נחל חגל

(כל המשפחה, 16.12.06)

צבעי שלכת בנחל חגל
מסתבר שתמיד אפשר לגלות מקומות טיול יפים שלא הכרתי. הפעם אמא תכננה טיול מוצלח בגליל התחתון. אחרי נסיעה קצרה בדרך נוף קטנה שמשקיפה על עמק חרוד, נסענו לאיזור נהריים (מפגש נהרות הירמוך והירדן, מדרום לכנרת) למסלול לא מוכר, שומם מאדם ומפתיע ביופיו. בדרך כלל אני מעדיף את הנופים ההרריים של הגליל העליון והגולן על הגליל התחתון, אבל גם הפעם נהניתי מאוד.

תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים על רקע הרי עבר הירדן (לחץ להגדלה)זהו מסלול מעגלי באורך של כ-4 ק"מ, והוא לוקח משהו כמו 3 שעות בהליכה נינוחה, כולל הפסקת אוכל. נקודת ההתחלה היא כביש 90, בערך 15 ק"מ מצפון לבית שאן, בין ק"מ 394 ל-395. תחילת המסלול בסימון ירוק, אבל מהכביש אפשר לראות אותו רק אם נוסעים לאט ומחפשים ממש טוב. קל יותר לזהות פיצול לדרך עפר רחבה שנמצאת בערך 100 מטר מצפון לנקודת ההתחלה של המסלול, ויוצאת מהכביש לכיוון מזרח. לידה יש שלט קטן שמפנה מטיילים מנחל חגל לכל מיני אטרקציות בקיבוץ גשר. בנקודה זו ניתן להשאיר את המכונית, לחזור 100 מטר דרומה, לחצות את הכביש לכיוון מערב ולהתחיל את המסלול.

תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים על רקע הרי עבר הירדן (לחץ להגדלה)המסלול מתחיל בסימון ירוק ועולה על הצלע המערבית של בקעת הירדן. במהלך העליה אפשר לראות את תחנת הכוח ההיסטורית של רוטנברג בנהריים (בתמונה) ואת הרי עבר הירדן. בשלב כלשהו עזבנו את המסלול הירוק וטיפסנו על גבעת גמל הסמוכה כדי לראות את הנוף, ומשם כבר המשכנו במסלול השחור. שני המסלולים עולים פחות או יותר במקביל ונפגשים כ-2 ק"מ מאוחר יותר, אז תכננו לעלות במסלול השחור ולחזור בירוק. האמת היא שהמסלול השחור הוא כביש משובש (מתאים רק לג'יפים), וההליכה עליו לא מאוד מעניינת. כך שאם אין לכם התנגדות מיוחדת לחזור בדרך ממנה באתם, אתם יכולים לעשות את שני הכיוונים במסלול הירוק.

הדרך חזרה במסלול הירוק היתה החלק היפה של הטיול. המסלול יורד אל תוך הנחל וחוצה אותו כמה פעמים (כמעט לא היו מים כשהיינו, אבל עד אז לא ירד הרבה גשם, ויכול להיות שבחורף גשום המסלול בוצי). החלק הנחמד הוא הליכה בתוך צמחיית הנחל, שמורכבת בעיקר מקנה מצוי (מה שמכנים לפעמים בטעות "קנה סוף").

צבעי שלכת בנחל חגל

דרך נוף שלוחת צבאים

(כל המשפחה, 16.12.06)

תצפית מדרך נוף שלוחת צבאים
שלוחת צבאים היא קו רכס נמוך שמשקיף על עמק חרוד (בין עפולה לבית שאן). השמועה אמרה שנפתחה שם דרך נוף חדשה, ובדרך לטיול אחר, הלכנו לראות במה מדובר. זו דרך חצץ שמתאימה לכל רכב (אם לא אכפת לכם להעלות הרבה אבק). הדרך מובילה ממושב רמת צבי ועד מעט אחרי בית השיטה. לאורכה יש כמה נקודות תצפית שבהן אפשר לעצור לפיקניק, ולראות את נופי הגליל התחתון המזרחי והעמקים. בסה"כ זה מסלול לא רע שלוקח חצי שעה עד שעה, לא כולל עצירות. כדאי לבקר אם אתם באיזור.

הגעה: נוסעים על כביש 71 עד לצומת יששכר (ליד קיבוץ עין חרוד). שם פונים צפונה לכביש 717, וממשיכים לנסוע לכיוון מולדת ורמת צבי. באיזור רמת צבי, אם תסעו לאט, תראו שלט עץ קטן שעליו כתוב רק "דרך נוף". השלט מפנה ימינה לדרך חצץ שעוברת בין השדות של המושב, ולא נראית כמו משהו יוצא דופן, אבל זו הדרך.

