסה המופקע (80 ש"ח למבוגר, לא כולל אקסטרות), צריכים תירוץ ממש טוב כדי להגיע לכאן. במקרה שלנו, כמו גם של רוב שאר המבקרים, התירוץ הוא ילדים קטנים, עבורם המקום הוא הדרך היחידה לבוא כמעט-במגע עם הדגים הטרופיים הצבעוניים של מפרץ אילת.

המצפה התת-ימי עצמו הוא מבנה קטן שעומד בעומק של כ-10 מטרים בתוך המים, אליו ניתן להכנס ולהסתכל על הדגים והאלמוגים. בנוסף למבנה הזה ישנם כמה אקווריומים גדולים, שהילדים מתרשמים מהם לא פחות, ביניהם גם אקווריום עם כרישים, תצוגה של דגים נדירים (כולל כמה סוסי ים קטנים וחמודים), ותצוגת דגי לילה זוהרים. אם מגיעים בזמן הנכון (ומוכנים לסבול את הקשקושים הילדותיים של המדריכה) אפשר לראות איך מאכילים את הדגים ואפילו את הכרישים. בתשלום נוסף אפשר גם לצאת לשיט בסירה עם רצפת זכוכית. כאמור, שום דבר מכאן אינו מתקרב לצלילה בחוף הנסיכה או אפילו לשנרקול בחוף אלמוג, אבל אין ספק שחומר הגלם - הדגים והאלמוגים של מפרץ אילת - הוא מהמראות המרשימים בארץ. הבן שלי (בן שנתיים וקצת) התלהב.

הגעה: המצפה נמצא מעט מדרום לחוף אלמוג. מאילת נוסעים דרומה (לכיוון טאבה) ופונים שמאלה אל החניון המשולט היטב.

חי-בר יטבתה

2010-01-29T09:05:00.003+02:00

(עם יעל ויותם, 25.12.09)

ישנם שני אתרי חי-בר בארץ: בכרמל וביטבתה. בשניהם הרעיון הוא לתת לחיות להסתובב באופן חופשי בסביבתם הטבעית, קצת כמו בספארי, אלא שהכוונה היא להביא רק חיות שנמצאות בארץ (או נמצאו בעבר) באופן טבעי.

הכניסה לחי-בר ביטבתה יקרה יחסית (40 ש"ח למבוגר), אך שווה בהחלט את המחיר. החי-בר מחולק לשני חלקים. הראשון, "מרכז הטורפים", הוא למעשה גן-חיות רגיל שבו ניתן למצוא טורפים מדבריים. קצת חבל שהחיות האלה כלואות, אבל זו כנראה הדרך היחידה שבה ניתן לראות זאבים, צבועים ועופות דורסים מקרוב. בין היתר ניתן לראות כאן את העזניות האחרונות בארץ, עופות דורסים נוספים (נשר, רחם ובז), זאבים (נראים ממש כמו כלב זאב), צבועים, שועלים, ועוד. יש כאן גם חדר לילה - חדר שבו הופכים את היום והלילה בעזרת תאורה מלאכותית, וכך ניתן לראות חיות לילה בפעילות. כאן תראו תנשמת, עטלפים ועוד.

החלק השני של החי-בר הוא שטח רחב בו ניתן לנסוע ברכב ולעבור ממש בסמוך לעדרים של בהמות שונות, בהן בעלי קרניים כגון ראם, דישון וצבי, חמורי בר (ערוד ופרא), ויען. בקטע זה אסור לצאת מהרכב, אבל בעלי החיים רגילים כבר למבקרים וניתן להגיע קרוב מאוד אליהם. בכניסה לאתר אפשר לקנות ב-10 ש"ח דיסק עם הסברים על החיות, וכך, כאשר תגיעו לעדר של דישונים (למשל) תוכלו להעביר את הדיסק ל-track המתאים ולשמוע הסבר של כמה דקות על החיה ואיך היא הגיעה לחי-בר.

הגעה: החי-בר נמצא מול קיבוץ סמר, כמה קילומטרים דרומה מקיבוץ יטבתה, על כביש 90. בנסיעה דרומה מיטבתה לכיוון אילת תראו שילוט לפניה שמאלה (מזרחה) לתוך החי-בר.

הפלמינגו ודקל הדום עולים לישראל

2010-01-15T18:39:00.002+02:00

(צביקה, 24.12.09)

באיזור חולות עברונה, מרחק רבע שעת נסיעה צפונה מאילת, בעל חיים וצמח שהגיעו מאפריקה החליטו להקים את ביתם. אלה הם הפלמינגו ודקל הדום, סוג של דקל בעל צורה מיוחדת. המסלול שמבקר בבתיהם של העולים החדשים האלה כולל בעיקר נסיעה ברכב, עם כמה יציאות ממנו לצורך התבוננות מקרוב בציפורים ובדקלים.

המסלול: נוסעים על כביש 90 (כביש הערבה). מעט מצפון לק"מ ה-20 ישנה פניה מזרחה לכביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום. (הערה: כשהיינו כאן, היו במקום עבודות בכביש 90 שנועדו ליצור גדר הפרדה בין כיווני הנסיעה, והיה נראה שכאשר עבודות אלה יסתיימו, הבאים מצפון לא יוכלו לפנות אל כביש העפר. במקרה כזה על הבאים מצפון לנסוע דרומה עד לקיבוץ אילות ושם לעשות סיבוב פרסה. אשמח לשמוע עדכונים על מצב הכביש.)

נוסעים ישר על דרך העפר עד שמגיעים לבריכות ייבוש גדולות. מכאן עולים עם האוטו על הגדה הרחבה של הבריכה, פונים שמאלה (צפונה) וממשיכים באיטיות עד שרואים להקות ציפורים. מדובר בדרך עפר נוחה המתאימה לכל רכב. במקום ישנם מספר שלטים שטוענים שזהו שטח פרטי, אך מצד שני המסלול כולו מסומן בסימון שבילים, מה שאומר, להבנתי, שההליכה והנסיעה בו מותרים לכל. ואכן, בכל סוף שבוע ניתן למצוא כאן כמויות גדולות של חובבי ציפורים, ונראה שהציפורים עצמן כבר די רגילות למהומה.

הבריכות מכילות מים מלוחים שהם תוצר לוואי של מתקן התפלת המים של אילת. הן משמשות להפקת מלח למטרות מסחריות. בריכות אלה הפכו עם השנים לנקודת מנוחה לציפורים במהלך נדידתם מאפריקה לאירופה ובחזרה. עם השנים החליטו כמה ממיני הציפורים - בהן גם הפלמינגו - שמזג האויר האילתי נוח כל השנה, וחבל להתאמץ ולנדוד. כתוצאה מכך ניתן למצוא כאן כל השנה להקות גדולות של ציפורי מים שונות. המרשים שבהם הוא כמובן הפלמינגו, שאותו אנחנו רגילים לראות רק בגן חיות. במקום ישנן גם להקות של ציפורים אחרות, וכדאי מאוד להביא משקפת, מגדיר ציפורים ומצלמה עם עדשת זום חזקה.

מבריכות הייבוש ממשיכים צפונה בכביש המסומן בסימון שבילים אדום, עד לנקודת הפיצול עם הסימון השחור. קרוב לנקודה זו ניתן לראות קבוצת עצי דקל דום, העצים הצפוניים ביותר בעולם ממין זה. זהו סוג של עץ דקל בעל מבנה מיוחד: הגזע עולה כלפי מעלה ובגובה של כמה מטרים, הוא מתפצל פתאום לשני גזעים נפרדים, כשלכל אחד מהם אמיר נפרד. העצים מגודרים ולא ניתן לגשת אליהם, אבל אפשר לראות אותם מקרוב ולהתרשם.

כאן יורדים מהמסלול האדום ופונים שמאלה (מערבה) אל המסלול השחור, אשר מוביל אותנו לאחר כ-2 קילומטר בחזרה אל כביש 90. כמו בנקודת הירידה מכביש 90, גם כאן ניתן לפנות רק ימינה, ולכן אם אתם רוצים לחזור דרומה לאילת, עליכם להמשיך צפונה בכביש עד לתמנע ושם לעשות סיבוב פרסה.

פארק תמנע

2010-01-15T17:59:00.002+02:00

(עם יעל ויותם, 24.12.09)

פארק תמנע הוא אתר תיירות ממוסחר משהו, ודי יקר (40 ש"ח למבוגר). במקום ישנן כמה תצורות אבן טבעיות יוצאות דופן, ששוות צפייה, וכן כמה עדויות למחצבות הנחושת העתיקות שהיו במקום. אבל נוספו לו עם הזמן גם גימיקים שונים ומשונים, שהופכים את הטיול כאן למשהו על גבול המביך. לדוגמה, הילדים יכולים להנות מהכנת בקבוק חול צבעוני; הבקבוק וארבע קערות חול צבעוני (לדעתי, מלאכותי) כלולים במחיר הכניסה. אבל ההורים עשויים לשאול את עצמם, ובצדק, למה לא עושים את זה במכתש הגדול, שם אפשר להתרוצץ בין גבעות חול צבעוני. נכון, במכתש הצבעים קצת יותר דהויים, אבל שם מרגישים באמת שמדובר בתופעה טבעית. בפארק ישנה גם בריכה מלאכותית קטנה עם סירות פדאלים (שוב, כלול במחיר). גם זו חוויה שאפשר לקבל בצורה מוצלחת יותר, לדעתי, במקומות אחרים, אפילו בפארק הירקון.

על כל פנים, הסיבה האמיתית לבוא לפארק תמנע היא תצורות האבן האדומה, ובראשן עמודי שלמה, עמודים טבעיים ענקיים שבולטים מתוך גוש הסלע. סמוך לעמודי שלמה ישנו מסלול טיול קצרצר ומומלץ (כחצי שעה) שעולה במעלה ההר, בתוך האבן החולית, ומגיע לכמה נקודות בעלות ענין ארכיאולוגי: חריטות עתיקות באבן, שהושארו אולי על ידי עובד מחצבות מצרי, וכן מקדש עתיק ששימש את החוצבים.

אתר מעניין נוסף הוא הפטריה, גוש אבן טבעי שהמים שחקו את תחתיתו ונתנו לו את צורתו המיוחדת. יש למעשה שתי פטריות בפארק, אבל ביקור באחת מהן הוא די מספיק. במקום אחר ישנו קיר אבן ובו ציור קיר עתיק וגדול, ובמקום הסברים מעניינים על מה שניתן ללמוד על המרכבות, הציד, והחיות שתוארו על ידי האמן.

כל האתרים נמצאים בטווח של כמה קילומטרים זה מזה, כך שעקרונית אפשר להגיע ברגל מאחד לשני, אבל ההליכה ביניהם אינה מעניינת כ"כ ויש כביש נוח שמגיע ממש עד לכל אתר. מבחינה זו הטיול נוח מאוד עם ילדים - הנסיעות הן קצרות וכך גם ההליכות. ביקור באטרקציות העיקריות ייקח כ-4 שעות.

צריך לציין גם שיש במקום מסלולי טיול רציניים יותר, שעולים אל תוך הרי אילת, ואפשר גם להתחיל מכאן מסלול של כמה ימים. על כך - בפעם אחרת.

הגעה: הפארק נמצא בכביש הערבה (כביש 90), כ-25 ק"מ צפונית לאילת. בנסיעה דרומה, לאחר הק"מ ה-39, ישנה פניה שמאלה (מערבה) לקיבוץ אליפז ולתמנע. בצומת ישנם פסלים גדולים של דמויות מצריות - אי אפשר לפספס. מכאן ממשיכים ישר על הכביש כ-4 ק"מ, עד לכניסה לאתר.

תל דן

2009-11-25T21:26:00.004+02:00

(עם יותם ויעל, 21.11.09, 18.5.10)

תל דן הוא אתר שנראה כאילו לקחו אותו משוויץ, או איזו ארץ ברוכת-גשמים אחרת. נחל הדן הוא המקור החשוב ביותר של הירדן וכמעט כולו נובע מכמה מעיינות שנמצאים כאן. כמויות המים שזורמות פה, אפילו בקיץ, הן מחזה שאנחנו הישראלים לא רגילים לראות. ההרגשה היא כאילו המים פורצים מהאדמה בכל מקום שמסתכלים בו (ובמקרים רבים זה בדיוק מה שקורה).

במקום ישנם שבילים סלולים המתאימים לנכים וגם שבילי הליכה שדורשים קיפוץ בין אבנים מעל פלגי מים קטנים. בכל מקרה מדובר במסלול קליל שמתאים לכל המשפחה. אפשר לבלות כאן שעה או חצי יום, תלוי אם בוחרים להקיף את האתר כולו או רק לראות את מוקדי העניין העיקריים. אם יש זמן, מומלץ מאוד פשוט לטייל בין השבילים הרבים ולקבל את ההרגשה שלא משנה לאן תפנו, תראו עוד נחל מפכפך.

הכניסה למים אסורה, מלבד מקום אחד שבו הוקמה בריכת שכשוך. המים קרים מאוד - נעים בקיץ, קצת קר מדי במשך שאר השנה.

בנוסף לאתר הטבע, יש כאן גם עתיקות בעלות חשיבות היסטורית: כאן שכנה העיר הכנענית ליש, שנכבשה על ידי בני שבט דן. הם שרפו את העיר והקימו על חורבותיה את העיר דן. במקום ישנו אתר פולחן ושרידים רבים מהעיר הישראלית. כמו כן ניתן לראות כאן את הקשת של שער הכניסה לעיר הכנענית, שעשויה מאבני בוץ, וזהו השער המקושת העתיק ביותר בעולם.

לא מפתיע שהמקום נהיה לעיתים עמוס למדי, אבל אפשר להמנע מרוב העומס אם לא מגיעים בשבת או חג (אנחנו היינו בערב חג, והיה בסדר), או אם באים מוקדם בבוקר. בריכת השכשוך, כצפוי, היא מקום הומה בדרך כלל.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90. בקרית שמונה פונים ימינה (מזרחה) אל כביש 99. נוסעים כ-8 ק"מ, חולפים על פני קיבוץ דן, ומיד לאחר מכן ישנה פניה שמאלה לתל דן. הכניסה בתשלום.

נחל עיון ומפל התנור

2009-11-23T21:25:00.003+02:00

(עם יעל ויותם, 21.11.09)

נחל עיון הוא מסלול טיול קצר ובו ארבעה מפלי מים גדולים, מהיפים בישראל. מבחינת קושי, המסלול מתאים לכל המשפחה, אבל ישנם איזורים עם צוקים שבהם צריך להשגיח על הילדים. את המסלול כדאי לעשות בימי חורף יפים (אחרי שכבר ירד קצת גשם), או באביב - אחרת המפלים יבשים.

בנחל ישנם שני מסלולים אפשריים: הראשון הוא מעגלי, קצר מאוד, ומגיע רק לאחד מהמפלים ("מפל התנור" המפורסם), ואפשר אפילו לעשות אותו עם עגלה (אם לא מפריע לכם ללכלך אותה בבוץ). המסלול השני הוא קצת יותר ארוך ואינו מעגלי, אבל כאמור גם אותו אפשר לעשות עם כל המשפחה, בתנאי שאתם שומרים על הילדים. מסלול זה מוצלח הרבה יותר ומומלץ מאוד, וזה המסלול שיתואר כאן.

הבעיה העיקרית היא שהמסלול הזה אינו מעגלי. אם אתם מגיעים עם רכב אחד, עלול להיות שאחד מכם יצטרך לחזור בדרך שבה באתם כדי להביא את הרכב לנקודת הסיום (הליכה של 3/4 שעה אם אתם בכושר). אבל בשבתות וחגים אפשר כמעט תמיד למצוא מישהו שבדיוק נוסע לנקודת ההתחלה כדי לאסוף את הרכב השני, והוא יוכל לתת לכם טרמפ. מצד שני, בשבתות וחגים הנחל שוקק אנשים, במיוחד החלק התחתון שלו שמתלכד עם המסלול הקצר. אם תקומו מוקדם ותתחילו את המסלול בסביבות 9:00-10:00, תוכלו להנות מהמפלים כמעט לבדכם.

הגעה לנקודת ההתחלה: נוסעים צפונה על כביש 90 עד למטולה. נכנסים למטולה וממשיכים ישר, ושמים לב לשילוט לנחל עיון: המסלול מתחיל ממש בתוך מטולה, קרוב לגדר המערכת, ליד חניון עפר קטן. אם באים מוקדם, אפשר לזהות את נקודת ההתחלה בעזרת הטנק הישן, שמוצב בחניון להנאת הילדים. אם באים קצת יותר מאוחר, קל יותר למצוא את המקום לפי המוני המכוניות החונות בו. מלבד החניון יש כאן רק בקתה קטנה המשמשת כעמדת תשלום (התשלום בכניסה הוא 25 ש"ח למבוגר). כנראה שרוב האנשים מגיעים רק לחניון התחתון ועושים את המסלול הקצר.

מנקודת ההתחלה, מדרגות מובילות לתוך ערוץ נחל עיון. מכאן ממשיכים במורד הנחל, לאורך המושבה מטולה. גשרים קטנים חוצים את הנחל מדי פעם, וכמובן ישנם מפלים שלצידם אפשר לעצור לנוח (אבל הכניסה למים אסורה לכל אורך הטיול). המסלול נוח ורחב, ובירידות התלולות ישנן מדרגות, אבל אחרי גשמים התוואי נהיה בוצי וחלקלק.

הגעה ברכב לנקודת הסיום: יוצאים ממטולה ונוסעים דרומה בכביש 90 כ-3 ק"מ, עד לפניה שמאלה עם שילוט ל"נחל עיון תחתון". נוסעים בכביש צר עד לחניון.

יער האיילים

2009-11-22T21:20:00.002+02:00

(עם יעל ויותם, 20.11.09)

יער האיילים הוא לא ממש טיול, אלא אחד מהמקומות האלה שקוראים להם "אטרקציות", מילה שעצם הגייתה גורמת לי לתחושת בחילה קלה. אבל, מה לעשות, כשיוצאים לטייל עם ילד קטן אני כבר לא היחיד עם קפריזות. ואני מוכרח להודות שיחסית למקומות מהסוג הזה, היה נחמד מאוד, ואפילו למדתי מה ההבדל בין אַיִל, אֱיָל ואַיָּל.

דמי הכניסה (40 ש"ח לילד, 25 ש"ח למבוגר) הם סבירים וכוללים כמה "אקסטרות": פינת ליטוף קטנה, כמה חיות משק שאפשר ללטף ולהאכיל, כמה חיות יוצאות דופן (ביזון ותאו), ורכיבה על פוני. המוקד העיקרי הוא כמובן "יער" האיילים, בו שוכנים עדרים של שלושה מיני איילים, וכן קבוצת יעלים. לאחר הסבר קצר מקבלים קצת לחם להאכיל איתו את האיילים, מה שגורם לכך שחלק מהם מבויתים למדי (ומאפשרים פוטו-אופ שלא הייתי מקבל בטבע). כמו בכל סוג של גן חיות, החוויה נפגמת קצת כשרואים כמה שטח המחיה של האיילים מוגבל (זה לא ממש יער אלא שטח מגודר, לא מאוד גדול). אבל בסך הכל מדובר באתר חביב שאפשר להעביר בו בכיף שעתיים-שלוש.

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 90 אל קרית שמונה, וליד קניון נחמיה פונים ימינה לכביש 99, אל הגולן. ממשיכים על כביש זה עד שהוא מסתיים בכיכר בתוך מַסְעַדֶה, וכאן פונים ימינה לכביש 98 וזמן קצר לאחר מכן - שוב ימינה לכיוון אודם (כביש 978, שמספרו אינו מסומן בשטח). ממשיכים לפי השילוט למושב אודם, נכנסים לתוך המושב ומיד פונים ימינה לפי השילוט ליער האיילים.

סדקי יפתח

2009-10-04T18:33:00.003+02:00

(4.10.09)

ליד קיבוץ יפתח שבאצבע הגליל ישנו קניון קטן מאוד ובו מסלול הליכה חביב של כ-10 דקות. המסלול נכנס אל תוך הנקיק הקטן וכולל טיפוס קל בעזרת יתדות שקבועים במקום. אם אתם נמצאים בסביבה, שווה לקפוץ לביקור.

הגעה: המסלול נמצא על כביש 886, כקילומטר צפונית לקיבוץ יפתח. נוסעים בכביש 90 צפונה לכיוון קרית שמונה, ופונים שמאלה בצומת כח לכביש 899. עולים במעלה ההר, ובראשו מגיעים לצומת עם כביש 886 לכיוון דרום. לא לוקחים את הפניה הזו אלא ממשיכים ישר, וכחצי קילומטר הלאה ישנה פניה ימינה לכביש 886 לכיוון צפון. כאן פונים וממשיכים על הכביש מעבר לקיבוץ יפתח. לאחר אבן הק"מ ה-65 ישנה פניה ימינה לכביש עפר שמוביל לחניון קטן מאוד ליד מוצב של צה"ל. מכאן יוצא שביל קטן ומטופח אשר מוביל לקניון.

מסלולים נוספים באיזור: המסלול במקום ממשיך בשביל מסומן (כחול) שיורד בתלילות מהרי נפתלי אל כביש 90. לא הלכתי בו ולכן אני לא יודע אם הוא מעניין. לעומת זאת, לא רחוק נמצא מסלול יפה שעובר במצודת כח ונחל קדש.

נחל קדש ומצודת כח

2009-10-03T21:46:00.005+02:00

(4.10.09)

נחל קדש הוא מסלול הליכה קצר ואתגרי באיזור אצבע הגליל. המסלול מתחיל ממצודת כח (שנקראת גם מצודת ישע), יורד כמה מאות מטרים תלולים באפיק נחל קדש, ואז עולה בחזרה באפיק אחר של הנחל. לבסוף חוזרים למכונית בהליכה זריזה של כרבע שעה על הכביש, כך שהמסלול הוא כמעט מעגלי.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90 לכיוון קרית שמונה. בצומת כח פונים שמאלה לכביש 899, ועולים בכביש מפותל במעלה הרי נפתלי, עד שמגיעים לצומת גדול עם כביש 886. בצומת ישנה פניה ימינה שנראית כאילו היא נכנסת לתוך בסיס צבאי, אבל ליד הבסיס ישנה חניה וממנה שביל הליכה נוח למצודת כח.

המסלול: מצודת כח (או מצודת ישע) היא מצודה שהוקמה ע"י הבריטים והועברה לערבים לקראת סיום המנדט. המצודה נכבשה ע"י הפלמ"ח במלחמת העצמאות, לאחר קרבות קשים. במקום ישנה אנדרטה, שילוט המתאר את הקרבות, ושלוחנות פיקניק.

מהמצודה ממשיך מסלול עם סימון שביל ישראל. המסלול הולך בתחילה לאורך גדר הבסיס הסמוך (שבנוי באותו מקום אסטרטגי בו היה הבסיס הבריטי המקורי). לאורך הדרך ניתן לראות שוחות שנחפרו על מנת להגן על המקום, וכן עצים שניטעו לאחר המלחמה לזכר 28 הנופלים בקרבות במקום, שעל שמם נקראת המצודה. לאחר זמן קצר המסלול יורד לתוך ערוץ נחל קדש, ומכאן מתחילה הליכה משולבת בטיפוס, מדי פעם עם יתדות. לאחר הליכה של כחצי שעה בערוץ הנחל נפגשים עם יובל אחר שלו, וכאן ישנו שילוט בולט האוסר להמשיך בירידה בנחל. במקום זאת ממשיכים עם שביל ישראל במעלה היובל הנוסף, שבו שוב ישנם קטעי סקרמבלינג.

לקראת סוף המסלול מגיעים למפל די גדול, וכאן כדאי לשים לב לארובה טבעית באבן, בגובה של כ-3 מטרים, שניתן להכנס אליה ולצאת מהחלק העליון שלה (בתמונה). אחרי שצולחים את המפל מגיעים לנקודת הסיום, על כביש 886. אפשר לראות מכאן את הבסיס הצבאי ששולט על האיזור, וללכת לכיוונו: פונים שמאלה והולכים כ-500 מטר דרומה על כביש 886, עד למפגש עם כביש 899. כאן פונים שוב שמאלה והולכים עוד כמה מאות מטרים על כביש 899, עד לחניון בנקודת ההתחלה.