המסלול: הדרך מתפתלת לאורך שלוחת צבאים, ויש בה כמה נקודות בהן אפשר לעצור לתצפית. כשאנחנו היינו, היתה מעט מאוד תנועה בכביש, כך שניתן לנסוע בשלווה, בלי רעש של טרקטורונים. בשלב כלשהו תראו שלט שמפנה לבית השיטה, לשם אפשר לחתוך לקיבוץ ולקצר את המסלול. לחילופין אפשר להמשיך בדרך ולהגיע בסופו של דבר אל איזור תעשייתי שנקרא "פארק צבאים", ונמצא קצת יותר מזרחה על כביש 71.

תצפית מדרך נוף שלוחת צבאים

נחל אל-על

(צביקה, יעל וקרן, 9.12.06)

התקציר: מסלול בדרום הגולן, כ-4 ק"מ הליכה. לא מעגלי. שני מפלים: המפל הלבן והמפל השחור, בהם יש זרימה כל השנה. מתאים לכל המשפחה, אם אתם משגיחים על הילדים במקומות הגבוהים.

בדרך לנחל אל-עלמזג האוויר האביבי שיש לנו בחורף הזה גורם לכך שאנחנו מטיילים כמעט כל סופ"ש, והתוצאה היא שאני מאוד מתקשה להדביק את הקצב בבלוג. אז הנה טיול מלפני שבועיים, ויש כבר עוד אחד שאני אכתוב עליו בהזדמנות אחרת.

הדרישות שהובילו לבחירת הטיול הזה היו מגוונות וסותרות: טיול עם אוטו אחד, אבל עם מסלול מעגלי; בגולן, אבל במקום שלא היינו בו בזמן האחרון. בסוף הצלחנו למלא כמעט את כל הדרישות: אני ויתרתי על הדרישה המסורתית למסלול מעגלי ואפילו התנדבתי ללכת על הכביש ולהביא את האוטו בסוף. בתמורה קיבלנו מסלול יפה בדרום הגולן, שאמנם הייתי בו אי שם בזמן התיכון, אבל רובו ממש לא היה זכור לי. המקום קצת פחות מרשים מהנחלים הגדולים בצפון הגולן (זויתן, יהודיה ומשושים), אבל בהחלט מוצלח ושווה ביקור, והעובדה שהיינו שם כמעט לבד - למרות שמדובר בשבת חורפית וחמימה - היתה יתרון גדול שבוודאי לא היינו זוכים לו במקומות מתוירים יותר.

המסלול, שמסומן באדום לכל אורכו, נמשך משהו כמו 4 ק"מ, בין המושבים אלי-עד ואבני-איתן שבדרום רמת הגולן. מי שמגיע עם רכב אחד, כמונו, יצטרך לחזור באותה הדרך, או ללכת משהו כמו 5 ק"מ נוספים על הכביש, מה שלוקח כשעה. במקור תכננו להתחיל את המסלול באבני-איתן, שם המסלול מתחיל ממש בתוך המושב, מתוך מחשבה שהאוטו יישמר טוב יותר. אבל הגענו לשם וגילינו שמדובר במושב דתי, ואי אפשר להכנס אליו בשבת. בשלב הזה עוד חשבנו שאולי לא נחזור דרך הכביש, ולכן החלטנו לחזור מערבה ולהשאיר את האוטו בקצה השני, ליד מושב אלי-עד. כאן דווקא יש חניון מסודר ליד תחילת המסלול. אבל מי שרוצה יכול גם להשאיר את האוטו בכניסה לאבני-איתן - ראינו אנשים שעשו את זה.

המפל הלבן בנחל אל-עלהמסלול מתחיל בירידה לתוך יובל של נחל אל-עד, שהיה יבש בזמן הביקור שלנו (לא מפתיע לאור העובדה שהחורף עדיין לא ממש התחיל השנה). בין שיחי הקקטוס אפשר להגיע למפל שבטח נראה מוצלח יותר כשזורמים בו מים, אבל הנוף מרשים גם ככה ואפשר לראות את קצה הכנרת מכאן. יש גם נשרים: לא כל כך הרבה כמו בגמלא הקרובה, אבל ראינו אחד בזמן שעצרנו לארוחת בוקר.

מעל המפל הלבן בנחל אל-עלבהמשך, המסלול מתחבר אל נחל אל-על עצמו, ומתחיל לעלות במעלה הנחל. לאחר זמן קצר מגיעים למפל הלבן (שקרוי כך בגלל אבן הגיר באיזור הזה). קצת לפני שמגיעים למפל יש התפצלות מהמסלול האדום למסלול מסומן ללא צבע (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). הפיצול יורד כמה עשרות מטרים ומגיע לתחתית המפל. בהמשך המסלול האדום מגיעים ממש עד לחלק העליון של המפל.

המפל השחור בנחל אל-עלמכאן ממשיכים במעלה הנחל, ועוברים בהדרגה לאיזור של אבן בזלת, מה שמעיד על כך שאנחנו מתקרבים למפל השחור. המפל השחור קטן יותר, אבל נמצא במיקום הרבה יותר יפה: בתחתיתו יש בריכה גדולה יותר וזה מקום טוב להפסקת צהריים מאוחרת.