מסלולים נוספים באיזור: סדקי יפתח

עין תאופיק

2009-06-06T10:07:00.000+03:00

(כל המשפחה, 30.5.09)

עין תאופיק הוא מעין קטן בדרום רמת הגולן, בו יש מים כל השנה. הזרימה מהמעין חלשה, אבל המים צלולים ונקיים. במקום הוסדרו בריכות קטנות שאוספות את המים ובהם אפשר לשכשך את הרגליים בנוחות. כמו כן הוצבו כאן שולחנות פיקניק, ולכן זהו מקום נוח ויפה להפסקת צהרים. הבעיה היחידה איתו היא כביש הגישה המשובש, שמתאים לרכב רגיל רק אם אתם לא מרחמים עליו. עד כמה שהצלחתי לראות, המקום אינו מסומן במפה, וזו אולי הסיבה שהוא יחסית שומם. במפת סימון שבילים של הגולן מופיעה דרך העפר המובילה למעין, אך המעין עצמו אינו מסומן.

הגעה: עין תאופיק נמצא על הכביש העולה לרמת הגולן מצומת צמח (הנקודה הדרומית ביותר של הכנרת). מצומת צמח נוסעים מזרחה על כביש 92, ובצומת מעגן ממשיכים ישר לכביש 98. כאן נוסעים לזמן מה לאורך קו הגבול עם ירדן, בכביש שמשקיף על הירמוך (והיה יכול להיות מאוד יפה אלמלא הגדרות ושטחי הטשטוש). בצומת חמת גדר פונים שמאלה, פניה שנשארת על כביש 98 אך מתחילה לטפס בתלילות אל עבר רמת הגולן. לאחר נסיעה של כ-2 ק"מ בכביש זה, ישנה פניה שמאלה עם שלט קטן ל"עין תאופיק". הפניה מובילה לכביש עפר, ולאחר כמה מאות מטרים הכביש מתפצל. כאן פונים ימינה וממשיכים כקילומטר על דרך עפר משובשת מאוד, שמיועדת בעיקר לרכב 4X4 אבל מתאימה לרכב רגיל, אם הוא לא נמוך מדי ונוסעים בזהירות. בסוף הדרך נמצא חניון ומשם הליכה של 50 מטר מובילה למעין.

מסלול נוסף באיזור: מצפה לשלום

מצפה לשלום

2009-05-31T21:05:00.002+03:00

(כל המשפחה, 30.5.09)

מצפה לשלום הוא נקודת תצפית קטנה ולא כל כך מוכרת בדרום רמת הגולן, עם נוף מדהים של הכנרת והגליל. המקום נמצא בראש צוקי און, ממש מעל לחוף המזרחי של הכנרת, וממנו אפשר לראות את הכנרת כולה פרושה לרגלינו, מצפון ועד דרום. זהו מקום מוסדר עם חניה, חנות ("גזלן"), ועמדת תצפית עם הסברים, ובאופן מפתיע הכניסה לאתר חופשית.

עמדת התצפית ממוקמת כ-50 מטר ממגרש החניה והגישה אליה נוחה. למרות שזהו המקום בעל הנוף המוצלח ביותר, כדאי גם לרדת למסלול מעגלי קצרצר (קילומטר וחצי). המסלול אינו מסומן במפה, וגם בשטח הסימון היה יכול להיות ברור יותר: מדי פעם טועים ויורדים לשביל עיזים, וצריך לחזור לאחור ולמצוא את המסלול הכבוש. מלבד נקודות תצפית "טבעיות" יותר, המסלול מגיע גם אל בריכת קצינים קטנה. הבריכה עצמה מעופשת וכדאי להשאיר אותה לצפרדעים, אבל אפשר לשבת מתחת לעצים ולשכוח לרגע את החום הלוהט של איזור הכנרת.

הגעה: מצפה לשלום נמצא בדרום רמת הגולן, בין חמת גדר לקיבוץ מבוא חמה. מצומת צמח (הנקודה הדרומית ביותר של הכנרת), נוסעים מזרחה על כביש 92, ובצומת מעגן ממשיכים ישר לכביש 98. כאן נוסעים לזמן מה לאורך קו הגבול עם ירדן, בכביש שמשקיף על הירמוך (והיה יכול להיות מאוד יפה אלמלא הגדרות ושטחי הטשטוש). בצומת חמת גדר פונים שמאלה, פניה שנשארת על כביש 98 אך מתחילה לטפס בתלילות אל עבר רמת הגולן. זהו כביש צר ומפותל, אבל מי שלא נוהג יוכל להנות מהנוף של הכנרת, הירמוך והרי גלעד. ממשיכים בכביש הצר עד שמגיעים לראש הרמה. כמה קילומטרים אחרי שהכביש מתיישר, ישנה פניה שמאלה עם שילוט ל"מצפה לשלום". פונים כאן וממשיכים כמה מאות מטרים עד לחניון.

אתר פיקניק יפה באיזור: עין תאופיק

איך לארוז ירקות ופירות לטיולים

2009-04-11T17:07:00.000+03:00

כל מי שיצא פעם לטיול רציני מכיר את ההרגשה של רעב-של-אחרי-עליה-קשה, ואת האכזבה שבאה מיד לאחר מכן כשמגלים שבתיק יש רק סנדויצ'ים עם גבינה צהובה. מה לעשות שיש כמות די מצומצמת של מאכלים שיכולים לשרוד ימים ארוכים בשמש הישראלית בלי להתקלקל?

ירקות ופירות דווקא יכולים להחזיק מעמד לא רע, אבל בתוך תיק טיולים הם נוטים להמחץ למוות וללכלך את כל התיק. אז הנה דרך לשמור עליהם טריים ובכך לגוון את תפריט הטיולים שלכם, בצורה נוחה וכמעט בלי להוסיף משקל על הגב.

אז הנה ההוראות:

לוקחים קופסת אוכל מפלסטיק, מהסוג שנסגרת היטב גם כשהיא מלאה מאוד, ושמים בה את הירקות. הקופסה צריכה להכיל בנוחות את הירקות ויכולה להכיל גם קצת מקום פנוי.
מעריכים את כמות המקום הפנוי בקופסה, ומנפחים שקית ניילון כך שתמלא בערך את החלל הנותר. קושרים את השקית בצורה שניתן יהיה לפתוח אותה מאוחר יותר, ומניחים אותה מעל ומסביב לירקות.
סוגרים את הקופסה. אם ניפחתם את השקית לגודל הנכון, יהיה קצת קשה לסגור אותה. המבחן החשוב ביותר: כשמנערים את הקופסה, הירקות כמעט לא זזים בתוכה. שקית האויר משמשת כריפוד ושומרת שהאוכל לא יימעך.
מטיילים ונהנים. אם ניפחתם את השקית כמו שצריך, אפשר לקפוץ ולרוץ עם התיק כמה שרוצים, ולירקות לא קורה כלום, כמעט. אפילו עגבניות ופירות רכים שורדים את המסע.
כשהגיע הזמן לאכול, אפשר להוציא את השקית, לפתוח את הקשר ולהשתמש בה כשקית זבל לחרצנים של הפירות.
השוס האמיתי: אם אתם רוצים לשמור חלק מהירקות לארוחה הבאה, כל מה שצריך לעשות הוא לנפח קצת יותר את השקית, להחזיר אותה לקופסה, והנה יש לכם ריפוד מושלם לשאר האוכל. תודו שזה פשוט גאוני.

מבצר יחיעם ונחל יחיעם

2009-04-04T16:32:00.006+03:00

(עם המיכאלים, 4.4.09)

מבצר יחיעם (ששמו המקורי הוא מבצר גדין) נמצא בתוך קיבוץ יחיעם, לא רחוק ממעלות-תרשיחא, כשלושת-רבעי שעה נסיעה מחיפה, וכרגיל במקומות אסטרטגיים בארצנו, הוא מייצג מאות שנות היסטוריה: המבצר נבנה במקור על ידי הצלבנים והיה בשימוש גם בתקופה העותונמית. כאשר קיבוץ יחיעם עלה לקרקע, המבצר הנטוש שימש כבית מגורים עד להקמת המבנים הראשונים. במקום היו קרבות קשים במלחמת העצמאות - הקיבוץ היה תחת מצור קשה בתחילת המלחמה ולתושבים היה מחסור חמור במים.

כיום ניתן לסייר במבצר, שחלקים ממנו שופצו (כך שלא כל כך ברור מה מקורי ומה לא). כמו כן ניתן לראות את עמדות הירי ותעלות הקשר ששימשו את אנשי הקיבוץ. במקום ישנם שלטי הסבר, בעיקר על הקרבות של תקופת קום המדינה. מראש המבצר יש תצפית יפה על הגליל המערבי, כולל נוף אל נהריה והים.

המבצר אינו גדול מאוד והסיור כולו לוקח כשעה, ומתאים לכל המשפחה. במקום יש גם מסעדה קטנה וגן אירועים. האתר הוא גן לאומי והכניסה אליו היא בתשלום (20 ש"ח למבוגר).

לאחר הסיור במבצר, אפשר גם לטייל בנחל יחיעם היפה. הירידה אל הנחל (הפרש גובה של כ-200 מטר) קצת תלולה אבל אינה דורשת טיפוס, ומתאימה לכל אחד, מלבד ילדים קטנים. יחד עם זאת, הטיפוס חזרה לרכב עשוי להיות קצת מתיש בימים חמים. הירידה מתחילה במגרש החניה ומסומנת בירוק. יש כאן גם תצפית מוצלחת אל תוך הנחל, ובאביב - גם פריחה יפה, בין היתר של תורמוס ההרים. אפשר להמשיך ללכת קצת בתוך ערוץ הנחל לפני שחוזרים על עקבותינו, אבל לאחר כקילומטר וחצי, הנחל מתרחב והשביל נהיה דרך עפר פחות מעניינת. (אנחנו לא הספקנו להגיע עד לערוץ הנחל.)

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 70 עד לצומת אחיהוד. מכאן פונים שמאלה ומיד ימינה לכיוון כפר יאסיף. עוברים דרך כפר יאסיף עד לצומת כברי. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 89 (לכיוון מעלות-תרשיחא) ולאחר כ-3 ק"מ פונים שוב ימינה לכיוון יחיעם. עוקבים אחר השלטים ליחיעם, נכנסים לתוך הקיבוץ ונוסעים ישר עד קצהו. כאן יש מגרש חניה קטן ועמדת תשלום של רשות הטבע והגנים.

ארבל

2009-03-21T20:46:00.005+02:00

(צביקה, יעל, יותם, רפי, 21.3.09)

הארבל הוא טיול קצר שיש בו הכל: נופים אל הגליל והכנרת, מבצר מהמאה ה-17, וטיפוס על סלעים (סקרמבלינג) מהסוג הקליל והכיפי. ואת הכל אפשר לעשות במסלול מעגלי של שעתיים-שלוש. לא מפתיע, לכן, שזה מקום פופולרי. בסופי שבוע, מומלץ להגיע אליו מוקדם בבוקר, אחרת אתם צפויים להתקע בפקקים באיזורי הטיפוס הקשים יותר (ובאופן כללי להנות פחות מהפסטורליות של המקום).

האתר נמצא במרחק נסיעה של פחות משעה מחיפה. אנחנו הגענו ב-9:00 בבוקר והיינו כמעט לבד, אבל בדרך חזרה למכונית כבר היה קשה למצוא פינה שקטה.

הוראות נסיעה: מצומת גולני נוסעים לכיוון טבריה (כביש 77). ממש לפני הכניסה לעיר, ישנה פניה שמאלה לכביש 7717, עם שילוט לכפר חיטים. פונים שם וממשיכים ישר עד לפניה ימינה למושב ארבל. נוסעים בכביש המוביל לארבל, וממש לפני הכניסה למושב פונים שמאלה לכביש סלול אך משובש מעט, עם שלט חום לכיוון "הארבל". מכאן נוסעים עוד כמה קילומטרים עד לחניון מוסדר בתשלום (20 ש"ח למבוגר). אם אינני טועה, הכניסה היתה חופשית בעבר, אבל מאז שהחלו לגבות תשלום יש גם אנשים שאחראים על הנקיון במקום, והאתר כולו מצוחצח ומסודר. התלונה היחידה שלי היא שבאיזור המבצר יש פרות, והן משאירות אחריהן את הלכלוך שלהם.

המסלול: החניון ממוקם בפסגת הר ארבל וממנו ישנם מספר מסלולים אפשריים, וכן כמה נקודות תצפית. המסלול הקצר ביותר, שגם מגיע למקומות היפים ביותר, הוא מסלול מעגלי שיורד אל המבצר וחוזר בדרך שונה.

המסלול כולל טיפוס במורד ובמעלה הצוק של הר ארבל. במקום קבועים יתדות רבים והטיפוס אינו קשה למי שרגיל לכך, אבל ממש לא מתאים לילדים קטנים (אלא אם הם קשורים היטב במנשא), ולדעתי אינו מתאים לכלבים (למרות שהיו כאלה שניסו).

המסלול מתחיל ממש במגרש החניה, ומסומן באדום. לאחר תצפית קצרה אל הואדי שבין הר ארבל והר ניתאי, מתחילה הירידה התלולה לתוך הואדי. מטרת הירידה היא להגיע למבצר, המכונה "מצודת המערות" ונמצא ממש בתוך הצוק. אפשר להכנס למספר חדרים במצודה ולראות חרכי ירי ומגדל תצפית.

כמה מאות מטרים לאחר המבצר, מגיעים לפיצול עם מסלול שחור. הולכים במסלול השחור כדי לחזור לפסגת הר ארבל ולמכונית. העליה, כמו הירידה, מלווה לעיתים בטיפוס על קטעי צוק קטנים בעזרת יתדות מתכת קבועים בסלע. כאשר מגיעים לשיא הגובה, ישנו פיצול עם שביל כחול, וכדאי ללכת בשביל זה כ-200 מטר עד לנקודת תצפית יפה ("מצפור אל מול כנרת") שהיא גם שקטה הרבה יותר מהמצפורים הקרובים יותר לחניון. חוזרים אל המסלול השחור, וממשיכים איתו עד שמגיעים בחזרה לחניון.

נחל פרצים, או: "מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות"

2008-12-20T21:18:00.004+02:00

(צביקה, יעל ויותם, 17.12.08)

נחל פרצים נמצא בדרום מדבר יהודה, באיזור שבו הקרקע עשויה חוואר הלשון, סוג של סלע רך ופריך שנוטה להתפורר לאבקה דקה. המקום מפורסם בעיקר בשל מערת הקמח, שקרויה כך כיוון שכל מי שעובר בה נראה כאילו נפל לתוך קערת קמח ענקית. למרבה הצער, מערת הקמח סגורה עקב התמוטטות, כפי שמודיע פוסטר ענק בכניסה לאתר, ומהניסוח בשלטים במקום, לא נראה שהיא תפתח למבקרים בקרוב. יחד עם זאת, הנחל עצמו מעניין אף הוא בשל הדוגמאות שיוצרות שכבות החוואר על קירות הקניון, ומי שמעוניין בכך יוכל להתלכלך ב"קמח" גם בלי להכנס למערה עצמה.

הגעה: הכניסה למסלול נמצאת בכביש 90 (כביש הערבה), בין אבני הק"מ ה-193 וה-194, מדרום לנווה זוהר ומצפון לצומת הערבה. כאן ישנו שילוט לנחל פרצים וסימון שבילים אדום מוביל לדרך עפר כבושה היטב, המתאימה לכל רכב. (בנקודת הירידה מהכביש נמצא גם הפוסטר הענק שמצוטט בכותרת הפוסט.) נוסעים בדרך העפר ומקפידים להשאר עם הסימון האדום למרות הפיצולים לדרכים אחרות. לאחר כ-5 קילומטרים של נסיעה מאובקת מגיעים לחניון עם שילוט למערת הקמח ונחל פרצים, כאשר החלק של "מערת הקמח" מחוק. (הקילומטר האחרון של כביש העפר, לאחר הפיצול עם הסימון השחור, כבר אינו נוח כל כך, ובעלי כלי רכב נמוכים ירצו אולי להשאיר את הרכב בנקודת הפיצול, בה ישנו חניון לילה, וללכת ברגל את שאר הדרך.)

המסלול: המסלול ממשיך את הסימון האדום שבעקבותיו נסענו במכונית, ועוקב אחר תחילתו של אחד היובלים של נחל פרצים. בתחילת המסלול, פוסטר נוסף שוב מזהיר שמערת הקמח סגורה, נראה שהם רציניים בקשר לאזהרות האלה. אך כאמור, הנחל עצמו יפה מאוד גם הוא: באיזורים מסוימים נוצרים קניונים צרים, שצורתם מרשימה עוד יותר מכיוון שהם עשויים מאבן החוואר הרכה, שמתפוררת ברגע שנוגעים בה. בכל מקום ניתן לראות את סימני הקימוט של שכבות החוואר, שנראות כמו ציורי קיר אבסטרקטיים. אפשר גם לראות את נקודת הכניסה למערה, בליווי שלט אזהרה בשלוש שפות עם סימן של גולגולת והרבה סימני קריאה. באמת רציניים.

לאחר הליכה של כקילומטר, הנחל מתרחב ונהיה פחות מעניין ויותר מלוכלך (בעיקר מזבל שנסחף בשטפונות). למרות שהמסלול ממשיך וניתן להפוך אותו למסלול מעגלי, אני ממליץ לחזור בשלב זה אחורה, כיוון שיפה יותר לראות את הקניונים שוב. שימו לב: למרות שלא תמיד רואים זאת כאשר הולכים במורד הנחל, באיזור זה ישנם יובלים רבים שמתחברים כולם אל מסלול ההליכה, וקל מאוד להכנס ליובל לא נכון בלי לשים לב. כיוון שנמצאים כל הזמן בתוך קניונים, קל ללכת לאיבוד וללכת קילומטר או שניים ביובל הלא נכון, עד שמגיעים לבסוף למפל שלא ניתן לטפס. אנחנו היינו צריכים לחזור על עקבותינו פעמיים. לכן כדאי לוודא כל הזמן שאתם עדיין רואים את סימון השבילים.

המסלול כולו קל מאוד ומתאים לכל המשפחה. בהליכה נינוחה ניתן ללכת את כולו (הלוך ושוב) תוך שעה-שעתיים, תלוי כמה רחוק מתקדמים בנחל.

עין ירקעם

2008-12-20T17:00:00.005+02:00

(צביקה, יעל, יותם, 18.12.08)

עֵין יָרְקְעָם הוא מסלול קצרצר אל מעין חבוי ויפה, קרוב מאוד למכתש הגדול. המסלול מתאים לכל המשפחה, ילדים יצטרכו עזרה והשגחה בעת הירידה לתוך המעין.

הגעה: תחילת המסלול על כביש 206, כ-300 מטר מדרום לצומת הכניסה למכתש הגדול. מדימונה נוסעים מזרחה על כביש 25, ולאחר כמה קילומטרים פונים ימינה (דרומה) בצומת רותם, אל כביש 206. ממשיכים כ-10 ק"מ, חולפים על פני צומת גדול עם שילוט למכתש הגדול, ומיד לאחר מכן פונים שמאלה אל דרך עפר משובשת (סימון ירוק) שנמשכת כמה מאות מטרים, ומגיעה לחניון.

המסלול: מהחניון ממשיכים לתוך ערוץ נחל חתירה, לפי הסימון הירוק. הליכה נוחה של כ-500 מטר במורד הנחל תוביל אותנו אל תצפית מעל נקיק בנחל. במקום שלט שמבקש לא להשאר בשטח בשעות הלילה. מכאן ישנה ירידה לא מאוד תלולה, חלקה עם מדרגות חצובות בסלע, אל תוך הנקיק, שתחילתו במעיין. הירידה אל המעין עצמו אינה מסומנת בסימון שבילים, אך הנקודה הנוחה ביותר לרדת מהשביל מופיעה בשטח כסימון שקוף (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע) המתפצל מתוך סימון השבילים הירוק.

לאחר הביקור במעיין חוזרים באותה הדרך אל המכונית. ההליכה כולה לוקחת כ-15 דקות בכל כיוון, אך בוודאי תרצו להשאר ולרבוץ במקום עוד זמן מה.

עוד באיזור: פיקניק וחולות צבעוניים במכתש הגדול, 5 דקות נסיעה מכאן.

חול צבעוני במכתש הגדול

2008-12-20T16:17:00.004+02:00

(עם יותם, 18.12.08)

מבחינת מסלולי טיול, המכתש הקטן הוא מוצלח הרבה יותר מהמכתש הגדול. המכתש הגדול הוא קצת גדול מדי בשביל לראות את כולו בבת אחת, וגם מסלולי הטיול בו הם קצת מונוטוניים. אבל אם מחפשים פינת פיקניק חביבה ונגישה, ומגרש משחקים טבעי לילדים, אין כמו ערימות החול הצבעוני במכתש הגדול. אם יש לכם ילדים, זה יספק לכם את התירוץ הדרוש כדי לשכשך בעצמכם בחול החם.

הגעה (מכיוון צפון): נוסעים בכביש 25 (באר-שבע-דימונה). חולפים על פני דימונה, ולאחר מספר קילומטרים פונים ימינה בצומת רותם אל כביש 206. לאחר כ-10 ק"מ מגיעים לצומת גדול עם שילוט למכתש הגדול. פונים ימינה, ושמים לב לרכס ההרים שהוא למעשה הקיר המזרחי של המכתש. נכנסים למכתש בתוך פתח ברכס ההרים הזה, שהוא השפך של נחל חתירה אשר יצר את המכתש. לאחר כקילומטר של נסיעה נגיע לאתר פיקניק עם שילוט שמודיע בשלוש שפות על "חולות צבעוניים".

המקום: מלבד די הרבה שולחנות פיקניק יש כאן כמה ערימות גדולות של חול בכל מיני צבעים: לבן, צהוב ואדום-סגול... שמחה גדולה לכל הילדים, שבימינו כבר קשה למצוא להם ארגזי חול. הבעיה היחידה היא הכמויות הגדולות של שברי זכוכית במקום, כנראה שאריות של בקבוקי חול שניתנו בטיולים השנתיים של כיתה ח' שהוזכרו לעיל. שימו לב גם שזהו אתר פופולרי לעצירות של קבוצות מטיילים גדולות. אם אתם מגיעים ורואים כמה אוטובוסים חונים, ייתכן שכדאי לכם להעביר את תוכניות הפיקניק לנקודה אחרת, כי מרוב ילדים לא תראו את החול.

עוד באיזור: מסלול טיול קצר מאוד אל עין ירקעם

יומיים בהרי אילת

2008-12-10T21:30:00.004+02:00

(צביקה, איתן ורפי, 5-6.12.08)

בסוף השבוע ניצלנו הזדמנות שנקרתה בדרכנו ויצאנו לטיול של יומיים בהרי אילת. המסלול נמשך כ-30 ק"מ: החל מהקניון האדום שנמצא ממש על הגבול עם מצרים, דרך נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת, אל גיא אבוד, ומשם בהליכה מהירה על דרך עפר בנחל חודד, עד לקיבוץ אילות שסמוך למעבר הגבול עם ירדן, ממנו תפסנו אוטובוס חזרה צפונה.

כרגיל בטיולים ארוכים במדבר, הקושי הגדול ביותר הוא תכנון המים. כמות המים הנחוצה בחודשי החורף היא כ-5-6 ליטר לאדם למשך היום, ועוד בערך ליטר או שניים לבישול בערב. כדי שלא לסחוב את המשקל האדיר הזה, מומלץ מאוד להטמין מים בנקודה נוחה באמצע המסלול, אידאלית - בנקודה שבה אתם מתכננים לישון.

במקרה שלנו, מגבלות התכנון הובילו לתוכנית הפעולה הבאה: הגענו לאילת באוטובוס לילה בשעה 5:00 לפנות בוקר. חושך מוחלט בחוץ, אנחנו מעמיסים את התיקים ועוד 18 בקבוקי מי עדן להטמנה על מונית, ומכוונים את הנהג לקניון האדום, על כביש 12 שנוסע לאורך הגבול עם מצרים. ("כמה זמן אתם הולכים להיות שם?", שואל הנהג, שרגיל להסיע לשם תיירים לטיול של שעה.) כשני קילומטר לפני תחילת מסלול הקניון האדום, מעט לפני אבן הק"מ ה-17 של הכביש, יש שלט שמודיע על מסלול נחל רחם. שם עצרנו לרגע והשארנו את בקבוקי המים, עם פתק שמבקש לא לגעת. רשמנו שם, מספר טלפון, ותאריך שבו נאסוף את המים (בערב של אותו יום), וקיווינו לטוב. משם המשכנו במונית אל נקודת ההתחלה.

הקניון האדום

הקניון האדום הוא מסלול יפה, פופולרי וקצר. הוא לא מאוד קשה מלבד נקודה אחת, שבה נדרש לרדת במפל יבש בעזרת מוטות ברזל הקבועים במקום. (ישנה אפשרות גם לעשות מסלול שעוקף את הקושי הזה, אך אינו נכנס בכלל לתוך הקניון. לדעתי זה די מפספס את הרעיון.)

הגעה: בכביש 12 (אילת-מצפה רמון), בין אבני ק"מ 19 ל-20, ישנו שילוט בולט לקניון האדום. מכאן יוצא כביש עפר נוח המסומן בסימון שבילים אדום, אשר מתאים לכל רכב. לאחר כקילומטר פונים ימינה בפיצול לסימון ירוק, וכעבור זמן קצר מגיעים לחניון לילה. כאן משאירים את הרכב וממשיכים רגלית במסלול הירוק.

המסלול: הקניון האדום הוא קטע קצר מתוך נחל שני. המסלול הירוק הולך בתוך ערוץ הנחל, שהולך ונהיה צר עד שהוא הופך למעוק גבוה בצבע אדום עז. מי שאינו מעוניין להכנס לחלק הצוקי יכול לעקוף את הטיפוס על ידי הליכה במסלול השחור, שיוצא מהמסלול הירוק מעט לפני הכניסה לקניון ומצטרף אליו מיד לאחר מכן. הקניון מאוד יפה, אבל קצר במידה כמעט מאכזבת. מי שאינו ממשיך לנחל שני יחזור כלעומת שבא מיד עם היציאה מהקניון. המסלול כולו אורך כקילומטר בכל כיוון, ולוקח שעה-שעתיים.

נחל שני, נחל רחם ונחל שחורת

אנחנו המשכנו ללכת במסלול הירוק, שמוביל במורד נחל שני. בקטע זה של הנחל, למרות שמו, אין זכר לאבנים האדומות שראינו בקניון, וזהו קטע הליכה די אופייני להרי הנגב. 4-5 קילומטר לאחר היציאה מהקניון מגיעים לפיצול עם מסלול אדום. המשכנו בו דרומה במעלה גבעה קטנה, במסלול שמשקיף אל תוך נחל רחם, היעד הבא שלנו. שני קילומטר נוספים מובילים אל מפגש עם סימון שבילים שחור ועם שביל ישראל. ממשיכים דרומה בשביל ישראל, בתוך ערוץ נחל רחם, ומגיעים כעבור כמה מאות מטרים אל נוה מדבר מפתיע, המכונה דקלי רחם. קבוצת דקלים מרשימה מציינת את המקום, אם כי לא ראינו מקור מים; כנראה שהדקלים ניזונים ממי תהום. זו נקודה מצוינת לעצור לבראנץ', אם כי גם הזבובים מכירים את המקום היטב.

מיד לאחר דקלי רחם מגיעים לפיצול עם מסלול כחול. המסלול הכחול לוקח אותנו במעלה נחל רחם, ולאחר עליה מתישה של כ-5 ק"מ מגיעים לנקודת ההטמנה. המחשבה היחידה במהלך העליה הזו: האם המים שלנו עדיין שם? במקרה הגרוע ביותר, אם גנבו לנו את המים, תכננו לתפוס טרמפ לאילת, אבל ממש לא רצינו לבטל את הטיול בגלל זה. בסופו של דבר, אכן המים המוטמנים נמצאו בדיוק במקום שבו השארנו אותם, וכאן עשינו חישוב קצר וגילינו שכל אחד מאיתנו סחב עוד בקבוק או שניים ספייר, ובמעמקי אחד התיקים נמצא גם מרק קפוא שהפשיר לאיטו ולצידו בקבוק יין איכותי, כך שנשארנו עם עודף לא מבוטל. בלב כבד שפכנו לאדמה משהו כמו 5 בקבוקים של מי עדן. את השאר סחבנו בחזרה כ-2 ק"מ במורד נחל רחם, עד לנקודת פיצול עם המסלול הירוק, שמוביל לנחל שחורת. (זה החלק של הטיול שבו סוחבים הכי הרבה, וכחלק מהפקת הלקחים מהטיול הקודם, דאגנו שכאן יהיו לנו כמעט רק ירידות עד לחניון הלילה.) 3-4 ק"מ נוספים של הליכה בנחל שחורת מובילים עד לפיצול עם המסלול האדום, אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, שנכנס לתוך קניון שחורת. בקצהו השני של הקניון, לאחר עוד כקילומטר על דרך עפר, ישנו חניון לילה שם, אפשר לישון. למחרת בבוקר חוזרים שוב דרך קניון שחורת אל נקודת הפיצול של המסלול האדום והירוק, ומשם ממשיכים על המסלול האדום לכיוון הגיא האבוד.

ואריאציות אפשריות: אם התמזל מזלכם ואתם מכירים מישהו מאילת עם רכב טוב, הוא יוכל להביא לכם את המים המוטמנים עד לחניון הלילה. כיף לכם. לחילופין, אם מגיעים לנקודת הפיצול של קניון שחורת בשעות היום, אפשר להשאיר את הציוד הכבד מוסתר מאחורי סלע, ולרדת את קניון שחורת וחזרה בלי ציוד (מדובר במסלול של כשעה וחצי). ההליכה הפתאומית בלי לסחוב 15 ק"ג על הגב היא שינוי מרענן, מרגישים כאילו אפשר לעוף.

קניון שחורת

הגעה ברכב: אל קניון שחורת מגיעים מכביש הערבה (כביש 90). סמוך לאבן ק"מ 20 ישנו שילוט לקניון שחורת ולעמודי עמרם, מכאן יוצאת דרך עפר משובשת עם סימון שבילים כחול. לאחר כ-2 ק"מ ישנו פיצול שמאלה עם סימון שבילים ירוק. ממשיכים בסימון הירוק עוד כ-2.5 ק"מ עד לחניון הלילה.

קניון שחורת עצמו הוא צר פחות מהקניון האדום, אבל הרבה יותר ארוך, ולכן מהנה לא פחות. ההליכה בתוך הקניון נמשכת כקילומטר, והיא כוללת מספר קטעי טיפוס, שאינם מתאימים לילדים קטנים. אפשר לחזור בדרך אחרת (מסלול אדום ואח"כ מסלול שחור), אבל אני חושב שכיף יותר לחזור שוב דרך הקניון. בסה"כ מדובר בטיול של שעה וחצי הלוך ושוב.

גיא אבוד

גם מי שלא עושה טיול של יומיים באילת יכול בהחלט להגיע אל הגיא האבוד, קניון קצר ומיוחד ביופיו, שנמצא לא רחוק מקניון שחורת. הוא אמנם פחות מוכר מהקניונים האחרים שעברנו בהם בטיול, אבל השם שלו קצת מוגזם, גם בגלל שאפשר לראות אותו די מרחוק וגם בגלל שכמויות הזבל במקום מעידות, לצערנו, שהוא כבר לא כל כך אבוד. לאחר שעוברים את קניון שחורת, מגיעים לפיצול השבילים הירוק והאדום שהוזכר לעיל. מכאן ממשיכים דרומה במסלול האדום (בו עובר גם שביל ישראל). המסלול מטפס בעליה תלולה, שאינה ארוכה במיוחד אבל דורשת מאמצים רבים אם סוחבים ציוד ואוכל ליומיים. 150 מטר גבוה יותר, מגיעים פתאום לנקודת תצפית יפה על ים סוף והרי אדום, בהחלט שווה את זה. מכאן יורדים בתלילות דרך תצורות סלע מעניינות אל תוך ואדי רחב ידיים, תחילתו של נחל רודד. כאן ישנו פיצול למסלול שחור קצרצר שנכנס לתוך הגיא האבוד - למעשה קניון צר וקצר שמסתיים בפתאומיות במפל יבש גבוה. צורות האבן המיוחדות להרי אילת יוצרות מקום מרשים מאוד.

חוזרים אל נקודת הפיצול וממשיכים מכאן במורד נחל רודד, במסלול המסומן בכחול. זהו מסלול רחב ונוח ועד מהרה הוא נהיה מסלול ג'יפים לא מעניין במיוחד. את רובו אפשר אפילו לעשות עם רכב גבוה, כך שאם יש לכם שתי מכוניות אתם יכולים לחסוך לעצמכם את הקילומטרים האחרונים של ההליכה. אם לא, ממשיכים בהליכה זריזה במסלול הכחול, למשך כ-7 ק"מ, עד שמגיעים לכביש הערבה, ממש ליד קיבוץ אילות. האוטובוסים המהירים לצפון עוצרים כאן, אבל כדאי להזמין בהם מקום, במיוחד אם אתם חוזרים במוצ"ש, כי פעמים רבות האוטובוס מלא לגמרי. (אפשר להתקשר למישהו ולבקש שיזמין לכם מקום באינטרנט עד שעתיים לפני הנסיעה, כשאתם כבר יודעים מתי בערך תגיעו לתחנה.)

ראש הנקרה

2008-09-30T21:46:00.004+03:00

(יותם, יעל, צביקה, 30.9.08)
(נעמה, יותם, יעל, צביקה, 26.11.10)

בראש הנקרה, הנקודה הצפון-מערבית ביותר במדינת ישראל, האטרקציה המיוחדת היא כמובן הנקרות - מערות צרות שנחצבו בסלע על ידי הגלים. הסיור במקום נמשך כשעה, וכולל הליכה בין הנקרות החשוכות למחצה. אי אפשר שלא להתרשם מהעוצמה האדירה של הגלים, שמתיזים - ולפעמים ממש שוטפים - את מסלול ההליכה.

הטיול מתאים לכל המשפחה ואינו קשה, אך כדאי להגיע עם נעליים טובות כדי לא להחליק, וכן עם בגדים להחלפה למקרה שלא מצליחים להתחמק מהגלים. הכניסה לאתר יקרה למדי (42 ש"ח למבוגר), אולי בגלל הרכבל המשמש לירידה לתוך הנקרות. המסלול אינו מתאים לעגלת תינוקות או לכסא גלגלים.

הגעה: פשוט מאוד - נוסעים צפונה על כביש 4 עד שהוא נגמר. לא להתבלבל עם קיבוץ ראש הנקרה, שנמצא כמה קילומטרים דרומה מהגבול; צריך להמשיך עוד צפונה עד לחניון שנמצא בקצה הכביש, וכאן כבר תראו את האתר.

בימים עם ראות סבירה, אפשר להשקיף מהחניון דרומה על נהריה, עכו והכרמל, ואפילו לזהות בניינים בחיפה (כמו מגדל האוניברסיטה).

מהחניון יורדים ברכבל קצר אל גובה פני הים. מכאן מסלול מעגלי מוביל אותנו בין הנקרות השונות. כאמור, במהלך המסלול מתקרבים מאוד אל הגלים. זה נחמד מאוד בשביל להתרשם מהנקרות, אבל המסלול חלקלק והגלים מכסים מדי פעם איזורים מסוימים - שימו לב לאן אתם הולכים. לבסוף המסלול יוצא מהנקרות והולך לאורך צוק הקירטון הלבן, עד שהוא חוזר לנקודת ההתחלה.

אם יש זמן: לאחר הביקור במקום, תוכלו לנסוע כקילומטר דרומה יותר, וליד כפר הנופש ראש הנקרה לפנות מערבה אל הים. כאן אפשר לטייל לאורכה של טיילת קצרה ונחמדה, ולראות את הצורות המיוחדות שיצרו הגלים בחוף הסלעי.

מערת שרך ונחל שרך

2008-09-28T21:08:00.000+03:00

(צביקה ויעל, 27.9.08)

מערת שָׂרָךְ שבצפון הגליל המערבי היא מערה חביבה ולא גדולה. היא מתאימה רק למיטיבי לכת, אך ההליכה בתוכה קצרה מאוד - רק כחצי שעה - ולכן היא אידאלית למי שרוצה לעשות טיול מערות "אמיתי", עם פנסים וזחילות, מבלי להתקע שעות ארוכות בחושך כמו במערת עלמה. המסלול אל המערה כולל גם הליכה לא קשה בנחל שרך, ומשכו הכולל כ-3-4 שעות. אם יש לכם שתי מכוניות, תוכלו לשלב בטיול גם קטע מנחל בצת, במקום לחזור על עקבותיכם לאחר הביקור במערה (מה שיאריך את הטיול בכשעה).

הגעה לנקודת ההתחלה: המסלול מתחיל סמוך ליישוב גורנות הגליל שבגליל הצפון מערבי. נוסעים בכביש 70 צפונה. בצומת אחיהוד פונים שמאלה ומיד ימינה כדי להמשיך צפונה על כביש 70. סמוך לשלומי, הדרך מתפתלת ימינה בפניה רחבה והופכת לכביש 899. ממשיכים בדרך זו, עוברים את מושב גורן, ומול הפניה לגורנות הגליל ישנו שלט קטן המפנה שמאלה לנחל שרך. יורדים לכביש צר אך סלול, וממשיכים עד למגרש החניה שבסופו.

המסלול: אם יש לכם זמן, מומלץ להתחיל בביקור בחרבת דנעילה, שנמצאת קרוב למגרש החניה. מסלול נוח המסומן באדום מוליך אתכם כ-300 מטר לעבר החורבה, שבה אפשר לראות בית בד ובורות מים. החורבה מוסתרת בין העצים, והתגלתה רק ב-1978. ממנה חוזרים אל החניון באותה הדרך.

בצידו השני של החניון מתחיל מסלול הליכה מסומן בכחול. המסלול יורד לתוך נחל שרך, והולך בדרך מוצלת ברובה שבה יהיה לכם נעים אפילו בימי קיץ חמים. המסלול יורד עם הנחל לאורך כקילומטר וחצי עד שהוא מגיע לפתח המערה. שלט בולט מסמן את המקום.

הסיור במערה נמשך 20-30 דקות, בהתאם לקצב ההתקדמות שלכם. הוא אפשרי רק בעזרת פנסים. מומלץ מאוד להביא פנס ראש ולדאוג לפנס לכל מטייל.

בתוך המערה ישנם מדי פעם נטיפים וזקיפים. הם אמנם לא מרשימים כמו אלה שבמערת שורק, אבל העובדה שאתם שם לבד ו"מגלים" את הנטיפים עם הפנס שלכם, בלי מדריך ובלי תאורה מאסיבית, מעצימים את החוויה.

הסיור במערה דורש טיפוס על יתדות וזחילה על ארבע, ולכן מתאים רק למיטיבי לכת (ובפרט, אינו מתאים לילדים קטנים). אם אינכם מעוניינים לזחול ולטפס, תוכלו להכנס לחדר הראשון של המערה, שגם הוא יפה, ולצאת בחזרה להמשך הטיול.

היציאה מהמערה היא בנקודה הגבוהה כ-15 מטר מנקודת הכניסה, ומעט אחורה במסלול. צאו מהמערה, חזרו לערוץ הנחל ותראו מיד את השלט המורה על הכניסה.

אם יש לכם רק רכב אחד (ואינכם מעוניינים לצעוד בחזרה על הכביש), תצטרכו לחזור כלעומת שבאתם. לעומת זאת, אם השארתם רכב נוסף בנקודת הסיום (ראו בהמשך), תוכלו להמשיך במורד הנחל עוד כמה מאות מטרים עד למפגש עם נחל בצת. כאן תפנו שמאלה למורד נחל בצת, עדיין במסלול המסומן כחול, ולאחר קילומטר וחצי נוספים תפנו שמאלה למסלול שחור, שעולה מתוך הנחל והופך עד מהרה לכביש סלול. הכביש מוביל לתוך קיבוץ אילון, בו תחכה לנו המכונית השניה, ולידה - איך לא - "גזלן".

הגעה ברכב לנקודת הסיום: על כביש 899, כ-3 ק"מ מערבית לנקודת ההתחלה, נמצאת הפניה לקיבוץ אילון. נכנסים לקיבוץ וממשיכים בנסיעה ישר עד סופו. מעט מחוץ לאיזור המיושב ישנו חניון בו אפשר להשאיר את הרכב בבטחה.

נקודת פיקניק מומלצת: פארק גורן נמצא לא יותר מ-5 דקות נסיעה מכאן.

נחל אלכסנדר

2008-09-11T19:54:00.003+03:00

(עם משפחת קיסר, 6.9.08)

נחל אלכסנדר זורם מהרי השומרון אל הים, ועובר בין נתניה לחדרה, סמוך לכפר ויתקין. האיזור מטופח ומסודר, ומתאים לטיול משפחות (ואפילו טיול עם עגלת תינוקות), וכן לטיולי אופניים ורולרבליידס.

האטרקציה הייחודית למקום היא צבי ענק, שמתקבצים באיזור מסוים בנחל, ליד "גשר הצבים". אורכם מגיע עד כמטר והם מסתובבים בנחל וכן יוצאים מדי פעם אל היבשה. במקום מותקן שביל עץ לצד הנחל שממנו אפשר לראות את הצבים, וכן מגדל תצפית עם נוף להמשך הנחל.

לאחר הביקור אצל הצבים, אפשר ללכת לאורך מסלול הליכה סלול היטב לצד הנחל, שאורכו כמה קילומטרים. בניגוד לנחלים רבים אחרים באזורים מיושבים בארץ, נחל אלכסנדר אינו נראה מזוהם, לא בפסולת תעשייתית ולא בלכלוך של מטיילים. המסלול מתאים גם לעגלות ואופניים, וסגור לרכב ממונע, כך שההליכה בו נעימה מאוד. לאורכו ישנם מדי פעם שולחנות פיקניק.

הגעה: יורדים מכביש החוף במחלף חבצלת. נוסעים מזרחה לכיוון ביתן אהרון וכפר ויתקין, עד שמגיעים ממש לכניסה לכפר ויתקין. כאן פונים ימינה עם הכביש במקום להכנס לתוך היישוב. ממשיכים לנסוע בכביש עד לכיכר גדול, שם פונים ימינה. ממשיכים כקילומטר, חוצים את פסי הרכבת, ומיד לאחר מכן פונים שמאלה. הכביש הופך לדרך עפר, בו ממשיכים לפי השילוט לגן אירועים שנקרא "ליד הנחל". הכביש מגיע עד לגשר הצבים שחוצה את נחל אלכסנדר. כאן ניתן לחנות לצד הדרך.

נחל אלון ועין אלון

2008-05-31T10:59:00.004+03:00

(צביקה ויותם, 24.5.08)

נחל אלון זורם מקו פרשת המים של רכס הכרמל אל תוך נחל אורן. בנחל הקצר עובר מסלול הליכה יפה שממשיך לנחל אורן, עובר ליד עין אלון, ומגיע לבסוף למחצבות קדומים. במהלכו נלך כ-3.5 ק"מ שכוללים ירידת גובה של 250 מטר, אך בשום מקום אין ירידה תלולה במיוחד, והמסלול מתאים לכל המשפחה. המסלול אינו מעגלי, ואם אתם לא מתכוונים לחזור באותה הדרך שממנה באתם, תצטרכו שתי מכוניות.

נקודת ההתחלה: המסלול מתחיל בצומת דמון - המפגש בין כביש 672 (חיפה-עספיא) וכביש 721 (לבית אורן). בצומת ישנו משטח עפר גדול שבו אפשר להחנות את הרכב. מכאן נמשיך רגלית כ-100 מטר לכיוון עספיא, עד שנראה שלט בו כתוב "נחל אלון" עם סימון כחול.

המסלול: המסלול מתחיל בירידה מעט תלולה אל תוך אפיק נחל אלון. כאן נלך בתוואי מוצל בסמוך לאפיק, עד שנגיע לאחר כ-2 ק"מ אל מפגש נחלים רחב-ידיים. כאן אנחנו נפגשים עם נחל אורן, המסומן בירוק. נפנה ימינה ונמשיך במורד נחל אורן, לאורך דרך עפר רחבה ולצד רוכבי אופניים רבים. לאחר זמן קצר, המסלול הירוק עוזב את דרך העפר ויורד לתוך אפיק הנחל. כאן צריך קצת לטפס בין סלעים (לא מאוד קשה, אבל לא מתאים לפעוטות). אם תרצו, תוכלו במקום זאת להמשיך על דרך העפר (ללא סימון שבילים); שתי האפשרויות מובילות כעבור זמן קצר אל עין אלון, מעין שבו נביעה יפה אפילו בשנים שחונות. הליכה של כקילומטר מובילה מכאן למחצבות קדומים.

נקודת הסיום: מחצבות קדומים (על כביש בית אורן-עתלית).

מערת קשת

2008-05-09T15:44:00.003+03:00

(סבא, אבא ויותם, 9.5.08)

מערת קשת שבגליל המערבי היא בכלל לא מערה, אלא קשת "סתם" - אבל זהו בכל זאת מבנה מרשים מאוד.

אפשר להגיע עם רכב קרוב מאוד למקום, אבל מסלול מומלץ יותר (ולא הרבה יותר ארוך) הולך לאורך מצוק המשקיף על נחל בצת, עד שהוא מגיע למערה מכיוון אחר.

נקודת ההתחלה למסלול היא בכביש המוביל לאדמית, בדיוק במקום בו מחנים את האוטו כדי להגיע למערת נמר. מהחניה מתחיל מסלול הליכה מסומן באדום. המסלול מטפס מעט על ההר לאורך צוק מדהים, ממנו משקיפים על הים התיכון, נהריה, וכל יישובי הסביבה. לאחר הליכה של כקילומטר מגיעים אל הקשת (אני עדיין מתקשה לקרוא למקום מערה). זוהי קשת טבעית בגובה של כמה עשרות מטרים וברוחב של מטרים בודדים. אפשר ללכת עליה ולהסתכל למטה, ואפשר לעמוד מהצד ולראות את הקשת כולה. זהו גם אחד המקומות המוסדרים היחידים בארץ לסנפלינג.

מכאן אפשר להמשיך את המסלול האדום, שיורד אל תוך נחל בצת ולאחר מכן עולה בגדה השניה שלו, ומגיע לקיבוץ אילון (הליכה של כ-5 ק"מ). לחילופין, אפשר לחזור כלעומת שבאתם - במקרה זה המסלול כולו אורך לא יותר משעתיים.

מערת נמר

2008-05-09T14:49:00.004+03:00

(סבא, אבא ויותם, 9.5.08)

הגליל העליון הוא איזור עם מערות רבות, במיוחד בחלקו המערבי. מערת נמר היא יחסית גדולה, ויש בה נטיפים וזקיפים - אך ההליכה בה דורשת זחילה וטיפוס על יתדות, כך שאינה מתאימה לכל אחד. (אנחנו הלכנו עם יותם, בן חצי שנה. הצלחנו רק להכנס לחדר הראשון במערה, וגם זה בקושי.)

כדי להכנס למערה יש להצטייד בפנסים.

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 70 עד לכביש הצפון (כביש 899). ממשיכים מזרחה כ-3 ק"מ, עד לפניה לקיבוץ אדמית. כאן פונים שמאלה ומטפסים במעלה ההר אל רמת אדמית. בדיוק 2.5 ק"מ אחרי הפניה, אפשר להחנות את הרכב בימין הכביש בשטח עפר קטן. מהחניה, יורדים ברגל 50 מטר במורד הכביש ומגיעים לסימון ירוק. זו נקודת ההתחלה של המסלול.

שימו לב: עד לאחרונה, קטע מסלול זה היה מסומן בשחור. ההוצאה האחרונה של מפת הגליל העליון (מהדורת 2007) עדיין מסמנת את השביל בשחור. על פי מפה זו, המסלול ממשיך צפונה עד לקיבוץ חניתה. ואולם מסלול זה מבוטל מסיבות בטחוניות (חלקו עובר קרוב מאוד לגדר המערכת). כנראה שהחליטו לא לקחת סיכון ולבטל לחלוטין את הסימון השחור, ואת תחילתו (הקטע שמגיע עד למערת נמר) לשנות לצבע ירוק. כך או כך, בשטח אפשר לראות רק סימון ירוק (ומדי פעם, סימון שחור מחוק).