מכאן נשארת עליה תלולה, אבל קצרה מאוד, עד שמגיעים בחזרה לגובה של רמת הגולן, ממש ליד השער האחורי של אבני-איתן. בנקודה זו מסומן במפה שביל עפר שאמור להוביל בחזרה אל אלי-עד ואל המכונית, אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא אותו. בלית ברירה עברנו עם התיקים ובגדי הטיולים דרך המושב, אמרנו יפה שבת שלום לכל האנשים הלבושים לבן שחזרו מבית הכנסת. בסופו של דבר יעל וקרן חיכו בתחנת האוטובוס מחוץ ליישוב בזמן שאני חזרתי להביא את האוטו.

מבחינת זמנים, המסלול עצמו לקח משהו כמו 4 שעות בהליכה מאוד נינוחה, וההליכה בחזרה לאוטו - עוד שעה בערך. הנסיעה מחיפה לוקחת קצת יותר משעה וחצי, כך שזה מתאים בהחלט ליום שבת קצר: חזרנו לחיפה ממש עם רדת החשיכה.

ליד המפל השחור בנחל אל-על

הרי אילת: עין נטפים והר יהורם

(יעל וצביקה, 18.11.06)



טיול לא רע עם כמה נקודות נוף, קצת סקרמבלינג, ואם אתם מסתכלים קצת סביבכם - גם לא מעט מאובנים. אם מגיעים באמצע השבוע ובקבוצה קטנה יש סיכוי טוב לראות בעלי חיים באיזור עין נטפים, אבל אנחנו הגענו בשבת ובעלי החיים היחידים באיזור היו בני אדם רועשים מאוד. הטיול מתאים ליום קצר שבו צריך עוד לנהוג בחזרה לאיזור המרכז, אבל אפשר גם להאריך אותו למסלול של יום שלם. אנחנו התחלנו לטייל בסביבות 9:00 והגענו בחזרה לאוטו ב-14:00 - מספיק מוקדם כדי לקפוץ לאילת לאכול משהו, ולהגיע לתל-אביב בשעה סבירה.

עין נטפיםמשאירים את האוטו על כביש 12, כ-100 מטר מצפון לאבן ק"מ 9. מתחילים ללכת על דרך עפר המיועדת לרכב 4x4 (סימון שחור). הדרך משעממת אבל נמשכת רק קילומטר, והיא באמת לא מתאימה לשום דבר שאיננו ג'יפ 4x4. לפתע מגיעים למשטח פתוח רחב, שצופה מלמעלה על עין נטפים. אם יש לכם ילדים כדאי שתשגיחו עליהם כאן, כי כל מה שמפריד ביניכם לבין צוק של כמה עשרות מטרים הוא שלט אזהרה קטן.

מכאן ישנה ירידה לתוך עין נטפים. הירידה קצרה ותלולה, וכוללת קצת סקרמבלינג, אבל היא לא קשה. בסופה מגיעים לעין נטפים: משטח רחב, מוגן ע"י קירות גבוהים משלושה כיוונים. מוסתר היטב בסלע ישנו מעיין קטן, היחיד באיזור שיש בו מים כל השנה. כמובן שלא מדובר על מעיינות מהסוג של עין גדי או רמת הגולן, אלא טפטוף קטן מתוך הסלע, במקרה הטוב (כשאנחנו היינו היתה רק שלולית). אבל זה מקום אידאלי לבעלי חיים שמחפשים מים, ואמורים לראות כאן יעלים, אם מחכים בשקט.

מאובן מוזר באיזור נחל נטפיםמהמעיין המשכנו במסלול הירוק, עם שביל ישראל, שיורד במורד נחל נטפים. מסלול ההליכה נוח, בהתחשב בכך שמדובר בנחל. בערך קילומטר וחצי אחרי עין נטפים, אפשר לבחור בין שני מסלולים: המסלול השחור ממשיך בתוך נחל נטפים, והמסלול הירוק (ושביל ישראל) משקיף על הנחל מהרכס שמצפון לו. אנחנו ניסינו את המסלול השחור, אבל התייאשנו אחרי כמה מאות מטרים: יש שם מספר מפלים די תלולים, שהירידה בהם קשה אם אין לכם חֶבֶל. זה אחד המקומות שבהם היה עוזר מאוד אם היו תוקעים כמה יתדות על האבן, ולמרבה הצער אין. לפני ירידה תלולה וחלקה במיוחד, התייאשנו וחזרנו על עקבותינו אל המסלול הירוק. שם מצאנו מצבור של מאובנים גדולים ושמורים היטב, של איזו חיה שלא הצלחנו לזהות (תולעת?). בכל אופן, מלבד המאובנים, הקטע הזה לא מאוד מעניין, אז אם אתם מצויידים בחבל - המסלול השחור הוא בחירה טובה.