המסלול: מנקודת ההתחלה יורדים במסלול תלול אך לא קשה, אל עבר אפיק נחל נמר. כעבור כ-500 מטר מגיעים לפיצול עם מסלול "שקוף" (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). פיצול זה יוביל אותנו אל המערה. מבחוץ נראה שהמערה אינה מאוד גדולה, אך זהו מראה מטעה: לאחר זחילה קצרה המערה נפתחת לחדר גדול. מכאן אפשר להמשיך במסלול שמסומן באמצעות מחזירי אור עגולים קטנים: מחזיר אור לבן מסמן את כיוון ההתקדמות אל תוך המערה, ומחזיר אור צהוב - את כיוון היציאה.

לאחר הסיור במערה, חוזרים אל המסלול הירוק. המסלול הירוק ממשיך מכאן לתוך אפיק נחל נמר, ויורד איתו עד לכביש הצפון (אל הצומת עם כביש המוביל לאדמית, בו עברנו קודם). אבל אם יש לכם רק מכונית אחת, מומלץ פשוט לחזור כלעומת שבאתם, אחרת תצטרכו ללכת 2.5 ק"מ ברגל בכביש צר ומתפתל בחזרה אל המכונית.

מסלול קצר נוסף שאפשר לעשות בסביבה הינו מערת קשת.

נחל נשר

2008-04-26T20:34:00.001+03:00

(צביקה, איתן, יותם, 26.4.08)

נחל נשר הוא נחל קטן ויפה שיורד מקו פרשת המים ברכס הכרמל אל העיר נשר. המסלול שלנו עוקב אחר הנחל לאורך כמחצית מאורכו, ואז חוזר בחזרה לנקודת ההתחלה. זהו מסלול לא ארוך (כ-2 ק"מ בכל כיוון), ולא במיוחד קשה מבחינה טכנית. הוא כולל מספר מקרים של טיפוס על מפלים יבשים קטנים. עם נעליים טובות, כל אחד יכול לעשות זאת (מלבד אולי ילדים קטנים).

נקודת ההתחלה: המסלול מתחיל בצומת דמון - המפגש בין כביש 672 (חיפה-עספיא) וכביש 721 (לבית אורן). בצומת ישנו משטח עפר גדול שבו אפשר להחנות את הרכב. בחלק הצפוני של הצומת, ליד גדר בטחון נמוכה, מתחיל הסימון האדום, אם כי קצת קשה למצוא אותו כי אין שילוט. (הסימון במפה נראה כאילו נקודת ההתחלה היא כ-100 מטר ממזרח לצומת, אך זה אינו נכון.)

המסלול: המסלול מתחיל בהליכה באחו פורח ורחב ידיים, אך לאחר כ-500 מטר נכנס לאפיק נחל נשר, שם ממשיכים עד סוף הטיול. אורכו של המסלול כ-2 ק"מ (בכל כיוון), אך ההליכה היא בתוואי לא קל ולכן יש לקחת בחשבון הליכה של שעה עד שעה וחצי בכל כיוון.

נקודת הסיום: המסלול האדום מתחבר לכביש 7212, כביש צר ומתפתל שיורד מהכרמל אל עבר נשר. כאן מסתיים הסימון האדום. מהו עושים מפה? אפשרות אחת היא לחזור כלעומת שבאנו (מה שאנחנו עשינו). אפשרות אחרת היא להשאיר רכב נוסף בנקודת הסיום (מקום חניה אפשרי הוא בתחילת דרך נוף כרמל, המסומנת בסימון שבילים ירוק). אפשר גם להאריך קצת את המסלול, ללכת על דרך נוף כרמל, ולחזור דרך שביל ישראל אל עספיא; מכאן בהליכה של כקילומטר וחצי אפשר לחזור לצומת דמון ואל המכונית.

נחל מערות

2008-04-23T21:32:00.006+03:00

(צביקה, יעל ויותם, 22.4.08)

נחל מערות שליד עתלית הוא אתר שמתאים לטיול של שעה וחצי עד חצי יום. במקום יש ריכוז של מערות טבעיות, שחלקן שמשו למגורים של האדם הקדמון במשך תקופה ארוכה. הסיור במערות האדם הקדמון הוא בתשלום ובליווי מדריך של רשות הטבע והגנים. מלבד זאת, ישנם מספר מסלולי טיול בנחל עצמו, שאינם בתשלום. כל המסלולים מתאימים גם לילדים.

הגעה: יורדים מכביש החוף (כביש 2) במחלף עתלית, נוסעים מזרחה לצומת אורן ושם פונים דרומה אל כביש החוף הישן (כביש 4). נוסעים דרומה, עוברים את קיבוץ עין כרמל, ולאחר כ-300 מטר פונים שמאלה לנחל מערות. כאן יש חניון מוסדר (בלא תשלום).

מערות האדם הקדמון

הסיור במערות הוא בתשלום, ובשבתות וחגים הוא אפשרי רק בליווי מדריך (אבל לפחות כשאנחנו היינו, ההדרכה היתה דווקא מעניינת). מדובר במסלול הליכה של כשעה, שכולל ביקור בשלוש מערות שבהן נמצאו שרידים רבים של התיישבות קדומה. בין היתר אפשר לראות כלי ציד שונים שנבנו מאבנים ומעצמות, וכן העתק של שלד של אדם שנקבר עם מעין שרשרת על ראשו. שתי המערות הראשונות קטנות ולא ניתן להכנס אליהן, אך אל המערה השלישית נכנסים ושם גם אפשר לראות סרט קצר על האדם הקדמון (לא משהו).

המסלול כאן קל ונוח מאוד גם לילדים קטנים. הקושי העיקרי הוא טיפוס של כ-50 מדרגות בתחילת הדרך.

נחל מערות

המעוניינים במסלול טיול קצת יותר ארוך יכולים להכנס לתוך נחל מערות עצמו. זהו מסלול מעגלי של כ-3 ק"מ, והכניסה אליו היא חינם.

מחניון נחל מערות, הולכים אל בקתת הכניסה לאתר, עוברים אותה, וממשיכים ישר (מזרחה) לתוך הנחל. המסלול מסומן בכחול, וממשיך כקילומטר בתוך ערוץ הנחל, לפני שהוא עולה ומטפס על הגדה הדרומית של הנחל. בהדרגה נפתח הנוף לעבר הים התיכון ואפשר לראות את עתלית ואת היישובים הסמוכים. לאחר טיפוס לא קשה (עליה של כ-150 מטר) מגיעים אל הרכס, הולכים זמן קצר בחורשה נעימה, ויורדים מצידו השני. כאן המסלול מתחיל לחזור מערבה, ולבסוף נפגש עם מסלול ירוק שמחזיר אותנו לחניון.

מונפור

2008-04-11T18:13:00.008+03:00

(צביקה ויעל, 8.4.08)

המונפור הוא אחד מכמה מבצרים מבודדים שבנו הצלבנים בישראל ונותרו על תילם עד היום (שניים אחרים הם כוכב הירדן ומבצר נמרוד). הוא נמצא בגליל העליון, בכתף הר המשקיף על נחל כזיב.

המסלול המומלץ למונפור מתחיל מפארק גורן, יורד אל תוך נחל כזיב, ואז עולה אל מבצר המונפור. המסלול אינו מעגלי. (ישנה גם אפשרות להגיע למבצר מהכיוון השני - ממצפה הילה או ממעליא - אבל זו דרך פחות יפה.)

המסלול אל המונפור מתחיל מ"תצפית המונפור" שבפארק גורן, משם ניתן לראות את שביל ההליכה שיורד אל הנחל ועולה בחזרה. מכאן יורדים כ-200 מטר לתוך ערוץ נחל כזיב, ואז עולים כ-300 מטר אל המבצר. המסלול כולו מסומן אדום. שביל ההליכה הוא רחב ונוח מאוד מבחינה טכנית, אבל העליה עשויה להיות קצת מתישה למי שאינו רגיל לכך. החזרה לפארק גורן היא מאותה הדרך. בסך הכל המסלול לוקח כ-4 שעות בהליכה נינוחה, כולל סיור של שעה במבצר.

הגעה: ראו בפוסט של פארק גורן.

עמק השלום

2008-03-15T19:27:00.005+02:00

(צביקה, יעל, יותם, רפי, ומשפ' קיסר, 15.3.08)

"עמק השלום" הוא שם לא רשמי למסלול טיול קצר בנחל השניים, קרוב ליקנעם (20 דקות נסיעה מזכרון-יעקב). הרעיון במסלול, שאותו טיפחה עמותת לטם, הוא לאפשר גם לנכים להגיע לאיזורי טבע יפים ומיוחדים. לשם כך, השביל כולו סלול (חלקו אספלט, חלקו גשרים מעץ), ובנוי כך שהוא מגיע ממש עד לנקודות היפות בנחל. אם אתם לא צמודים לכסא גלגלים, תוכלו להמשיך את המסלול בדרכי עפר שונות שמסתובבות בעמק, ולמצוא לכם פינה שקטה לפיקניק.

המסלול עובר לאורך קטע יפה של נחל השניים ומגיע לפתחן של כמה מערות קטנות מאוד, שאפשר להכנס אליהן. בסך הכל זהו מסלול נחמד, אבל למרבה הצער, השביל צר למדי, ובשבתות יפות כמו זו שהיתה השבוע, האיזור מלא כל כך במטיילים שצריך ממש לפלס דרך ביניהם, וקשה לי לראות איך מישהו בכסא גלגלים היה מסתדר שם. גם שבילי העפר שמסביב היו מלאים בכל מיני כלי רכב ממונעים, החל מרכבי היי-טק ועד לטרקטורונים, ועל שולחן פיקניק פנוי לא היה מה לדבר. יתכן שבמהלך השבוע האיזור ריק יותר, אבל בשבת אביבית ממש לא כדאי להתקרב לכאן.

הגעה: בניגוד לכתוב במקומות אחרים באינטרנט, אין כניסה לאתר דרך יקנעם מושבה, וגם לא דרך קיבוץ הזורע. במקום זאת, יש לנסוע על כביש 66 אל היציאה הדרומית של קיבוץ הזורע (אם באים מצפון, צריך לעבור את הכניסה הראשית של קיבוץ הזורע, לחלוף על פני תחנת דלק, ואז לפנות ימינה). כאן ישנם כבישים רבים שנוסעים בתוך יער הזורע (יער נטוע של קק"ל) ועולים על הר גחר הסמוך. ישנו כביש שעוקף את ההר ומגיע ישירות לעמק השלום, אבל אם אתם לא ממהרים, דווקא כדאי לעלות בכביש הצר ולהסתכל על נופי עמק יזרעאל. הכביש עולה אל פסגת הר גחר, שם יש איזור פיקניק קטן, ואז יורד חזרה בצד המערבי של ההר. רק לאחר שיורדים מההר מתחיל שילוט לעמק השלום.

חי-בר כרמל

2008-03-10T19:50:00.004+02:00

(כל המשפחה)

חי-בר הוא מעין גן חיות שבו מגדלים בעלי חיים בסביבתם הטבעית, כולל בעלי חיים ששכנו בעבר במקום אך נעלמו מאזורנו עקב ציד או הרס בתי הגידול שלהם. חלק מבעלי החיים מתרבים בחי-בר ובמקרים מסוימים משחררים את הצאצאים שלהם לטבע.

ישנם שני אתרי חי-בר: הראשון הוא בכרמל, והשני ליד יטבתה. בחי-בר כרמל אפשר לראות כמה מיני חיות שאמנם מסתובבות בטבע, אבל לא רואים אותן ביום-יום: יחמורים, נשרים, כבשי בר (שלא נראות בכלל כמו כבשים בספרי ילדים) וצבאים.

הכניסה לאתר היא בתשלום. בשבתות ישנה הדרכה וכן מוקרן סרט על ההיסטוריה של המקום.

פארק קק"ל נשר

2008-02-22T19:41:00.002+02:00

(צביקה, יעל ויותם, 22.2.08)

פארק קק"ל נשר הוא איזור חורש טבעי בשולי הכרמל, באיזור שניצל איכשהו מכרישי הנדל"ן, בין העיר נשר לבין הכביש המהיר לאוניברסיטת חיפה. במקום ישנם מספר שבילי טיולים, המון ספסלים, איזורי פיקניק, גן שעשועים גדול, והשוס - שני גשרים תלויים ענקיים, המקשרים בין שני צידי נחל קטיע שבמרכז הפארק. שני הגשרים, מהסוג שבמקומות קצת יותר מיוחדים היו בהחלט יכולים לגרום לגביית דמי כניסה שערורייתיים, חוצים את הנחל בגובה של כמה עשרות מטרים. (הכניסה לפארק כאן היא חינם אין כסף.) המעבר בגשרים, מעל צמרות העצים, הוא סוג של אטרקציה, במיוחד לילדים. כל הכבוד למי שחשב על הרעיון.

במקום אפשר לעשות מסלול מעגלי קצר ונחמד (כ-2 ק"מ), שהולך בכיוון אחד בתוך נחל קטיע, ואז מטפס לגדה וחוזר חזרה בדרך עפר נוחה אל נקודת ההתחלה.

הגעה: הכניסה הראשית לפארק נמצאת ברחוב החרוב בנשר (ראו מפה). מדרך צה"ל (הכביש הראשי שמפריד בין נשר לחיפה), נכנסים לנשר ברחוב הזית, וממשיכים ישר עד שהוא הופך לרחוב החרוב. כאן ממשיכים עד שרואים שלט גדול המציין את "פארק קק"ל נשר". במקום יש חניון די גדול, אבל הוא יחסית שקט ושליו, אפילו בסופי שבוע.

נחל תמר

2008-01-19T15:39:00.001+02:00

(צביקה ויעל, 5.1.08)

מסלול הטיול בנחל תמר הוא מסלול קצר אך מאתגר. אורך המסלול אינו עולה על קילומטר אחד, אך הוא כולל מספר מפלים גבוהים, שהירידה בהם דורשת קצת יותר מיומנות ממרבית מסלולי הטיולים בנגב או בערבה. שנים מהמפלים כוללים סולם מתכת קבוע, והירידה בהם לא מאוד מסובכת, אך במפל אחר תצטרכו להשתמש בחבל שנמצא במקום. לכן זהו מסלול למיטיבי לכת, ובוודאי אינו מתאים לילדים. כרגיל, יש לוודא שאין סכנת שטפונות לפני הכניסה לנחל.

אם יש לכם שתי מכוניות וזמנכם מוגבל, תוכלו לעשות את המסלול בכיוון אחד (קחו בחשבון כשעתיים הליכה, בהנחה שאין קבוצות גדולות בדרך). לחילופין, תוכלו לשלב עליה בנחל צפית הסמוך עם ירידה בנחל תמר, ולקבל מסלול כמעט מעגלי, שמתאים לחצי יום טיול.

מסלול בכיוון אחד:
התחלה: המסלול מתחיל בסיבובי סדום, כ-2 ק"מ במעלה הכביש מצומת הערבה, ליד אבן ק"מ 108. במקום ישנו מצפה וחניון קטן בו ניתן להשאיר את המכונית.
מסלול: מסומן בירוק לכל אורכו.
סיום: המסלול מסתיים כקילומטר מדרום לצומת הערבה. ניתן להשאיר מכונית בתחנת הדלק של צומת הערבה.

מסלול מעגלי:
מתחילים את המסלול בתחתית נחל צפית, במסלול מסומן בשחור. לאחר כ-2 ק"מ של הליכה במעלה הנחל, זמן לא רב לאחר שיוצאים מהקניונים הצרים שלו, ישנו פיצול למסלול עם סימון כחול. המסלול עובר מעל הקניון של נחל צפית ואז פונה צפונה לעבר נחל תמר, שם הוא משתלב עם המסלול הירוק כ-200 מטר לפני כביש סיבובי סדום. מכאן יורדים במורד הנחל עד שחוזרים לכביש הערבה, ואז חוזרים כקילומטר על הכביש לנקודת ההתחלה.

נחל צפית

2008-01-11T16:28:00.000+02:00

(צביקה ויעל, 4.1.08)

נחל צפית זורם ממישור ימין (ליד דימונה) ועד לצומת הערבה, ועובר ממזרח למכתש הקטן. שביל מסומן עובר בתוך הנחל לכל אורכו. זהו מסלול שנמשך כ-16 ק"מ, ומחולק לשלושה קטעים: נחל צפית עליון, תיכון ותחתון. החלק היפה ביותר הוא נחל צפית תחתון, שם הנחל מצטמצם לקניון צר ומתפתל. המסלול מיועד למיטיבי לכת, במיוחד החלק התחתון, בו תצטרכו לטפס במורד מפלים בעזרת חבל (שנמצא במקום).

המסלול אינו מעגלי, אבל עובר די קרוב לכביש 25, שם ניתן די בקלות לתפוס אוטובוס. קו 393 או 394 עובר מצומת הערבה לכיוון דימונה בערך כל 90 דקות, ומהנסיון שלי הזמנים באתר של אגד די מדויקים (קחו 10 דקות טווח בטחון). אם אתם משאירים רכב באחת מנקודות הקצה, מומלץ לעשות זאת בתחנת הדלק של צומת הערבה, כיוון שבאיזור ישנם מקרים רבים של גניבת רכב.

אם אתם מתחילים את הטיול מוקדם והולכים מהר, תוכלו לעשות שני קטעים או אולי אפילו את שלושתם ביום אחד. בכל מקרה, המסלול מתוכנן כך שניתן לעשות כל אחד מהחלקים שלו בנפרד. אנחנו טיילנו רק בנחל צפית תיכון ותחתון, ולכן אני אכתוב כאן רק עליהם.

אזהרה: כמו בכל טיול באיזור, לפני הכניסה לנחל יש לוודא שלא צפויים גשמים באיזור, כדי להמנע מסכנת שטפונות.

נחל צפית תיכון

החלק המרכזי של נחל צפית נמשך כ-5 ק"מ, לא כולל קטעי הליכה של כ-2 ק"מ בכל כיוון אם אתם מגיעים מהכביש. הנוף בחלק זה הוא של נחל רחב-ידיים יחסית שעובר בין הגבעות המתונות שבין מדבר יהודה לערבה. המסלול עצמו הוא נוח וכמעט כולו בירידה (מלבד שני קטעים לא ארוכים שבהם המסלול מאגף מפלים גדולים בנחל). עם זאת, במספר מקומות ישנה הליכה על שביל צר מאוד שעובר ליד צוק, ולכן המסלול אינו מתאים לילדים.

הגעה לנקודת ההתחלה: נקודת ההתחלה קרובה מאוד למיצד תמר. אם אתם מגיעים באוטובוס, בקשו מהנהג להוריד אתכם ליד השלט של מיצד תמר. אין שם תחנה רשמית, אבל אם תבקשו בנימוס יש סיכוי שהוא יסכים. (אם לא, תצטרכו לרדת במחצבת צפית ולהמשיך משם כ-2 ק"מ צפונה על הכביש). השילוט למיצד תמר נמצא למעשה כמה מאות מטרים מצפון למיצד. חזרו דרומה על הכביש כמה מאות מטרים, עד שתראו משמאלכם את המיצד, קרוב לשלט המזהיר מגמלים על הכביש. כאן חוצה שביל ישראל את הכביש, ואנחנו נמשיך עם שביל ישראל ימינה במעלה ההר. השביל מטפס רק כ-50 מטר ואז נכנס לתוך נחל צפית, כאן נפרד משביל ישראל ונמשיך במסלול השחור של נחל צפית.

הסימון השחור ילווה אותנו במשך רוב הדרך. לקראת סוף המסלול, תוכלו לבחור בין סימון כחול לבין המשך הסימון השחור. אם אתם ממשיכים לנחל צפית תחתון, בחרו במסלול הכחול, ואם אתם חוזרים לכביש 25 עדיף להמשיך במסלול השחור, שיחסוך לכם כקילומטר של הליכה על כביש העפר.

הגעה לנקודת הסיום: בין אם בחרתם במסלול השחור או הכחול, נקודת הסיום של נחל צפית תיכון (שהיא גם נקודת ההתחלה של נחל צפית תחתון) נמצאת במפגש השביל עם דרך העפר המובילה למכתש הקטן. המעוניינים להמשיך לנחל צפית תחתון (מומלץ!) ימשיכו במסלול הכחול. כדי לחזור לכביש נפנה שמאלה (צפונה) ונלך על דרך העפר הרחבה כחצי שעה, עד לכביש 25. הגענו לירידה מכביש 25 לכיוון המכתש הקטן. זו תחנה רשמית של קו 393/394 של אגד וכאן נוכל לתפוס אוטובוס לנקודת ההתחלה.

נחל צפית תחתון

נחל צפית תחתון הוא בלי ספק החלק היפה ביותר של המסלול. ההליכה כאן היא בתוך הנחל, שהיה לקראת סופו קניון צר, גבוה ומתפתל. מסיבה זו, זהו גם החלק הקשה ביותר להליכה. בנקודה אחת, יחסית בתחילת המסלול, יש לרדת במפל שגובהו כ-6 מטרים, בעזרת חבל (שנמצא במקום באופן קבוע) - משימה לא פשוטה למי שאינו מורגל בכך. במקומות רבים אחרים ישנם יתדות בסלע. בקיצור המסלול מיועד בהחלט אך ורק למיטיבי לכת.

מי שאינו מעוניין לרדת בחבל, אבל לא מפחד לטפס על סלעים כשיש בהם יתדות, יכול לעשות את החלק האחרון של המסלול מסופו כלפי מעלה, ואז לחזור כלעומת שבא. באופן כזה יהיו לכם טיפוסים עם יתדות, אך ללא חבלים.

בנוסף, ניתן לשלב את המסלול עם נחל תמר הסמוך, שגם הוא תלול, יפה, וכולל קטעי טיפוס לא קלים.

הגעה לנקודת ההתחלה: ראו נקודת הסיום של נחל צפית תיכון, למעלה.

הגעה לנקודת הסיום: המסלול מסתיים בכביש הערבה, כ-2 ק"מ מדרום לצומת הערבה.

כוכב הירדן

2008-01-07T21:24:00.001+02:00

(כל המשפחה, 22.12.07)

כוכב הירדן הוא מבצר צלבני באיזור נהריים. האתר הינו גן לאומי והכניסה אליו היא בתשלום (18 ש"ח למבוגר). הביקור מתאים לכל המשפחה ונמשך שעה עד שעתיים.

המבצר במקום נשמר (או אולי שוחזר) בצורה מרשימה. אפשר לראות את החפיר שהגן על החומה, את הדלתות הכפולות שנבנו עם מרווח מיוחד המאפשר לשפוך שמן רותח על מי שמנסה לפרוץ פנימה, ואת חרכי הירי בחומות.. היו להם חיים אלימים מאוד לצלבנים האלה. מלבד זאת אפשר להסתובב בתוך הטירה ולראות חדרים שונים, אבל כמו בגנים לאומיים רבים בארץ, אין כמעט הסברים בשטח, וצריך להעזר במפה שמקבלים בכניסה כדי לנסות להבין מה תפקיד החריצים בדלתות, למשל (הם שימשו להנחת הציר של הדלת).

המבצר מכונה בלועזית Belvoir שפירושו - יפה נוף, ואכן נשקף מכאן נוף מדהים של בקעת הירדן והרי גלעד.

מידע מפורט על המבצר, ומסלול טיול מומלץ במקום, אפשר למצוא בויקיטיול.

מערת אצבע

2007-11-17T18:16:00.000+02:00

(צביקה ויעל, 17.11.07)

מערת אצבע נמצאת במרכזו של מסלול מעגלי קצר, קליל ויפה, במורדות המערביים של הכרמל, עשר דקות נסיעה מחיפה. המסלול עד למערה מתאים לכל המשפחה, אפילו לילדים קטנים; המסלול המעגלי השלם דורש קצת טיפוס, אבל עדיין מתאים באופן כללי למשפחות עם ילדים. משך המסלול המעגלי, כולל כניסה למערה - כשעתיים. כדאי להביא פנסים אם אתם מתכננים להכנס למערה, אבל אפשר להסתדר גם בלי.

הגעה: נקודת ההתחלה והסיום היא חניון פתחת נחל אורן, שנמצא ממש סמוך לצומת אורן. מכביש החוף, יורדים במחלף עתלית, משם מגיעים לצומת אורן. פונים שמאלה (צפונה) ומיד ימינה (מזרחה), ומגיעים לכביש בית-אורן-עתלית. כמה מאות מטרים אחרי תחילת הכביש, פונים ימינה לחניון פתחת נחל אורן. הכניסה לחניון בתשלום (30 ש"ח למכונית פרטית).