לאחר ירידה תלולה, המסלול השחור חוזר ומתחבר לירוק. כיוון שרצינו לסיים את הטיול מוקדם, עברנו בנקודה זו אל המסלול האדום, שחותך דרומה לכיוון הר יהורם. מי שרוצה לעשות טיול קצת יותר ארוך יכול להמשיך עם המסלול הירוק ולחזור דרך נחל בת-שבע (נחל המפלים). הייתי שם לפני כמה שנים ואם אני זוכר נכון, זה מסלול יפה.

מאובנים קצת יותר סטנדרטיים באיזור הר יהורםכאמור, אנחנו המשכנו למסלול האדום, וכאן שילמנו את המחיר על כל הירידות שבתחילת הטיול: זו עליה תלולה של 300 מטר על פני קילומטר. חלקים ממנה הם בסקרמבלינג ואז זה כיף, שאר הזמן זה תלול וקצת מתיש. בנקודה אחת לאורך המסלול הזה כתוב במפה "עמוד סלע", אבל הסתבר שמדובר בסך הכל בסלע לא מאוד גדול שמזדקר מהאדמה , לא משהו שהייתי עוצר להסתכל עליו יותר מדי ובטח לא משהו ששווה סימון במפה. מה שכן, עם העלייה נפתח בהדרגה הנוף של הרי אילת, ולבסוף אפשר לראות יפה גם את הרי אדום בירדן. המסלול עובר בדיוק בקו הגבול בין הרי אילת הגרניטיים להרי הנגב שעשויים אבן חולית לבנה וגם זה נותן קונטרסט מעניין.

בסוף העלייה מגיעים לאוכף שבין הר שלמה והר יהורם. מכאן ממשיכים על המסלול השחור לכיוון הר יהורם: עליה קטנה נוספת ומגיעים למצפה שמשקיף על הרי אילת ועל ירדן, עם שלט לזכר שני חיילים שמתו מהתייבשות לא רחוק משם, בזמן מסע ניווטים. מכאן המסלול השחור ממשיך עוד קילומטר וחצי, עד שהוא חוזר לכביש. האוטו נמצא פחות מקילומטר צפונה במעלה הכביש.

תצפית מהר יהורם

הרי אילת: נחל גשרון

(יעל וצביקה, 17.11.06)



הרי אילת הם אחד המקומות היפים ביותר בארץ לטיולים, ובשבוע שעבר ניצלנו הזדמנות והלכנו לשני טיולים מוצלחים, במקומות לא במיוחד מתוירים (אם כי חלקים מהמסלול כבר יצא לי לעשות, בימים שלפני שהבלוג הזה היה קיים). על הטיול הראשון אני אכתוב כאן, ועל השני בפוסט הבא (כלומר מתישהו כשיהיה לי זמן).

מעבר צר בדרך לנחל גשרוןתמיד כשאנחנו מטיילים בקבוצה קטנה יש בעיה למצוא מסלול מעגלי, כי אני שונא ללכת באותה הדרך הלוך וחזור, ואין מספיק אנשים כדי להצדיק שתי מכוניות. הפעם החלטנו לנצל את המוניות של אילת כדי לעשות מסלול לא מעגלי שכולו ירידות. מוקדם בבוקר יצאנו מאילת והשארנו את האוטו בחניון של המצפה התת-ימי. עוברות שם מוניות כל הזמן, וביקשנו מהנהג שיוריד אותנו בתחילת המסלול. 35 ש"ח, ובהחלט היה שווה את זה - גם היה מסלול לא מעגלי, גם היו בעיקר ירידות, וגם עשינו לא מעט קילומטראז' (משהו כמו 11 ק"מ).

שכבות באבןהמסלול מתחיל חצי ק"מ אחרי אבן הק"מ ה-4, במעלה כביש אילת-מצפה רמון (כביש 12). (במפות הרי אילת החדשות, מ-2004, ישנו סימון אבני ק"מ של כביש 12, והוא מדויק מאוד. במפות ישנות יותר אין.) סימון ירוק יורד לצד שמאל (מערב) של הכביש. אין שלט, רק עמוד נמוך עם סימון לבן-ירוק-לבן, סעו לאט שלא תפספסו. עוצרים את המונית ויוצאים לדרך במסלול הירוק. שימו לב: המסלול חוצה מיד דרך עפר (סימון אדום), אבל אנחנו ממשיכים במסלול הירוק, בעליה קטנה ותלולה שאחריה ירידה אל תוך נחל גשרון. לקראת סוף הירידה הזו, נכנסים לתוך קניון צר ויפה, ששכבות הסלע יוצרות על קירותיו דוגמאות מיוחדות - כמעט כאילו הן צוירו על ידי אמן אבסטרקטי. לקראת סוף הקניון מגיעים לקטע קצר שבו צריך להדחף למעבר צר בין כמה סלעים שנפלו לתוך הנחל, ולרגע נראה כאילו לא אמורים לעבור שם. אבל זה דווקא אחד המקומות הכי יפים בטיול.

300 מטר מאוחר יותר מגיעים למפגש עם שביל ישראל, מה שמדגים שוב את העובדה ששביל ישראל נבחר כמסלול פחות או יותר קווי בין מטולה לאילת, ואינו עובר בהכרח במקומות היפים ביותר. משום מה אני מקבל את הרושם שהרבה יותר אנשים עוברים בשביל ישראל מאשר במסלולים סמוכים, אפילו אם הם רק עושים טיול יומי ולא מנסים לעבור את כל השביל. אז אני אנצל את הפורום המכובד הזה כדי לומר שלפעמים זו ממש טעות. שביל ישראל אינו מכיל קטעים מעגליים ולכן, במקרים רבים, הוא צריך לבחור בין שני מסלולים מקבילים שעוברים מצפון לדרום, ששניהם מאוד יפים והיו יכולים יחד ליצור מסלול יומי מעגלי מוצלח מאוד. אל תבחרו מסלול רק בגלל שהוא חלק משביל ישראל!

בכל אופן, מהנקודה הזו המשכנו במורד נחל גשרון יחד עם שביל ישראל (והסימון הכחול). בשלב מסוים השביל עוזב את הנחל ומתחיל לעלות במעלה גשרון, ממנו אפשר לראות כמה שלטים ענקיים שמזהירים לא להמשיך בנחל, כי אתה תגיע למצרים. אחרי מעלה גשרון, ובעוד כמה נקודות בהמשך המסלול, מתקרבים כבר למפרץ אילת ומתחילים לראות נופים. יש כמה נקודות שמהן ניתן לראות ארבע ארצות בבת אחת - מצרים, ישראל, ירדן וערב הסעודית - תמונה די נדירה בארצנו. ראינו בצורה די ברורה כל מיני מפעלים וכבישים בערב הסעודית, הרגשה מוזרה כזאת.

ערב הסעודית (לחץ להגדלה)

אילת ועקבההמשכנו עם שביל ישראל כמה קילומטרים נוספים ולא קשים במיוחד (מלבד מעלה גשרון אין עליות תלולות), עד שהגענו לפסגת הר צפחות, עוד נקודת תצפית מעולה שממנה אפשר גם לראות חלקים גדולים מאילת, ואת המצפה התת-ימי שנמצא כבר בדיוק מתחתנו. בנקודה זו עזבנו את שביל ישראל, עברנו למסלול הירוק ומיד אחר כך למסלול השחור, כדי לסיים את המסלול כמה שיותר קרוב לאוטו. שני הקילומטרים שנותרו לנו הם ירידה מעט תלולה. לא באמת קשה (מלבד מקום אחד שבו תפס אותי פחד גבהים), אבל לוקח זמן, והגענו לכביש ממש ברגעי השקיעה. סיום המסלול השחור, למי שרוצה להשאיר את האוטו ממש במקום הנכון, הוא ליד השלט השחור-לבן של חוף המגדלור.

בסך הכל, בקצב הליכה נוח מאוד ועם כמה הפסקות אוכל, המסלול לקח משהו כמו 7 שעות, ואם לוקחים בחשבון עוד חצי שעה לנסיעה במונית, זה מסלול בהחלט סביר אפילו בשביל ימי החורף הקצרים.

תל צובה, עין צובה ועין חמד

(יעל וצביקה, 11.11.06)



בהחלטה ספונטנית יצאנו לטיול קצרצר של שבת בבוקר, כזה שאפשר לעשות אפילו אחרי שבוע שבו שנינו היינו חולים. המגבלות: יוצאים ב-9:00 מתל-אביב, צריכים לחזור עד 14:00, ובאמצע לא רוצים להתאמץ יותר מדי. הפתרון: טיול קצרצר בהרי ירושלים.

היינו בשלושה אתרים קרובים זה לזה: תל צובה, עין צובה ועין חמד.

תקציר: תל צובה הוא מקום מעניין, עם נוף יפה שממנו רואים את כל שאר האתרים. עין צובה הוא מקום נחמד, אבל צריך לתאם מראש אם רוצים להכנס למעיין עצמו, ולא עשינו את זה. עין חמד - מקום נהדר בשביל פיקניק וטיול של שעה.

תל צובהתל צובה



תל צובה הוא מבצר צלבני על ראש הר צובה, שמאוחר יותר היה לכפר ערבי (צוּבּא) שנכבש במלחמת העצמאות על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח. די הרבה מבנים נותרו מהיישוב, ואפשר לשוטט ביניהם ולהכנס לחלקם, קצת הרגשה של עיר רפאים. יש תצפיות יפות לכל הכיוונים.

הגעה: יורדים מכביש מס' 1 במחלף הראל, פונים ימינה ונוסעים לכיוון קיבוץ צובה. נכנסים לתוך הקיבוץ, נוסעים ישר עד הסוף, ובקצה, ליד המפעל, מחנים את הרכב. הליכה של כ-500 מטר משם מובילה אל ראש הגבעה, שם נמצא התל, שמשקיף על כל האיזור וניתן לראות אותו כבר מהקיבוץ.