המסלול: המסלול כולו עוקב אחר הסימון השחור. מהחניון עולה מסלול מעט תלול, שבחלקו מדרגות חצובות באבן, לכיוון המערה. המערה עצמה גדולה יחסית למערות שבכרמל, ואורכה הכולל כ-20 מטר. גם ללא פנסים תוכלו להכנס, ועל ידי גישוש תוכלו להגיע עמוק לתוכה.

מהמערה אפשר להמשיך במסלול השחור, שעולה מעט יותר גבוה ומגיע לנקודת תצפית יפה על חוף הים, עתלית והיישובים שבסביבה (וכן על כלא שש הסמוך). המסלול מקיף שלוחה קטנה של הכרמל, שנקראת שלוחת אצבע, וחוזר ויורד אל החניון מהצד השני שלה. בסך הכל מדובר על מסלול של כקילומטר וחצי, עם עליה של כ-120 מטר.

רשימת טיולים לפי איזור

2007-10-19T18:45:00.030+02:00

צביקה טייל במקומות הבאים. לחצו על אתר כדי לקבל פרטים נוספים עליו.
לצפייה במפה דרך Google Maps (מאפשר לראות פרטים רבים יותר), לחצו כאן.

View הטיולים של צביקה in a larger map

נחל עמוד

2007-10-19T18:43:00.000+02:00

(צביקה, איתן, רפי, לנה, 13.10.07)

נחל עמוד זורם במשך כ-20 ק"מ, מאיזור הר מירון ועד לכנרת. מסלול ההליכה בו נמשך כ-15 ק"מ, ומחולק לשלושה חלקים שווים. אפשר לעשות כל אחד מהם בנפרד, או ללכת לכל אורך הנחל במסלול של יום אחד, שמחייב מכונית נוספת בנקודת הסיום. אנחנו בחרנו באפשרות השניה, והלכנו מהחניון של רשות הטבע בתחילת נחל עמוד עליון, ועד לעמוד שעל שמו קרוי הנחל, ליד קיבוץ חוקוק.

נחל עמוד עליון: החלק הצפוני של הנחל מתחיל בחניון מוסדר של רשות הטבע והגנים, שהכניסה אליו בתשלום. כאן אפשר להשאיר את האוטו, אבל המקום נסגר מוקדם למדי (בשעה 16:00 בחורף), והשער ננעל. לכן, יתכן שכדאי יותר להחנות את הרכב ליד מושב מירון, ולהתחיל את המסלול בנקודה שבה שביל ישראל חוצה את כביש 866, בין אבני ק"מ 41 ו-42. (באופן רגיל אני לא ממליץ להתחמק מתשלום במקומות כאלה, אבל הפעם פשוט אין ברירה.) מכאן ממשיך המסלול עד סופו לאורך שביל ישראל, ומסומן גם בסימון שחור. אם בחרתם בכל זאת להכנס לחניון, תוכלו לרדת לערוץ הנחל ולהפגש עם שביל ישראל אם תעקבו אחרי הסימון האדום.

כך או כך, תגיעו במהירות לאיזור עין יקים, מעיין שבו יש מים כל השנה. בחורף ובאביב ניתן להכנס למים ולשחות, בקיץ המקום נהיה בריכה שבה אפשר לכל היותר לשכשך רגליים.

המסלול ממשיך בתוך ערוץ הנחל במשך כ-5 ק"מ, עד לאיזור עין סתר. כאן מטפסים קצת על ההר, ופיצול למסלול כחול מסמן את סופו של השליש הראשון של הטיול. המעוניינים יכולים לטפס במסלול הכחול (תלול מאוד) ולהגיע למצפה הימים, נקודה שבה בימים עם ראות טובה במיוחד אפשר לראות בו-זמנית את הכנרת והים התיכון (וממנה אפשר לחזור, בהליכה של כמה קילומטרים על הכביש, לנקודת ההתחלה).

נחל עמוד תיכון: בניגוד לנחל עמוד עליון, כאן המסלול מוביל אותנו על הגדה של הנחל, כמה עשרות מטרים מעל הערוץ. השינוי גורם לתוואי להיות נוח יותר, ומדי פעם יש נוף. אבל, למרות כמה נקודות מרשימות (עין סתר, ומפל יבש בהמשך המסלול), לקראת סוף הקטע הזה הנחל נהיה רחב יותר ומרשים פחות. השליש השני של המסלול מסתיים במפגש עם כביש 85, כביש ראשי שאותו שומעים מרחוק. כאן כדאי ללכת לפי סימון שביל ישראל, ולא לפי הסימון השחור, שמתפצל ממנו ממש ליד הכביש - הסימון השחור ישן יותר וקצת מבלבל. על כל פנים, הכיוון הכללי הוא לחצות את כביש 85 ולהמשיך במורד הנחל, כך שאין ממש אפשרות ללכת לאיבוד.

נחל עמוד תחתון: תחילתו של מסלול זה, ליד כביש 85, הינה המשך של החלק הפחות מעניין של הנחל, אבל בהמשך הנחל נהיה שוב צר ותלול יותר. במקביל מתחילים לראות מערות רבות בקירות הנחל, ולאחר זמן מה מגיעים גם למערות שנמצאות ממש ליד המסלול, וניתן להכנס אליהן. אלה מערות קטנות מאוד (אין צורך בפנס), ולמרבה הצער הן מלאות בלכלוך מסריח, כמיטב המסורת הישראלית.

כמובן שהסיבה העיקרית להגיע לכאן היא העמוד. זהו גוש אבן גדול בעל צורה לא סבירה בעליל, שעומד בצד הנחל כאילו הונח שם בכוונה. בהחלט משהו ששווה לראות, אם כי קצת מוזר לקרוא לנחל ארוך ויפה על שמו של עמוד אחד שתקוע בסופו.

העמוד נמצא כ-500 מטר מסיום המסלול, במפגש עם הכביש המוביל לקיבוץ חוקוק. (שביל ישראל ממשיך כאן על דרך עפר לאורך הנחל, לכיוון הכנרת, אבל קטע המסלול שבהמשך אינו מעניין במיוחד.)

מערת עלמה

2007-10-01T21:37:00.000+02:00

(צביקה, רפי, איתמר, 28.9.07)

מערת עלמה היא המערה העמוקה ביותר בישראל, והביקור בה הוא חוויה ייחודית בארץ. המסלול נמשך 3-4 שעות, כולן בתוך המערה החשוכה לחלוטין, ורובו מורכב מטיפוס וזחילה לסירוגין. מדובר, לכן, במסלול למיטיבי לכת, והוא אינו מתאים לבעלי נטיה קלאסטרופובית או לבעלי פחד גבהים.

ציוד נדרש:

בתוך המערה, כמובן, חשוך לחלוטין, וההליכה בה קשה וכוללת טיפוס והשתלשלות ממקומות גבוהים. לכן יש צורך בפנס אחד לפחות לכל מטייל. כמו כן, משך הטיול עשוי להיות ארוך ממשך החיים של הבטריה של הפנס, וכדאי לכן לדאוג לבטריות רזרביות לכל אחד מהפנסים. פנס ראש הוא הסוג המומלץ ביותר, שכן תזדקקו לשתי הידיים כדי לטפס.
בירידה ההתחלתית, חבל באורך של כ-10 מטרים יכול להיות שימושי, אך אינו חיוני.
המערה מלוכלכת מאוד, בעיקר מבוץ, אבל גם מכך שמסתובבים שם עטלפים רבים שעושים את הצרכים שלהם בדיוק איפה שאתם רוצים להניח את היד. צריך להביא בגדים שלא אכפת לכם ללכלך, אופטימלית - סמרטוטים שאתם הולכים לזרוק ממילא.
יש צורך בנעלי הליכה טובות שכן המסלול כולל טיפוס והאבנים רטובות וחלקלקות.
2 ליטר מים לאדם מספיקים.

הגעה: נוסעים בכביש עכו-צפת (85) עד צומת חנניה, שם פונים שמאלה לצפת (כביש 866). ממשיכים לפי השילוט לכיוון קרית שמונה, קודם על כביש 89 ואז על כביש 886, עד שמגיעים לכפר ריחניה. כאן שמים לב למספר דרכי עפר שיוצאות מהכביש לצד ימין (ריחניה נמצאת מצד שמאל). אחד מהם מסומן בסימון שבילים אדום. זוהי דרך חצץ שמתאימה לרכב לא מפונק, והיא נמשכת כקילומטר וחצי, עד שהמסלול האדום פונה לדרך עפר שמתאימה לג'יפים בלבד. כאן אפשר להשאיר את הרכב ולהמשיך ללכת, פחות מקילומטר, לאורך המסלול האדום, עד לפתח המערה.

המסלול: פתח המערה גדול, וקשה לפספס אותו. המסלול מתחיל מירידה של כ-20 מטר לתוך אולם גדול המכוסה לשלשת יונים, אך זו תהיה הפעם האחרונה בשעות הקרובות בה נראה מרחב פתוח. קרוב לתחתית האולם ישנו פתח קטן, שלא נראה כאילו הוא מוביל לשום מקום. חץ לבן גדול יעזור לכם למצוא אותו. כאן יש וו מתכת אליו ניתן לחבר חבל, אבל הכניסה למערה אפשרית גם ללא חבל - בסלעים יש יתדות, רק צריך להזהר לא להחליק על הבוץ הרטוב. לאחר ירידה של כ-5 מטרים מתחיל המסלול עצמו. שימו לב לעקוב אחרי סימון השביל, כי ישנם פיצולים אחדים במערה ולא כדאי ללכת לאיבוד. הסימון כאן מורכב ממחזירי אור קטנים שקבועים בסלעים: מחזיר אור בצבע לבן מסמן את כיוון ההתקדמות, ומחזיר אור בצבע אדום מסמן את הכיוון חזרה ליציאה. לא תמיד ברור לאן הסימונים אמורים לכוון אתכם - אם נראה לכם שאתם מגיעים לקטע ללא מוצא, חזרו אחורה כמה מטרים ותראו אם אין כיוון אחר שאמורים ללכת בו.

במהלך הטיול תשמעו מדי פעם את העטלפים במערה. ברוב המקרים העטלפים יתרחקו מכם ולא תראו אותם. אם הם מתקרבים אליכם, השתדלו לא לסנוור אותם עם הפנסים שלכם. (העטלפים אינם מזיקים לבני אדם.)

המסלול אינו ארוך אבל כולל טיפוס וזחילה כמעט ללא הפסקה. במספר מקומות ישנם מעברים צרים מאוד, שדורשים זחילה על הגחון. אם כל זה נשמע לכם מגניב - מובטח לכם טיול מהנה ומיוחד.

קיסריה

2007-10-01T21:28:00.001+02:00

(צביקה ויעל, 29.9.07)

הגן הלאומי קיסריה הוא אתר ארכיאולוגי על חוף הים, בין היישוב הקהילתי קיסריה לבין קיבוץ שדות ים.

בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים רבים, שבהם ישנו מקבץ קטן של חפירות ואין הרבה לעשות מעבר לכך, כאן יש כמות גדולה מאוד של מבנים שמורים היטב (חלקם משוחזרים), המשתרעים על שטח רחב שבו ניתן לבלות בקלות כמה שעות. המעוניינים יכולים לשלב את הביקור עם הליכה על חוף הים ואף להכנס למים (הרחצה אסורה, אין מציל).

באיזור הרומי אפשר לראות אמפיתיאטרון שבנה המלך הורדוס (בו נערכות הופעות גם היום), היפודרום - רחבה למירוצי מרכבות סוסים, ומבנים רבים ובהם כמה פסיפסים.

מטבע הדברים, האיזור הצלבני הוא במצב טוב יותר, ויש בו חומות גבוהות וחפיר המגינים על העיר, וכן מצודה המשקיפה על הנמל העתיק. למרבה הצער, האיזור הזה מתויר מאוד, ומלכודות התיירים הקלאסיות כוללות מסעדה וקיוסקים, חנויות מזכרות, עבודות יד, מוצרי יודאיקה ושאר פריטים לתייר האמריקאי הממוצע. המפתיע הוא שדווקא האיזור הזה הומה אדם, כנראה שיש אנשים שנופלים במלכודת בכל זאת (שאם לא כן, מן הסתם היא היתה מתפוגגת).

הערה אחרונה: כמו כל האתרים של רשות הטבע והגנים, הכניסה לכאן היא בתשלום, והמקום נסגר יחסית מוקדם - בשעה 17:00 בקיץ ובשעה 16:00 בחורף. הכניסה לאתר מותרת עד שעה אחת לפני הסגירה.

רולרבליידס ביום כיפור 2

2007-09-29T19:30:00.000+02:00

(איתי, אלה, ניצן, צביקה, יום כיפור תשס"ח)

עכשיו זו כבר מסורת - אחרי הטיול במרכז בשנה שעברה, החלטנו הפעם לנסות להגיע מחיפה לתל-אביב על רולרבליידס. המטרה הזו היתה כנראה קצת מוגזמת בשביל רמת הכושר שלנו, אבל הצלחנו לעשות סיבוב של משהו כמו 50 ק"מ.

יצאנו בסביבות 7:30 בירידה ברגל מחיפה, דרך נשר, כי ירידה ברולרבליידס בכבישים המפותלים של העיר לא התאימה לרמת המיומנות שלנו. לקח בערך שעה להגיע לתחתית של נשר, שם פגשנו את איתי. מכאן חצינו את העיר התחתית של חיפה. כאן דווקא היתה מדי פעם תנועה, אבל הכביש היה יחסית רחב כך שיכולנו לראות מכוניות שמגיעות. מומלץ במצבים כאלה לנסוע נגד כיוון התנועה - כך רואים את המכוניות מרחוק ואפשר לזוז הצידה.

עלינו על כביש החוף, ונסענו בו עד מחלף זכרון. כאן כמעט שלא היתה תנועה, וגם הכביש היה סלול טוב ודי שטוח. מצד אחד רואים את הים, מצד שני רואים את הכרמל - מסלול רולרבליידס אידאלי, חבל שרוב הזמן תופסות אותו מכוניות.

במחלף עתלית ירדנו ואכלנו ארוחת צהריים בחורשה קטנה ומוזנחת של קק"ל. במחלף זכרון ראינו שאין סיכוי להמשיך עוד הרבה, אז ירדנו מהכביש המהיר והחלטנו לחזור דרך הכביש הישן. בפורדיס, באופן לא ממש מפתיע, היתה דווקא לא מעט תנועה ומומלץ לא לעבור במקום אם אפשר. גם המשך הנסיעה בכביש הישן היתה פחות מוצלחת - הכביש סלול הרבה פחות טוב, וצר יותר. אמנם, אחרי פורדיס כמעט לא היתה תנועה, אבל כשמגיעה מכונית בכל זאת צריך לרדת לשוליים הצרים, שמכוסים לא פעם באבנים. כפיצוי, הכביש עובר הרבה יותר קרוב לכרמל, ואפשר לראות אותו צבוע בגווני שקיעה.

בסופו של דבר הגענו, לקראת השקיעה לפניה לעין הוד (לא רחוק ממחלף עתלית שבו אכלנו צהרים). כאן התמוטטנו וחיכינו עוד שעה-שעתיים עד שגם אנשים שפויים יתחילו לנסוע בכבישים, ואז אספו אותנו והחזירו אותנו הביתה.

כמה הערות תכנוניות: בכל תחנת דלק שבה עצרנו היה אפשר למלא מים, כך שלא צריך לסחוב עליכם יותר מדי - 2-3 ליטר לאדם מספיקים בהחלט. ברוב תחנות הדלק יש גם שירותים פתוחים. כדאי להביא הרבה אוכל - מוציאים הרבה אנרגיה במהלך היום, ובהפסקות נהיים רעבים.

ממחצבות קדומים לחניון האגם וחזרה

2007-09-10T21:36:00.001+03:00

(צביקה ויעל, 8.9.07)
(אנחנו ומשפ' מיכאלי, 15.11.08)

מחצבות קדומים וחניון האגם הם שני חניונים בכרמל, ליד בית אורן, מהם יוצאים מסלולי טיול רבים. המסלול הקצר שעשינו בשבת הוא מסלול מעגלי שעובר ביניהם. אורכו רק קילומטר וחצי, כך שאפשר בקלות לעשות אותו תוך שעה-שעתיים לפני השקיעה.

מחצבות קדומים הוא שמו של אתר עתיק שבו נהגו לחצוב סלעים לבנייה. המקום נמצא לצידו של כביש עתלית-בית אורן, וניתן להגיע אליו כמעט ללא הליכה. כילד אהבתי לטפס על הסלע החשוף, שהחציבה השאירה בו מעין מדרגות, ואני עדיין מופתע כשאני מגיע לשם ורואה שהסלע הוא בסך הכל בגובה של כעשרה מטרים.

מחניון העפר שליד מחצבות קדומים יוצאים מספר מסלולי טיול. אנחנו הלכנו במסלול הירוק, שיורד לתוך אפיק נחל אורן, ומגיע לטחנת הקמח העתיקה שאותה כבר הזכרתי בעבר. מכאן פונים ימינה למסלול האדום, שממשיך במורד הנחל. לאורך נחל אורן אפשר לראות צמחי פטל והרדוף, ומדי פעם אפשר להגיע אל מרכז האפיק, שם יש קצת מים, אפילו בקיץ.

לאחר הליכה קלה מגיעים לאגם המלאכותי (והיבש) שעל שמו קרויה נקודת האמצע של הטיול. לאחר שנחצה את הכביש ונמשיך במסלול האדום, נגיע לחניון עצמו, ובו שולחנות פיקניק, מים זורמים ושירותים. מכאן נפנה ימינה ונמצא את המסלול השחור, שעולה בחזרה לנקודת ההתחלה. מסלול זה צמוד לכביש עתלית-בית אורן, ולכן הוא אינו שקט במיוחד, כך שאם יש לכם שתי מכוניות, יכול להיות שעדיף לכם לוותר על החלק הזה ולסיים את המסלול בחניון האגם.

לאחר עליה קצרה ולא מאוד תלולה, נגיע למפגש עם שביל כחול, שם נפנה ימינה ונגיע במהירות בחזרה למחצבות קדומים, נקודת ההתחלה שלנו.

הגעה לנקודת ההתחלה: מכיוון תל-אביב, יורדים מכביש החוף (כביש 2) במחלף עתלית, נוסעים מזרחה כקילומטר עד לכביש הישן (כביש 4), ושם פונים שמאלה ומיד ימינה. עולים בכביש המתפתל כמה קילומטרים, עד שרואים את המחצבות מימין הדרך. כמאה מטר לפני המחצבות יש חניון עפר. אם הגעתם לבית אורן, סימן שפיספסתם - צריך להסתובב ולחזור כקילומטר.

חוף הבונים וחוף דור (טנטורה)

2007-09-01T23:16:00.000+03:00

(יעל וצביקה, 1.9.07)

חוף הבונים וחוף דור (הקרויים גם על שם הכפר הערבי שהיה במקום עד 1948, טנטורה), הינם שני חופים פופולריים (=צפופים), שנמצאים על רצועת החוף שליד הכרמל, בין זכרון יעקב לעתלית. רצועת החוף שביניהם היא שמורת טבע, בה יש שביל הליכה יפהפה שעובר בפינות שקטות (אפילו בימי הקיץ שבהם, במקומות אחרים, קשה לראות את הים מרוב אנשים). במסלול ההליכה אפשר לראות פריחת חוף, ציפורים שנמשכות לבריכות הדגים הסמוכות, ותצורות סלע מיוחדות.

הגעה: אם באים מהמרכז, יורדים מכביש החוף במחלף זכרון יעקב, וממשיכים צפונה על הכביש הישן (כביש 4). פונים שמאלה לכיוון מושב הבונים וממשיכים בכביש צר עד לשער המושב. במקום להכנס למושב, פונים ימינה וממשיכים לפי השילוט על דרך משובשת (מתאימה לרכב לא מפונק) לחוף הבונים. ניתן לחנות כ-500 מטר מהחוף עצמו ולהמשיך ברגל כדי להמנע מהתשלום בכניסה (זאת, כנראה, בשל החוק האוסר על גביית תשלום בכניסה לחופים). לחילופין אפשר לשלם 23 ש"ח לרכב פרטי ולחנות ממש על שפת החול.

מהחוף המוסדר, בו יש שירותים וקיוסק קטן, ישנו שילוט בולט למסלול הליכה מסומן באדום, שממשיך דרומה לאורך החוף עד לחוף הבונים, כ-3 ק"מ דרומה יותר. במהלך המסלול תוכלו למצוא מפרצונים קטנים, ועם קצת מזל תוכלו לבחור לכם מפרץ פרטי משלכם לפיקניק או שכשוך במים. (הרחצה במים אסורה בכל החופים באיזור שכן אין שם מציל.)

ההליכה נוחה ברובה, ולוקחת שעה או שעה וחצי בכל כיוון. אם אתם מתכוונים ללכת את שני הכיוונים, מומלץ להגיע כשעתיים לפני השקיעה. בחודשי הקיץ (במיוחד באוגוסט) אפשר לראות את פריחת חבצלת החוף (בתמונה), ובחורף אפשר למצוא צבעונים, כך שזה באמת טיול לכל ימות השנה.

הבניאס

2007-08-27T19:00:00.000+03:00

(צביקה, איתן, רפי ואיתמר, 16.8.07)

הבניאס (נחל חרמון), אחד משלושת מקורות הירדן, הוא נחל איתן שבו זרימה חזקה כל ימות השנה, ולכן הוא מתאים לטיול אפילו בימי אוגוסט החמים ביותר. הפארק הלאומי נחל חרמון כולל מספר אתרים שונים: מעיינות הבניאס, בריכות נוי מלאכותיות, שרידי עיר צלבנית עתיקה, מקדש לאל פאן, מסלול הליכה לאורך הנחל, וכמובן מפל הבניאס - מהמפלים המרשימים ביותר במדינה. במקום ישנם גם שולחנות פיקניק, ובהתאם לרמת העניין שלכם, ניתן לבלות בו בין שעה לחצי יום. בנוסף, אפשר להמשיך את הטיול במורד הנחל, מחוץ לתחום הגן הלאומי (ומחוץ לשמורת הטבע), שם ישנן מספר נקודות בהן הכניסה למים אפשרית. באחד מהם ניתן למצוא שרידים של טנק סורי ישן, שנפגע ונפל לתוך הנחל במהלך מלחמת ששת הימים.

את הביקור בבניאס אפשר לשלב עם ביקור בקלעת נמרוד (זכרו לקנות כרטיס כניסה משולב), ו/או במסלול הליכה בנחלים היפים שבסביבה: נחל חזורי ונחל גובתה שמובילים מקלעת נמרוד למעיינות הבניאס, ונחל חרמון שממשיך מהמעיינות לקיבוץ שניר ולמושב שאר ישוב.

לפני שנתחיל, נספר מה הביקור אינו מכיל: אין כמעט מקומות שבהם ניתן להכנס למים. בחלקים ממסלול ההליכה מותר לשכשך רגליים בבריכות העתיקות, אבל לא יותר מזה. הכניסה למים פוגעת בצמחיה ובבעלי החיים, ובכל מקרה, פקחים של רשות הטבע מסתובבים שם ומשגיחים. מי שרוצה להכנס למים יכול לעשות זאת בהמשך הנחל, מחוץ לשמורה.

כמו כן, כדאי להזהיר שהמקום הוא אתר פופולרי לטיולים, ונדיר להגיע אליו בלי למצוא שם קבוצות גדולות. הכניסה לאתר בתשלום (23 ש"ח למבוגר).

הגעה: נוסעים צפונה על כביש 90, עוברים דרך קרית שמונה, ולקראת היציאה מהעיר שמים לב לשילוט לכביש 99, לכיוון מַסְעָדֶה. כאן פונים ימינה לכביש 99 ונוסעים 11 ק"מ עד לפארק, שנמצא משמאל לכביש.

ממש ליד הכניסה נמצאים מעיינות הבניאס, שזורמים לתוך שלוש בריכות מלאכותיות. בשטח פזורים עצי תאנה ורימון, גפנים ושיחי פטל, ובעונה המתאימה (קיץ) אפשר לקטוף ולאכול. כמובן שהאטרקטיביות של המקום לא נעלמה מהתושבים הקדומים של האיזור, ובמקום יש שרידי עיר קדומה וכן מקדש לאל היווני פאן (שממנו נגזר שמו המקורי של הנחל, פניאס).