עין צובהעין צובה



כשירדנו מהתל ראינו שלטים למעיין, והחלטנו ללכת לראות מה יש שם. מסתבר שגם המעיין נמצא פחות מקילומטר מהקיבוץ, ושווה להגיע גם אליו.

עין צובה הוא מעיין שזורם כל השנה, ושימש להשקיית השדות שסביב וכן לשתייה, באופן רצוף מאז ימי בית שני. יש שם מבנה אבן ובריכה אליה זורמת הנביעה, ובעקרון אפשר להכנס לתוך נקבה שנבנתה בימי בית שני, ושימשה להזרמת המים לתוך מערכת השקיה מתוחכמת. אלא שהכניסה דורשת תיאום מראש עם מישהו מהקיבוץ (וכנראה גם תשלום סמלי כלשהו), ולכן לא יכולנו להכנס בעצמנו. גם האיזור שבחוץ נחמד למדי.

הגעה: החניה באותה נקודה כמו תל צובה, הליכה באותו שביל אלא שבשלב כלשהו פונים ימינה ויורדים קצת במדרון ההר. יש שילוט מצוין שמכווין לאתרים השונים.

עין חמדעין חמד



מעין צובה יש מסלול הליכה של כ-3 ק"מ שמוביל לעין חמד (סימון ירוק). אבל כאמור היינו עלצנים היום, ולכן פשוט חזרנו ונסענו באוטו עד לעין חמד, מה שכנראה לקח בערך אותה כמות זמן.

עין חמד הוא איזור ירוק ויפה שבמרכזו נחל איתן. הנחל ניזון ממספר מעיינות, את חלקם ניתן לראות בתוך שטח הפארק. האיזור שימש כחווה צלבנית במאה ה-12, ויש שם גם מבצר לא מאוד גדול, אבל מרשים בהחלט, ששימש להגנה על החווה.

סביב הנחל יש המון שולחנות פיקניק ומתקני משחקים לילדים, אבל אפשר גם למצוא פינות שקטות, אפילו בשבת. טיול איטי סביב שטח הפארק לוקח בערך שעה.

הגעה: יורדים מכביש מס' 1 במחלף חמד, ומיד שמים לב לשלט החום הקטן שמוביל לעין חמד. הכניסה לגן הלאומי בתשלום.

רולרבליידס ביום כיפור

(צביקה, ניצן, קיריל ושנופץ, יום כיפור תשנ"ז, 2.10.06)



יורדים את מחלף כפר שמריהויום כיפור הוא זמן מעולה לרולרבליידס - הכבישים ריקים ואפשר לנסוע רחוק. בהתחלה חשבנו לנסוע מתל-אביב לחיפה, אבל החלטנו הפעם לעשות מסלול קצר יותר ולראות איך זה הולך.

יצאנו מהבית ברמת-אביב ב-11:00 בבוקר, ונסענו צפונה על איילון דרום. הרגשה של נסיעה בניגוד לכיוון התנועה מוזרה, אפילו שזה לא באוטו; היתרון הוא שאפשר לראות מכוניות הרבה זמן מראש. יש מכונית פעם ב-10 דקות בערך, אבל הכביש מספיק רחב כדי שהן יעברו בלי בעיות. הקטע של איילון דרום שבין קק"ל להרצליה הוא חדש יחסית, ולכן בחרנו בו, אם כי מהר מאוד הסתבר לנו שדווקא הרבה כבישים חדשים סלולים בצורה לא מאוד מתאימה לרולרבליידס, יש בהם מין אספלט כזה שעשוי מאבנים קטנות כמעט בלי מילוי ביניהן, כך שהנסיעה היא די קופצנית. [שנופץ, שחזר מדרך נמיר, מוסר שהדרך שם טובה בהרבה.]

ראיתם פעם את מחלף פולג ריק כל כך?במחלף הסירה עברנו לכביש מספר 2, ומשם המשכנו צפונה מתוך מטרה לראות כמה רחוק נצליח להגיע. באיזור הרצליה הכביש שוב היה מעצבן קצת, אבל אחר כך הוא השתפר (או שהתרגלנו), והנסיעה עברה במהירות ובכיף.

בגעש עצרנו לשתות ולאכול, וגילינו שבתחנת הדלק שם אפשר למלא מים גם ביום כיפור, ואפילו לקנות קולה ממכונה. כך שניתן היה להסתדר גם עם פחות מים. (אני לקחתי 3 ליטר, ויחד עם המילוי בגעש שתיתי כנראה בערך 4 ליטר במשך היום.) גם לא אכלנו יותר מדי (ועיניתם נפשותיכם, אחרי הכל) - פיתה אחת לכל אחד, עוגת הבית וקצת ופלים סיפקו את צרכינו. השמש ומחויבויות קודמות הכריעו את שנופץ בגעש, והוא חזר משם לביתו, בעוד שאנחנו המשכנו עד מחלף פולג. שם ירדנו וחתכנו לכיוון הכביש הישן (כביש 4), והתחלנו את הדרך חזרה.

כביש החוף הישן, ליד צומת רעננה-כפר-סבאהכביש הישן פחות מומלץ לנסיעה ברולרבליידס, לא כל כך בגלל איכות האספלט אלא בגלל שיש בו הרבה יותר עליות וירידות. העליות לא נורא תלולות בכל מקרה, אבל לפעמים הן ארוכות ומתישות מאוד. מצד לשני, לכל עליה יש ירידה, ובכמה מקומות ירדנו ב"רכבת" והגענו למהירויות גבוהות יותר ממה שאני רגיל - מפחיד וכיף בבת אחת, כמו לונה פארק.

לקראת סוף הקטע הזה כבר הייתי די תשוש, וגם התחיל להיות מאוחר (16:00). התחלתי לדאוג שלא נספיק לחזור לתל-אביב לפני שהמכוניות חוזרות לכביש. בשלב הזה הרגליים כבר בקושי נשאו אותי, ופעם אחת נפלתי בגלל שריר שסירב לקחת על עצמו את חלקו בסחיבת משקל הגוף. אבל שתי דקות מנוחה הספיקו, וכשהגענו לאיילון האדרנלין של סוף המסע כבר עשה את שלו. עד שהגענו חזרה לרמת אביב כבר היה 17:00, ולמרות שהשמש עוד היתה די רחוקה משקיעה כבר היו די הרבה מכוניות (חוצפה!).

השלט לתל-אביב - מתקרבים לסוף

שויצריה הקטנה - המצפה


(אמא, איתן ויעל, 24.9.05)




מסלול קצר ויפה מאוד ביערות הכרמל. עליה קלה של כשעה עד למצפה, ממנו ניתן לראות את הכרמל פרוס תחתינו, עד לעתלית ולים. חזרה באותו מסלול.




הגעה: נוסעים מחיפה ליערות הכמל, חולפים על פני האוניברסיטה ופונים ימינה בכניסה הראשית של יערות הכרמל (שילוט לחי-בר ולשוויצריה הקטנה). ממשיכים עם הרכב על דרך סלולה וצרה, ועוקבים אחרי השלטים לשוויצריה הקטנה. מהחניון של שוויצריה הקטנה, הולכים במסלול מסומן בשחור, שעולה על ההר. בנקודה מסוימת ישנו פיצול למסלול מסומן אך לא צבוע (שני פסים לבנים ללא צבע ביניהם): הולכים במסלול זה עוד כמה מאות מטרים כדי להגיע לנקודת התצפית. חוזרים באותה דרך שבה הגענו.


 Posted by Picasa

נחל פרס

טיול מדורי, 16.3.2006

אחד המסלולים היפים ביותר בערבה. מחולק לשני קטעים: נחל פרס תחתון (מסלול ירוק), שמכיל את החלקים היפים ביותר, ונחל פרס עליון (מסלול שחור), מסלול לא קל אבל מאוד מהנה למי שאוהב טיפוסים, עם קטעי scrambling לא פשוטים בכלל. אפשר לעשות את שניהם ביום אחד, אם הולכים בקצב סביר. אם רוצים לעשות רק חלק אחד, המסלול האדום מקשר את נקודת האמצע עם הכביש. בכל מקרה צריך שתי מכוניות.

החלקים המרשימים ביותר של הטיול הם גבי פרס, קרוב לנקודת האמצע, משם התמונות שאתם רואים, והמפל, קרוב לתחתית הנחל (אין לי תמונה משם לצערי), שגובהו כמה עשרות מטרים. את המפל אפשר לראות מרחוק ואחר כך להגיע ממש עד לראשו - מקום מדהים.

נקודת התחלה (תחתית החלק התחתון): ממש בצומת הערבה. אפשר להשאיר את המכונית בתחנת הדלק. הערה: בתחנת הדלק יש רק מים מליחים, שאינם ראויים לשתיה.

נקודת אמצע: כמה קילומטרים במעלה סיבובי סדום. שלט עם סימון אדום מצפון-מזרח לכביש מפנה לגבי פרס. אפשר להשאיר את האוטו בצד הכביש.

נקודת סיום: כאן, למרבה הצער, אין שילוט למסלול. הנקודה נמצאת כשני קילומטר דרומית לתחילת המסלול של נחל אשלים (שעבורו יש שילוט), ויש במקום אנדרטה לתאונת דרכים וכן שטח די גדול בו אפשר להשאיר את הרכב.

אנחנו התחלנו למטה והשארנו ליתר בטחון מכונית גם בנקודת האמצע, מה שאיפשר למי שהיה מעוניין בכך לעזוב באמצע המסלול ולהעביר שנ"צ בדימונה. בכל מקרה, את החלק העליון מומלץ מאוד לעשות בעליה, כיוון שזה יותר קל טכנית.

כמה הערות חשובות למי שרוצה לעשות את החלק העליון של המסלול:

א) החלק העליון הוא מאוד מהנה למי שאוהב טיפוסים טכניים, אבל הוא לא קל. בפרט יש בו מפל אחד שבו צריך לטפס בזהירות מעל מצוק של כ-10 מטרים. מתבקש לשים שם יתד או חבל, אבל אין. לי זה היה קצת מפחיד.