ליד הבריכות מתחיל מסלול הליכה נוח לאורך הנחל. אורך המסלול כשעה, וסופו במפל הבניאס. אלה שאינם מסוגלים ללכת במסלול זה יכולים להגיע ישירות למפל מהכניסה המערבית של הגן הלאומי, אבל גם במקרה זה יש צורך לרדת בשביל קצר ותלול אל תוך הנחל.

לא רחוק ממפל הבניאס, וסמוך לשביל שעולה לכניסה המערבית, מתחיל מסלול מסומן בשחור, שבניגוד לשאר המסלולים בפארק - אינו משולט. זהו מסלול יפה בפני עצמו, שמתאים למי שרוצה להאריך קצת את הטיול ואינו צריך לחזור לנקודת ההתחלה. אם תלכו בו, תגיעו עד מהרה לקצה הפארק הלאומי. שער היציאה פתוח בדרך כלל, אבל נסגר זמן מה לפני סגירת הפארק. אם בכל זאת הגעתם וגיליתם שהשער סגור, תצטרכו לעלות לכניסה המערבית ולבקש מהשומר לרדת אתכם ולפתוח לכם את השער.

מכאן ממשיך המסלול לאורך הגדה הצפונית של הבניאס, כשמדי פעם תוכלו להציץ ולראות את הנחל זורם בתוך קניון מרשים. כקילומטר מאוחר יותר תראו שלט קטן עליו כתוב "הטנק הסורי". השלט מפנה לירידה מהמסלול המסומן אל הנחל עצמו, שם תראו טנק סורי הפוך שנפל לנחל במהלך מלחמת ששת הימים. השלטים במקום אוסרים על כניסה למים; רוב המטיילים מתעלמים.

לאחר שתחזרו למסלול, תגיעו עד מהרה לשביל שעולה לקיבוץ שניר, שם תוכלו להשאיר את המכונית. לחילופין, ניתן להמשיך במסלול השחור עד לכניסה לשאר ישוב. דרך זו מכילה כמה נקודות נוספות בהן אפשר להכנס למים, אבל מעבר לכך היא לא במיוחד מעניינת, וחלקה דרך עפר בה נוסעים טרקטורונים רבים.

קלעת נמרוד

2007-08-25T10:20:00.002+03:00

(צביקה ויעל, 19.11.2005)
(יום הולדת לאיתן, 11.12.2009)

מבצר גדול ומרשים ביותר בצפון רמת הגולן, שנבנה על ידי האיובים והממלוכים. מסלול טיול קצר שמתאים לכל המשפחה, ואפשר גם לשלב אותו עם טיול בנחל חזורי ונחל גובתא הסמוכים (למיטיבי לכת), או בבניאס (לכל המשפחה). הכניסה בתשלום. ישנה חניה ממש ליד המצודה, אך המצודה עצמה יחסית גדולה והסיור בה כולל הליכה של כ-1.5 ק"מ.

גודלו של המבצר ומיקומו האסטרטגי גורמים לכך שניתן לראות אותו כמעט מכל מקום באיזור (אורכו של המבצר כחצי ק"מ). בימים עם ראות טובה ניתן גם להשקיף מהמבצר לכל הסביבה (לנו זה לא יצא כ"כ). בתוך המבצר אפשר להכנס למספר חדרים תת-קרקעיים ולמאגר המים של המבצר, וכן לראות שרידים של מגדלי שמירה עם חרכי ירי, חדרים עם קשתות וחלונות, ועוד. שיאו של הטיול בעליה ל"מגדל העוז", מגדל שמירה שממנו רואים את המבצר כולו (תמונה עליונה).

הוראות נסיעה: נוסעים צפונה בכביש 90. מיד לאחר שחוצים את קרית שמונה, פונים מזרחה לכביש 99. לאחר כ-15 ק"מ פונים שמאלה לכביש 989, וממשיכים עוד מספר קילומטרים עד לכניסה לאתר.

נחל חזור ונחל גובתה

2007-08-25T10:10:00.000+03:00

(עם איתן, רפי ואיתמר, 16.8.07)

מסלול למיטיבי לכת שכולל ירידה תלולה (כמעט טיפוס) במורד נחל חזור ונחל גובתה, ומסתיים באתר הבניאס. אפשר גם להמשיך את המסלול (לאחר ביקור באתר) בנחל חרמון (הבניאס) ולסיים אותו בקיבוץ שניר, או אפילו בשאר ישוב, ואז הוא מתאים לטיול של יום מלא.

המסלול אינו ארוך (כ-4.5 ק"מ), אבל הירידה בנחל לוקחת לפחות 3-4 שעות, גם למטיילים מנוסים: ההליכה משולבת כמעט באופן מתמיד עם טיפוס על סלעים וירידה במפלים קטנים (יבשים). אם אתם אוהבים כאלה מסלולים (כמוני), מובטח לכם טיול מהנה. חובה לבוא עם נעלי הליכה גבוהות וטובות; אם אתם מתכננים להגיע לבניאס בהמשך המסלול, קחו אתכם בתיק גם כפכפים.

הגעה לנקודת ההתחלה: נוסעים צפונה על כביש 90, עוברים דרך קרית שמונה, ולקראת היציאה מהעיר שמים לב לשילוט לכביש 99, לכיוון מַסְעָדֶה. כאן פונים ימינה לכביש 99, חולפים על פני פארק לאומי נחל חרמון, ומעט אחריו מגיעים לפניה לכביש 989, עם שילוט למצודת נמרוד. פונים כאן וממשיכים מעבר למצודת נמרוד. באחד העיקולים ישנה ירידה מהכביש לחניון עפר גדול בצד שמאל, לידו ישנו מבנה מגודר (קבר עתיק בשם נבי חזורי) וכן אנדרטה ללוחמי סיירת אגוז. במקום יש חניון עפר, שולחנות פיקניק אחדים ומים זורמים.

המסלול, שמסומן בכחול, מתחיל ליד מגרש החניה, ויורד לתוך אפיק נחל חזור. בתחילת המסלול ניתן לראות קצת מים, אפילו בקיץ, אבל הם נשאבים ממנו, ובהמשך המסלול האפיק יבש לגמרי בקיץ. לאחר כקילומטר וחצי של הליכה (שייראו לכם כאילו זה הרבה יותר), מגיעים לפיצול: פניה שמאלה למסלול הירוק תוביל לעליה קצרה ותלולה מאוד למבצר נמרוד, פניה ימינה למסלול השחור תוביל לנווה אטיב, והמשך הנחל (שנקרא כעת נחל גובתה) במסלול שחור מלפנינו. אנחנו נמשיך במורד הנחל לעוד כ-2.5 ק"מ של ירידות תלולות, שרק בסופן מתיישרות מעט כאשר הנחל מתרחב ונעשה פחות תלול. לבסוף נגיע לכביש צדדי סלול ובו שלט המודיע על "סוף מסלול נחל גובתה". מבחינת כיוונים נראה שצריך לפנות שמאלה בכביש כדי להגיע לבניאס, אלא שהאתר מגודר וניתן להכנס אליו רק מהכביש הראשי. לכן פונים ימינה ומגיעים, כעבור כמה מאות מטרים, לכביש 99. פונים שמאלה והולכים בזהירות בצידי הדרך כ-300 מטר נוספים, עד לכניסה לפארק לאומי נחל חרמון (אתר הבניאס).

מסלול מעגלי בכרמל התיכון

2007-07-09T22:11:00.001+03:00

(7/7/07)

בשבת הייתי במסלול מעגלי באיזור פחות מוכר בכרמל. המסלול מתחיל מחניון רקית, ליד בית המרפא "יערות הכרמל", עולה לפסגות הר שוקף והר ערקן, יורד בתלילות אל תוך נחל אורן והאגם המלאכותי שלידו, ולבסוף חוזר לנקודת ההתחלה. המסלול כולל מספר עליות וירידות שיכולות להיות מתישות, אך אינו קשה מבחינה טכנית. אורכו כ-7 ק"מ, ובהתאם לרמת הכושר שלכם, הוא עשוי לקחת בין שעתיים לחמש שעות הליכה.

הגעה לנקודת התחלה: תחילת המסלול בחניון רקית. כדי להגיע לשם, נוסעים על כביש בית אורן-עתלית (כביש 721), ממנו ישנה התפצלות עם שילוט לבית המרפא "יערות הכרמל". יורדים מהכביש הראשי בהתפצלות זו, ועוקבים אחרי השילוט לחניון רקית.

בחניון רקית יש שולחנות פיקניק ושירותים. מסלול ההליכה מתחיל כמה מטרים מאחורי מבנה השירותים, ונדמה לי שלא ניתן לראות אותו ישירות מהחניון, אבל אם עוברים את המבנה וממשיכים ללכת כמה צעדים בניצב לכביש, מגיעים לשביל הליכה ברור, שמסומן בירוק. זו תהיה גם נקודת הסיום שלנו, ובעיקרון ניתן לעשות את כל המסלול בכיוון ההפוך, אלא שאז נצטרך לטפס בעליות הרבה יותר תלולות.

לאחר כמה מאות מטרים, מתחברים לשביל מסומן באדום, שפונה ימינה ומתחיל לעלות לכיוון הר שוקף. לא רחוק משם נמצאת חורבת רקית, בה יש מערת קבורה עם כיתוב ביוונית, וגם עוד מספר כלי אבן גדולים שאפשר למצוא אם מסתובבים קצת באיזור.

מכאן מתחילה העליה העיקרית של המסלול, אל פסגת הר שוקף. מעט לפני הפסגה מגיעים לדרך עפר רחבה שמסומנת בכחול. אפשר להמשיך עוד מרחק קצר במסלול האדום כדי להגיע לפסגה, אבל האמת היא שהפסגה מכוסה עצי אורן וישנן תצפיות יפות יותר ממהלך העליה, כך שעל הפסגה עצמה אפשר לוותר אם אתם עייפים. כך או כך, צריך בסוף לחזור לדרך העפר וללכת לכיוון הסימון הכחול, שעוזב אחרי זמן מה את דרך העפר וממשיך לכיוון הר ערקן.

מכאן מתחילה ירידה תלולה וארוכה לכיוון נחל אורן. הירידה מסתיימת בפתאומיות בצוק קטן שמשקיף על הנחל, והשביל המסומן מסתיים בכביש הסלול שמוביל ליישוב גבעת וולפסון. הולכים כחצי ק"מ במורד הכביש ומחפשים הזדמנות לרדת אל תוך הנחל - ישנם מספר דרכי עפר שמובילות אותנו לשם בנוחות.

המפגש עם הנחל הוא באיזור עין אלון, וכדאי ללכת כמה מטרים במעלה הנחל (מסלול ירוק) כדי להגיע אל מקור הנביעה. המשך המסלול הוא במורד הנחל, בשביל מסומן בירוק, ומגיעים לשרידי טחנת קמח, שכל מה שנותר ממנה הוא קיר עם קשת מאבן. מכאן עולה מסלול שמגיע למחצבות קדומים, אבל אנחנו ממשיכים במורד הנחל עד שהוא מגיע אל אגם מלאכותי, שאולי הוא יוצר אווירה נחמדה בחורף, אבל בקיץ הוא יבש וגמרי ונראה קצת פתטי (במיוחד עם השלט המזהיר מסכנת טביעה). מכאן ממשיכים בכביש עפר עד לחניון האגם, שגם בו ניתן למצוא שולחנות פיקניק, וגם כאן נדמה שניסו במתכוון להסתיר את המסלול שיוצא חזרה לכיוון נחל רקית. בסופו של דבר מצאתי את תחילת השביל (מסומן באדום), מעבר לשולחנות הפיקניק, בגדה השמאלית של נחל אורן.

המסלול האדום כולל עליה מתישה, אבל לא תלולה, בחזרה לנקודת ההתחלה. הסימון בקטע הזה הוא לא משהו; כדי לא להתבלבל, כדאי לזכור שהמסלול הוא שביל הליכה, וכבישי העפר שהוא חוצה אינם קשורים אליו. בסוף העליה מגיעים בחזרה אל הפיצול עם הסימון הירוק, שבו התחלנו את המסלול, ומשם הדרך קצרה לחניון רקית.

מקורות
את הרעיון לטיול לקחתי מהספר טיולי ישראל: צפון, מאת יעקב שורר, הוצאת כתר, 2002, מסלול 46.

שוויצריה הקטנה

2007-05-05T16:49:00.000+03:00

(עם דביר והדר, 5.5.07)

לפני שנה היינו במצפה של שוויצריה הקטנה (המוכר גם בשם "הצוק"). היום לקחנו כמה חברים לראות את המסלול העיקרי של שוויצריה הקטנה, שהוא אולי המסלול המוכר ביותר בכרמל. המסלול אינו מעגלי, אבל הוא מספיק קצר כדי שניתן יהיה לעשות אותו הלוך-חזור, אם אין לכם אוטו.

הגעה לנקודת ההתחלה: אם מגיעים מכיוון חיפה, נוסעים לכיכר האוניברסיטה, ממשיכים בו ישר ופונים מיד ימינה לתוך הכניסה הרשמית של יערות הכרמל. אם מגיעים מכיוון תל-אביב, מומלץ לרדת מכביש החוף במחלף עתלית, לעבור לכביש הישן (כביש 4) ומיד לפנות לכיוון בית אורן. מסלול הנסיעה שמתפתל במעלה הכרמל הוא מהיפים בארץ. חולפים על פני בית אורן וכלא דמון, בצומת ה-T פונים שמאלה לכיוון חיפה, ומגיעים לבסוף לכיכר האוניברסיטה, שם מבצעים פניית פרסה ומיד ימינה לתוך יערות הכרמל. בשבתות יפות הכניסה ליערות הכרמל בתשלום, וכמעט בכל זמן אחר אין שם אף אחד וניתן להכנס חינם. ממשיכים לפי השילוט לכיוון שוויצריה הקטנה וחונים בקצה הכביש.

הגעה במכונית לנקודת הסיום: נקודת הסיום היא הכניסה לבית אורן, ליד חוות הסוסים. כביש עפר סלעי מוביל אל תוך הכרמל. אם יש לכם רכב גבוה תוכלו להמשיך חצי קילומטר על כביש העפר ולהגיע לחניון, אבל אפשר גם ללכת את הקטע הזה ברגל (גם ככה הטיול הזה קצר).

המסלול: מחניון שוויצריה הקטנה יורדים בשביל שמסומן בירוק אל תוך נחל מוצל ויפה. המסלול כולל מדי פעם טיפוס סלעים קליל מאוד, שמתאים לכל המשפחה מלבד ילדים קטנים מאוד ו/או חסרי אחריות מאוד. (ישנה גם דרך אחרת שעוברת במסלול קל הרבה יותר, ומגיעה לאותו מקום.) לאחר ירידה של 20-30 דקות בערוץ הנחל, הנוף נפתח ורואים את ערוץ נחל כלח, עם צוקי הגיר המרשימים שלו והצמחייה הצפופה. (כאן נפגשים המסלול הקל יותר, שירד גם הוא מהחניון.) ממשיכים שמאלה בירידה מתונה, שמגיעה בסופו של דבר לגשר אבן שחוצה את נחל כלח. חוצים את הנחל וממשיכים בעליה מתונה מאוד מעברו השני של הנחל, עד שמגיעים לדרך עפר נוחה שמובילה לבית אורן. לכל אורך הדרך ישנן תצפיות רבות לנחל ולים התיכון.

פארק גורן

2007-04-28T19:15:00.000+03:00

(עם חברים של יעל, 28.4.07)

פארק גורן הוא איזור פיקניק של קק"ל על "כביש הצפון" בגליל המערבי. הפארק רחב-הידיים מכיל מספר איזורי פיקניק, מסלולי הליכה קצרים, תצפית על המונפור וההרים שסביבו, וגם מסלול הליכה ארוך יותר אל המונפור ממש.

הגעה: הפארק נמצא על כביש הצפון (כביש 899) בין קיבוץ אילון למושב גורן. לכביש הצפון אפשר להגיע בכמה דרכים. אם באים מתל-אביב, הדרך הטובה ביותר היא לנסוע לכביש 70, בצומת אחיהוד לפנות שמאלה ומיד ימינה, ולהמשיך צפונה על כביש 70 עד לצומת חניתה, שם הכביש מתעקל והופך לכביש 899. דרך זו עשויה להיות קצת פקוקה בשבתות יפות, במיוחד בדרך חזרה. מחיפה, אפשר להגיע לכביש 70 ישירות מצומת יגור, או לנסוע על כביש החוף (כביש 4) ולחתוך לכביש 70 בעכו או בנהריה. בדרך זו יש הרבה רמזורים באיזור הקריות, אבל יש שני נתיבים בכל כיוון והיא פקוקה פחות בשבת.

המקום: כביש טבעתי צר מקיף את הפארק ועובר ליד מספר איזורי פיקניק עם שולחנות אבן. למרות שבאנו בשבת אביבית יפה, הצלחנו למצוא מקום לפיקניק די בקלות, ולא היה רועש במיוחד. יש גם מסלול טיול קצר שנקרא "חוצה הפארק". זה שם קצת בומבסטי ל-20 דקות של הליכה נוחה בתוך צמחייה אביבית יפה. יצא לנו לראות צב, שכנראה חשב שיקבל מאיתנו אוכל, וכן חרק דמוי צרצר בעל הסוואה מוצלחת מאוד (תוכלו לראות אותו במרכז התמונה אם תסתכלו טוב).

אחרי האוכל הלכנו עוד כמה מטרים אל "מצפה המונפור", נקודת תצפית קטנה שנמצאת ממש על הכביש, וממנה אפשר לראות את המבצר הצלבני וגם את כל ההרים שסביבו.

מכאן גם יוצא מסלול הליכה שמגיע אל המונפור ממש, אותו עשיתי לפני שנים רבות (לפני קיומו של הבלוג הזה, ושל בלוגים בכלל). המסלול לא מאוד ארוך, אבל הוא יורד כמה מאות מטרים לתוך נחל כזיב ועולה בחזרה אל המבצר, כך שהוא קצת מעייף אם בדיוק אכלתם כמות מכובדת של בשר על האש.

המכתש הקטן

2007-03-04T20:36:00.000+02:00

(צביקה, רפי וחברים, 21-22.2.07)

המכתש הקטן הוא באמת לא כזה גדול (הרוחב שלו הוא כ-5 ק"מ), אבל יחד עם עיקוף דרך נחל צין, הצלחנו ליצור טיול קשה למדי: שני ימים ושני לילות, 35 ק"מ, עם עליות שהצליחו להתיש את כולנו. המסלול מקיף נופים מדבריים מדהימים, משקיף על המכתש, עובר בתוך החולות הצבעוניים, והשוס: עובר במרבדי פרחים רחבים עם ריחות דשא שלא הסתדרו בכלל עם האווירה המדברית. המסלול מעגלי ומתאים לקבוצה עם רכב אחד.

הבעיה העיקרית בטיולים של כמה ימים בנגב היא מים. יחד עם הבישול של הערב, צריך לקחת בחשבון לפחות 7-8 ליטר לאדם ליממה – הרבה מאוד משקל שצריך לסחוב בעליות של המכתש. אם לוקחים בחשבון גם אוהל, שק"ש וביגוד חם (בלילה נהיה קר מאוד), אתם יכולים להבין שהיינו די מסכנים במשך חלק מהעליות. כדי להקל קצת על העומס, תכננו את המסלול בצורת לולאה כפולה (מעין ספרה 8), כך שבסביבות 3 אחה"צ ביום הראשון הגענו בחזרה לאוטו וחידשנו את מלאי המים שלנו. הלולאה הראשונה יכולה להתאים לטיול של יום, אבל צריך להתחיל אותו די מוקדם בבוקר - לנו זה לקח בערך 7 שעות.

הגעה: נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון צומת הערבה. כ-5 ק"מ לפני צומת הערבה, בין אבן ק"מ 112 ל-111, ישנה פניה ימינה עם שילוט למכתש הקטן. פונים לכביש עפר סלול בחלקו ונוסעים בערך 10 ק"מ, עד לחניון לילה שנמצא ממש ליד מחצבה (יש שם צריף, שומר וכמה דחפורים, אבל הם לא עובדים בלילה). שם מקימים את האוהל בלילה הראשון. החניון ממוקם כמה מאות מטרים מה"משפך" של המכתש הקטן, דרכו זורם נחל חצרה החוצה מהמכתש.

לולאה ראשונה: המסלול בעצם אינו מתחיל בחניון הלילה – צריך לחזור כ-4 ק"מ במעלה הכביש, עד שמגיעים לסימון הירוק. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא להסיע את כולם באוטו, להשאיר חלק מהאנשים בנקודת ההתחלה עם כל התיקים, ואז להחזיר את האוטו לחניון. כך אפשר לצעוד את ארבעת הק"מ האלה בהליכה מהירה ובלי תיקים (עדיין מדובר על 3/4 שעה די משעממת). כמובן שאם יש שתי מכוניות, הכל יותר פשוט.

המסלול הירוק יוצא שמאלה (צפון-מערבה) מהכביש, וממשיך במעלה אחד היובלים של נחל מזר. העליה תלולה אבל לא קשה מבחינה טכנית, ובהדרגה נפתח הנוף של בקעת הירדן ועבר הירדן מאחוריכם. לאחר הליכה של כ-3 ק"מ (עם עליה של 400 מטר) תגיעו בבת אחת לנקודת תצפית מדהימה שממנה אפשר לראות את המכתש הקטן כולו, ולמעשה גם כמעט את כל המסלול של היומיים הבאים.

מכאן המסלול הירוק פונה צפונה וממשיך לאורך שפת המכתש, עד לנקודת תצפית נוספת, כ-2 ק"מ משם, בחלק הצפוני של המכתש. כאן אנחנו מתחברים לשביל ישראל ולמסלול כחול, שמגיע מנחל צפית (מסלול שאמור גם הוא להיות יפה, ובטח עוד אכתוב עליו יום אחד). המסלול הכחול פונה שמאלה (דרומה) ויורד אל תוך המכתש. הירידה גם היא תלולה מאוד, אבל לא קשה.

בתוך המכתש, האטרקציה העיקרית היא כמובן החולות הצבעוניים. יש כאן חולות בכל מיני גוונים של אדום, צהוב, לבן וסגול. לאחר הירידה נכנסים לתוך יובל של נחל חצרה, שיש בו גם תצורות אבן מעניינות.

כשמתקרבים לאיזור "המשפך" שדיברנו עליו קודם, המסלול נהיה דרך עפר שעוברים בה כל מיני טרקטורים וכלי עבודה כבדים אחרים, מה שקצת מוריד מההרגשה של טיול במדבר השומם. כנראה שיש כאן חפירות לשאיבת מי תהום, או משהו כזה. ממש בקרבת המשפך, נפרדים משביל ישראל ופונים שמאלה אל המסלול האדום, שמוביל אותנו בחזרה לחניון הלילה. כאן לקחנו עוד מים ואוכל, וגם את האוהלים והשק"שים שלנו, וחזרנו לתוך המכתש.

את הלולאה הראשונה התחלנו בערך ב-8:00 בבוקר (ב-9:00 אם לא מחשיבים את ההליכה על הכביש עד לנקודת ההתחלה), והגענו בחזרה לאוטו בשעה 15:00. כך שאפשר לעשות מהחלק הזה טיול של יום, אם אתם קמים מוקדם.

לולאה שניה: כאן מתחיל החלק המבעס שבו כולם סוחבים המון מים. מהחניון, חוזרים בחזרה למכתש דרך המשפך (סימון אדום), וממשיכים על השביל האדום (שמתחבר מהר מאוד בחזרה לשביל ישראל), לכיוון מערב. הליכה של כ-5 ק"מ בתוואי נוח מובילה אל הקיר הנגדי של המכתש, שם מחכה העליה הקשה ביותר של הטיול – מעלה עלי האיום. העליה היא בסך הכל כ-450 מ', עם קטעי סקרמבלינג בודדים, וכנראה לא היתה מתישה אותי כל כך אילולא הייתי בסופו של יום טיול ארוך, ועם 20 קילו על הגב... כך או כך, העליה לקחה יותר זמן ממה שחשבנו, והעובדה שהתחיל להחשיך לא הצליחה לגרום לנו להגביר את הקצב. בסופו של דבר הגענו למעלה בדמדומים, ולא הספקנו לראות את השקיעה מעל המכתש, כפי שרציתי.