ב) נראה שישנה טעות במפת 50,000 של דרום מדבר יהודה שיש לי (למרות שזו מפה חדשה - רק קניתי אותה לפני כמה חודשים). הטעות היא בנקודת האמצע של המסלול, במפגש בין הסימונים הירוק, השחור והאדום. במפה שלי נראה כאילו ישנה צומת שבו שלושת הסימונים נפגשים יחד. לעומת זאת, בשטח, מגיעים מהמסלול הירוק למפגש עם המסלול האדום. צריך ללכת על המסלול האדום לכיוון הכביש (מערבה), כ-500 מטר, עד שמגיעים לפיצול עם המסלול השחור. אנחנו התברברנו די הרבה זמן על השטות הזאת. לעומת זאת, במפת צפון הערבה (שמכילה גם היא את המסלול), נראה שהסימון הוא נכון.


Posted by Picasa

נחל משמר

(צביקה ויעל)

בין מצדה לעין גדי.

האמת שהטיול הזה לא ממש הצליח. רצינו לעלות את נחל משמר ולהגיע עד לעין משמר ולמערת המטמון. הבעיות התחילו עם דרך העפר שמובילה לחניון בתחילת המסלול - רצינו להגיע עם האוטו עד לחניון הלילה, אבל הדרך משובשת מאוד והאוטו ספג כמה חבטות לא נעימות בדרך - ממש לא דרך בשביל רכב נמוך.

התכנון היה לעלות דרך הקניון (מסלול כחול) ולחזור מעליו (מסלול אדום). אבל, לא הרבה זמן אחרי שנכנסו לקניון, התחילו להיות שלוליות מים, ולא עבר זמן רב עד שנתקענו מול בריכה גדולה ועמוקה למדי, שלא יכולנו לעקוף אותה. הבעיה האמיתית היתה, שהמים לא היו רק עמוקים אלא גם ירוקים, מלוכלכים ומסריחים, בצורה שממש לא עשתה חשק לשחות דרכם. לא היינו ערוכים לשחיה ממילא ולכן, בסופו של דבר, החלטנו לוותר על העניין.

מאוחר יותר קראתי באתר של מינהלת הטיולים במשרד החינוך, שבמסלול הזה יש בריכות עמוקות במשך רוב השנה, וכדאי לברר מראש (איפה?) אם אפשר לעבור אותו.
Posted by Picasa

עין גדי - נחל דוד

(יעל וצביקה)

מסתבר שמרץ זה זמן מעולה לבקר בעין גדי. היעלים ממליטים והם כל כך מבויתים שאפשר להתקרב אפילו לתיקונות. הבחור בתמונה הוא כנראה בן כמה שבועות.

הטיול בעין גדי מתאים לכל המשפחה, ולוקח בערך שעה וחצי. היתה שם שריפה בזמן האחרון והם סגרו את המפל העליון, כך שהמסלול עוד יותר קצר מהרגיל. יש כמה מקומות שבהם אפשר להכנס למים (כדאי לעשות את המסלול בכפכפים). הבעיה העיקרית - מלא כל כך באנשים שקשה לתפוס פינה שקטה.
Posted by Picasa

עין גדי - נחל ערוגות

(יעל וצביקה)

מסלול מאוד יפה והרבה פחות מתויר מנחל דוד (המסלול הסטנדרטי של עין גדי).
מסלול משפחות, אם כי לא קצר (במיוחד עם עוצרים ונכנסים למים). חלקים גדולים מהמסלול הם בתוך הנחל ממש, כדאי לעשות את הטיול בכפכפים.

נכנסים מהכניסה לנחל דוד, פונים שמאלה וממשיכים בכביש מרחק נסיעה של כמה דקות, לפי השילוט לנחל ערוגות.
ישנו מסלול אדום שעובר מעל הנחל, ומדי פעם מתפצל ממנו מסלול כחול שיורד לתוך הנחל (מומלץ).
האטרקציות: מלבד הליכה במים ישנו גם "מפל נסתר" עם בריכה קטנה (כשאנחנו היינו, היתה זרימה חזקה, יותר מאשר בנחל דוד), וכן "הבריכות העליונות" (לא הגענו לשם, לצערנו).

הפקחים מקפידים מאוד לסגור את השמורה בזמן. בשעה 14:00 בדיוק מגיע פקח לבריכות העליונות ומוודא שכולם עוזבים, ובשעה 15:00 מוציאים את האנשים מהמפל הנסתר. עד 16:00 כולם צריכים לצאת מהשמורה. זאת כדי לאפשר גם לחיות להנות מהמים. וכך יצא שאנחנו הגענו כמעט עד לבריכות העליונות, לפני שנאצלנו לחזור על עקבותינו. מסקנה: כדאי להתחיל את המסלול בסביבות 10:00-11:00 כדי להשלים את כולו בנחת.

Posted by Picasa