מנקודת התצפית המפוספסת ישנה הליכה של עוד קילומטר וחצי בערך, עד לחניון הלילה השני, אליו הגענו באמת בכוחות אחרונים (הרגליים שלי ממש לא סחבו אותי). אבל, כמו בכל טיול בשטח, בלילה השני תמיד ישנים הרבה יותר, ואחרי אורז (שרוף קמעה) הלכנו כולנו לישון בסביבות 20:30, והתעוררנו כעבור עשר שעות עם כוחות מחודשים. צריך לציין שהחניון הזה ממוקם בערך 500 מטר גבוה יותר מהחניון של הלילה הראשון, אז גם אם לא היה לכם קר בלילה הראשון, כדאי שתקחו שק"ש ובגדים חמים.

היבלות וכיווצי השרירים כמעט גרמו לנו לשנות את המסלול ולחזור כלעומת שבאנו, אבל בסופו של דבר לא ויתרנו והמשכנו כמתוכנן, וזה היה שווה את זה, כי ממש ליד המכתש הקטן נמצאים שני נחלים יפים מאוד, וההליכה בהם היתה שינוי מרענן מנופי המכתש. ממש ליד חניון הלילה עוזבים את המסלול האדום ופונים שמאלה למסלול שחור, שיורד בחזרה את 450 המטרים שעלינו בעמל רב רק אתמול בערב. המסלול הולך בערוץ נחל עקרבים וכולל סקרמבלינג בין בולדרים ענקיים וגם קצת ירידות במפלים. אין צורך בחבל, אבל צריך קצת יכולת טיפוס. (אם אני הצלחתי לעבור את זה, למרות פחד הגבהים שלי, אז גם אתם יכולים.) לאחר הירידה התלולה והכיפית מגיעים לאיזור שטוח שבו נחל עקרבים מתחבר לנחל צין הענק. כאן המסלול מסומן פחות טוב, ובשלב כלשהו איבדנו אותו, אבל זה לא באמת משנה – רק צריך להמשיך ללכת לכיוון דרום עד שמגיעים לערוץ של נחל צין (אי אפשר לפספס את זה) ושם כבר תמצאו את סימון השבילים של נחל צין, ותפנו שמאלה (לכיוון צפון-מזרח).

בקטע הזה של נחל צין ישנם שני שבילים שמתחברים ונפרדים זה מזה שוב ושוב: המסלול האדום מתאים לרכב 4X4 גבוה במיוחד (היו מקומות שלא האמנו שרכב יכול לעבור בהם, אבל עובדה שראינו איזה ג'יפ עובר). ממנו יוצאים מדי פעם קטעים קצרים של מסלול ירוק, שאינו מתאים לרכב; הם חוזרים ומתחברים אליו כעבור קילומטר או שניים. שני המסלולים הולכים לאורך הנחל, חוצים אותו מדי פעם, ומשתלבים מדי פעם. המסלול הירוק הוא כנראה די חדש (במפה של רפי, מ-2002, הוא לא מופיע), אבל באמת שזה לא כ"כ משנה באיזה מהם אתם הולכים. למעשה, סביר להניח שתעברו מאחד לשני כמה פעמים במהלך הקטע הזה של המסלול, בלי לשים לב.

בנחל צין יש הליכה של משהו כמו 10 ק"מ, והיא בכלל לא משעממת כמו שהייתם יכולים לצפות מדרך ג'יפים - יש הרבה גבים וגם כמה מעיינות, ולאורך חלק גדול מהנחל יש זרימה של ממש. במקומות מסוימים נראה שאפילו אפשר להכנס ולשחות, אבל אנחנו בעיקר רצינו כבר להגיע לאוטו, אז לא ניסינו. בסופו של דבר הדרך עוזבת את הנחל ומתחילה לעלות על הגדה השמאלית שלו, ולאחר זמן מה הדרך משתפרת ונהיית דרך עפר כבושה היטב. זה הסימן להתחיל לחפש מסלול ירוק שפונה שמאלה ועולה אל ההר. הוא נמשך רק כמה מאות מטרים, ומייד מתחבר אל המשפך שאנחנו כבר מכירים היטב, ומשם ממשיכים כמה מאות מטרים אל המכונית והמיזוג.

ביום השני, התחלנו את ההליכה בסביבות 8:00 (אחרי ארוחת בוקר), והגענו לאוטו בסביבות 16:00, אחרי שנ"צ די רציני. אם נשאר לכם זמן וכוח אפשר להתעכב יותר בנחל צין, ולהגיע ממש בשקיעה.

מערות חזן

2007-02-12T22:11:00.001+02:00

(יעל וצביקה)

מערות חזן הן קבוצת מערות בחבל לכיש שבשפלת יהודה, לא רחוק מבית גוברין. בעבר היה במקום אתר מוסדר עם כניסה בתשלום, אבל למרבה הצער המקום ננטש והכניסה אליו היום אפשרית, אבל אסורה כנראה.

הגעה: נוסעים על כביש 40 עד לצומת פלוגות (ליד קרית גת). פונים מזרחה לכביש 35 (לכיוון חברון). בצומת לכיש, יורדים מהכביש הראשי לעבר יישובי חבל לכיש (כביש 3415). קצת לפני מושב אמציה, ישנה פניה ימינה לכביש סלול אבל צר מאוד, עם שילוט למערות חזן. ממשיכים על הכביש הצר במשך קילומטרים אחדים עד שמגיעים לשלט מאולתר שבו כתוב באנגלית "Chazan Caves", ולידו פניה שמאלה ומגרש חניה. במקום יש מספר שולחנות פיקניק ובשבת יש בו לא מעט אנשים.
זמן הנסיעה מתל-אביב: שעה ורבע (בכבישים של שבת בבוקר).

המקום: ליד מגרש החניה יש כמה שולחנות פיקניק, אבל מלבד זאת המקום נראה כמו עיר רפאים, עם קרוואן שבור ועליו שלט דהוי עם חיצים ל"קופה" ו"מזנון". לאור כמות האנשים שהיו במקום (ראינו אפילו קבוצה מאורגנת קטנה), לא ברור למה סגרו את האתר.

ממגרש החניה ממשיכים קצת במעלה הגבעה, ומגיעים למערות עצמן. בניגוד להרבה מערות אחרות באיזור, אלה אינן מערות פעמון אלא מערות מסתור גדולות למדי, שמכילות מספר חדרים ואפילו בית בד שמור היטב, שאפשר לראות את חלקו מבחוץ. המערות נחצבו כנראה בזמן השלטון הרומאי ויתכן ששימשו במרד בר כוכבא. הכניסות למערות סגורות, אבל אפשר להשתחל פנימה אם רוצים (תביאו פנס אם אתם מתכננים לעשות את זה).

המערות ממוקמות בתחילתו של חורש נטוע של קק"ל שנקרא יער אמציה. בצידו השני של הכביש ישנה דרך עפר שעולה על הגבעה שממול, שמכוסה בחורף בפריחה צפופה של רקפות. מראש הגבעה אפשר לראות בצד אחד את הנופים של מורדות הרי יהודה ובצד שני את השפלה.

בסיכומו של דבר המקום היה יכול להיות מאוד נחמד אם היו מסדירים אותו, פותחים את המערות ומוסיפים כמה מילות הסבר על המקום. במצבו הנוכחי האתר לא ממש מצדיק הגעה, אלא אם אתם גרים ממש קרוב.

טיולים נוספים באיזור: מערת לוזית

מערת הנטיפים (מערת שורק)

2007-02-10T15:47:00.000+02:00

(צביקה ויעל, 30.12.06)

החורף והבוץ הגיעו, וזה זמן טוב לטיולי מערות. היום היינו במערת הנטיפים, שקרויה גם מערת שורק או מערת אבשלום. זו מערה לא מאוד גדולה, אבל מאוד מרשימה, והסיור הקצר (בערך שעה) מתאים לכל המשפחה ומעולה גם בימים גשומים.

ההגעה: יורדים מכביש 1 (ת"א-ירושלים) במחלף שער הגיא, ונוסעים על כביש 38 ממש עד לכניסה לבית שמש. ברמזור הראשון של בית שמש, ליד המזרקה, פונים שמאלה לכביש 3855 (השלט מפנה ל"בית שמש מרכז"). ממשיכים עם הכביש לתוך פארק עצמאות ארה"ב, עד לצומת T עם שלט למערת הנטיפים. הכבישים מתפתלים לאורך הרי יהודה ובפארק עצמאות ארה"ב יש הרבה נקודות שקטות עם חניה ושולחנות פיקניק. כשאנחנו היינו היו איזורי פיקניק רבים שהיו ריקים מאדם. בחורף הקופה נסגרת בשעה 15:00, ובקיץ ב-16:00, אבל זה כל כך קרוב שאפילו אם קמים מאוחר בשבת ומתבטלים כל הבוקר, עדיין אפשר להגיע. משך הנסיעה ממרכז תל-אביב עד למערה הוא כ-40 דקות בכבישים הפנויים של בוקר שבת.

המסלול: זהו אתר של רשות הטבע והגנים והכניסה היא בתשלום (23 ש"ח למבוגר). מהחניה יורד שביל מרוצף עם מדרגות אל פתח המערה, שם יש מבנה קטן עם פוסטרים והסברים על המערה. הכניסה למערה היא בקבוצות מאורגנות, אבל אחרי סרט הסבר קצר ומעניין (אם גם דל-תקציב) וכמה מילות הסבר של המדריך, אפשר לשוטט במערה בחופשיות, לתפוס מרחק מהילדים הצעקנים ולהשאר שם כמה זמן שרוצים. אסור לגעת בנטיפים (מלבד ב"פינת ליטוף" קטנה ונחמדה), אבל בשבתות מותר לצלם, אפילו עם פלש.

מסלול ההליכה בתוך המערה די קצר: כמה מאות מטרים בלבד. אבל אם הולכים לאט, מרגישים כאילו המערה גדולה ונהנים יותר. הנטיפים והזקיפים מאוד, מאוד מרשימים. יש שם סוגים שונים של תצורות, בעלות דוגמאות, גדלים וצבעים שונים. התמונות שצילמתי ממש לא משקפות את היופי המיוחד של המקום - גם בגלל שקשה לתפוס אותו בעדשה וגם בגלל שנגמרה לי הבטריה זמן קצר אחרי שנכנסנו למערה.

התנאים בתוך המערה, מסתבר, כמעט לא משתנים במשך השנה: טמפרטורה של 22-23 מעלות ולחות של כ-95%, כלומר, הרגשה של סאונה. אז לא כדאי לבוא לבושים חם מדי, גם בימים הקרים ביותר: אתם רק תרגישו מחנק ותרצו לצאת מהמערה מהר יותר, וחבל.

נחל חגל

2006-12-29T12:50:00.000+02:00

(כל המשפחה, 16.12.06)

מסתבר שתמיד אפשר לגלות מקומות טיול יפים שלא הכרתי. הפעם אמא תכננה טיול מוצלח בגליל התחתון. אחרי נסיעה קצרה בדרך נוף קטנה שמשקיפה על עמק חרוד, נסענו לאיזור נהריים (מפגש נהרות הירמוך והירדן, מדרום לכנרת) למסלול לא מוכר, שומם מאדם ומפתיע ביופיו. בדרך כלל אני מעדיף את הנופים ההרריים של הגליל העליון והגולן על הגליל התחתון, אבל גם הפעם נהניתי מאוד.

זהו מסלול מעגלי באורך של כ-4 ק"מ, והוא לוקח משהו כמו 3 שעות בהליכה נינוחה, כולל הפסקת אוכל. נקודת ההתחלה היא כביש 90, בערך 15 ק"מ מצפון לבית שאן, בין ק"מ 394 ל-395. תחילת המסלול בסימון ירוק, אבל מהכביש אפשר לראות אותו רק אם נוסעים לאט ומחפשים ממש טוב. קל יותר לזהות פיצול לדרך עפר רחבה שנמצאת בערך 100 מטר מצפון לנקודת ההתחלה של המסלול, ויוצאת מהכביש לכיוון מזרח. לידה יש שלט קטן שמפנה מטיילים מנחל חגל לכל מיני אטרקציות בקיבוץ גשר. בנקודה זו ניתן להשאיר את המכונית, לחזור 100 מטר דרומה, לחצות את הכביש לכיוון מערב ולהתחיל את המסלול.

המסלול מתחיל בסימון ירוק ועולה על הצלע המערבית של בקעת הירדן. במהלך העליה אפשר לראות את תחנת הכוח ההיסטורית של רוטנברג בנהריים (בתמונה) ואת הרי עבר הירדן. בשלב כלשהו עזבנו את המסלול הירוק וטיפסנו על גבעת גמל הסמוכה כדי לראות את הנוף, ומשם כבר המשכנו במסלול השחור. שני המסלולים עולים פחות או יותר במקביל ונפגשים כ-2 ק"מ מאוחר יותר, אז תכננו לעלות במסלול השחור ולחזור בירוק. האמת היא שהמסלול השחור הוא כביש משובש (מתאים רק לג'יפים), וההליכה עליו לא מאוד מעניינת. כך שאם אין לכם התנגדות מיוחדת לחזור בדרך ממנה באתם, אתם יכולים לעשות את שני הכיוונים במסלול הירוק.

הדרך חזרה במסלול הירוק היתה החלק היפה של הטיול. המסלול יורד אל תוך הנחל וחוצה אותו כמה פעמים (כמעט לא היו מים כשהיינו, אבל עד אז לא ירד הרבה גשם, ויכול להיות שבחורף גשום המסלול בוצי). החלק הנחמד הוא הליכה בתוך צמחיית הנחל, שמורכבת בעיקר מקנה מצוי (מה שמכנים לפעמים בטעות "קנה סוף").

דרך נוף שלוחת צבאים

2006-12-28T19:10:00.000+02:00

(כל המשפחה, 16.12.06)

שלוחת צבאים היא קו רכס נמוך שמשקיף על עמק חרוד (בין עפולה לבית שאן). השמועה אמרה שנפתחה שם דרך נוף חדשה, ובדרך לטיול אחר, הלכנו לראות במה מדובר. זו דרך חצץ שמתאימה לכל רכב (אם לא אכפת לכם להעלות הרבה אבק). הדרך מובילה ממושב רמת צבי ועד מעט אחרי בית השיטה. לאורכה יש כמה נקודות תצפית שבהן אפשר לעצור לפיקניק, ולראות את נופי הגליל התחתון המזרחי והעמקים. בסה"כ זה מסלול לא רע שלוקח חצי שעה עד שעה, לא כולל עצירות. כדאי לבקר אם אתם באיזור.

הגעה: נוסעים על כביש 71 עד לצומת יששכר (ליד קיבוץ עין חרוד). שם פונים צפונה לכביש 717, וממשיכים לנסוע לכיוון מולדת ורמת צבי. באיזור רמת צבי, אם תסעו לאט, תראו שלט עץ קטן שעליו כתוב רק "דרך נוף". השלט מפנה ימינה לדרך חצץ שעוברת בין השדות של המושב, ולא נראית כמו משהו יוצא דופן, אבל זו הדרך.

המסלול: הדרך מתפתלת לאורך שלוחת צבאים, ויש בה כמה נקודות בהן אפשר לעצור לתצפית. כשאנחנו היינו, היתה מעט מאוד תנועה בכביש, כך שניתן לנסוע בשלווה, בלי רעש של טרקטורונים. בשלב כלשהו תראו שלט שמפנה לבית השיטה, לשם אפשר לחתוך לקיבוץ ולקצר את המסלול. לחילופין אפשר להמשיך בדרך ולהגיע בסופו של דבר אל איזור תעשייתי שנקרא "פארק צבאים", ונמצא קצת יותר מזרחה על כביש 71.

נחל אל-על

2006-12-22T16:53:00.000+02:00

(צביקה, יעל וקרן, 9.12.06)

התקציר: מסלול בדרום הגולן, כ-4 ק"מ הליכה. לא מעגלי. שני מפלים: המפל הלבן והמפל השחור, בהם יש זרימה כל השנה. מתאים לכל המשפחה, אם אתם משגיחים על הילדים במקומות הגבוהים.

מזג האוויר האביבי שיש לנו בחורף הזה גורם לכך שאנחנו מטיילים כמעט כל סופ"ש, והתוצאה היא שאני מאוד מתקשה להדביק את הקצב בבלוג. אז הנה טיול מלפני שבועיים, ויש כבר עוד אחד שאני אכתוב עליו בהזדמנות אחרת.

הדרישות שהובילו לבחירת הטיול הזה היו מגוונות וסותרות: טיול עם אוטו אחד, אבל עם מסלול מעגלי; בגולן, אבל במקום שלא היינו בו בזמן האחרון. בסוף הצלחנו למלא כמעט את כל הדרישות: אני ויתרתי על הדרישה המסורתית למסלול מעגלי ואפילו התנדבתי ללכת על הכביש ולהביא את האוטו בסוף. בתמורה קיבלנו מסלול יפה בדרום הגולן, שאמנם הייתי בו אי שם בזמן התיכון, אבל רובו ממש לא היה זכור לי. המקום קצת פחות מרשים מהנחלים הגדולים בצפון הגולן (זויתן, יהודיה ומשושים), אבל בהחלט מוצלח ושווה ביקור, והעובדה שהיינו שם כמעט לבד - למרות שמדובר בשבת חורפית וחמימה - היתה יתרון גדול שבוודאי לא היינו זוכים לו במקומות מתוירים יותר.

המסלול, שמסומן באדום לכל אורכו, נמשך משהו כמו 4 ק"מ, בין המושבים אלי-עד ואבני-איתן שבדרום רמת הגולן. מי שמגיע עם רכב אחד, כמונו, יצטרך לחזור באותה הדרך, או ללכת משהו כמו 5 ק"מ נוספים על הכביש, מה שלוקח כשעה. במקור תכננו להתחיל את המסלול באבני-איתן, שם המסלול מתחיל ממש בתוך המושב, מתוך מחשבה שהאוטו יישמר טוב יותר. אבל הגענו לשם וגילינו שמדובר במושב דתי, ואי אפשר להכנס אליו בשבת. בשלב הזה עוד חשבנו שאולי לא נחזור דרך הכביש, ולכן החלטנו לחזור מערבה ולהשאיר את האוטו בקצה השני, ליד מושב אלי-עד. כאן דווקא יש חניון מסודר ליד תחילת המסלול. אבל מי שרוצה יכול גם להשאיר את האוטו בכניסה לאבני-איתן - ראינו אנשים שעשו את זה.

המסלול מתחיל בירידה לתוך יובל של נחל אל-עד, שהיה יבש בזמן הביקור שלנו (לא מפתיע לאור העובדה שהחורף עדיין לא ממש התחיל השנה). בין שיחי הקקטוס אפשר להגיע למפל שבטח נראה מוצלח יותר כשזורמים בו מים, אבל הנוף מרשים גם ככה ואפשר לראות את קצה הכנרת מכאן. יש גם נשרים: לא כל כך הרבה כמו בגמלא הקרובה, אבל ראינו אחד בזמן שעצרנו לארוחת בוקר.

בהמשך, המסלול מתחבר אל נחל אל-על עצמו, ומתחיל לעלות במעלה הנחל. לאחר זמן קצר מגיעים למפל הלבן (שקרוי כך בגלל אבן הגיר באיזור הזה). קצת לפני שמגיעים למפל יש התפצלות מהמסלול האדום למסלול מסומן ללא צבע (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). הפיצול יורד כמה עשרות מטרים ומגיע לתחתית המפל. בהמשך המסלול האדום מגיעים ממש עד לחלק העליון של המפל.

מכאן ממשיכים במעלה הנחל, ועוברים בהדרגה לאיזור של אבן בזלת, מה שמעיד על כך שאנחנו מתקרבים למפל השחור. המפל השחור קטן יותר, אבל נמצא במיקום הרבה יותר יפה: בתחתיתו יש בריכה גדולה יותר וזה מקום טוב להפסקת צהריים מאוחרת.

מכאן נשארת עליה תלולה, אבל קצרה מאוד, עד שמגיעים בחזרה לגובה של רמת הגולן, ממש ליד השער האחורי של אבני-איתן. בנקודה זו מסומן במפה שביל עפר שאמור להוביל בחזרה אל אלי-עד ואל המכונית, אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא אותו. בלית ברירה עברנו עם התיקים ובגדי הטיולים דרך המושב, אמרנו יפה שבת שלום לכל האנשים הלבושים לבן שחזרו מבית הכנסת. בסופו של דבר יעל וקרן חיכו בתחנת האוטובוס מחוץ ליישוב בזמן שאני חזרתי להביא את האוטו.

מבחינת זמנים, המסלול עצמו לקח משהו כמו 4 שעות בהליכה מאוד נינוחה, וההליכה בחזרה לאוטו - עוד שעה בערך. הנסיעה מחיפה לוקחת קצת יותר משעה וחצי, כך שזה מתאים בהחלט ליום שבת קצר: חזרנו לחיפה ממש עם רדת החשיכה.

הרי אילת: עין נטפים והר יהורם

2006-12-02T10:20:00.000+02:00

(יעל וצביקה, 18.11.06)

טיול לא רע עם כמה נקודות נוף, קצת סקרמבלינג, ואם אתם מסתכלים קצת סביבכם - גם לא מעט מאובנים. אם מגיעים באמצע השבוע ובקבוצה קטנה יש סיכוי טוב לראות בעלי חיים באיזור עין נטפים, אבל אנחנו הגענו בשבת ובעלי החיים היחידים באיזור היו בני אדם רועשים מאוד. הטיול מתאים ליום קצר שבו צריך עוד לנהוג בחזרה לאיזור המרכז, אבל אפשר גם להאריך אותו למסלול של יום שלם. אנחנו התחלנו לטייל בסביבות 9:00 והגענו בחזרה לאוטו ב-14:00 - מספיק מוקדם כדי לקפוץ לאילת לאכול משהו, ולהגיע לתל-אביב בשעה סבירה.

משאירים את האוטו על כביש 12, כ-100 מטר מצפון לאבן ק"מ 9. מתחילים ללכת על דרך עפר המיועדת לרכב 4x4 (סימון שחור). הדרך משעממת אבל נמשכת רק קילומטר, והיא באמת לא מתאימה לשום דבר שאיננו ג'יפ 4x4. לפתע מגיעים למשטח פתוח רחב, שצופה מלמעלה על עין נטפים. אם יש לכם ילדים כדאי שתשגיחו עליהם כאן, כי כל מה שמפריד ביניכם לבין צוק של כמה עשרות מטרים הוא שלט אזהרה קטן.

מכאן ישנה ירידה לתוך עין נטפים. הירידה קצרה ותלולה, וכוללת קצת סקרמבלינג, אבל היא לא קשה. בסופה מגיעים לעין נטפים: משטח רחב, מוגן ע"י קירות גבוהים משלושה כיוונים. מוסתר היטב בסלע ישנו מעיין קטן, היחיד באיזור שיש בו מים כל השנה. כמובן שלא מדובר על מעיינות מהסוג של עין גדי או רמת הגולן, אלא טפטוף קטן מתוך הסלע, במקרה הטוב (כשאנחנו היינו היתה רק שלולית). אבל זה מקום אידאלי לבעלי חיים שמחפשים מים, ואמורים לראות כאן יעלים, אם מחכים בשקט.

מהמעיין המשכנו במסלול הירוק, עם שביל ישראל, שיורד במורד נחל נטפים. מסלול ההליכה נוח, בהתחשב בכך שמדובר בנחל. בערך קילומטר וחצי אחרי עין נטפים, אפשר לבחור בין שני מסלולים: המסלול השחור ממשיך בתוך נחל נטפים, והמסלול הירוק (ושביל ישראל) משקיף על הנחל מהרכס שמצפון לו. אנחנו ניסינו את המסלול השחור, אבל התייאשנו אחרי כמה מאות מטרים: יש שם מספר מפלים די תלולים, שהירידה בהם קשה אם אין לכם חֶבֶל. זה אחד המקומות שבהם היה עוזר מאוד אם היו תוקעים כמה יתדות על האבן, ולמרבה הצער אין. לפני ירידה תלולה וחלקה במיוחד, התייאשנו וחזרנו על עקבותינו אל המסלול הירוק. שם מצאנו מצבור של מאובנים גדולים ושמורים היטב, של איזו חיה שלא הצלחנו לזהות (תולעת?). בכל אופן, מלבד המאובנים, הקטע הזה לא מאוד מעניין, אז אם אתם מצויידים בחבל - המסלול השחור הוא בחירה טובה.

לאחר ירידה תלולה, המסלול השחור חוזר ומתחבר לירוק. כיוון שרצינו לסיים את הטיול מוקדם, עברנו בנקודה זו אל המסלול האדום, שחותך דרומה לכיוון הר יהורם. מי שרוצה לעשות טיול קצת יותר ארוך יכול להמשיך עם המסלול הירוק ולחזור דרך נחל בת-שבע (נחל המפלים). הייתי שם לפני כמה שנים ואם אני זוכר נכון, זה מסלול יפה.

כאמור, אנחנו המשכנו למסלול האדום, וכאן שילמנו את המחיר על כל הירידות שבתחילת הטיול: זו עליה תלולה של 300 מטר על פני קילומטר. חלקים ממנה הם בסקרמבלינג ואז זה כיף, שאר הזמן זה תלול וקצת מתיש. בנקודה אחת לאורך המסלול הזה כתוב במפה "עמוד סלע", אבל הסתבר שמדובר בסך הכל בסלע לא מאוד גדול שמזדקר מהאדמה , לא משהו שהייתי עוצר להסתכל עליו יותר מדי ובטח לא משהו ששווה סימון במפה. מה שכן, עם העלייה נפתח בהדרגה הנוף של הרי אילת, ולבסוף אפשר לראות יפה גם את הרי אדום בירדן. המסלול עובר בדיוק בקו הגבול בין הרי אילת הגרניטיים להרי הנגב שעשויים אבן חולית לבנה וגם זה נותן קונטרסט מעניין.

בסוף העלייה מגיעים לאוכף שבין הר שלמה והר יהורם. מכאן ממשיכים על המסלול השחור לכיוון הר יהורם: עליה קטנה נוספת ומגיעים למצפה שמשקיף על הרי אילת ועל ירדן, עם שלט לזכר שני חיילים שמתו מהתייבשות לא רחוק משם, בזמן מסע ניווטים. מכאן המסלול השחור ממשיך עוד קילומטר וחצי, עד שהוא חוזר לכביש. האוטו נמצא פחות מקילומטר צפונה במעלה הכביש.

הרי אילת: נחל גשרון

2006-11-28T20:52:00.000+02:00

(יעל וצביקה, 17.11.06)

הרי אילת הם אחד המקומות היפים ביותר בארץ לטיולים, ובשבוע שעבר ניצלנו הזדמנות והלכנו לשני טיולים מוצלחים, במקומות לא במיוחד מתוירים (אם כי חלקים מהמסלול כבר יצא לי לעשות, בימים שלפני שהבלוג הזה היה קיים). על הטיול הראשון אני אכתוב כאן, ועל השני בפוסט הבא (כלומר מתישהו כשיהיה לי זמן).

תמיד כשאנחנו מטיילים בקבוצה קטנה יש בעיה למצוא מסלול מעגלי, כי אני שונא ללכת באותה הדרך הלוך וחזור, ואין מספיק אנשים כדי להצדיק שתי מכוניות. הפעם החלטנו לנצל את המוניות של אילת כדי לעשות מסלול לא מעגלי שכולו ירידות. מוקדם בבוקר יצאנו מאילת והשארנו את האוטו בחניון של המצפה התת-ימי. עוברות שם מוניות כל הזמן, וביקשנו מהנהג שיוריד אותנו בתחילת המסלול. 35 ש"ח, ובהחלט היה שווה את זה - גם היה מסלול לא מעגלי, גם היו בעיקר ירידות, וגם עשינו לא מעט קילומטראז' (משהו כמו 11 ק"מ).

המסלול מתחיל חצי ק"מ אחרי אבן הק"מ ה-4, במעלה כביש אילת-מצפה רמון (כביש 12). (במפות הרי אילת החדשות, מ-2004, ישנו סימון אבני ק"מ של כביש 12, והוא מדויק מאוד. במפות ישנות יותר אין.) סימון ירוק יורד לצד שמאל (מערב) של הכביש. אין שלט, רק עמוד נמוך עם סימון לבן-ירוק-לבן, סעו לאט שלא תפספסו. עוצרים את המונית ויוצאים לדרך במסלול הירוק. שימו לב: המסלול חוצה מיד דרך עפר (סימון אדום), אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, בעליה קטנה ותלולה שאחריה ירידה אל תוך נחל גשרון. לקראת סוף הירידה הזו, נכנסים לתוך קניון צר ויפה, ששכבות הסלע יוצרות על קירותיו דוגמאות מיוחדות - כמעט כאילו הן צוירו על ידי אמן אבסטרקטי. לקראת סוף הקניון מגיעים לקטע קצר שבו צריך להדחף למעבר צר בין כמה סלעים שנפלו לתוך הנחל, ולרגע נראה כאילו לא אמורים לעבור שם. אבל זה דווקא אחד המקומות הכי יפים בטיול.

300 מטר מאוחר יותר מגיעים למפגש עם שביל ישראל, מה שמדגים שוב את העובדה ששביל ישראל נבחר כמסלול פחות או יותר קווי בין מטולה לאילת, ואינו עובר בהכרח במקומות היפים ביותר. משום מה אני מקבל את הרושם שהרבה יותר אנשים עוברים בשביל ישראל מאשר במסלולים סמוכים, אפילו אם הם רק עושים טיול יומי ולא מנסים לעבור את כל השביל. אז אני אנצל את הפורום המכובד הזה כדי לומר שלפעמים זו ממש טעות. שביל ישראל אינו מכיל קטעים מעגליים ולכן, במקרים רבים, הוא צריך לבחור בין שני מסלולים מקבילים שעוברים מצפון לדרום, ששניהם מאוד יפים והיו יכולים יחד ליצור מסלול יומי מעגלי מוצלח מאוד. אל תבחרו מסלול רק בגלל שהוא חלק משביל ישראל!

בכל אופן, מהנקודה הזו המשכנו במורד נחל גשרון יחד עם שביל ישראל (והסימון הכחול). בשלב מסוים השביל עוזב את הנחל ומתחיל לעלות במעלה גשרון, ממנו אפשר לראות כמה שלטים ענקיים שמזהירים לא להמשיך בנחל, כי אתה תגיע למצרים. אחרי מעלה גשרון, ובעוד כמה נקודות בהמשך המסלול, מתקרבים כבר למפרץ אילת ומתחילים לראות נופים. יש כמה נקודות שמהן ניתן לראות ארבע ארצות בבת אחת - מצרים, ישראל, ירדן וערב הסעודית - תמונה די נדירה בארצנו. ראינו בצורה די ברורה כל מיני מפעלים וכבישים בערב הסעודית, הרגשה מוזרה כזאת.

המשכנו עם שביל ישראל כמה קילומטרים נוספים ולא קשים במיוחד (מלבד מעלה גשרון אין עליות תלולות), עד שהגענו לפסגת הר צפחות, עוד נקודת תצפית מעולה שממנה אפשר גם לראות חלקים גדולים מאילת, ואת המצפה התת-ימי שנמצא כבר בדיוק מתחתנו. בנקודה זו עזבנו את שביל ישראל, עברנו למסלול הירוק ומיד אחר כך למסלול השחור, כדי לסיים את המסלול כמה שיותר קרוב לאוטו. שני הקילומטרים שנותרו לנו הם ירידה מעט תלולה. לא באמת קשה (מלבד מקום אחד שבו תפס אותי פחד גבהים), אבל לוקח זמן, והגענו לכביש ממש ברגעי השקיעה. סיום המסלול השחור, למי שרוצה להשאיר את האוטו ממש במקום הנכון, הוא ליד השלט השחור-לבן של חוף המגדלור.

בסך הכל, בקצב הליכה נוח מאוד ועם כמה הפסקות אוכל, המסלול לקח משהו כמו 7 שעות, ואם לוקחים בחשבון עוד חצי שעה לנסיעה במונית, זה מסלול בהחלט סביר אפילו בשביל ימי החורף הקצרים.

תל צובה, עין צובה ועין חמד

2006-11-11T16:44:00.000+02:00

(יעל וצביקה, 11.11.06)

בהחלטה ספונטנית יצאנו לטיול קצרצר של שבת בבוקר, כזה שאפשר לעשות אפילו אחרי שבוע שבו שנינו היינו חולים. המגבלות: יוצאים ב-9:00 מתל-אביב, צריכים לחזור עד 14:00, ובאמצע לא רוצים להתאמץ יותר מדי. הפתרון: טיול קצרצר בהרי ירושלים.

היינו בשלושה אתרים קרובים זה לזה: תל צובה, עין צובה ועין חמד.

תקציר: תל צובה הוא מקום מעניין, עם נוף יפה שממנו רואים את כל שאר האתרים. עין צובה הוא מקום נחמד, אבל צריך לתאם מראש אם רוצים להכנס למעיין עצמו, ולא עשינו את זה. עין חמד - מקום נהדר בשביל פיקניק וטיול של שעה.

תל צובה

תל צובה הוא מבצר צלבני על ראש הר צובה, שמאוחר יותר היה לכפר ערבי (צוּבּא) שנכבש במלחמת העצמאות על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח. די הרבה מבנים נותרו מהיישוב, ואפשר לשוטט ביניהם ולהכנס לחלקם, קצת הרגשה של עיר רפאים. יש תצפיות יפות לכל הכיוונים.

הגעה: יורדים מכביש מס' 1 במחלף הראל, פונים ימינה ונוסעים לכיוון קיבוץ צובה. נכנסים לתוך הקיבוץ, נוסעים ישר עד הסוף, ובקצה, ליד המפעל, מחנים את הרכב. הליכה של כ-500 מטר משם מובילה אל ראש הגבעה, שם נמצא התל, שמשקיף על כל האיזור וניתן לראות אותו כבר מהקיבוץ.

עין צובה

כשירדנו מהתל ראינו שלטים למעיין, והחלטנו ללכת לראות מה יש שם. מסתבר שגם המעיין נמצא פחות מקילומטר מהקיבוץ, ושווה להגיע גם אליו.

עין צובה הוא מעיין שזורם כל השנה, ושימש להשקיית השדות שסביב וכן לשתייה, באופן רצוף מאז ימי בית שני. יש שם מבנה אבן ובריכה אליה זורמת הנביעה, ובעקרון אפשר להכנס לתוך נקבה שנבנתה בימי בית שני, ושימשה להזרמת המים לתוך מערכת השקיה מתוחכמת. אלא שהכניסה דורשת תיאום מראש עם מישהו מהקיבוץ (וכנראה גם תשלום סמלי כלשהו), ולכן לא יכולנו להכנס בעצמנו. גם האיזור שבחוץ נחמד למדי.

הגעה: החניה באותה נקודה כמו תל צובה, הליכה באותו שביל אלא שבשלב כלשהו פונים ימינה ויורדים קצת במדרון ההר. יש שילוט מצוין שמכווין לאתרים השונים.

עין חמד

מעין צובה יש מסלול הליכה של כ-3 ק"מ שמוביל לעין חמד (סימון ירוק). אבל כאמור היינו עלצנים היום, ולכן פשוט חזרנו ונסענו באוטו עד לעין חמד, מה שכנראה לקח בערך אותה כמות זמן.

עין חמד הוא איזור ירוק ויפה שבמרכזו נחל איתן. הנחל ניזון ממספר מעיינות, את חלקם ניתן לראות בתוך שטח הפארק. האיזור שימש כחווה צלבנית במאה ה-12, ויש שם גם מבצר לא מאוד גדול, אבל מרשים בהחלט, ששימש להגנה על החווה.

סביב הנחל יש המון שולחנות פיקניק ומתקני משחקים לילדים, אבל אפשר גם למצוא פינות שקטות, אפילו בשבת. טיול איטי סביב שטח הפארק לוקח בערך שעה.

הגעה: יורדים מכביש מס' 1 במחלף חמד, ומיד שמים לב לשלט החום הקטן שמוביל לעין חמד. הכניסה לגן הלאומי בתשלום.

רולרבליידס ביום כיפור

2006-06-19T23:08:00.000+03:00

(צביקה, ניצן, קיריל ושנופץ, יום כיפור תשנ"ז, 2.10.06)

יום כיפור הוא זמן מעולה לרולרבליידס - הכבישים ריקים ואפשר לנסוע רחוק. בהתחלה חשבנו לנסוע מתל-אביב לחיפה, אבל החלטנו הפעם לעשות מסלול קצר יותר ולראות איך זה הולך.

יצאנו מהבית ברמת-אביב ב-11:00 בבוקר, ונסענו צפונה על איילון דרום. הרגשה של נסיעה בניגוד לכיוון התנועה מוזרה, אפילו שזה לא באוטו; היתרון הוא שאפשר לראות מכוניות הרבה זמן מראש. יש מכונית פעם ב-10 דקות בערך, אבל הכביש מספיק רחב כדי שהן יעברו בלי בעיות. הקטע של איילון דרום שבין קק"ל להרצליה הוא חדש יחסית, ולכן בחרנו בו, אם כי מהר מאוד הסתבר לנו שדווקא הרבה כבישים חדשים סלולים בצורה לא מאוד מתאימה לרולרבליידס, יש בהם מין אספלט כזה שעשוי מאבנים קטנות כמעט בלי מילוי ביניהן, כך שהנסיעה היא די קופצנית. [שנופץ, שחזר מדרך נמיר, מוסר שהדרך שם טובה בהרבה.]

במחלף הסירה עברנו לכביש מספר 2, ומשם המשכנו צפונה מתוך מטרה לראות כמה רחוק נצליח להגיע. באיזור הרצליה הכביש שוב היה מעצבן קצת, אבל אחר כך הוא השתפר (או שהתרגלנו), והנסיעה עברה במהירות ובכיף.

בגעש עצרנו לשתות ולאכול, וגילינו שבתחנת הדלק שם אפשר למלא מים גם ביום כיפור, ואפילו לקנות קולה ממכונה. כך שניתן היה להסתדר גם עם פחות מים. (אני לקחתי 3 ליטר, ויחד עם המילוי בגעש שתיתי כנראה בערך 4 ליטר במשך היום.) גם לא אכלנו יותר מדי (ועיניתם נפשותיכם, אחרי הכל) - פיתה אחת לכל אחד, עוגת הבית וקצת ופלים סיפקו את צרכינו. השמש ומחויבויות קודמות הכריעו את שנופץ בגעש, והוא חזר משם לביתו, בעוד שאנחנו המשכנו עד מחלף פולג. שם ירדנו וחתכנו לכיוון הכביש הישן (כביש 4), והתחלנו את הדרך חזרה.

הכביש הישן פחות מומלץ לנסיעה ברולרבליידס, לא כל כך בגלל איכות האספלט אלא בגלל שיש בו הרבה יותר עליות וירידות. העליות לא נורא תלולות בכל מקרה, אבל לפעמים הן ארוכות ומתישות מאוד. מצד לשני, לכל עליה יש ירידה, ובכמה מקומות ירדנו ב"רכבת" והגענו למהירויות גבוהות יותר ממה שאני רגיל - מפחיד וכיף בבת אחת, כמו לונה פארק.

לקראת סוף הקטע הזה כבר הייתי די תשוש, וגם התחיל להיות מאוחר (16:00). התחלתי לדאוג שלא נספיק לחזור לתל-אביב לפני שהמכוניות חוזרות לכביש. בשלב הזה הרגליים כבר בקושי נשאו אותי, ופעם אחת נפלתי בגלל שריר שסירב לקחת על עצמו את חלקו בסחיבת משקל הגוף. אבל שתי דקות מנוחה הספיקו, וכשהגענו לאיילון האדרנלין של סוף המסע כבר עשה את שלו. עד שהגענו חזרה לרמת אביב כבר היה 17:00, ולמרות שהשמש עוד היתה די רחוקה משקיעה כבר היו די הרבה מכוניות (חוצפה!).

שויצריה הקטנה - המצפה

2006-05-19T11:09:00.000+03:00

(אמא, איתן ויעל, 24.9.05)

מסלול קצר ויפה מאוד ביערות הכרמל. עליה קלה של כשעה עד למצפה, ממנו ניתן לראות את הכרמל פרוס תחתינו, עד לעתלית ולים. חזרה באותו מסלול.

הגעה: נוסעים מחיפה ליערות הכמל, חולפים על פני האוניברסיטה ופונים ימינה בכניסה הראשית של יערות הכרמל (שילוט לחי-בר ולשוויצריה הקטנה). ממשיכים עם הרכב על דרך סלולה וצרה, ועוקבים אחרי השלטים לשוויצריה הקטנה. מהחניון של שוויצריה הקטנה, הולכים במסלול מסומן בשחור, שעולה על ההר. בנקודה מסוימת ישנו פיצול למסלול מסומן אך לא צבוע (שני פסים לבנים ללא צבע ביניהם): הולכים במסלול זה עוד כמה מאות מטרים כדי להגיע לנקודת התצפית. חוזרים באותה דרך שבה הגענו.

נחל פרס

2006-03-25T21:09:00.001+02:00

טיול מדורי, 16.3.2006

אחד המסלולים היפים ביותר בערבה. מחולק לשני קטעים: נחל פרס תחתון (מסלול ירוק), שמכיל את החלקים היפים ביותר, ונחל פרס עליון (מסלול שחור), מסלול לא קל אבל מאוד מהנה למי שאוהב טיפוסים, עם קטעי scrambling לא פשוטים בכלל. אפשר לעשות את שניהם ביום אחד, אם הולכים בקצב סביר. אם רוצים לעשות רק חלק אחד, המסלול האדום מקשר את נקודת האמצע עם הכביש. בכל מקרה צריך שתי מכוניות.

החלקים המרשימים ביותר של הטיול הם גבי פרס, קרוב לנקודת האמצע, משם התמונות שאתם רואים, והמפל, קרוב לתחתית הנחל (אין לי תמונה משם לצערי), שגובהו כמה עשרות מטרים. את המפל אפשר לראות מרחוק ואחר כך להגיע ממש עד לראשו - מקום מדהים.

נקודת התחלה (תחתית החלק התחתון): ממש בצומת הערבה. אפשר להשאיר את המכונית בתחנת הדלק. הערה: בתחנת הדלק יש רק מים מליחים, שאינם ראויים לשתיה.

נקודת אמצע: כמה קילומטרים במעלה סיבובי סדום. שלט עם סימון אדום מצפון-מזרח לכביש מפנה לגבי פרס. אפשר להשאיר את האוטו בצד הכביש.

נקודת סיום: כאן, למרבה הצער, אין שילוט למסלול. הנקודה נמצאת כשני קילומטר דרומית לתחילת המסלול של נחל אשלים (שעבורו יש שילוט), ויש במקום אנדרטה לתאונת דרכים וכן שטח די גדול בו אפשר להשאיר את הרכב.

אנחנו התחלנו למטה והשארנו ליתר בטחון מכונית גם בנקודת האמצע, מה שאיפשר למי שהיה מעוניין בכך לעזוב באמצע המסלול ולהעביר שנ"צ בדימונה. בכל מקרה, את החלק העליון מומלץ מאוד לעשות בעליה, כיוון שזה יותר קל טכנית.

כמה הערות חשובות למי שרוצה לעשות את החלק העליון של המסלול:

א) החלק העליון הוא מאוד מהנה למי שאוהב טיפוסים טכניים, אבל הוא לא קל. בפרט יש בו מפל אחד שבו צריך לטפס בזהירות מעל מצוק של כ-10 מטרים. מתבקש לשים שם יתד או חבל, אבל אין. לי זה היה קצת מפחיד.

ב) נראה שישנה טעות במפת 50,000 של דרום מדבר יהודה שיש לי (למרות שזו מפה חדשה - רק קניתי אותה לפני כמה חודשים). הטעות היא בנקודת האמצע של המסלול, במפגש בין הסימונים הירוק, השחור והאדום. במפה שלי נראה כאילו ישנה צומת שבו שלושת הסימונים נפגשים יחד. לעומת זאת, בשטח, מגיעים מהמסלול הירוק למפגש עם המסלול האדום. צריך ללכת על המסלול האדום לכיוון הכביש (מערבה), כ-500 מטר, עד שמגיעים לפיצול עם המסלול השחור. אנחנו התברברנו די הרבה זמן על השטות הזאת. לעומת זאת, במפת צפון הערבה (שמכילה גם היא את המסלול), נראה שהסימון הוא נכון.

נחל משמר

2006-03-25T20:47:00.000+02:00

(צביקה ויעל)

בין מצדה לעין גדי.

האמת שהטיול הזה לא ממש הצליח. רצינו לעלות את נחל משמר ולהגיע עד לעין משמר ולמערת המטמון. הבעיות התחילו עם דרך העפר שמובילה לחניון בתחילת המסלול - רצינו להגיע עם האוטו עד לחניון הלילה, אבל הדרך משובשת מאוד והאוטו ספג כמה חבטות לא נעימות בדרך - ממש לא דרך בשביל רכב נמוך.

התכנון היה לעלות דרך הקניון (מסלול כחול) ולחזור מעליו (מסלול אדום). אבל, לא הרבה זמן אחרי שנכנסו לקניון, התחילו להיות שלוליות מים, ולא עבר זמן רב עד שנתקענו מול בריכה גדולה ועמוקה למדי, שלא יכולנו לעקוף אותה. הבעיה האמיתית היתה, שהמים לא היו רק עמוקים אלא גם ירוקים, מלוכלכים ומסריחים, בצורה שממש לא עשתה חשק לשחות דרכם. לא היינו ערוכים לשחיה ממילא ולכן, בסופו של דבר, החלטנו לוותר על העניין.

מאוחר יותר קראתי באתר של מינהלת הטיולים במשרד החינוך, שבמסלול הזה יש בריכות עמוקות במשך רוב השנה, וכדאי לברר מראש (איפה?) אם אפשר לעבור אותו.

עין גדי - נחל דוד

2006-03-25T19:50:00.000+02:00

(יעל וצביקה)

מסתבר שמרץ זה זמן מעולה לבקר בעין גדי. היעלים ממליטים והם כל כך מבויתים שאפשר להתקרב אפילו לתיקונות. הבחור בתמונה הוא כנראה בן כמה שבועות.

הטיול בעין גדי מתאים לכל המשפחה, ולוקח בערך שעה וחצי. היתה שם שריפה בזמן האחרון והם סגרו את המפל העליון, כך שהמסלול עוד יותר קצר מהרגיל. יש כמה מקומות שבהם אפשר להכנס למים (כדאי לעשות את המסלול בכפכפים). הבעיה העיקרית - מלא כל כך באנשים שקשה לתפוס פינה שקטה.

עין גדי - נחל ערוגות

2006-03-25T19:36:00.000+02:00

(יעל וצביקה)

מסלול מאוד יפה והרבה פחות מתויר מנחל דוד (המסלול הסטנדרטי של עין גדי).
מסלול משפחות, אם כי לא קצר (במיוחד עם עוצרים ונכנסים למים). חלקים גדולים מהמסלול הם בתוך הנחל ממש, כדאי לעשות את הטיול בכפכפים.

נכנסים מהכניסה לנחל דוד, פונים שמאלה וממשיכים בכביש מרחק נסיעה של כמה דקות, לפי השילוט לנחל ערוגות.
ישנו מסלול אדום שעובר מעל הנחל, ומדי פעם מתפצל ממנו מסלול כחול שיורד לתוך הנחל (מומלץ).
האטרקציות: מלבד הליכה במים ישנו גם "מפל נסתר" עם בריכה קטנה (כשאנחנו היינו, היתה זרימה חזקה, יותר מאשר בנחל דוד), וכן "הבריכות העליונות" (לא הגענו לשם, לצערנו).

הפקחים מקפידים מאוד לסגור את השמורה בזמן. בשעה 14:00 בדיוק מגיע פקח לבריכות העליונות ומוודא שכולם עוזבים, ובשעה 15:00 מוציאים את האנשים מהמפל הנסתר. עד 16:00 כולם צריכים לצאת מהשמורה. זאת כדי לאפשר גם לחיות להנות מהמים. וכך יצא שאנחנו הגענו כמעט עד לבריכות העליונות, לפני שנאצלנו לחזור על עקבותינו. מסקנה: כדאי להתחיל את המסלול בסביבות 10:00-11:00 כדי להשלים את כולו בנחת.